אולימפיאדת מלבורן (1956)
![]() | |
עיר מארחת | מלבורן, אוסטרליה |
---|---|
מדינות משתתפות | 67 |
ספורטאים משתתפים |
3,314 (2,938 גברים, 376 נשים) |
תחרויות | 145 תחרויות ב-17 ענפים |
טקס הפתיחה | 22 בנובמבר 1956 |
טקס הנעילה | 8 בדצמבר 1956 |
נפתח רשמית על ידי | דוכס אדינבורו |
השביע את המשתתפים | ג'ון לאנדי |
הדליק את הלפיד האולימפי | רון קלארק |
האצטדיון הראשי | אצטדיון הקריקט של מלבורן |
אולימפיאדת מלבורן (1956) היא האולימפיאדה ה-16 בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים, מ-22 בנובמבר עד ל-8 בדצמבר 1956. השתתפו בתחרויות 3,314 ספורטאים מ-67 מדינות. היו אלה המשחקים הראשונים שלא נערכו בצפון אמריקה או באירופה והמשחקים הראשונים בחצי הכדור הדרומי. זו גם הייתה האולימפיאדה היחידה שבה תחרויות נערכו בשתי מדינות, תחרויות רכיבת הסוסים נערכו ביוני, בשוודיה.
המכרז האולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישיבה ה-43 של הוועד האולימפי הבינלאומי, שנערכה ברומא ב-28 באפריל 1949, נבחרה מלבורן והועדפה על פני מקסיקו סיטי, בואנוס איירס, מונטריאול ו-6 ערים נוספות מארצות הברית.
תוצאות מכרז המשחקים האולימפיים 1956[1] | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|
עיר | מדינה | סיבוב 1 | סיבוב 2 | סיבוב 3 | סיבוב 4 | |
מלבורן | ![]() |
14 | 18 | 19 | 21 | |
בואנוס איירס | ![]() |
9 | 12 | 13 | 20 | |
לוס אנג'לס | ![]() |
5 | 4 | 5 | — | |
דטרויט | ![]() |
2 | 4 | 4 | — | |
מקסיקו סיטי | ![]() |
9 | 3 | — | — | |
שיקגו | ![]() |
1 | — | — | — | |
מיניאפוליס | ![]() |
1 | — | — | — | |
פילדלפיה | ![]() |
1 | — | — | — | |
סן פרנסיסקו | ![]() |
0 | — | — | — | |
מונטריאול | ![]() |
0 | — | — | — |
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשחקים נערכו בעת תקופה מתוחה מבחינה מדינית בעולם: המלחמה הקרה הייתה בשיאה והמעצמות ראו בניצחון הספורטאים הוכחה לכך כי צורת השלטון שלהן עדיפה. מרד אנטי קומוניסטי דוכא בהונגריה, ובמחאה על דיכוי המרד החרימו את המשחקים ספרד, הולנד ושווייץ. מלחמת סיני הקטינה משמעותית את נבחרת ישראל[2] ומצרים לא השתתפה כלל. עקב מעורבות בריטניה וצרפת במשבר בחצי האי סיני, גם עיראק ולבנון החרימו את המשחקים. סין (העממית) החרימה את המשחקים בגלל השתתפותה של סין הלאומנית. בגלל משברים ומתיחויות אלו, ירד משמעותית מספר המשתתפים (מ-4,925 בשנת 1952 ל-3,342 בשנת 1956). מנגד, ספורטאים מגרמניה המערבית ומגרמניה המזרחית התחרו לראשונה במשלחת אחת, המשלחת הכלל-גרמנית.
חששות רבים שררו בוועד האולימפי הבינלאומי טרם המשחקים: נראה היה כי מלבורן מתקשה להכין את המתקנים בזמן למשחקים. סכסוכים פנימיים ומחסור בתקציבים עיכבו את ההכנות. בשלב מסוים, הציע ראש הוועד האולימפי הבינלאומי דאז, אייברי בראנדייג', שרומא, שהתכוננה למשחקים האולימפיים בשנת 1960 תארח את המשחקים, כיוון שהייתה בשלבי הכנה מתקדמים יותר. בנוסף, קיום המשחקים בחצי הכדור הדרומי יצר מספר בעיות: עלויות גבוהות עקב המרחק הגדול פגעו במספר משלחות שתקציבן היה מוגבל. הזזת המשחקים לתקופה בה הם נערכו (נובמבר, סוף החורף בחצי הכדור הדרומי), שינתה את מחזורי האימון של הספורטאים מחצי הכדור הצפוני, הנוהגים לצאת לפגרה עם תחילת החורף.
עם תחילת המשחקים פגו כל החששות והמשחקים יצאו לדרך ללא אירועים משמעותיים. המשחקים אף כונו "המשחקים הידידותיים".
המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרוץ הלפיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנהוג, הודלקה האש בעזרת קרני השמש באצטדיון באולימפיה, ומשם הועברה על ידי 350 רצים במסלול שאורכו 350 קילומטרים עד לאתונה. משם הוטס הלפיד, (בתוך פנס כורים, שהתקבל במתנה מהוועד האולימפי הסובייטי) לדרווין ומשם הוטס עד לקיירנס בצפון מזרח אוסטרליה. משם החל הלפיד מועבר על ידי 2,746 רצים, שרצו מייל אחד כל אחד. סך הכול עבר הלפיד 20,000 קילומטרים, מתוכם 4,768 קילומטרים בריצה.
טקס הפתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשחקים נפתחו בטקס רב רושם בנוכחותו של פיליפ, דוכס אדינבורו, שגם הכריז על פתיחת המשחקים. 5,000 יוני דואר שוחררו, ו-21 מטחי כבוד נורו.
תחרויות הסוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקב חוקי ההסגר הקיימים באוסטרליה, סירבה ממשלת אוסטרליה להתיר את הכנסת הסוסים לתחרויות. היות שכך, עמדו בפני הוועד האולימפי שתי ברירות: להשתמש בסוסים אוסטרלים או לערוך את תחרויות הסוסים מחוץ לאוסטרליה. הוחלט כי תחרויות הסוסים ייערכו בסטוקהולם. תחרויות אלו נערכו ביוני, טרם פתיחת המשחקים עצמם. הלפיד האולימפי הודלק באולימפיה, הוטס למאלמו ומשם הועבר על ידי 100 פרשים, במסלול שאורכו 1,000 קילומטרים לסטוקהולם. מצריים, שווייץ וספרד, שלא השתתפו במשחקים עצמם, נטלו חלק בתחרויות הסוסים. לאחר תום התחרויות הוחלט כי בעתיד לא יפוצלו המשחקים.[3]
משחק הדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – משחק ה"דם במים"
בעקבות המרד בהונגריה שרר במשחקים האולימפיים מתח רב, בין הספורטאים של משלחת הונגריה לבין אלו של ברית מהמועצות. המתח בא לידי ביטוי בטורניר הכדורמים במשחק חצי הגמר בין שתי הנבחרות. המשחק היה אלים מאוד והוחלפו בו בעיטות ומהלומות. הכוכב ההונגרי ארווין זאדור שהבקיע שני שערים, נאלץ לעזוב את הבריכה בדקות האחרונות של המשחק כשנבחרתו כבר הובילה 0:4 לאחר שקיבל אגרוף בפניו מוולנטין פרוקופייב. על מנת למנוע התפרצות מהומות הופסק המשחק כשנותרה דקה לסיום, והמשטרה נכנסה לזירה על מנת לפנות את הקהל. תמונותיו של זאדור השותת דם התפרסמו בעיתונות העולמית והובילו לכינוי ה"דם במים", אף על פי שהדיווחים כאילו המים בבריכה האדימו מדם הם ככל הנראה הגזמה.
טבלת מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עשר המדינות שגרפו את מרב המדליות:
מקום | מדינה | זהב | כסף | ארד | סך הכול |
1 | ![]() |
37 | 29 | 32 | 98 |
2 | ![]() |
32 | 25 | 17 | 74 |
3 | ![]() |
13 | 8 | 14 | 35 |
4 | ![]() |
9 | 10 | 7 | 26 |
5 | ![]() |
8 | 8 | 9 | 25 |
6 | ![]() |
8 | 5 | 6 | 19 |
7 | ![]() |
6 | 13 | 7 | 26 |
8 | ![]() |
6 | 7 | 11 | 24 |
9 | ![]() |
5 | 3 | 5 | 13 |
10 | ![]() |
4 | 10 | 5 | 19 |
מזרח גרמניה ומערב גרמניה יוצגו במשלחת משותפת. משלחת זו ייצגה אותן גם במשחקי 1960 ו-1964.
תוצאות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתלטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת מלבורן (1956)
אתלטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בטי קת'ברט (
אוסטרליה), זכתה בשלוש מדליות זהב, בריצת 100 מטר, בריצת 200 מטר, ובריצת שליחות 4x100 מטר.
- שירלי סטריקלנד (
אוסטרליה), זכתה בשתי מדליות זהב, בריצת 80 מטר משוכות והגנה על תוארה וכן בריצת שליחות 4x100 מטר.
אתלטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בובי ג'ו מורו (
ארצות הברית), זכה בשלוש מדליות זהב בריצת 100 מטר, בריצת 200 מטר, ובריצת שליחים 4x100 מטר.
- צ'ארלס ג'נקינס (
ארצות הברית), זכה בשתי מדליות זהב.
- טום קורטני (
ארצות הברית), זכה בשתי מדליות זהב.
- ולדימיר קוץ (
ברית המועצות), זכה בשתי מדליות זהב בריצת 5000 מטר ובריצת 10000 מטר
- ת'ן בייקר (
ארצות הברית), זכה ב-3 מדליות. מדליית זהב בריצת שליחים 4x100 מטר, מדליית כסף בריצת 100 מטר ומדליית ארד בריצת 200 מטר.
