מדוזת אירוקנג'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןמדוזת אירוקנג'י
Carukia barnesi 001A.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: צורבים
מחלקה: מדוזות קובייתיות
סדרה: Carybdeida
משפחה: Carukiidae

מדוזת אירוקנג'י הוא שם כולל למספר מיני מדוזות קובייה החיות לחופי אוסטרליה ושייכות למשפחה Carukiidae.

אלו מדוזות מסוכנות הגורמים לתסמונת אירוקנג'י (ראו בהמשך) כשהיא באה במגע עם עור האדם. סימפטומים של תסמונת אירוקנג'י תועדו לראשונה על ידי הוגו פלקר בשנת 1953, ונודעו טרם שיוכם למדוזות אלו. התסמינים והמדוזה קרויים על-שם אנשי אירוקנג'י, שארצם משתרעת לאורך החוף הצפוני של רצועת קרנס, קווינסלנד.

עקיצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למדוזות הממוצעות יש עוקצים רק על-גבי זרועותיהן, אך לאירוקנג'י יש עוקצים גם על הפעמון (כיפה) שלה. החוקרים עדיין לא הסיקו מהי מטרתו של מאפיין ייחודי זה. ההשערה הרווחת היא שתכונה זו מאפשרת למדוזה לתפוס ביותר יעילות את טרפה, דגים קטנים. על הזרועות מיליונים של עוקצים דמויי מחטים מיקרוסקופיות מלאות בארס רב עוצמה. עוקץ המדוזה עובד כמו מחט ארוכה הנכנסת פנימה ודרוכה כקפיץ. כאשר העוקצים מופעלים, הם נמשכים כלפי חוץ בשבריר שנייה, וננעצים בבשר הנפגע שבא במגע עם המדוזה. עוקצים אלה ממשיכים להפריש רק את קצהו הרעיל, אשר גורם לתגובת הכאב להתעכב. כאשר האויב מתרחק, עוקצים אלה קורעים את הזרועות של המדוזה, והם נשארים בגוף של התוקף מה שגורם לצריבה. אירוקנג'י שונה ממינים אחרים בכך שיש לה את היכולת "לירות" את זרועותיה ובכך להזריק ארס ללא מגע ישיר. נכון לעכשיו, לא ידוע אם פעולה זו מתרחשת עבור מטרה נוספת מלבד לכידת טרף. מעט מאוד ידוע על אורח חייהם והארס של מדוזות אירוקנג'י, וזאת משום שהן קטנות ושבריריות מכדי להחזיקן בתנאי מעבדה. הארס שלהן חזק מאוד, פי 10 יותר מזה של נחש הרב-פתן מלכותי, פי 100 מזו של עכביש הטרנטולה. השערת החוקרים היא שארס בעוצמה כזו נחוץ כדי לאפשר לה להמם במהירות את טרפה, אשר מורכב מדגים קטנים ומהירים.

תסמונת אירוקנג'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת אירוקנג'י נגרמת כתוצאה של מגע זרועות המדוזה בעור והחדרת הארס לגוף. מספיקה כמות קטנה מאד של ארס (0.0002 מ"ג[דרוש מקור]) כדי לגרום לתסמונת אירוקנג'י הכוללת כאבים עזים בכל חלקי הגוף (בדרך כלל כאבי שרירים עזים, עוויתות של הידיים והרגליים, כאבים עזים בגב התחתון, תחושת צריבה בעור הפנים), כאבי ראש, בחילות, חוסר מנוחה, הזעה, הקאות, עלייה בקצב הלב ולחץ הדם ותופעות פסיכולוגיות כגון תחושת המוות הקרב. התסמונת היא חלק מתגובה של שחרור קטכולאמין, ארס רב עוצמה המורכב מנתרן הידרוקסידי זרחני.

הצריבה עצמה לא שונה מצריבת מדוזה רגילה. התסמונת החמורה מתפתחת בין 5 ל-120 דקות (30 דקות בממוצע) לאחר העקיצה. במידה והנפגע לא מקבל נסיוב נגדי סיכוייו להירפא אפסיים. התסמינים מתרחשים בין שעות לשבועות, והנפגעים בדרך כלל נשלחים לאשפוז במהירות. כמו צריבה של מדוזה רגילה, חומץ עוזר לנטרל את תאי הארס על העור, אך אין כל השפעה על הארס שחדר לגוף. הטיפול לתסמינים, כולל אנטיהיסטמינים ומאזני לחץ דם, ותרופות משככות כאבים כמו מורפיום ופנטיניל, כדי לדכא את הכאב. נעשה שימוש במגנזיום גופרתי כדי להפחית כאבים ליתר לחץ דם אף כי לא הייתה כל השפעה במקרים אחדים.

מדוזות אירוקנג'י נמצאות בדרך כלל ליד החוף, ונמשכות למים חמים, אך תפרחות נצפו עד חמישה ק"מ מהחוף. עקיצה אחת, כאשר מטופלים בה כראוי, לרוב אינה קטלנית, אולם רבים באוסטרליה סבורים שעקיצות אירוקנג'י גרמו למותם של אנשים, דבר שתרם להגדלת המודעות הציבורית לתסמונת אירוקנג'י. לא ידוע כמה מקרי מוות מתסמונת אירוקנג'י יוחסו בטעות לסיבות אחרות. לא ידוע על מיני מדוזה נוספים היכולים לגרום לתסמונת אירוקנג'י.

מיני המדוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלו הידועים מבין מדוזות אלה: