מדע הארכיונאות
מדע הארכיונאות (באנגלית: Archival science; נקרא גם לימודי ארכיונים) הוא תחום מחקר ותאוריה העוסק בהקמה, בארגון, בניהול ובאצירה של ארכיונים, שהם אוספים של מסמכים, הקלטות, תצלומים וחומרים נוספים בפורמטים פיזיים או דיגיטליים.
הגדרה ותפקידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמה וניהול של ארכיון מחייבים רכישה, הערכה, עיבוד, סידור ושימור של חומרים, וכן הבטחת אפשרות גישה אליהם בעתיד. מדע הארכיונאות עוסק בשיפור שיטות להערכת חומר ארכיוני, לאחסונו, לשימורו ולעיבודו (סידור ותיאור אוספים).[1][2]
רשומה ארכיונית נועדה לשמר מידע שאינו מיועד לשינוי. על מנת שיהיו בעלות ערך ציבורי, על הרשומות להיות אמינות. לכן ארכיונאי אחראי לאימות מקוריותם של חומרים ארכיוניים, ולהבטחת מהימנותם, שלמותם ושימושיותם.[3][4]
רשומות ארכיוניות צריכות להיות אותנטיות, לשקף את הפעילות שבעבורה נוצרו, להציג תמונה עקבית של מכלול התוכן, ולהישמר במצב נגיש ובר־שימוש.
האדם האחראי על ניהול ארכיון מכונה ארכיונאי, ואילו ניהולו המקצועי של ארכיון מכונה מִנהל ארכיוני (Archive administration).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדע הארכיונאות התפתח מתוך תחום הדיפלומטיקה, העוסק בביקורת ובניתוח של מסמכים.[5][6][7]
התחום קשור גם לארכאוגרפיה, תחום מחקר בין־תחומי הבוחן היבטים ותכונות של כתבי יד עתיקים ושל ספרים מודפסים מוקדמים, ומכין מהדורות מדעיות ותיאורים ביקורתיים שלהם.[1]
בשנת 1540 כתב יאקוב פון רמינגן (1510–1582) את כתב היד של המדריך הארכיוני הקדום ביותר הידוע. רמינגן היה מומחה לניהול רשומות (Registraturen), המונח הגרמני ששימש לימים לציון ארכיונים.
רמינגן פיתח שיטת רישום עבור מועצת העיר אאוגסבורג. מאחר שלא היה יכול להשתתף בישיבות המועצה, תיאר בכתב את מבנה הארכיון ואת דרכי ניהולו. אף שאין זה החיבור הראשון שעסק בארכיונאות – רמינגן עצמו מזכיר ספרות מוקדמת יותר בנושא ניהול רשומות – החיבורים שקדמו לו לא פורסמו. ספרו של רמינגן נדפס בהיידלברג בשנת 1571 ונחשב לפרסום הראשון בתחום.[8]
באופן מסורתי עסק מדע הארכיונאות בשיטות לשימור חומרים במתקני אחסון מבוקרי אקלים. התחום כולל גם את חקר הקטלוג, קליטת החומרים, איתורם והטיפול הבטוח בהם.
התפתחותם של מסמכים דיגיטליים ושל מסדי נתונים אלקטרוניים הביאה את התחום לבחון מחדש את מטרותיו ואת שיטות פעולתו.[9]
אף שמדע הארכיונאות מזוהה בדרך כלל עם ספריות ומוזיאונים, הוא עוסק גם באוספים פרטיים ובארכיונים של ארגונים עסקיים. לימודי ארכיונאות נלמדים במכללות ובאוניברסיטאות, בדרך כלל במסגרת מדע המידע או בשילוב עם לימודי היסטוריה.
בין ההוגים המרכזיים בתחום נמנים הארכיונאי האמריקאי תאודור שלנברג והארכיונאי הבריטי הילרי ג'נקינסון. בין החוקרים הבולטים שפעלו במאה ה־20 וה־21 נמנים טרי קוק, ורן האריס, סו מק'קמיש, אן גילילנד, מרגרט הדסטרום, ריצ'רד קוקס, לוצ'יאנה דורנטי ודייוויד ברמן.
תקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין מערכת אוניברסלית אחת של חוקים או תקנים המסדירה את המבנה או ייעודם של מוסדות ארכיוניים.[2][10] מבנהּ של תוכנית ארכיונית, תפקידיה וסמכויותיה משתנים בהתאם למיקומה הגאוגרפי, לשפתה, לאופייה של החברה שבה היא פועלת ולמטרות הגוף הממונה על הארכיון.[10] לפיכך, התקנים המקצועיים המקובלים – ובהם תקני המועצה הבין־לאומית לארכיונים (ICA), תקני ISO ותקן DIRKS – משמשים בעיקר כהנחיות עבודה, שאותן מתאימים הארכיונאים לצורכי המוסד הארכיוני שבו הם פועלים.
עם חדירתה של טכנולוגיית המחשוב לארכיונים, החל משנות ה־70 של המאה ה־20, גברה ההכרה בצורך בפיתוח תקנים אחידים לתיאור ארכיוני, במטרה להקל על שיתוף והפצה של מידע תיאורי על אוספים ארכיוניים.[11]
התקן שפותח בקנדה, Rules for Archival Description (בראשי תיבות: RAD), פורסם לראשונה בשנת 1990.[12] מטרתו הייתה לספק לארכיונאים בסיס אחיד ועקבי לתיאור חומר ארכיוני במסגרת קרן ארכיונית (fonds), בהתאם לעקרונות הארכיונאות המסורתיים.[13]
בארצות הברית מקובל תקן מקביל בשם Describing Archives: A Content Standard (בראשי תיבות: DACS).[14][15] תקן זה נועד לספק לארכיונאים כלים אחידים לתיאור חומר ארכיוני ולהנגשתו לציבור.[16]
מטא־נתונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטא־נתונים הם נתונים המתארים רשומה ארכיונית אחת או אוסף של רשומות. כדי ליצור מטא־נתונים באופן עקבי, לשפר את אפשרויות האיתור של חומר ארכיוני ולסייע בשימורו ובניהולו, מסתמכים הארכיונאים על תקנים ייעודיים המתאימים לסוגים שונים של מטא־נתונים ולמטרות שונות, ובהן ניהול, תיאור, שימור ואחסון דיגיטלי.
