לדלג לתוכן

מהומות אוסלו (2008–2009)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מהומות אוסלו
Oslo anti-Israel riots
שוטרים עוצרים מפגין
שוטרים עוצרים מפגין
מידע כללי
סוג אנטישמיות
מדינה נורבגיה
מיקום אוסלו
קואורדינטות 59°54′48″N 10°44′20″E / 59.913333333333°N 10.738888888889°E / 59.913333333333; 10.738888888889
מארגן מפלגת השמאל הסוציאליסטית, המפלגה האדומה של נורווגיה, ארגונים אסלאמיים וארגוני שמאל
מספר משתתפים כ-3,000
תקופה 29 בדצמבר 2008 – 10 בינואר 2009 (13 ימים)
חוק ומשפט
מעצרים יותר מ-200
נאשמים 10
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ב-29 בדצמבר 2008 פרצה סדרה של מהומות רחבות היקף ברחבי אוסלו, נורווגיה, יומיים לאחר שישראל פתחה במבצע עופרת יצוקה נגד הטרור ברצועת עזה. המהומות הראשונות, שהתפתחו מההפגנות הפרו-פלסטיניות המתמשכות בעיר, התרחשו מחוץ לשגרירות ישראל ונמשכו כמעט שבועיים. המהומות האלימות וההרסניות ביותר התרחשו ב-8 וב-10 בינואר, כאשר אלפי מפגינים התפזרו ברחבי אוסלו ותקפו אזרחים, רכוש ציבורי ופרטי, ובעיקר בנייני ממשלה, סניפי מקדונלד'ס ואת מרכז הבונים החופשיים באוסלו.

הפורעים כיוונו בעיקר לתקוף יהודים או את מי שנחשדו בעיניהם כיהודים, אך הם תקפו גם אנשים המזוהים עם קהילת הלהט"ב ופעילים פרו-ישראליים ידועים. בנוסף, עימותים אלימים בין המפגינים לשוטרים נורווגים הובילו למאות פצועים. בין 29 בדצמבר ל-10 בינואר עצרה משטרת מחוז אוסלו כ-200 בני אדם, רובם מוסלמים, שחלק ניכר מהם היו מבקשי מקלט רשומים. המפגינים נתמכו על ידי פעילי שמאל של בית הבליץ (אנ').

ציר הזמן של המהומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 בדצמבר 2008, כאלף מפגינים אנטי-ישראלים התקדמו לעבר שגרירות ישראל בפארקוויין, שם נשאו פעילי שמאל בולטים נאומים אישים, ביניהם אינגה מרטה תורקילדסן (אנ') ממפלגת השמאל הסוציאליסטית.[1] בין הארגונים שעמדו מאחורי ההפגנה היו המפלגה האדומה, הנוער האדום (אנ') (RU), הנוער הסוציאליסטי (אנ') (SU) והסיוע העממי הנורבגי (אנ').[2] המחאה הפכה לאלימה כאשר כמאה צעירים, בעיקר פעילי בליץ, פרצו את מחסומי המשטרה והחלו ליידות בקבוקי תבערה ואבנים לעבר השגרירות וכוחות המשטרה. כמה שוטרים נפגעו ובקרב הפורעים נשמעו צעקות "אללה אכבר".[3] בנזין נשאב מכלי רכב סמוכים כדי להצית פחי אשפה שהושלכו נגד המשטרה. שלושה חלונות במספרה בבעלות הומוסקסואל נופצו, והנסיבות תוארו כפשע שנאה.[4] המשטרה הגיבה בירי גז מדמיע לעבר המתפרעים, ובסופו של דבר עצרה תשעה מהם, בהם שני מבקשי מקלט.[5]

ב-4 בינואר 2009 החלה הפגנה אנטי-ישראלית שאורגנה על ידי הוועדה הפלסטינית של נורווגיה, המפלגה האדומה ובליץ מחוץ לבניין סטורטינג (אנ'), מקום משכנו של הסטורטינג (הפרלמנט הנורווגי), ולאחר מכן היא עברה להפגין מול שגרירות ישראל. ההפגנה הפכה אלימה, וכ-200 מפגינים, בהם תומכי חזבאללה, החלו ליידות אבנים ולירות זיקוקים לעבר המשטרה. המתפרעים פוזרו על ידי המשטרה בגז מדמיע, לאחר שהוזהרו.[6][7]

