מדרס (נעל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מכשיר להתאמת מדרסים

מִדרס הוא אביזר שמוכנס לנעליים ומשנה את עומס משקל הגוף על כפות הרגליים על ידי תמיכה ברקמות רכות, שינוי היציבה, בלימת זעזועים, הפחתת כאב ושיפור הנוחות. מדרסים מיוצרים ומעוצבים בשיטות שונות ועשויים מחומרים מגוונים.

יש הטוענים כי מדרסים עשויים לסייע במקרים של בעיות אורטופדיות שונות; עם זאת, המלצת הוועדה האירופאית לכתיבת הנחיות קליניות בכאבי גב תחתון (ובעקבותיה הוועדה הישראלית) קבעה כי מדרסים אינם מומלצים במקרה של כאבי גב.[1]

הכנת מדרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר שיטות לאיסוף נתונים במטרה להכין מדרסים המותאמים ללקוח:

  • שיטת המדף - מוצר מדף מוכן מראש, אשר נעשה לפי תבנית מוכנה של מידות נעליים. כולל מאפיינים כגון בלימת זעזועים וכן תמיכה חלקית לקשת או לקשתות בכף הרגל, דבר שנחוץ לפעילויות מסוימות. החיסרון במוצר זה הוא ההכנה מראש על פי תבנית כללית ולא לפי תבנית של כף רגל ספציפית, לכן לעתים הוא לא מתאים למבנה רגל אישי ששונה מהתכנון המקורי של המדרס, ולא מספק לו תמיכה.
  • שיטת המחשב - בשיטה זו יש לדרוך בעמידה על משטח עם חיישנים (סנסורים) על מנת לקבל תמונה דו-ממדית של דריכה במצב סטטי. בשלב הבא ניתן לספק מדרסי מדף מוכנים מראש על פי תוצאות התפלגות עומס הדריכה והתמונה הדו-ממדית שהתקבלה, או לחלופין להכין מדרס חדש אשר מותאם לכף הרגל בצורה מדויקת יותר.
  • שיטות ההטבעה בקופסת ספוג - העתקת הרגליים נעשית באמצעות הטבעתן בתוך קופסת ספוג לצורך קבלת תמונה תלת ממדית מדויקת יחסית של כף הרגל. הספוג שבקופסה הוא חומר שמקבל את צורת הרגל רק אם הרגל מוכנסת בלחץ. קיימות מספר גישות לשימוש בקופסת ההטבעה (כולן שיטות סטטיות):
    • לדרוך בעמידה לתוך הקופסה. התוצאה המתקבלת היא העתקת הדריכה בעומס מלא.
    • לדרוך לתוך הקופסה בישיבה. התוצאה המתקבלת היא העתקת הדריכה בעומס חלקי.
    • להצמיד את קופסת הספוג אל הרגל כשהרגל באוויר. התוצאה המתקבלת באפשרות זו היא העתקת הצורה החיצונית בלבד של כף הרגל כפי שהיא במצב נייטרלי ללא עומס.
  • השיטה האמריקנית - גישה הדוגלת במידור – האדם שלוקח את המידות אינו האדם שמייצר את המדרסים, אלא הם מיוצרים לרוב במעבדה שעשויה להיות מרוחקת יחסית. מדרסים שמיוצרים בשיטה זו נקראים גם "מדרסים פונקציונליים". בשיטה זו, העתקת הרגל נעשית כשהרגליים ללא עומס ובמצב נייטרלי, באמצעות חבישה בתחבושות גבס. התוצר הסופי הוא מדרס קשיח, שמתייחס לעקב ולקשת האורכית של כף הרגל בלבד, כשבחלק הקדמי יש ריפוד ישר. על כן נהוג לכנותו גם מדרס "Semi-Rigid" - שכן הוא מדרס לחצי רגל והוא קשיח כולו. זהו מדרס הנמצא מתחת לכף הרגל בלבד, ולא מסביב לה. ההסבר לכך הוא שהפילוסופיה האמריקנית מתייחסת לכל מצב של אי נוחות בכפות הרגליים, כאפשרי לטיפול בדרך של שינוי הדריכה בחלק האחורי של כף הרגל. במדרסים אלה אין ריפוד הולם, דבר בעל חשיבות כשמדובר בסוכרת, במחלות מפרקים ובפעילות ספורטיבית.
  • שיטת E.F.S - גם בשיטה זו משתמשים בתחבושות גבס והרגל מוחזקת ללא עומס לצורך המדידה, אולם לא מתבצעת העתקת הרגל כפי שהיא. בשיטה זו מעוצב הגבס על הרגל למצב האידאלי-אופטימלי הנכון לרגל. התוצאה המתקבלת היא שבכל דריכה (בזמן עמידה, הליכה, ריצה וגם נחיתה מניתור) הרגליים תמיד ידרכו בצורה האופטימלית. המדרס תומך את כף הרגל לכל אורכה והוא בעל שוליים גבוהים שגורמים לחביקה טובה יותר של הרגל ומניעת "קריסתה" לצדדים (ובכך גם הקטנת הבלאי של הנעליים). המבנה שמתקבל ממדרס שכזה מגדיל את שטח המגע של המדרס עם כף הרגל, ועל ידי כך מקטין את הלחץ בכל נקודה. העמדת כף הרגל, הקרסול והברך במנח האופטימלי האפשרי תורמת למצב של אי נעילת המפרקים (נעילת מפרקים אינה רצויה כיוון שהיא גורמת לפגיעה מוגברת בסחוס).

