מדוזה (מיתולוגיה)

מדוזה
Μεδουσα

פסל של מדוזה מאת ג'ובאני לורנצו ברניני, מתוערך לסביבות 1640.
תרבות	יוון העתיקה
אב	פורקיס, גורגון
אם	קטו
אחים	סתנו ואוריאלה
בן או בת זוג	פוסידון
צאצאים	פגסוס, קריסאור

מֵדוּזָה (ביוונית עתיקה: Μέδουσα, בתעתיק לעברית מֵדוּסָה) הייתה מפלצת מהמיתולוגיה היוונית. מתואר שפניה היו כל כך מחרידות שכל מי שהביט בה ישירות היה מתאבן. ראשה של מדוזה נערף על ידי הגיבור היווני, פרסאוס.

אנטפיקס שמציג ראש גורגונה מהמאה הרביעית לפנה"ס

ראשה הכרות של מדוזה, מאת פטר פאול רובנס, 1618

מדוזה הייתה אחת משלוש הגורגונות, מפלצות מכונפות עם שיער שעשוי מנחשים חיים. אחיותיה של מדוזה, סתנו ואוריאלה היו בנות אלמוות, אך מדוזה עצמה הייתה בת תמותה. מדוזה ואחיותיה הגורגונות תוארו כבעלות ראשים שזורים בקשקשים כשל דרקונים, חטים גדולים כמו של חזירים, ידיים ממתכת וכנפיים זהובות.

משפחה

אחיותיה של מדוזה הן הגורגונות, סתנו ואוריאלה.
לפי מספר מקורות מדוזה ואחיותיה הן בנותיהם של אלי הים פורקיס וקטו. מקורות אחרים מזכירים רק את פורקיס בתור אביהן.
לפי היגינוס, הגורגונות היו בנותיהם של קטו וגורגון. במחזה איון של אוריפידס, הגורגונות נוצרו על ידי גאיה כדי לסייע לטיטאנים במלחמתם נגד האלים.

הסוס המכונף, פגסוס וקריסאור היו ילדיה של מדוזה מפוסידון.

מיתולוגיה

פרסאוס

המלך פולידקטס מסריפוס אהב את הנסיכה דנאה וביקש להינשא לה, אך בנה, פרסאוס הגן על אמו מפניו וסירב להעניק לו גישה אליה. כדי להיפטר ממנו, פולידקטס שלח את פרסאוס להביא לו את ראשה של מדוזה. לעזרתו של פרסאוס נחלצו האלה אתנה, שהעניקה לו מגן מבריק והרמס, שנתן לו סנדלים מכונפים, קסדת ההיעלמות של האדס, שק לראש הערוף, חרב שחושלה על ידי הפייסטוס ומגל.

פרסאוס חבש את הקסדה של האדס, שהפכה אותו לבלתי נראה ומצא את הגורגונות בעודן ישנות. הוא הביט במדוזה דרך ההשתקפות מהמגן שלו וערף את ראשה. מצווארה הכרות בקעו צאצאיה מפוסידון: הסוס המכונף פגסוס והענק קריסאור. פרסאוס שם את ראשה של מדוזה בשק. הגורגונות התעוררו וניסו לרדוף אחרי הגיבור, אך לא יכלו לראות אותו בזכות הקסדה.

אחר כך, פרסאוס הלך לאתיופיה וראה את הנסיכה אנדרומדה כבולה לסלע. הוא התאהב בה מיד והציל אותה ממפלצת הים שאיימה עליה בתמורה לידה בנישואים. ארוסה הקודם של אנדרומדה, פינאוס, זמם נגדו אבל פרסאוס גילה את המזימה ואיבן את פינאוס ושותפיו לקנוניה בעזרת הראש של מדוזה. בגרסתו של היגינוס, שמו של הארוס היה אגנור והוא זמם יחד עם אביה של אנדרומדה, קפאוס.

בחזרתו לסריפוס, פרסאוס מצא שאמו ודיקטיס נמלטו מפני פולידקטס. הוא הלך לארמון, שם פולידקטס וחבריו התאספו וחשף בפניהם את ראשה של מדוזה. כל מי שהביט בפניה נהפך לאבן. לאחר מכן, העניק פרסאוס את הראש הכרות לאתנה, שהטביעה אותו על שריון החזה שלה. לפי היגינוס, פולידקטס פחד מפרסאוס וניסה להוציא אותו להורג על בגידה. כאשר פרסאוס גילה זאת הוא השתמש בראש הערוף כדי לאבן אותו.

