מדבר צין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת נדודי בני ישראל במדבר

מִדְבַּר-צִן ממוקם באזור הר הנגב. מדבר צין הוא המדבר האחרון בו עברו בני ישראל במסעם לכיוון ארץ כנען.

בעניין מקומו של מדבר צין קיימת מחלוקת בין החוקרים: יש הסוברים כי מקומו בצפון הערבה, ולדעת אחרים המדבר נמצא במזרחו של חצי האי סיני. מקומו של המדבר אינו ידוע.[1] שמו של המדבר מופיע לראשונה בספר במדבר:[2]

וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר-צִן עַד-רְחֹב לְבֹא חֲמָת

.

לפי המסופר במקרא, הר סיני ממוקם בין מדבריות צין ופארן, וכן בין ארץ עמלק לארץ מדין. כאשר שהו בני ישראל בקדש, סוּפר במקרא, שקדש היא במדבר פארן,[3] אך במקום אחר צוין כי היא שוכנת במדבר צין.[4] מיקומם של שני מדבריות אלו והיחס ביניהם לא ידוע באופן, שאפשר לקבוע את מקומם המדויק אך גבולותיו מוגדרים יותר בתנ"ך.[5]

מדבר צין מייצג את גבולה הדרומי של ארץ כנען.[6] מדבר צין מציין גם את גבול שבט יהודה.[7] ממדבר צין, חדרו שבטי ישראל לשטחה של כנען.[8]


המדבר מוזכר גם בתלמוד בבלי "נאמר (פנייה לאומות העולם) עליו והיינו דאמר רבי יוסי בר' חנינא ה' שמות יש לו מדבר צין, שנצטוו ישראל עליו מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו מדבר קדמות, שנתנה קדומה עליו מדבר פארן."[9]

אליעזר בן-יהודה קובע כי משמעות המילה צִן היא קוץ וצִן הוא דקל שגזעו קשה.

הגמרא מונה ארבעה סוגי דקלים: "דקלין ותאלין, הוצין וצינין".[10] מכאן שהשמות צין וסין מרמזים על תצורת הנוף של מדבר זה.[11]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנשה הראל, מדבר צין, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו כרך ט"ו, חוברת ד' (מ"ג), ירושלים, מוסד ביאליק,(אלול תש"ל), ע"מ 458.
  2. ^ במדבר, י"ג, כ"א.
  3. ^ במדבר י"ג, כ"ו.
  4. ^ במדבר כ', א': כז, י"ד: ל"ג, ל"ו
  5. ^ מנשה הראל, מדבר צין, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו כרך ט"ו, חוברת ד' (מ"ג), ירושלים, מוסד ביאליק, (אלול תש"ל), ע"מ 459.
  6. ^ גרשון גליל, עולם התנ"ך: במדבר, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 84.
  7. ^ יהושע ט"ו, א'-ג'.
  8. ^ מנשה הראל, מדבר צין,בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו כרך ט"ו, חוברת ד' (מ"ג), ירושלים, מוסד ביאליק, (אלול תש"ל), ע"מ 459.
  9. ^ ,סדר מועד במסכת שבת דף פט, א
  10. ^ בבא בתרא, ס"ט, ע"ב.
  11. ^ מנשה הראל, מדבר צין, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו כרך ט"ו, חוברת ד' (מ"ג), ירושלים, מוסד ביאליק,(אלול תש"ל), ע"מ 459.