בין התקנים הנפוצים לתיאור מטא־נתונים ארכיוניים נמנים:
- קטלוג קריא מכונה MARC (Machine-Readable Cataloging) – תקן לקטלוג ממוחשב.
- Encoded Archival Description (EAD) – תקן מבוסס XML לתיאור ארכיוני.
- דבלין קור – מערכת מטא־נתונים כללית לתיאור משאבי מידע דיגיטליים.
תקנים אלה מאפשרים לתאר באופן עקבי את צורתם, היקפם, תוכנם ומאפייניהם של חומרים ארכיוניים, ובכך לשפר את נגישותם ואת האפשרות לאתרם במערכות מידע שונות.[17]
מקור (Provenance) במדע הארכיונאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במדע הארכיונאות, מקור (Provenance) הוא עקרון המתייחס למקורם של מסמכים או אוספים, לזהות הגוף, האדם או המשפחה שיצרו אותם או קיבלו אותם, וכן למידע בדבר החזקתם והעברתם לאורך הזמן.[18]
עיקרון זה הוא מן העקרונות היסודיים של הארכיונאות. על פיו, יש לשמור בנפרד רשומות שמקורן ביוצרים שונים, כדי לשמר את ההקשר שבו נוצרו.[18] מבחינה מתודולוגית, עקרון המקור משמש גם בסיס לתיאור רשומות ברמת הסדרה (Series), ולא רק ברמת הפריט הבודד.
עקרון המקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיאור רשומות ברמת הסדרה, תוך שמירה על ההבחנה בין רשומות שמקורן ביוצרים שונים, התפתח כחלופה לקטלוג מסמכים בודדים שהיה מקובל במסורת הספרנית.[7]
לעקרון המקור שני מרכיבים מרכזיים:
- כבוד לקובצי הארכיון Respect des fonds – עיקרון שלפיו כל הרשומות שנוצרו או התקבלו בידי גוף מנהלי מסוים מהוות יחידה ארכיונית אחת (fonds), ויש לשמור ולתאר אותן כיחידה אחת תוך שמירה על הקשרים הפנימיים ביניהן.[19]
- הסדר המקורי (Original order) – עיקרון שלפיו יש לשמור את הרשומות, ככל האפשר, באותו סדר שבו אורגנו ושימשו במסגרת פעילותו השוטפת של הגוף שיצר אותן. שמירת הסדר המקורי מחזקת את אמינות הרשומות ומאפשרת להבין טוב יותר את אופן פעילותו של הגוף היוצר ואת ההקשר שבו נוצרו הרשומות.[20]
בהתאם לעיקרון זה, אין לארגן מחדש באופן מלאכותי רשומות ארכיוניות רק כדי להקל על השימוש בהן, שכן שינוי כזה עלול לפגוע בערכן הראייתי ובהבנת ההקשר ההיסטורי שלהן.
במקרים שבהם אילוצי אחסון אינם מאפשרים לשמור פיזית על הסדר המקורי, מקובל לשמרו לפחות במישור האינטלקטואלי, באמצעות מבנה הארכיון ועזרי האיתור (Finding Aids), כך שישקפו את הארגון המקורי של הרשומות.[21]
פרקטיקות לפני הופעת עקרון המקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות המהפכה הצרפתית התפתחה הערכה מחודשת לחשיבותם של מסמכים היסטוריים בחברה הצרפתית. המסמכים החלו לקבל מעמד של "אנדרטאות לאומיות",[22] והטיפול בהם הועבר לידי חוקרים שהוכשרו בספריות ובמוסדות אקדמיים.[21]
הדגש באותה תקופה היה על מחקר היסטורי, ונראה היה טבעי לסדר ולתאר את המסמכים באופן שיקל על שימוש מחקרי מכל סוג.[22][21] לצורך זה הוקמו אוספים מלאכותיים שסודרו לפי נושאים, והמסמכים שובצו בתוכם בהתאם לתוכנם.[20]
גישה זו, שהתבססה על עקרונות ספרנותיים, גרמה לעיתים לאובדן ההקשר המקורי של המסמכים ולניתוקם מהסביבה האדמיניסטרטיבית שבה נוצרו.[21]
גישה זו מכונה "מסורת כתבי היד ההיסטוריים".
התפתחות עקרון המקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקרון ה־Respect des fonds ועקרון ה־סדר המקור אומצו בבלגיה ובצרפת סביב שנת 1840, והתפשטו בהמשך ברחבי אירופה.[20]
עם הקמת ארכיונים מדינתיים בצרפת ובפרוסיה, גידול בכמות המסמכים המודרניים הפך את שיטת הסידור המסורתית לבלתי ישימה, בשל מחסור במשאבים לסיווג פרטני של כל מסמך.
ביטוי מרכזי לעקרון המקור הופיע בסוף המאה ה־19 במדריך ההולנדי "Manual for the Arrangement and Description of Archives" משנת 1898, שנכתב בידי סם מולר, יוהאן פיית' ורוברט פרוין.
המדריך קבע כי שמירת הסדר המקורי היא תנאי יסוד בתיאור ארכיוני, וכי יש לשמור על קשר הדוק בין המסמכים לבין הגוף שיצר אותם.