ב-8 בינואר, כ-200 שוטרים הוצבו מראש להיערך לקראת ההפגנות, כאשר עצרת תמיכה פרו-ישראלית שקטה שאורגנה על ידי כמה קבוצות ובהן עם ישראל למען השלום הייתה אמורה להתקיים מחוץ לבניין הפרלמנט הנורווגי, ומנהיגת מפלגת הקידמה סיב ינסן הייתה אמורה לשאת נאום פרו-ישראלי.[8] במהלך נאומה, פעילים אנטי-ישראלים החלו לזרוק אבנים על תומכי ישראל, ואילצו את ינסן לעזוב את הפודיום. המשטרה השתמשה בגז מדמיע כאשר מפגינים תקפו אוטובוס שניסה לפנות פעילים פרו-ישראלים מהאזור, ועליו מספר רב של מפגינים קשישים.[9] מפגין פרו-ישראלי הותקף ונפצע על ידי מפגינים שצעקו "קחו אותו, הוא יהודי", "יהודי מזוין" ו"אללה אכבר".[10] בין השאר קראו המפגינים גם "מוות ליהודים", "להרוג את היהודים" ו"לשחוט את היהודים" בערבית.[4]

בשל האלימות, הובאו חמישה עשר שוטרים נוספים לסיוע. הספירה הסופית דיווחה על 40 חלונות ראווה שנופצו במהומות, וכמה כלי רכב פרטיים ואוטובוסים ניזוקו, כולל 15 ניידות משטרה.[11] דווח על לפחות שישה בני אדם שנפצעו, מתוכם חמישה שוטרים, שאחד מהם נפגע בפניו ממוט ברזל.[12] בדיווח של המשטרה נאמר כי היא מצאה כמה מצבורים סודיים של בקבוקי תבערה, כלי נשק וסכינים ברחבי אוסלו במהלך הערב.[13] 37 מתפרעים, רובם מהגרים, נעצרו על ידי המשטרה.[14] מתוכם 15 הובאו למאסר ותשעה הואשמו באלימות נגד שוטרים.[15]

חנות מקומית שהותקפה

ב-9 וב-10 בינואר אורגנו הפגנות אנטי-ישראליות נוספות על ידי כמה ארגונים, כולל ליגת הנוער של הפועלים (AUF), המפלגה האדומה, הנוער האדום (RU), הנוער הסוציאליסטי (SU), הסיוע העממי הנורווגי, האגודה האסלאמית וארגונים פרו-פלסטיניים ומוסלמים אחרים.[16] ארגון השמאל בליץ הצהיר בגלוי שהם תומכים במהומות האלימות.[14] ב-10 בינואר הצטרפו ל-3,000 מפגינים גם הקונפדרציה הנורבגית של האיגודים המקצועיים (אנ') (LO) ושרת האוצר קריסטין הלבורסן (אנ').[17][18] עד מהרה הפכה ההפגנה לאלימה, כאשר זיקוקים ואבנים הושלכו לעבר המשטרה ולעבר שגרירות ישראל. לפחות שני בני אדם נפצעו וכמה שוטרים נפגעו מחפצים. האלימות התפשטה ברחבי אוסלו, חלונות ראווה רבים נופצו וכלי רכב רבים ניזוקו. חמש מסעדות של מקדונלד'ס נהרסו במהומות בגלל שמועה שקרית שהופצה בהודעת טקסט שכל הכסף שמקדונלד'ס הרוויחה באותו יום ילך לתמיכה בישראל.[19] חלק מהפורעים הצעירים סיפרו כי נאמר להם על ידי מפגינים מבוגרים יותר "לצוד יהודים", וקבוצה אחת אף הכתה קשות בעל חנות שנטען שהוא יהודי. לשכת הבונים החופשיים באוסלו, שאירחה מסיבת חג מולד לילדים בהשתתפות 300 איש, הותקפה בזיקוקים לאחר שהחלונות נופצו ומפגינים ניסו להבעיר את המקום.[20] המשטרה עצרה 160 מתפרעים במהלך הערב, והאשימה 11 מהם בגרימת נזק לרכוש ובאלימות נגד שוטרים.[21]

