מדינת חלב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדינת חלב
État d'Alep
دولة حلب
Flag of the State of Aleppo.svg
French Mandate for Syria and the Lebanon map he.svg
ממשל
שפה נפוצה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר בירה חלב
גאוגרפיה
יבשת אסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
הקמה  
הקמה 25 ביולי 1920
פירוק  
פירוק 1 בינואר 1925
ישות קודמת Flag of Kingdom of Syria (1920-03-08 to 1920-07-24).svg הממלכה הערבית של סוריה
ישות יורשת Flag of Syria French mandate.svg הפדרציה הסורית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מדינת חלבצרפתית: État d'Alep; בערבית: دولة حلب) הייתה אחת משש המדינות שהוקמו על ידי הגנרל הצרפתי אנרי גורו במנדט הצרפתי של סוריה לאחר ועידת סן רמו בשנת 1920 והתבוסה של הממלכה קצרת הימים של פייסל, מלך סוריה.

המדינות האחרות היו מדינת דמשק (1920), מדינת העלווים (1920), מדינת ג'בל א-דרוז (1921) וסנג'ק אלכסנדרטה (1921). לבנון הגדולה (1920) הפכה לימים ללבנון המודרנית.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסמך רשמי הנושא את השם ואת החותמות של מדינת חלב

ב-1 בספטמבר 1920 חילקו הצרפתים את שטחי המנדט בסוריה לשלוש "מדינות": מדינת דמשק, מדינת חלב, ומדינת לטקיה ("הטריטוריה העלווית").[1] מדינת חלב הוכרזה על ידי הגנרל הצרפתי אנרי גורו ב-1 בספטמבר 1920 כחלק מתוכנית צרפתית להקל על השליטה בסוריה על ידי חלוקה למספר מדינות קטנות יותר. צרפת הפכה ליותר עוינת לרעיון של סוריה המאוחדת לאחר קרב מייסלון. מדינת חאלב כללה את סנג'ק אלכסנדרטה ונשלטה על ידי קמיל פאשה אל-קודסי.[2]

על ידי הפרדת חלב מדמשק, גורו רצה לנצל מצב תחרותי מסורתי בין שתי הערים ולהפוך אותו לפילוג פוליטי. התושבים בחלב לא היו מרוצים מהעובדה שדמשק נבחרה כבירה לאומה החדשה של סוריה. גורו חש את הסנטימנט הזה וניסה לתמרן אותו בכך שהפך את חלב לבירת מדינה גדולה ועשירה שבה היה קשה לדמשק להתחרות. מדינת חלב כפי שציירה צרפת הכילה את רוב השטח הפורה של סוריה, כולל המדינה הפורייה סביב חלב, כמו גם את כל האגן הפורה של הפרת. למדינה הייתה גם גישה לים דרך סנג'ק אלכסנדרטה. מצד שני, לדמשק, שהיא נווה מדבר בשולי המדבר הסורי, לא היה מספיק קרקע פורייה ולא היה גישה לים. גורו רצה להפוך את מדינת חלב לאטרקטיבית לשליטיה הפוטנציאליים על ידי מתן השליטה ברוב עושרה החקלאי והמינרלי של סוריה, כך שלא תרצה להתאחד מחדש עם דמשק.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה במדינה רוב מוסלמים סונים. אוכלוסייה זו הייתה בעיקר ערבים אך כללה גם כורדים, במיוחד באזורים המזרחיים, וקבוצות אתניות מגוונות אחרות שהועברו בתקופה העות'מאנית, בעיקר צ'רקסים, אלבנים, בוסנים, בולגרים, טורקים, קברדינים, צ'צ'נים ואחרים. אוכלוסיות שיעיות מוסלמיות משמעותיות התגוררו גם בחלב, בעיירות כמו נבול, פואה, אז זהרה, קפריה ומאראט מיזרין.

חאלב הייתה גם בית לאחת הקהילות הנוצריות העשירות והמגוונות ביותר של המזרח. נוצרים המשתייכים לתריסר קהילות שונות (בעיקר הכנסייה האפוסטולית הארמנית, הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית והכנסייה הסורית-אורתודוקסית) ייצגו כשליש מאוכלוסיית העיר חלב, מה שהפך אותה לעיר עם הקהילה הנוצרית הגדולה ביותר במזרח התיכון מחוץ ללבנון. נוצרים רבים ישבו במחוזות המזרחיים של המדינה, כמו גם, קבוצות אתניות בעיקר של סורים ואשורים.