במקביל, היסטוריונים בני התקופה תמכו בגישה זו, משום שסברו שהיא מאפשרת ייצוג אובייקטיבי יותר של מקורות היסטוריים, בניגוד לסיווגים נושאיים הנתפסים כסובייקטיביים.[23]
ביקורת וויכוחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות ההסכמה הרחבה על עקרון הסדר המקורי, קיימת מחלוקת באשר ליישומו בארכיונים אישיים.[20] כי בארכיונים פרטיים הסדר המקורי אינו תמיד ברור או קבוע מראש, ולכן אין הכרח להקפיד עליו באותה מידה כמו בארכיונים מוסדיים.[21]
עם זאת, ארכיונאים אחרים טוענים כי גם מסמכים אישיים נוצרים ונשמרים במסגרת הקשרים משמעותיים, ולכן יש להחיל עליהם את אותם עקרונות בסיסיים של ארגון ותיאור.[21]
שימור במדעי הארכיונאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שימור, כפי שהוגדר על ידי האגודה האמריקאית לארכיונאים (SAA), היא הפעולה של הגנה על חומרים מפני התדרדרות פיזית או אובדן מידע, באופן לא פולשני ככל האפשר.[24] מטרת השימור היא לשמר במידה המרבית את המקוריות, תוך שמירה על כל המידע שהחומר מציע. לשם כך מיושמים עקרונות מדעיים לצד שיטות מקצועיות כדי להשיג יעילות מרבית. במובן הארכיונאי, שימור מתייחס לטיפול בכל המכלולים המרכיבים אוסף. שימור פיזי יכול להיכלל בתחום זה, ולעיתים קרובות שתי ההגדרות חופפות.[16]
ראשיתו של השימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]השימור התפתח עם הקמתם של הארכיונים המרכזיים הראשונים. בשנת 1789, במהלך המהפכה הצרפתית, הוקם הארכיון הלאומי הצרפתי (Archives Nationales), ובהמשך, בשנת 1794, הוא הפך לארכיון המרכזי.[25] היה זה הארכיון הלאומי העצמאי הראשון, ומטרתו הייתה לשמר ולאחסן מסמכים ורשומות כפי שנוצרו. מגמה זו צברה פופולריות, ועד מהרה החלו מדינות נוספות להקים ארכיונים לאומיים מאותן סיבות - לשמר ולתחזק את הרשומות שלהן כפי שנוצרו והתקבלו.[16]
שינויים תרבותיים ומדעיים חיזקו את הרעיון ואת הפרקטיקה של השימור. בסוף המאה ה־18 הוקמו באירופה מוזיאונים רבים, ספריות לאומיות וארכיונים לאומיים; בכך הובטחה שמירת המורשת התרבותית שלהם.[16]
שימור ארכיוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]שימור, בדומה לעקרון המקוריות, עוסק בייצוג הולם של חומרים ארכיוניים. ארכיונאים עוסקים בעיקר בשמירת הרשומה, יחד עם ההקשר שבו נוצרה, ובהנגשת מידע זה למשתמש.[16]
המונח "Tout ensemble" היא הגדרה הקשורה לשימור. הגדרה זו כוללת את רעיון ההקשר ואת החשיבות של שמירתו. כאשר רשומה מופרדת מרשומות אחרות שאליהן היא קשורה, היא מאבדת ממשמעותה. כדי לשמר רשומה יש לשמר אותה בשלמותה המקורית, אחרת היא עלולה לאבד את חשיבותה. הגדרה זו קשורה לעקרון המקור ולעקרון כיבוד המכלול (respect des fonds), משום שהיא מדגישה באופן דומה את רעיון הרשומה המקורית.[16]
מטא־נתונים הם מרכיב מרכזי בשימור ההקשר במדעי הארכיונאות. מטא־נתונים, כפי שהוגדרו על ידי SAA, הם "נתונים על נתונים".[17] נתונים אלה יכולים לסייע לארכיונאים לאתר רשומה מסוימת או מגוון רשומות בתוך קטגוריה מסוימת. באמצעות הקצאת מטא־נתונים מתאימים לרשומות או למכלולי רשומות, הארכיונאי משמר בהצלחה את מכלול הרשומה ואת ההקשר שבו נוצרה. הדבר מאפשר נגישות טובה יותר ומשפר את האותנטיות.[26]
תחזוקה פיזית היא מאפיין מרכזי נוסף של השימור. קיימות אסטרטגיות רבות לשימור נכון של ארכיונים: העברת פריטים למכלים נטולי חומצה, אחסון פריטים באזורים מבוקרי אקלים והעתקת פריטים המתדרדרים.[16]
שימור דיגיטלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שימור דיגיטלי
שימור דיגיטלי כולל יישום של מדיניות, אסטרטגיות ופעולות כדי להבטיח שמסמכים שעברו דיגיטציה יישארו מדויקים ונגישים לאורך זמן. בשל טכנולוגיות חדשות המתפתחות ללא הרף, החלו ארכיונים להתרחב ונדרשו צורות חדשות של שימור. אוספים ארכיוניים הורחבו כך שיכללו מדיה חדשה כגון מיקרופילם, קובצי שמע, קובצי וידאו, תמונות נעות ומסמכים דיגיטליים. לרבים מסוגי מדיה חדשים אלה תוחלת חיים קצרה יותר מזו של נייר.[16] מעבר מתבניות ישנות שאינן מבוססות נייר לתבניות חדשות שאינן מבוססות נייר הוא הכרחי לצורך שימור מדיה דיגיטלית, כדי שתישאר נגישה.[26]
מטא־נתונים הם חלק חשוב בשימור דיגיטלי, משום שהם משמרים את ההקשר, השימוש וההגירה של רשומה דיגיטלית. בדומה לשימור מסורתי, מטא־נתונים נדרשים כדי לשמר את האותנטיות והנגישות של רשומה.[26]
