מדלן פרנץ'-מאלן
 | |
| לידה |
1880 מלטה, ממלכת בריטניה הגדולה  |
|---|---|
| פטירה |
1944 (בגיל 64 בערך) דבלין, אירלנד |
| מקום קבורה |
בית הקברות דינס גריינג' |
| בת זוג | קתלין לין |
  | |
מדלן פרנץ'-מאלן (באנגלית: Madeleine ffrench-Mullen; 30 בדצמבר 1880 – 26 במאי 1944) הייתה מהפכנית אירית, ופעילה למען זכויות נשים וזכויות עובדים שלקחה חלק במרידת חג הפסחא בדבלין ב-1916.
פרנץ'-מאלן הייתה חברה בארגון הנשים לאומני איניניה נה הרין. במהלך הנעילה הגדולה של בשנת 1913, שביתת העובדים הגדולה בדבלין, היא עבדה בבית התמחוי בליברטי הול. לאחר מכן היא הצטרפה לצבא האזרחים האירי (ICA).[1] במרד הפסחא היא עבדה באוהל עזרה ראשונה. היא נעצרה בעקבות ההתקוממות ושוחררה כעבור כחודש. היא הצטרפה לשין פיין וכן נבחרה למועצת מחוז רתמיינס ב-1920.
ראשית דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדלן פרנץ'-מאלן נולדה ב-30 בדצמבר 1880 במלטה, שם היה מוצב אביה, סנט לורנס פרנץ'-מאלן, מנתח בצי המלכותי. היו לה שני אחים, סנט לורנס פטריק ג'וזף (1890–1891) ודאגלס (1893–1943).[2]
פעילות למען זכויות נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנץ'-מאלן התעניינה בפוליטיקה החל מגיל צעיר. אביה היה מתומכי צ'ארלס סטיוארט פרנל, וביתם בדנדרם היה מטה בקמפיין הבחירות שלו. היא הייתה פמיניסטית ורפובליקנית רדיקלית במהלך כל חייה. היא הצטרפה לתנועת זכות הבחירה לנשים, שם פגשה בנשים עם השקפת עולם וערכים משותפים. באותה העת, התנועה הסופרג'יסטית נכללה ברשימת משטרת דבלין של ארגונים קיצוניים, וכך רבות מהפעילות היו תחת פיקוח משטרתי.[3] פרנץ'-מאלן הצטרפה לארגון אינינה נה הרין, ארגון נשים לאומני רדיקלי שיסדה מוד גון בשנת 1900. עם הקמת הארגון קומן נה מאן בשנת 1913, התמזגו שתי הקבוצות. הערכים הסופרג'יסטים היו עקרונות מרכזיים של קומן נה מאן, יחד עם מחויבות להילחם לצד הגברים עבור עצמאותה של אירלנד מבריטניה. נשים רבות בארגון ראו בעמידה על שוויון לנשים חזרה לערכים היסטוריים גאליים שהופקעו מהן עם פלישות כוחות זרים לאי, וגישה זו עלתה בקנה אחד עם פעילות שעשו לשימור המורשת הגאלית והשפה האירית (בין היתר, דרך ארגון הליגה הגאלית).[4] פרנץ'-מאלן הגדירה עצמה כסוציאליסטית, ותמכה ברעיונות השוויון האוניברסלי החברתי של הסינדיקליסט ג'יימס קונולי וצבא האזרחים האירי.
מרידת 1916[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מרידת חג הפסחא ב-1916, פרנץ'-מאלן שימשה כסגן בצבא האזרחים האירי. היא השתתפה בפעולה קרבית בסנט סטיבן גרין ובבניין מכללת המנתחים המלכותית, שני המוקדים המרכזיים של ההתקוממות. בסנט סטיבן גרין היא פקדה על יחידה של 15 נשים מצבא האזרחים, שהקימו תחנה רפואית ומטבח שטח.[5] תוך כדי כיבוש סנט סטיבן גרין, היא ופקודותיה ספגו אש כבדה מכיוון מלון שלבורן, משם פעלו הכוחות הבריטים, וממבנים נוספים מהצד הצפוני של הגרין.[6] לאחר כניעת הכוחות במכללת המנתחים, פרנץ'-מאלן הייתה אחת מ-77 נשים אשר נעצרו ונכלאו על השתתפותן בלחימה. ביניהן הייתה גם חברתה ד"ר קתלין לין. בזמן שהוחזקה בידי הבריטים, פרנץ'-מאלן הועברה שלוש פעמים, כך שישבה בשלושת בתי הכלא המרכזיים בהם הוחזקו המהפכניות האיריות: כלא קילמיינהאם, כלא מאונטג'וי, ומחנה ריצ'מונד. היא שוחררה ב-5 ביוני 1916.[7]
לאחר שחרורה וחזרתה לדבלין, פרנץ'-מאלן חיפשה דרך לסייע לאותן נשים שאיבדו את מקורות פרנסתן בעקבות השתתפותן במרידה, והקימה מפעל חולצות בליברטי הול. היוזמה הכניסה מעט כסף, אך הנשים לא גילו התלהבות יתר ולאחר זמן קצר הגיעה לסופה.[8]
פרנץ'-מאלן וקתלין לין[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנץ'-מאלן פגשה את לין לראשונה באיניניה נה הרין.[9][8] ב-1915 היא עברה לגור עמה בביתה של לין ברחוב בלגרייב ברתמיינס, פרוור של דבלין, והשתיים חיו יחדיו כשלושים שנה, עד מותה של פרנץ'-מאלן ב-1944.