בשנת 1923, כלל האוכלוסייה במדינה היה בסביבות 604,000 (לא כולל אוכלוסיית הנוודים באזורי המזרח).[3][4] בעיר חלב הייתה גם קהילה יהודית גדולה.

התפלגות כללית של האוכלוסייה במדינת חלב לפי המפקד הצרפתי בשנים 1921–1922[4]
דָת תושבים אחוזים
סונים 502,000 83.1%
נוצרים 52,000 8.6%
עלווים 30,000 5%
יהודים 7,000 1.2%
זרים 3,000 0.5%
סך הכל 604,000 100%
מוסטפא ביי ברמאדה, המושל הכללי של מדינת חלב, 1923
מרעי פאשה אל מאלח, המושל הכללי של מדינת חלב, 1924

מועצת הדירקטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות רצונותיה של ממשלת צרפת, ההתנגדות האסלאמו-ערבית הספיקה בכדי לאלץ את הצרפתים לפעול באמצעותם בניהול האזור. לפיכך, מועצת הדירקטורים הוקמה בשנת 1920 כדי להשלים את המושל הכללי. ארבעת חברי המועצה היו: מרעי פשה אל-מאלח (פנים), סובחי ביי אל-נייאל (משפטים), נאסרי אפנדי בכש (מסחר וחקלאות) וויקטור אפנדי עג'ורי (פיננסים). עם התפטרותו של אל-מאלח בשנת 1921, ירש אותו אל-נייאל כמנהל הפנים וזקי ביי אל-גוראני נבחר לרשת את אל-נייאל כמנהל המשפטים. בשנת 1923 עלה שלטון צרפתי שמאלי לשלטון ושינה כיוון פוליטי בכך שאיפשר לבנות סוריה פאן-ערבית. כך בוטלה מועצת הדירקטורים בחלב לאחר הקמת הפדרציה הסורית.

המועצה הייצוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחוקק היה המועצה הייצוגית, ורוב חבריה היו פרו-צרפתים. כמה מהסגנים הבולטים היו סובחי ברכאת ששימש מאוחר יותר כנשיא הפדרציה הסורית, ראש עיריית חלב, גאלב ביי איברהים פאשה, ראש לשכת המסחר סלים ג'נבראט, עורך הדין מישל ג'נאדרי ופחיר אל ג'אבירי, אחיו הבכור של המנהיג הלאומני סעדאללה. אל-ג'אבירי.

מרד חאננו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איברהים חאננו היה יליד חלב וחבר בולט בקונגרס הלאומי הסורי שנבחר בשנת 1919, ושסירב למנדט הצרפתי של סוריה. נתמך על ידי המנהיג הלאומני הטורקי מוסטפא כמאל אטאטורק, חאננו החל בהתקוממות מזוינת נגד הצרפתים שנמשכה עד שנעצר בשנת 1921. חאננו נשפט באותה שנה בבית משפט בחלב, אך הוא לא נמצא אשם על ידי השופטים בשלוש קולות מול שניים; כנראה שפסק הדין הושפע מהמוני התומכים שהתאספו סביב בית המשפט באותו יום.

חאננו עבר להתנגדות פוליטית לאחר מכן, ובשנת 1926 מילא תפקיד מרכזי במניעת התנתקות חלב ממדינת סוריה שהוקמה בדצמבר 1924. הוא נפטר בשנת 1935.

הפדרציה הסורית ומדינת סוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנרל גורו הקים את הפדרציה הסורית ב-28 ביוני 1922. הפדרציה כללה את מדינות דמשק, חלב ומדינת העלווים. בשנת 1924 הופרדה שוב מדינת העלווים. הפדרציה הסורית התאגדה במדינת סוריה ב-1 בינואר 1925. עם ריכוזיות המדינה הסורית החדשה בשנת 1925 איבדה חלב את האוטונומיה שלה והצטמצמה לתלות הפרובינציאלית בדמשק. המושל הכללי של מדינת חלב המוסלמי מרעי פאשה אל-מאלח נקרא מושל (ואלי) של מחוז חלב (בדרגת שר). עם זאת, הדגל הקולוניאלי של מדינת חלב נותר בשימוש עד 25 בינואר 1925 אז הוא בוטל לבסוף.[5]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, עמ' 473.
  2. ^ Syrian History: Timeline
  3. ^ Syria: French Levant States 1920-1936
  4. ^ 1 2 E.J. Brill's first encyclopaedia of Islam, 1913-1936, Volume 2, page 301
  5. ^ Autonomous State of Aleppo 1920-1924 (Syria)