גישה למידע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתן לגשת לחומרים שנשמרו בארכיונים דיגיטליים בדרך כלל באמצעות ציון המטא־נתונים שלהם, או באמצעות חיפוש מבוסס תוכן כגון חיפוש טקסט מלא, כאשר נעשה שימוש בשיטות ייעודיות לאחזור מידע. בדרך כלל שיטות אלה מחזירות תוצאות המדורגות לפי מידת הרלוונטיות שלהן לשאילתות המשתמש. שיטות אחזור חדשות עבור ארכיוני מסמכים עשויות להשתמש בגורמי דירוג נוספים כגון רלוונטיות עכשווית ואנלוגיה בזמן.[27]
מחקרי ארכיונאות ביקורתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2002 פרסם כתב העת Archival Science סדרת מאמרים שניתחה מערכות כוח בפרקטיקה הארכיונאית, בתאוריה ובניהול רשומות.[28] גישה זו תוארה בשנת 2017 על ידי פונזלאן, קסוול וסנגוואנד כ"מחקרי ארכיונאות ביקורתיים".[29] מחקרי ארכיונאות ביקורתיים מיישמים תאוריה ביקורתית על מדעי הארכיונאות, במטרה לפתח וליישם שיטות ארכיוניות הכוללות באופן מלא יותר סוגיות הקשורות לגזע, מעמד, מגדר, מיניות ועוד.[29] לדוגמה, הם כוללים תיעוד של מעשים גזעניים והתייחסות להשמטות מן העבר.[29] קיימות נקודות השקה בין מחקרי ארכיונאות ביקורתיים לבין מדעי הרוח הדיגיטליים.[30][31]
מחקרי ארכיונאות התמקדו בדאגה מחודשת להכרה וייצוג של ארכיוני עמים ילידיים, קהילות וזכויות אדם.[32] הפרקטיקה הארכיונית מודעת יותר ויותר להשלכות קולוניאליות ואימפריאליסטיות.[32] מאז 2016 נעשה שימוש במושג "השמדה סימבולית" כדי לתאר היעלמותן של קהילות באמצעות היעדר שיטתי או מרומז או תת-ייצוג בארכיונים. המושג הותאם בתחילה לספרות הארכיונאית על ידי קסוול מתוך שימושים פמיניסטיים במושג השמדה סימבולית.[33] היעדרות זו ניתן למצוא גם במדיניות ארכיונית וכן בפרקטיקות של תיאור, ביאור והערות.[33] שמירה על שפה ותיאורים מדויקים של ארכיוני קהילות מבטיחה שערכי הקהילה לא יוזנחו ותורמת לדיונים ביקורתיים בארכיונאות בנוגע להשמטות בתיעוד ההיסטורי.[33]
השכלה מקצועית ומתקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2002 פרסמה האגודה האמריקאית לארכיונאים הנחיות לתוכנית למודים לתארים מתקדמים כגון לימודי מוסמך במדעי הארכיונאות.[34] ההנחיות עודכנו ואושרו מחדש בשנת 2016.[35]
בארצות הברית, מסלולי לימוד פורמליים במדעי הארכיונאות זמינים ברמת תואר מוסמך ודוקטור. תואר שני הוא בדרך כלל תוכנית מקצועית בת שנתיים המתמקדת ברכישת בסיס ידע במיומנויות ארכיוניות (כולל רשומות דיגיטליות ומערכות גישה),[36] בעוד שתואר דוקטור הוא רחב יותר בהיקפו וכולל חקירה ביקורתית של הפרקטיקות הארכיוניות, הבוגרים מתכוננים בדרך כלל לקריירה במחקר ובהוראה.[37] סטודנטים למדעי הארכיונאות עשויים להגיע מרקע אקדמי בתחומים כגון אנתרופולוגיה, כלכלה, היסטוריה, משפטים, מדעי הספרנות, לימודי מוזיאונים או מדעי המידע.[37]
ארכיונאות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארכיונאות בישראל הוא התחום המקצועי והמחקרי העוסק בניהול, הערכה, מיון, תיאור, שימור והנגשה של רשומות וחומרים ארכיוניים שנוצרו בישראל או הקשורים לתולדותיה. התחום עוסק הן בשימור הזיכרון ההיסטורי והתרבותי והן בניהול מחזור החיים של רשומות הנוצרות בפעילותם של מוסדות ציבור, ארגונים ואנשים פרטיים.
הארכיונאות בישראל משלבת בין עקרונות מקצועיים שהתפתחו בעולם לבין מאפיינים ייחודיים הנובעים מההיסטוריה של ארץ ישראל ומדינת ישראל. היא כוללת טיפול בחומר ארכיוני מסורתי, כגון מסמכי נייר, תצלומים, מפות והקלטות, לצד ניהול ושימור של רשומות דיגיטליות ומידע אלקטרוני.
שורשי התחום מצויים בתקופות שקדמו להקמת המדינה, אולם הארכיונאות כמערכת מקצועית וממוסדת התפתחה בעיקר לאחר הקמת מדינת ישראל והקמת ארכיון המדינה. פועלים בישראל ארכיונים ממלכתיים, ציבוריים, מוסדיים, אקדמיים, קהילתיים ופרטיים, המשתלבים במגמות בין־לאומיות של ניהול מידע, שימור דיגיטלי והנגשת ידע לציבור.[38]
התפתחות הארכיונאות בארץ ישראל עד 1948
[עריכת קוד מקור | עריכה]שורשי הפעילות הארכיונית בארץ ישראל קודמים להקמת מדינת ישראל. לאורך ההיסטוריה נשמרו בארץ מסמכים שנוצרו בידי מוסדות שלטון, קהילות דתיות, בתי דין, ארגונים ציבוריים ואנשים פרטיים. עם זאת, בתקופות מוקדמות אלה לא התקיים מקצוע ארכיונאי מודרני במובנו המקובל.