פרנץ'-מאלן כתבה ביומנה בכלא בשנת 1916 שהיא הצליחה להתמודד עם כליאתה ללא פחד מהרגע שהיא ולין היו שם ביחד. ההיסטוריונית קתרין לינץ' מתארת אותן כשותפות לחיים, חלק מרשת לסביות שחיו בדבלין אשר כללה את הלנה מולוני (גם היא חברה קרובה של לין), לואי בנט ואליזבת אופרל אשר נפגשו דרך פעילותן למען זכות הבחירה לנשים, ואחר כך גם במהלך פעילותן הרפובליקנית, ובתנועת איגודי העובדים.[10]
מורשת: סנט אולטן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1919 פרנץ'-מאלן ולין הקימו את בית החולים לילדים סנט אולטן,[11] שהיה מרכז רפואי לתינוקות בניהול נשים.[12] בפרויקט סייעו פעילות רפובליקניות נוספות, כולל האחיות גריפין, קתלין קלארק, הרוזנת מרקייביץ', הרוזנת פלנקט והלנה מולוני. בית החולים עסק בבריאות ורווחה של ילדים, תחום אשר נתפש בזמנו כעניינן של נשים. באותה התקופה התמודדה אירלנד עם ההתפרצות הקשה של השפעת הספרדית. במוסד טופלו תחילה ילדים שנדבקו במחלה, אך אחר כך גם פעילי צבא האזרחים הבריטי. ד"ר לין טיפלה בחולים בעזרת חיסון, ולא היה אף מקרה מוות בין מטופליה, בעוד המחלה הייתה קטלנית ביותר, ומתו בגינה בין 50 ל-100 מיליון נפשות ברחבי העולם. בעקבות מלחמת העולם הראשונה התעוררו בעיות רפואיות רבות, כולל עלייה בשיעור מחלות מין כגון עגבת, אשר הפיצו חיילים שחזרו מן המלחמה.[13] כתוצאה, תינוקות רבים סבלו מעגבת מולדת, בה נדבקו מאמותיהם, אשר נדבקו בתורן מן הגברים.[14] מחלת השחפת הייתה אנדמית באירלנד בתקופה שהייתה קולוניה בריטית. אל מול התנגדות חריפה מצד המדינה והכנסייה הקתולית, השתיים הקימו פרויקט חיסונים, בו חוסנו אלפי ילדים עניים אשר אחרת כנראה היו נדבקים במחלה. הצלחתן הובילה לייסודה של תוכנית ה-BCG באירלנד, אשר דרכה כל התינוקות מחוסנים מאז 1950.
מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנץ'-מאלן נפטרה במוסד סיעודי בדבלין ב-26 במאי 1944, בגיל 63. היא נקברה לצד הוריה, סנט לורנס (1846–1895) ומרגרט (1857–1912), ואחיה הצעירים סנט לורנס פטריק ג'וזף (1890–1891) ודאגלס (1893–1943), בחלקה המשפחתית בGlasnevin Cemetery.[15] לין נפטרה בשנת 1955 ונקברה בבית העלמין דינס גרנג'.[16]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Deirdre Bryan, "Mullen, Madeleine ffrench-", Dictionary of Irish Biography.
- ^ Luddy, Maria. "Madeleine ffrench mullen". Oxford Dictionary of National Biography. Oxford University Press.
- ^ "Chief Secretary's Office, Crime Branch: Dublin Metropolitan Police (DMP) Movement of Extremists 29 May 1915 – 20 April 1916". National Archives of Ireland. pp. 7, 14 June, 4 October 1915. אורכב מ-המקור ב-2016-04-25. נבדק ב-2018-04-13.
- ^ McKenna, Joseph (17 בפברואר 2011). Guerrilla Warfare in the Irish War of Independence, 1919–1921. McFarland. ISBN 978-0-7864-8519-2.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Ferriter, introduction by Diarmaid (2009). Dublin's fighting story, 1916–21 : told by the men who made it; with a unique pictorial record of the period. Cork: Mercier Press. ISBN 978-1-85635-643-5.
- ^ ffrench Mullen, Madeleine (במאי 1916). Transcript of Madeleine ffrench-Mullen diary written in Kilmainham and Mountjoy Jails, 5–20 May 1916. Dublin: The Allen Archival Collection. The Allen Library.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Mountjoy Prison record, National Archives of Ireland
- ^ 1 2 Witness statement of Dr Kathleen Lynn, Irish military and national archives
- ^ Gillis, Liz (2014). Women of the Irish Revolution. Mercier Press. p. 39. ISBN 978-1-78117-205-6.
- ^ O'Donnell, Katherine (2003). "Lesbianism". In Lalor, Brian (ed.). The Encyclopaedia of Ireland (PDF). Gill and Macmillan. p. 624. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2018-04-14. נבדק ב-2018-04-13.
- ^ Smith, Hazel. P (1977). "Kathleen Lynn, M.D., F.R.C.S.I. (1874–1955)". Dublin Historical Record (2): 54. JSTOR 30087174.
- ^ ST. ULTAN'S HOUSE. (24 May 1919). The Irish Times (1874–1920) Retrieved from http://search.proquest.com/docview/516996400
- ^ Kirkpatrick, Thomas Percy C. (ביוני 1918). "Syphilis and the state". The Dublin journal of medical science. CXLV: 339–357.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Matthews, Ann (1 בינואר 2010). Renegades: Irish Republican Women 1900–1922. Mercier Press Ltd. p. 213. ISBN 978-1-85635-684-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "ffrench-Mullen family". Findagrave.com.
- ^ "Kathleen Florence Lynn profile". findagrave.
| בקרת זהויות |
|
|---|