במטמורפוזות של אובידיוס, פולידקטס זלזל בשבחיו של פרסאוס וטען שמותה של מדוזה הוא שקר. פרסאוס קרא לחבריו להסית את מבטם ושלף את ראשה של מדוזה בתור הוכחה. לפי אובידיוס פרסאוס גם השתמש בראשה של מדוזה כדי לאבן את הטיטאן אטלס.

פרסאוס אוחז בראשה של מדוזה, פסל של בנוונוטו צ'ליני, 1545

מטמורפוזות

הגרסה הנודעת ביותר של המיתוס, נכתבה על ידי המשורר הרומי אובידיוס: בחתונתו של פרסאוס לאנדרומדה הוא נשאל למה מדוזה היחידה מבין אחיותיה עם נחשים בשערה. פרסאוס מספר שמדוזה הייתה בעבר אישה יפהפייה בעלת מחזרים רבים, ותכונתה הבולטת ביותר הייתה שיערה המרהיב.

נפטון, אל הים, אנס אותה במקדשה של מינרווה ובכך טימא את המקדש. מינרווה זעמה על העלבון כלפיה והיא קיללה את מדוזה. מדוזה נהפכה למפלצת, שכל המביט בה ישירות מתאבן, וגאוותה הגדולה ביותר-שיערה - נהפך לנחשים נוראים. מאז, מינרווה מציגה את פניה של מדוזה על מגן החזה שלה, האאגיס, כדי להטיל אימה באויביה.

אין שום אזכור אחר לכך שמדוזה נאנסה ונהפכה למפלצת כעונש, אך אפולודרוס כן הזכיר כי "יש הטוענים שראשה של מדוזה נערף בגלל אתנה, שכן אומרים שהגורגונה הייתה מושוות לאתנה ביופיה."

דם, ארס ושיערה של מדוזה

לדמן של הגורגונות היה סגולות מיוחדות: חלקו השמאלי יכל להרוג אנשים וחלקו הימני יכל לרפא אנשים. אסקלפיוס השתמש בדם הגורגונות שקיבל מאתנה כדי להחיות את המתים.

הרקלס קיבל מאתנה קצוות שיער של גורגונה בכד ברונזה מאתנה והוא נתן את זה לסטרופה, בת קפאוס ונסיכת טגאה, בהבטחה שאם צבא יתקדם לעבר עירה, עליה להרים את קווצת השיער שלוש פעמים מהחומות, וכי אם לא תביט קדימה, האויב יעלם. בסיפור דומה מתוך תיאור יוון, זה היה קפאוס (אביה של סטרופה) שקיבל מאתנה חלק משערה של מדוזה וקיבל ממנה הבטחה שטגאה לעולם לא תיכבש.

בארגונאוטיקה, הוזכר שכאשר פרסאוס עף מעל לוב כדי להביא את ראשה הכרות של מדוזה למלך, כל טיפת דם שזלגה ממנה לאדמה יצרה נחשים ארסיים, כולל אמפיסבאינה.

בטרגדיה מדיאה, המכשפה מדיאה משתמשת בארס של מדוזה לכישוף.

אזכורים אחרים

הגורגונה מדוזה מוצגת כסמל לאימה ולעיתים קרובות מוזכרת בספרות היוונית כך. פניה של מדוזה מוזכרות מספר פעמים כחרוטות על מגן החזה של אתנה, האאגיס המפורסם שלה, ומעוררות אימה באויביה.

באיליאדה של הומרוס, מוזכר שעל המגן של אגממנון מופיעות פניה של גורגונה.

בטרגדיה "נוטות החסד" של אייסכילוס, אורסטס משווה את אלות הנקמה, האריניות, לגורגונות אך מזכיר שלמרות הופעתן הכעורה, הן לא מכונפות.