בתקופת האימפריה העות'מאנית נוצרו בארץ ישראל מערכות רחבות של רשומות מנהליות. בין היתר נשמרו פנקסי מיסוי, רישומי מקרקעין, מסמכי בתי דין ורשומות של מוסדות שלטון. חלק גדול מן התיעוד העות'מאני הנוגע לארץ ישראל מצוי בארכיון העות'מאני המרכזי באיסטנבול ומשמש מקור מרכזי למחקר ההיסטורי של האזור.[39]
בקהילות היהודיות בארץ ישראל התקיימה מסורת של שמירת מסמכים קהילתיים, ובהם פנקסי קהילות, כתבי הקדש, מסמכים משפטיים ורישומי מוסדות דת. חומרים אלה מהווים מקור חשוב לחקר חיי החברה, הכלכלה והתרבות של היישוב היהודי בתקופות שונות.
בסוף המאה ה־19 ובראשית המאה ה־20, עם התפתחות הציונות והקמת מוסדות לאומיים ויישוביים, גדל מאוד היקף התיעוד שנוצר בארץ ישראל. מוסדות כגון ההסתדרות הציונית העולמית, הקרן הקיימת לישראל וגופים התיישבותיים יצרו מערכות רשומות לצורכי ניהול, תכנון וקבלת החלטות.
בתקופת המנדט הבריטי התרחבה מערכת המינהל הציבורי בארץ ישראל, ונוצרו כמויות גדולות של רשומות בתחומי הממשל, המשפט, הקרקעות, הבריאות והחינוך. המסורת המנהלית הבריטית השפיעה גם על דרכי ארגון ושמירת מסמכים.
במקביל התפתחו מוסדות ששימרו אוספים היסטוריים. הספרייה הלאומית אספה לאורך השנים כתבי יד, מסמכים, ארכיונים אישיים ואוספים מוסדיים, שחלקם הפכו לימים לחלק מן המורשת הארכיונית של ישראל.[40]
עד הקמת המדינה לא התקיימה בישראל מערכת ארכיונית ממלכתית אחידה ולא הייתה הכשרה מקצועית מסודרת לארכיונאים. הטיפול בחומר ארכיוני נעשה בעיקר בידי היסטוריונים, ספרנים, אנשי מנהל ועובדי מוסדות ציבור.
התפתחות הארכיונאות במדינת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 נוצר צורך בהסדרת הטיפול ברשומות המדינה החדשה. המעבר ממוסדות היישוב למנגנוני ממשל ממלכתיים יצר גידול משמעותי בהיקף המסמכים והרשומות בתחומי המינהל הציבורי, הביטחון, המשפט, הכלכלה והחברה.
בשנת 1949 הוקם גנזך המדינה, אשר היה הגוף הממלכתי הראשון שנועד לרכז את האחריות לשמירת חומר ארכיוני ממשלתי. לימים שונה שמו לארכיון המדינה.[38]
הקמת ארכיון המדינה סימנה מעבר מתפיסה שהתמקדה בעיקר בשמירת מסמכים היסטוריים לתפיסה מקצועית רחבה יותר, הרואה ברשומה חלק ממחזור חיים הכולל יצירה, שימוש מנהלי, הערכה, העברה לארכיון ושימור ארוך טווח.
במהלך המחצית השנייה של המאה ה־20 התפתחו בישראל ארכיונים מסוגים שונים: ארכיונים ציבוריים, מוסדיים, אקדמיים, קהילתיים ופרטיים. לצד מוסדות המדינה המשיכו לפעול גופים רבים שיצרו ושמרו תיעוד בעל חשיבות היסטורית, ובהם תנועות התיישבות, ארגונים חברתיים ומוסדות תרבות.
החל מסוף המאה ה־20 ובראשית המאה ה־21 עבר התחום שינוי משמעותי בעקבות המעבר לעידן הדיגיטלי. ארכיונים בישראל החלו להתמודד עם קליטת רשומות אלקטרוניות, דיגיטציה של אוספים היסטוריים, פיתוח מאגרי מידע והנגשת חומרי ארכיון באמצעות האינטרנט.
הארכיונאות בישראל משלבת בין מסורת של שימור מורשת תיעודית לבין גישות מודרניות של ניהול מידע, שימור דיגיטלי והנגשת ידע לציבור.[41]
הכשרת ארכיונאים בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]התפתחות מקצוע הארכיונאות בישראל לוותה בצורך ליצור מסגרות הכשרה מקצועיות עבור העוסקים בתחום. בראשית המדינה הגיעו רבים מן הארכיונאים מרקע של היסטוריה, ספרנות, מחקר ומינהל ציבורי.
עם התרחבות פעילותם של ארכיונים ציבוריים ומוסדיים במחצית השנייה של המאה ה־20, התפתח הצורך בהכשרה ייעודית בתחומים כגון ניהול רשומות, תיאור ארכיוני, שימור והנגשת מידע.
הכשרת ארכיונאים בישראל התפתחה בזיקה לתחומי מדעי המידע, ספרנות ומידענות. מסגרות אקדמיות ומקצועיות עסקו בנושאים כגון ארגון מידע, ניהול מאגרי מידע, שימור חומרי מורשת וטכנולוגיות מידע.
המעבר לסביבה דיגיטלית הרחיב את דרישות המקצוע. הארכיונאי נדרש לצד הידע המסורתי בארכיונאות גם להבנה ברשומות אלקטרוניות, מטא־נתונים, מערכות לניהול מידע ושיטות שימור דיגיטלי.