מאפייני מדרסים יעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למדרסים יעילים מספר תכונות:

  • שיפור מחזור הדם בכף הרגל - המדרסים תומכים את כף הרגל ולא לוחצים עליה, ומאפשרים לדם לעבור בחופשיות בכלי הדם בחלק הקדמי של כף הרגל.
  • מניעת היווצרות שלפוחיות ויבלות בכפות הרגליים.
  • ייצוב כף הרגל.
  • בלימת זעזועים טובה (במקרה של שימוש בחומרים בולמי זעזועים במדרס), דבר המסייע בריצה על משטחים קשים, במקרים של פלטפוס (רגל שטוחה), ובמקרים של קשת ארכית גבוהה מדי - שם העומסים מחולקים למשטח קטן יותר.
  • המדרסים מפחיתים הופעת נקעים ומזרזים החלמה מהם.
  • במצב של סוכרת או מחלות מפרקים, מדרסים יעילים רכים עוזרים במניעת היווצרות פצעים וכיבים בכפות הרגליים. במקרה של פצע או כיב קיים, המדרס בנוי כך שנמנע מהפצע לחץ כלשהו, וכך מתאפשרים תנאים המזרזים החלמה. (פתרון כגון יצירת חור במדרס באזור הפצע אינו יעיל, ושוליו החדים של החור אף עלול לפצוע את המשתמש).
  • החומרים בהם משתמשים בייצור מדרסים יעילים הם חומרים שתומכים, בולמים זעזועים וגם מרפדים לפי הצורך.
  • נדרשים ידע וניסיון גבוהים של האורטופד המתאם את המדרסים.

סוגי מדרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדרס נבנה באופן שנותן התייחסות לבעיות האורתופדיות מהן סובל הלקוח, הספורט בו הוא עוסק ואורח החיים שלו. בהתאם לכך קיימים מספר סוגי מדרסים:

  • מדרסי סיליקון - עשויים מסיליקון ולכן אינם נבנים לפי תבנית ספציפית של כף הרגל אלא מוכנסים לנעל בתור יחידה אחת. החומר סופג זעזועים ונמצא בדחיסות זהה כמעט בכל שטח המדרס (למעט מדרס לליקוי רפואי בשם מחלת החיתולית הכפית ("דורבן") ולמעט פנים כף הרגל - המקום החשוף ביותר לזעזועים שעשויים לגרום לכאבי גב).
  • מדרסי שעם - עשויים משעם ומשמשים בעיקר חולי סוכרת, שמטעמים רפואיים אסור להם לדרוך על חומרים סינתטיים או פלסטיים (משום שחומרים אלו יוצרים חום ואינם סופגים זיעה). מדרסים משעם נחשבים לסופגי זיעה יעילים.
  • מדרסי ספורט - עשויים לרוב מגומי אלסטי או חומר אחר גמיש במיוחד, מצוידים בבולמי זעזועים כפולים ומערכות ספיגת זיעה מתקדמות (בדרך כלל בשילוב החומר Poron). מיועדים לשימוש בעת פעילות גופנית.
  • מדרסי גובה - מכונים גם "רפידות גובה". המדרס עשוי מגומי, ומצויד בשכבת העשויה מהחומר Poron הסופג זיעה בגבהים שנעים בין 2 ל-4 סנטימטרים (רפידות הגבוהות מ-7 ס"מ בדרך כלל אינן נוחות וקשה להכניסן לרוב הנעליים). מדרסי גובה הם בעלי חלק מעובה המוכנסים לתוך הנעל, לשם נוחות ובמטרה להעלות את גובהה של רגל אחת או שתיהן למטרות רפואיות או קוסמטיות. הם משמשים לעתים כטיפול במקרים של הבדלי אורך בין הרגליים אשר מובילים לעתים קרובות לכאבים בברך, באגן ובגב, וכן על מנת להפחית את העומס על גיד אכילס. לרוב, לשם פתרון הבדלי אורך בין הרגליים נהוג להשתמש בתוספת גובה קשיחה יותר, על מנת שתוספת הגובה תהיה אחידה וקבועה. כיום ישנם שלושה סוגי רפידות גובה: רפידה מלאה - חלקה האחורי הוא העבה ביותר, נועדה לתמוך ברגל כולה ולכן נחשבת נוחה, אך לא כל נעל מתאימה לשימוש בה ונדרש קצת יותר מקום בחלקה הקדמי של הנעל; רפידה אחורית - תומכת רק בעקב הרגל ולכן נחשבת לנוחה פחות, אך יכולה להתאים להרבה יותר נעליים, כולל נעליים בעלות מבנה נמוך במיוחד וללא הרבה מקום בחלקן הקדמי; ורפידה רב שכבתית - בעלת מספר שכבות (לרוב שתיים או שלוש), כך שהמשתמשים יכולים לשנות את גובה הרפידה על פי מספר השכבות בהן הם משתמשים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]