בסך הכל נעצרו 194 מפגינים במהלך המהומות ב-8 וב-10 בינואר.[22] המשטרה הצהירה כי תחקור את כל העצורים וכי רובם יקבלו קנסות בסך 9,000 כתר נורווגי (כ-1,300 דולר אמריקאי).[10][21] בסופו של דבר, רק עשרה מתפרעים הועמדו לדין על ידי המשטרה ופחות מעשרה הורשעו.[23] איגוד הסחר של אוסלו כינה את המספר הקטן של תביעות שהוגשו על ידי המשטרה "בלתי מתקבל על הדעת" ו"מדאיג מאוד".[24]

ניתוח והשלכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "המהומות האנטי-יהודיות באוסלו" (2010) כתב הסופר והעורך הנורווגי איריק איגלאד, בעצמו סוציאליסט שנכח באוסלו בזמן המהומות:[4]

למיטב יכולת השיפוט שלי, אלה היו המהומות האנטי-יהודיות הגדולות ביותר בהיסטוריה הנורווגית. אפילו לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, כאשר הדעות הקדומות האנטישמיות היו חזקות, המדיניות הציבורית הייתה מפלה, ומשטרת המדינה הנאצית החרימה ביעילות רכוש יהודי וגירשה יהודים על ספינת העבדים המתועבת SS Donau - גם אז לא ידעה נורווגיה התפרצויות אנטי-יהודיות בסדר גודל כזה. למדינה הזו לא הייתה היסטוריה קודמת של אלימות המונית אנטי-יהודית מופקרת.

חוקרי המשטרה הצביעו על קווי דמיון בין דפוסי הפעולה של מהומות אוסלו למהומות קודמות בפריז ובמזרח התיכון.[25]

עימותים בין הפורעים לשוטרים, 10 בינואר 2009

מנהיגים אסלאמיים בנורווגיה, בשיתוף פעולה עם רשויות החינוך הנורווגיות, יזמו "מפגשי דיאלוג" עם צעירים במסגדים בעקבות המהומות, במטרה "להשתמש בקוראן" כדי להגיע לצעירים שהשתתפו במהומות.[26] מאוחר יותר ביקר טארק רמדאן באוסלו ונשא נאומים במסגד ראביטה (אנ'), בהם טען כי על המוסלמים המקומיים להיפטר מתחושת המיעוט ולהפוך לנורווגים מן המניין.[23]

סוציולוגים מייחסים למהומות את "התעוררות" הצעירים המוסלמים הנורווגים מבחינה פוליטית.[23] אחרים טענו כי קיימת המשכיות בין המהומות ובין אירועי פברואר 2010, כאשר אלפי נהגי מוניות באוסלו חסמו את מרכז העיר, ו-3,000 מוסלמים השתתפו בהפגנה בלתי חוקית נגד העיתון Dagbladet (אנ') בגין פרסום קריקטורה של מוחמד, במהלכה אחד הדוברים, מוחי-אלדין מוחמד (אנ') 'הזהיר' מפני מתקפה בסגנון פיגועי 11 בספטמבר בנורווגיה.[27][4]