הכשרת הארכיונאים בישראל מושפעת מן ההתפתחויות המקצועיות בעולם ומהמלצותיהם של גופים בין־לאומיים, ובהם המועצה הבין־לאומית לארכיונים (ICA).[42]
מחקר הארכיונאות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקר הארכיונאות בישראל עוסק הן בארכיונים כמוסדות לשימור מידע והן בתפקידם בעיצוב הזיכרון ההיסטורי והציבורי.
בראשית דרכו התמקד המחקר בעיקר בשימוש בארכיונים כמקורות למחקר היסטורי. חוקרים בתחומי ההיסטוריה, מדעי המדינה ומדעי החברה השתמשו באוספים ארכיוניים לחקר תולדות היישוב, הקמת המדינה והתפתחות מוסדותיה.
בהמשך התפתח מחקר שעסק בארכיון עצמו: כיצד נבחר חומר לשימור, כיצד הוא מתואר ומאורגן, וכיצד החלטות מקצועיות משפיעות על האפשרות לחקור את העבר.
אחד התחומים המרכזיים במחקר הוא הקשר בין ארכיונים לבין זיכרון קולקטיבי. מחקרים בתחום זה בוחנים כיצד ייצוג של קבוצות, אירועים ותהליכים היסטוריים מושפעים מבחירת החומר הארכיוני ומהאופן שבו הוא מונגש לציבור.
תחום נוסף הוא חקר ארכיוני קהילות וקבוצות חברתיות בישראל, ובהם ארכיונים של קהילות מקומיות, ארגונים חברתיים ותנועות התיישבות.
בעשורים האחרונים של המאה ה-20 התרחב המחקר גם לתחומי הארכיונאות הדיגיטלית, ובהם שימור רשומות אלקטרוניות, דיגיטציה, ניהול מטא־נתונים והנגשת מידע מקוון.
ארכיונאות בישראל בהשוואה בין־לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארכיונאות בישראל התפתחה כחלק מן המסורת המקצועית הבין־לאומית של מדעי הארכיון, תוך התאמת עקרונות מקצועיים כלליים למציאות ההיסטורית, המשפטית והחברתית של ישראל.
העקרונות המרכזיים המקובלים בארכיונאות בישראל דומים לאלה הנהוגים בעולם, ובהם עקרון המקור (provenance), שלפיו יש לשמור על הקשר בין רשומה לבין הגוף או האדם שיצר אותה, ועקרון כיבוד המכלול (respect des fonds), המדגיש את חשיבות שמירת הקשר המקורי בין רשומות שנוצרו במסגרת פעילות משותפת.
ייחודה של הארכיונאות בישראל נובע מן השילוב בין מדינה צעירה יחסית לבין שכבות תיעוד היסטוריות רבות. לצד רשומות שנוצרו מאז הקמת המדינה קיימים בישראל אוספים מתקופות קודמות: מן התקופה העות'מאנית, מתקופת המנדט הבריטי, מתקופת היישוב ומפעילותן של קהילות וארגונים שונים.
מאפיין נוסף של המערכת הארכיונית בישראל הוא ריבוי ארכיונים מסוגים שונים. לצד ארכיונים ממלכתיים פועלים ארכיונים של תנועות ציוניות, מוסדות מחקר, רשויות מקומיות, קיבוצים, מושבים, ארגונים חברתיים ואנשים פרטיים.
בתחום הדיגיטלי מתמודדת ישראל עם אתגרים דומים לאלה של מדינות אחרות: שמירת אותנטיות של רשומות אלקטרוניות, ניהול כמויות מידע גדלות, מעבר בין פורמטים טכנולוגיים והבטחת נגישות לאורך זמן.[43][44]
מגמות והתפתחויות בארכיונאות בישראל במאה ה־21
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאה ה־21 הביאה לשינוי משמעותי בעבודת הארכיונים בישראל. הגידול העצום בהיקף המידע הדיגיטלי חייב את הארכיונאים להתמודד עם סוגים חדשים של רשומות, ובהם מסמכים אלקטרוניים, דואר אלקטרוני, מאגרי מידע ותכנים שנוצרו בסביבה מקוונת.
אחת המגמות המרכזיות היא המעבר מארכיונאות המתמקדת בעיקר בשימור חומר פיזי אל גישה רחבה יותר של ניהול מידע לאורך מחזור החיים של הרשומה. במסגרת זו הארכיונאי מעורב כבר בשלבים שבהם הרשומה נוצרת, ולא רק לאחר העברתה לארכיון.
תחום מרכזי נוסף הוא דיגיטציה של אוספים ארכיוניים. ארכיונים בישראל סורקים מסמכים, תצלומים, מפות וחומרים חזותיים במטרה לשמר את המקור הפיזי ולהרחיב את הנגישות אליו.
הדיגיטציה יוצרת אפשרויות חדשות למחקר ולהנגשה, אך גם מציבה אתגרים מקצועיים הנוגעים לאיכות הדיגיטלית, לניהול מטא־נתונים, לזכויות יוצרים ולשימור ארוך טווח של קבצים.
שימוש בטכנולוגיות חדשות, ובהן זיהוי תווים אופטי (OCR), מערכות חיפוש מתקדמות וכלים מבוססי בינה מלאכותית, מאפשר לארכיונים להתמודד עם כמויות גדלות של מידע.
אתגרים עכשוויים בארכיונאות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד האתגרים המרכזיים העומדים בפני הארכיונאות בישראל הוא השימור ארוך הטווח של רשומות דיגיטליות. בניגוד למסמכי נייר, שמירת מידע דיגיטלי תלויה בתשתיות חומרה, תוכנה ופורמטים העלולים להתיישן.[45]
אתגר נוסף הוא האיזון בין פתיחות ונגישות ציבורית לבין הגנה על פרטיות, סודות מסחריים ומידע רגיש. ארכיונים נדרשים לקבוע מדיניות המאפשרת מחקר ושקיפות לצד שמירה על זכויות הפרט.