הוקי שדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התעמלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתעמלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אגנס קלטי מתעמלת יהודיה (
הונגריה), זכתה ב-6 מדליות מהן 4 זהב ושתיים כסף.
- לאריסה לטינינה (
ברית המועצות), זכתה ב-6 מדליות מהן 4 זהב כולל בתחרות הקרב-רב, אחת כסף ואחת ארד.
מתעמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המתעמלים הסובייטים (
ברית המועצות), צברו 23 מדליות, מהן 11 מדליות זהב (מתוך 17 אפשריות).
- ויקטור צ'וקארין (
ברית המועצות), זכה ב-5 מדליות מהן 3 מדליות זהב כולל בתחרות הקרב רב.
- ולנטין מורטוב (
ברית המועצות), זכה ב-4 מדליות מהן 3 זהב.
כדורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
העימות בין ברית המועצות () להונגריה (
) קיבל גם ביטוי ספורטיבי, במפגש טעון בין נבחרות הכדורמים שלהן בשלב בית הגמר, שזכה לכינוי "משחק הדם במים".
- נבחרת הונגריה ניצחה במשחק 0–4, בדרך לזכייה במדליית הזהב.
כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נבחרת ארצות הברית בכדורסל (
) הביסה במשחק הגמר את נבחרת ברית המועצות (
) בתוצאה 55–89.
סיף[עריכת קוד מקור | עריכה]
דקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרלו פאווזי (
איטליה), זכה בשתי מדליות זהב, בתחרות האישית ובתחרות הקבוצתית.
חרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רודולף קארפטי (
הונגריה), זכה בשתי מדליות זהב, בתחרות האישית ובתחרות הקבוצתית.
קאנו/קיאק[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאון רוטמן יהודי (
רומניה), זכה בשתי מדליות זהב בתחרות ל-1,000 מטר ול-10,000 מטר.
קיאק[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ירט פרדריקסון (
שוודיה), זכה בשתי מדליות זהב בתחרות ל-1,000 מטר ול-10,000 מטר.
קפיצה למים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחרויות הקפיצה למים זכתה הנבחרת האמריקנית ( ארצות הברית) ב-9 מתוך 12 המדליות האפשריות.
- פט מקורמיק (
ארצות הברית), זכתה פעם נוספת בשתי מדליות זהב והגנה על תאריה.
שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת מלבורן (1956)
בתחרויות השחייה שלטה נבחרת אוסטרליה (), שזכתה ב-8 מתוך 13 מדליות זהב אפשריות, 6 מהזכיות היו תוך קביעת שיא עולם.
שחייניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דון פרייזר (
אוסטרליה), זכתה ב-3 מדליות מהן 2 זהב במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי בשיא עולם חדש ובמשחה שליחות 4x100 מטר חופשי בשיא עולם חדש
- לוריין קראפ (
אוסטרליה), זכתה ב-3 מדליות מהן 2 זהב במשחה ל-400 מטר חופשי לפני פרייזר ובמשחה השליחות.
שחיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוריי רוז (
אוסטרליה), זכה ב-3 מדליות זהב, במשחים ל-400 ול-1500 מטר חופשי (בראשון קבע שיא עולם חדש), ובמשחה שליחים 4x200 מטר חופשי, בשיא עולם חדש.
- ג'ון הנריקס (
אוסטרליה), זכה בשתי מדליות זהב, במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי בשיא עולם חדש ובמשחה השליחים
המנון חדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת המשחקים בחר הוועד האולימפי המנון חדש, שנכתב ממילות שיריו של המשורר היווני פינדאר:
- אשרי האיש שלתהילה נבחר
- שזר הניצחון – עתרת תלתליו
- והוא ניצב לפני המון מריע
- מנת חלקו היא – עונג עילאי
- זה פרס יחיד על ניצחונו כי רב
- הרשו למוזות להכתיר לו כתר
- הו, שירו שיר אלמוות לתהילה
- הדר הניצחון הכוח והיופי
- תהילת העלם האלוף.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אולימפיאדת מלבורן
- אולימפיאדת מלבורן, באתר הוועד האולימפי הבין-לאומי
- אולימפיאדת מלבורן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Past Olympic host city election results". GamesBids. ארכיון מ-2011-03-17. נבדק ב-17 במרץ 2011.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ למעשה, המלחמה נסתיימה טרם תחילת המשחקים, אך הספורטאים יצאו זמן רב לפני, כיוון שנסעו בדרך הים.
- ^ למעט מקצה אחד בתחרויות החתירה של המשחקים בשנת 1920 שנערך במימי הולנד, לא פוצלו המשחקים טרם 1956.
המשחקים האולימפיים (קיץ) | ||
---|---|---|
|