באומנות

באמנות היוונית הארכאית, הגורגונה מדוזה מוצגת כדמות נשית מלאה לבושה בקיטון קצר או כראש כרות או מסכה, המכונה "גורגוניאה". בשני הייצוגים, מאפייני הגורגונה המרכיבים את פניה המחרידות נעים בין מפחידים לגרוטסקים: הגורגונה מתוארת כבעלת פנים חזיריות, עיניים עזות ובולטות, אף פחוס וגדול ופה רחב ומחייך עם לשון בולטת. לפעמים היא מוצגת עם שיניים חשופות ומשוננות ושני זוגות חטים כשל חזיר. יש לה גם זיפים של שפם, זקן מלא, תלתלי שיער עבים ואוזניים מנוקבות. בתקופה הארכאית נחשים לא נחשבו לתכונה הכרחית של מדוזה והגורגורנות, ולא הופיעו בשיער של מדוזה, אם כי לעיתים רחוקות, אמנים הציגו נחשים באופן דקורטיבי על דמותה של מדוזה. הגורגונה הארכאית תמיד מוצגת במלואה ותמיד מיישרת מבט אל הצופה.

גורגוניאה על כד חרס בסגנון הדמות האדומה

תיאור של גורגוניאה ארכאית על גמלון ממקדש ארטמיס בקורפו, סביבות 580 לפנה"ס

גורגונות נחרטו לעיתים קרובות על אנדרטאות קבורה כתמונות אפוטרופיות שנועדו להגן על הקבר. הקשר של מדוזה למוות נוצר לא רק בגלל יכולתה לאבן אנשים אלא גם בגלל התמותה שלה.

באמנות היוונית הקלאסית, מדוזה הפכה בהדרגה לאישה צעירה ומושכת. אחד מהתיאורים המוקדמים ביותר של מדוזה בתור אישה יפה הציג את מדוזה ישנה בשלווה בעוד פרסאוס מתקרב אליה עם מגל. הוא מסית את ראשו לאחור על מנת להימנע מלהביט בפניה. אתנה משקיפה על הנעשה לצידו.

פעולת עריפת ראשה של נערה יפה ישנה נראית לא הרואית למדי, ולא ברור אם הסצנה על אגרטל אמורה להראות אהדה למפלצת או לעג כלפי הגיבור.

"אחד מהתיאורים המוקדמים ביותר של מדוזה בתור אישה יפה הציג את מדוזה ישנה בשלווה בעוד פרסאוס מתקרב אליה עם מגל. הוא מסית את ראשו לאחור על מנת להימנע מלהביט בפניה. אתנה משקיפה על הנעשה לצידו"

בתקופה הקלאסית המאוחרת, הייתה עליה בהצגתה של מדוזה בתור אישה יפה ובמקביל, האלימות מהייצוגים הארכאיים חזרה. למרות זאת, הדימוי של הגורגוניאה עדיין נשאר נפוץ ונראה על סדנאות אומנים וכבשנים, בתים פרטיים, רהיטים, כלי אוכל ועוד. הן נראו על חומות ושערים, עיטרו את קצוות גגות של מקדשים ומבנים אחרים, נחרטו למטבעותיהן של ערים יווניות רבות, נחרטו על אבני חן וקמעות, ועיטרו מגנים, קסדות וחלקי שריון אחרים. היוונים האמינו שפניהן המזוויעות של הגורגונות הן בעלות כוחות הגנתיים בכך שהן מאיימות על הצופה ומעוררות פחד באויב.

גורגוניאה על מטבע מאתונה העתיקה

תיאור של גורגונות כנשים יפות לא היה נפוץ עד לסוף המאה הרביעית לפני הספירה. תוך כדי שמירה על תפקידן בקבורה והופעתן על כדי קבורה. החל מהחלק השני של המאה החמישית, הייתה נטייה לרכך את הפנים של דימוי הגורגונה. נטייה זו נמשכה עד לתקופה המאוחרת של האמנות היוונית.

רק בתקופה הרומית, הדימוי של מדוזה כנשית ויפה עם שיער נחשים נהפך לברירת המחדל. השימוש הנפוץ ביותר במוטיב זה היה באמנות הלוויה, כלומר על אסטלות וסרקופגים. היא תוארה לבדה או מלווה על ידי דולפינים, גנים, היפוקמפוס או ציפורים (בדרך כלל יונים). הם ייצגו פסיכופומפים, מדריכי נשמות לחיים שלאחר המוות.

תבליט ראש מדוזה על גבי מכסה של סרקופג בקסריה

הגורגונות היו גם בין המוטיבים הדקורטיביים האופייניים לציורי קיר רומיים, שבדרך כלל שימשו בפאנלים משניים לקירות או תקרות יחד עם שרשראות פרחים, ציפורים, כלי שתייה, כרובים או כלי פולחן.

