מגתריום

מגתריום
	איור של מגתריום
תקופה
	תחילת פליוקן-תחילת הולוקן, כ-5,000,000–10,000 שנה לפני זמננו PreЄ Є O S D C P T J K Pg N ; מיוקן תחתון מיוקן תיכון מיוקן עליון פליוקן פליסט' ; 23.04 משל"ז הווה
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	פילוסאים
משפחה:	מגתריים
סוג:	מגתריום
שם מדעי
	Megatherium; ‏קיווייה, 1796
תחום תפוצה

מגתריום (שם מדעי: Megatherium) הוא סוג נכחד של עצלן קרקע, הגדול ביותר הידוע במחקר.

תפוצה ומיון

יונק זה היה נפוץ במרכז ודרום אמריקה בין תחילת הפליוקן, דרך הפליסטוקן וייתכן שגם בתחילת ההולוקן. הוא השתייך למשפחת המגתריים.

אטימולוגיה

שמו של המגתריום (meg-AH-theer-EE-um) נגזר מהמילה היוונית מגה (μέγας) שפירושה ענק, ותריום (θηρίον) - בהמה. בצירוף: בהמה ענקית.

אבולוציה

מעריכים כי המגתריום התקיים בתקופה שבין חמישה מיליון שנה לכ-10,000 שנה מזמננו, אך הזמן המדויק בו נכחד נתון לוויכוח. יש עדויות משכנעות לנוכחות המגתריום באמריקה הדרומית לפני כ-10,500 שנים, ותאריכי פחמן-14 מאתר אחד בארגנטינה הנעים בין 10,600–7,800 שנים לפני זמננו. בשל כך ניתן להעריך שחי גם בהולוקן הקדום^[1].

מאפיינים

המגתריום היה יונק יבשה ענק, שהשתייך למגה-פאונה של אמריקה הדרומית. הוא הגיע למשקל של עד ארבע טונות, וגובהו היה עד שישה מטרים (מהראש לזנב). הוא העצלן הגדול ביותר הידוע כיום, גדול כפיל אסייתי וגדול אף מכמה מיני ממותות. היה לו שלד חזק, עם חגורת אגן ירכיים גדולה וזנב שרירי ורחב. הגודל העצום שלו אפשר לו לאכול מגבהים לעומת אוכלי עשב אחרים בני זמננו. כדי לאכול הוא היה נעמד על רגליו האחוריות החזקות והשתמש בזנבו כחצובה וכך היה יכול לתמוך במשקלו המאסיבי.

המגתריום היה ככל הנראה אומניבור (אוכל כל) והיה מסוגל לאכול לטאות קטנות וחרקים, אך עיקר תזונתו מתבססת על עלים וקליפות עצים אותן הוא תולש בעזרת ציפורניו. כדי להשיג מזון נעזר בטפרים מעוקלים על הרגליים הקדמיות הארוכות שלו כדי להשיג את הענף עם העלים הבשרניים יותר.

בדומה לדוב הנמלים המודרני, היה המגתריום הולך על צידי רגליו כי טפריו מנעו ממנו להניח את כפות רגליו על הקרקע בצורה שטוחה. אף על פי שהחל את דרכו כהולך על ארבע רגליים מעידים צורת שלדו והניתוח הביוכימי שלו כי הוא היה יכול ללכת על שתי רגליים.

חלק מהמומחים מאמינים שבלסת של המגתריום שכנה לשון עצומה שהוא השתמש בה כדי לאסוף את העליים הבשרניים, בדומה לעצלן המודרני. מומחים אחרים מציעים שחלק ממאפייניו של המגתריום התמזגו ביחד - מה שאומר שקיבולת הלשון שלו מוגבלת ולא ארוכה.