החל מראשית המאה ה-21 גוברת גם ההתייחסות לחשיבות של תיעוד מגוון יותר של החברה הישראלית. תחום זה כולל הרחבת האיסוף והתיאור של חומרים הנוגעים לקבוצות חברתיות, קהילות מקומיות ויוזמות אזרחיות.
עתיד הארכיונאות בישראל תלוי ביכולת לשלב בין עקרונות מקצועיים ותיקים — כגון שמירת ההקשר, אותנטיות ואמינות — לבין טכנולוגיות חדשות המאפשרות ניהול והנגשה של מידע בהיקפים חסרי תקדים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרות מקצועית בין־לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Jenkinson, Hilary. A Manual of Archive Administration. London: Percy Lund, Humphries & Co., 1922.
- Schellenberg, T. R. Modern Archives: Principles and Techniques. Chicago: University of Chicago Press, 1956.
- Duranti, Luciana. "The Archival Body of Knowledge". Journal of Education for Library and Information Science, 1993.
- Cook, Terry. "What is Past is Prologue: A History of Archival Ideas Since 1898". Archivaria 43 (1997): 17–63.
- Cook, Terry. "Evidence, Memory, Identity, and Community: Four Shifting Archival Paradigms". Archival Science 13 (2013): 95–120.
- Kennedy-Grimsted, Patricia, ed. (2015) [2000]. Archives in Russia: A Directory and Bibliographic Guide to Holdings in Moscow and St. Petersburg. New York: Routledge.
- Theodore R. Schellenberg, Modern Archives: Principles and Techniques, Chicago: University of Chicago Press, 1956.
- Luciana Duranti, Diplomatics: New Uses for an Old Science, Lanham: Scarecrow Press, 1998.
- Terry Cook, "Archival Science and Postmodernism: New Formulations for Old Concepts", Archival Science, כרך 1, 2001, עמ' 3–24.
- Elizabeth Yakel, Starting an Archives: A Practical Guide, Society of American Archivists, 1994.
- Laura Millar, Archives: Principles and Practices, London: Facet Publishing, 2017.
ספרות ומקורות מקצועיים בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארכיון – כתב עת ישראלי לארכיונאות ולתיעוד. כתב העת עסק בנושאים מקצועיים הנוגעים לעבודת הארכיונים בישראל, ובהם ניהול רשומות, תיאור ארכיוני, שימור אוספים ומחקר ארכיוני.[46]
- האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע, פרסומים והדרכות מקצועיות בתחום הארכיונאות וניהול המידע.[47]
- ארכיון המדינה, פרסומים ומדריכים בנושאי ארכיונים, רשומות ושירותי עיון לציבור.[48]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- International Council on Archives
- Society of American Archivists
- ISO Records Management Standard
- Library of Congress – EAD Standard
- Dublin Core Metadata Initiative
- אגודת הארכיונאים האוסטרלים
- האקדמיה לארכיונאים מוסמכים
- אתר ארכיון המדינה
- רשת ארכיוני ישראל (רא"י)
- אתר האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע
- אתר הארכיון הציוני המרכזי
- אתר ארכיון יד ושם
- אתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 "The Archival Paradigm—The Genesis and Rationales of Archival Principles and Practices". Council on Library and Information Resources.
- 1 2 International Council on Archives, ICA (באנגלית אמריקאית)
- ↑ "About records, archives and the profession". International Council on Archives. אורכב מ-המקור ב-2016-03-04.
- ↑ ISO 15489-1:2016, ISO (באנגלית)
- ↑ Pearce-Moses, Richard (2005). "Archival Science". A Glossary of Archival and Records Terminology. Society of American Archivists. אורכב מ-המקור ב-2019-12-18.
- ↑ Duranti, Luciana; Heather MacNeil (בינואר 1996). "The Protection of the Integrity of Electronic Records: An Overview of the UBC-MAS Research Project". Archivaria. 1 (42): 46–67. ארכיון מ-2016-03-03.
- 1 2 Home | Society of American Archivists, www2.archivists.org
- ↑ Weidling, T. (2013). "Den äldsta arkivläran: Jacob von Rammingens båda läroböcker i registratur- och arkivskötsel från 1571, samt en monografi om arkiv från 1632 av Baldassare Bonifacio" [The oldest archival science: Jacob von Rammingen's two manuals of registry and archival management from 1571, and a monograph on archives from 1632 by Baldassare Bonifacio]. Scandinavian Journal of History (בשוודית). 38 (2): 270–271. doi:10.1080/03468755.2013.776405.
- ↑ "Foreword". Standards for Archival Description: A Handbook. Society of American Archivists. ארכיון מ-5 באפריל 2007.
- 1 2 Adrian Cunningham, "Archival Institutions", in Archives: Recordkeeping in Society, ed. Sue McKemmish et al. (Wagga Wagga, New South Wales: Charles Sturt University, Centre for Information Studies, 2005), pp. 21-22.
- ↑ Roe, Kathleen D. (2005). Arranging & Describing Archives & Manuscripts. Chicago: Society of American Archivists. p. 37.
- ↑ index_LAC, www.bac-lac.gc.ca
- ↑ Pearce-Moses, Richard (2005). "Rules for Archival Description". A Glossary of Archival and Records Terminology. Society of American Archivists.
- ↑ Standards Portal | Society of American Archivists, www2.archivists.org
- ↑ Pearce-Moses, Richard (2005). "Describing Archives: A Content Standard". A Glossary of Archival and Records Terminology. Society of American Archivists.