בין חפצי האמנות המלאכה, ראשה של מדוזה בדרך כלל עיטר ציוד צבאי (שריון וחגורות) וכלי נשק. כאשר האלה אתנה הטביעה את ראשה הערוף של מדוזה על מגן החזה שלה, מדוזה הפכה לא רק למגינת האלה, אלא כנראה למגינה של כל קצין צבאי בכיר שהיה לו את הכבוד והאפשרות ומראה פניה משך ההערצה ואימה ביחד.

מדוזה על מגן החזה של נירון הקיסר

היה נפוץ לראות את מוטיב מדוזה הישנה חרוט על אבני חן הלניסטיות ורומיות, צורת אמנות יוקרה מרכזית בעולם העתיק ומדוזה יוצגה לעיתים קרובות בקמעות, טבעות, עגילים ומדליונים. פניה היפות של מדוזה תוארו לעיתים קרובות בפרופיל (המצאה הלניסטית) עם עפעפיים כבדים ושיער נחשים מסוגנן. עיטורים של מדוזות בפרופיל, מכונפות או ללא כנפיים, הפכו לפופולריות מאוד בקרב פטרונים רומאים באמצע המאה הראשונה לפני הספירה. מכיוון שחלקן חתומות ביוונית, ככל הנראה הן יוצרו ברומא על ידי מלטשים יוונים. בזכות היותה מגנה נשית, דמותה של מדוזה הייתה נפוצה כקישוט לתכשיטים של נשים רומיות.

מאז הרנסאנס, מדוזה מיוצגת עם נחשים במקום שיער, איקונוגרפיה שג'ורג'ו וזארי יחס ללאונרדו דה וינצ'י הצעיר (1452–1519). קארוואג'ו צייר את אחת התמונות המפחידות והרדופות ביותר של מדוזה בעלת שיער הנחש על רוטלה (מגן מצעד גדול ועגול) ישנה ומציג את מדוזה רגע לפני התאבנותה על ידי מבטה שלה עצמה. התמונה לוכדת את אותו מבט מצמרר שלכל קורבנותיה היו.

מדוזה מאת הצייר האיטלקי קאראווג'ו

גורגוניאה וספינקסים אנטיקים הוצגו באמנויות הדקורטיביות האירופיות של המאות ה-18 וה-19. הן הופיעו על קמעות וסיכות, שהיו חלק בלתי נפרד ממלתחתה של אישה.

מדליון מהמחצית השנייה של המאה ה-19

ראשה של מדוזה משמש כאחד הסמלים של מותג האופנה ורסצ'ה. בראיון משנת 1996, הסביר ג'אני ורסצ'ה את בחירתו במדוזה כלוגו: "תחושת היסטוריה, קלאסיציזם. מדוזה פירושה פיתוי... משיכה מסוכנת." עבודותיו של מעצב האופנה האיטלקי, היו מלאים באזכורים לעת הקלאסית, והוא ראה את מדוזה כמוזה והאלטר-אגו שלו.

בתרבות המודרנית

• שמה של מדוזה הוענק, בין היתר, לספינה צרפתית מפורסמת ששקעה אל מול חופי סנגל ב-1816: לה מדוז. על הספינה צויר ציור בשם רפסודת המדוזה על ידי תאודור ז'ריקו.
• אסטרואיד 149 שהתגלה בשנת 1875, נקרא על שמה.
• מדוזה מופיעה בספר פרסי ג'קסון וגנב הברק של ריק ריירדן.
• ראשה של מדוזה משמש גם כאחד מסמליו הרבים של בית האופנה ורסצ'ה.
• מדוזה מופיעה גם כמפלצת בעולם הצללים של ממלכות נשכחות בספר "The last treshold" ועובדת בשביל דרייגו קוויק.
• בכמה ממשחקי קאסלבניה היא מופיעה כ"בוס".
• סדוסה מהסדרה בנות הפאוור פאף מבוססת על מדוזה.
• כיום מדוזה מסמלת נפגעי אלימות מינית. על פי הגרסה המוכרת, מדוזה הייתה קורבן לאונס ובעקבות כך הפכה למפלצת. הנפגעים נוהגים לקעקע את דמותה של מדוזה על גופם כסימן הזדהות עם סיפורה.

גלריה

• 
  פסיפס מדוזה מבית המאה בפומפיי מוצג במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי
• 
  פסיפס מדוזה מפומפיי במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי

קישורים חיצוניים

• מדוזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מדוזה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)