- 1 2 3 4 5 6 7 8 Michèle V. Cloonan, "Preserving Records of Enduring Value," in Currents of Archival Thinking, ed. Terry Eastwood and Heather MacNeil (Santa Barbara, California: Libraries Unlimited, 2010), 69-88.
- 1 2 SAA Dictionary: metadata, dictionary.archivists.org
- 1 2 Pearce-Moses, Richard (2005). "Provenance". A Glossary of Archival and Records Terminology. Society of American Archivists.
- ↑ Gilliland-Swetland, Luke (1991). "The Provenance of a Profession: The Permanence of the Public Archives and Historical Manuscripts Traditions in American Archival History". The American Archivist. 54 (2): 160–175 [161]. doi:10.17723/aarc.54.2.w42580v137053675.
- 1 2 3 4 Posner, Ernst (1940). "Some Aspects of Archival Development Since The French Revolution". The American Archivist. 3 (3): 159–172. doi:10.17723/aarc.3.3.q64h3343h663402j.
- 1 2 3 4 5 6 Douglas, Jennifer (2010). "Origins: Evolving Ideas about the Principle of Provenance," in Currents of Archival Thinking, ed. Terry Eastwood and Heather MacNeil (Santa Barbara, California: Libraries Unlimited), p. 23-43.
- 1 2 Posner (1940), p. 166.
- ↑ Cook, Terry (1997). "What is Past is Prologue: A History of Archival Ideas Since 1898, and the Future Paradigm Shift". Archivaria. 43: 17–62.
- ↑ Pearce-Moses, Richard (2005). "Preservation". A Glossary of Archival and Records Terminology. Society of American Archivists.
- ↑ Posner, Ernst (1940). "Some Aspects of Archival Development Since The French Revolution". The American Archivist. 3 (3): 159–172. doi:10.17723/aarc.3.3.q64h3343h663402j.
- 1 2 3 Kate Cumming, "Metadata Matters," in Managing Electronic Records, ed. Julie McLeod and Catherine Hare (London: Facet Publishing, 2005) pp. 34-49.
- ↑ Mari Sato, Adam Jatowt, Yijun Duan, Estimating Contemporary Relevance of Past News
- ↑ "List of Contributors". Archival Science (באנגלית). 2: 161–163. 2002. doi:10.1023/A:1020827012752.
- 1 2 3 Caswell, Michelle; Punzalan, Ricardo; Sangwand, T-Kay (2017-06-27). "Critical Archival Studies: An Introduction". Journal of Critical Library and Information Studies (באנגלית אמריקאית). 1 (2). doi:10.24242/jclis.v1i2.50.
- ↑ Sangwand, T-Kay; Christian-Lamb, Caitlin; Lindblad, Purdom (2018). "Bridging Justice Based Practices for Archives + Critical DH". DH2018 (באנגלית אמריקאית).
- ↑ Gaber, Goran (2025). "Mind the Gap. On archival politics and historical theory in the digital age". Rethinking History. 0: 1–27. doi:10.1080/13642529.2025.2545029. ISSN 1364-2529.
- 1 2 Sangwand, T.-Kay (2018-11-29). "Preservation is Political: Enacting Contributive Justice and Decolonizing Transnational Archival Collaborations". KULA: Knowledge Creation, Dissemination, and Preservation Studies (באנגלית). 2: 10. doi:10.5334/kula.36. ISSN 2398-4112.
- 1 2 3 Caswell, Michelle; Cifor, Marika; Ramirez, Mario H (2016-06-01). ""To Suddenly Discover Yourself Existing": Uncovering the Impact of Community Archives". The American Archivist. 79 (1): 56–81. doi:10.17723/0360-9081.79.1.56. ISSN 0360-9081.
- ↑ "Guidelines for a Graduate Program in Archival Studies". Society of American Archivists. ארכיון מ-6 באפריל 2007.
- ↑ "Guidelines for a Graduate Program in Archival Studies". www2.archivists.org. Society of American Archivists. 7 בדצמבר 2017.
- ↑ Wosh, Peter J.; Hajo, Cathy Moran; Katz, Esther (2012). "Teaching Digital Skills in an Archives and Public History Curriculum". In Hirsch, Brett D. (ed.). Digital Humanities Pedagogy (באנגלית) (1 ed.). Open Book Publishers. p. 85. doi:10.2307/j.ctt5vjtt3.8. ISBN 978-1-909254-26-8.
- 1 2 Gilliland-Swetland, Anne J. (2000). "Archival Research: A "New" Issue for Graduate Education". The American Archivist. 63 (2): 259–260. doi:10.17723/aarc.63.2.6226636045t48543. ISSN 0360-9081. JSTOR 40294141.
- 1 2 ארכיון המדינה, ארכיון המדינה - אודות, באתר ארכיון המדינה, 2025-01-14
- ↑ T.C. Cumhurbaşkanlığı Devlet Arşivleri Başkanlığı, www.devletarsivleri.gov.tr
- ↑ אודות הארכיונים בספרייה הלאומית, באתר nli.org
- ↑ What are archives?, ICA (באנגלית אמריקאית)
- ↑ About the Programme Commission, ICA (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Clemence Almeras, Digital Preservation Awards 2026 Finalists Announced, ICA, 2026-06-15 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Clemence Almeras, Digital Preservation Awards 2026 Finalists Announced, ICA, 2026-06-15 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Digital Preservation (Library of Congress), www.digitalpreservation.gov
- ↑ ארכיון כתב עת ישראלי לארכיונאות ולתיעוד
- ↑ Association of Israeli Archivists
- ↑ ארכיון המדינה, ארכיון המדינה - דף הבית, באתר ארכיון המדינה, 2024-11-13