המהומות סומנו מאוחר יותר כנקודת ציון משותפת חשובה לרבים מחברי הקבוצה הסלפית-ג'יהאדיסטית הנורווגית פרופטנס אומה (אנ'), ולהשתתפות של ג'יהאדיסטים נורווגים במלחמת האזרחים בסוריה.[28] אחד המשתתפים במהומות, פעיל השמאל שהתאסלם אנדרס קמרון אוסטנסוויג דייל (אנ'), הפך לטרוריסט בין-לאומי מבוקש, לאחר שהתמחה כיצרן פצצות עבור אל-קאעדה בחצי האי ערב (AQAP).[29][30]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מהומות אוסלו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Diana Badi, Torgeir Krokfjord, - Tåregassen var i henhold til reglene, Dagbladet, ‏2008-12-29 (ב־)
  2. ^ Sindre Granly Meldalen, Kamilla Thoresen, Diana Badi, Skjøt raketter mot ambassaden, Dagbladet, ‏2008-12-29 (ב־)
  3. ^ Eva-Therese Loo Grøttum, Endre Alsaker-Nøstdahl, - Skjøt nyttårsraketter mot politiet ved Israels ambassade, VG, ‏2008-12-29 (בנורווגית)
  4. ^ 1 2 3 4 Minicy Catom Software Engineering Ltd. www.catom.com, Institute for Global Jewish Affairs – Global Antisemitism, Anti-Israelism, Jewish Studies, jcpa.org
  5. ^ Fire i arrest etter demonstrasjon mot Israel, VG, ‏2008-12-30 (בנורווגית)
  6. ^ Harald S. Klungtveit, Hilde marie Tvedten, Bruker tåregass mot demonstranter utenfor Israels ambassade, Dagbladet, ‏2009-01-04 (ב־)
  7. ^ Knut-Martin Løken, Brukte tåregass på demonstranter, NRK, ‏2009-01-04 (ב־)
  8. ^ Dennis Ravndal, Politiet frykter bråk under Israel-demontrasjon, VG, ‏2009-01-08 (בנורווגית)
  9. ^ Dennis Ravndal, Demonstranter raser mot støttemarkeringen for Israel: Politiet bruker tåregass mot demonstranter, VG, ‏2009-01-08 (בנורווגית)
  10. ^ 1 2 Harald S. Klungtveit, «Ta ham! Jævla jøde!», Dagbladet, ‏2009-01-09 (ב־)
  11. ^ Jarle Grivi Brenna, - Pøblene må stoppes nå, VG, ‏2009-01-09 (בנורווגית)
  12. ^ Kristoffer Egeberg, Eiliv Frich Flydal, - Min kollega fikk jernstang i munnen, Dagbladet, ‏2009-01-10 (ב־)
  13. ^ Bjørnar Tommelstad, Fant hemmelige våpenlagre i Oslo sentrum, VG, ‏2009-01-09 (בנורווגית)
  14. ^ 1 2 Grethe Kielland Jenssen, Blitz hilser opprørerne velkommen, NRK, ‏2009-01-09 (ב־)
  15. ^ Grethe Kielland Jenssen, Ni siktet for vold mot politiet, NRK, ‏2009-01-09 (ב־)
  16. ^ Samaria Iqbal, Ida Anna Haugen, Marianne Tessem, Mats Bleikelia, Andreas Fosse, Bjørnar Tommelstad, Ny demonstrasjon: Politiet brukte tåregass - flere pågrepet, VG, ‏2009-01-10 (בנורווגית)
  17. ^ Grethe Kielland Jenssen, 160 personer arrestert, NRK, ‏2009-01-10 (ב־)
  18. ^ Samaria Iqbal, Madeleine Bråthen Bjaaland, Arrangørene uenige om vaktholdet under demonstrasjonen, VG, ‏2009-01-11 (בנורווגית)
  19. ^ Bjørnar Tommelstad, Mats Bleikelia, Andreas Fosse, Pøbler angriper McDonalds-restauranter etter Israel-rykter, VG, ‏2009-01-10 (בנורווגית)
  20. ^ Asle Hansen, Eiliv Frich Flydal, Bjørn Langsem, Her angriper de juletrefesten, Dagbladet, ‏2009-01-10 (ב־)
  21. ^ 1 2 Mats Bleikelia, Pågrepne demonstranter nekter for alt, VG, ‏2009-01-11 (בנורווגית)
  22. ^ Rima Iraki, 72 barn deltok i opptøyene, NRK, ‏2009-01-21 (ב־)
  23. ^ 1 2 3 Isak Ladegaard, Opptøyene i Oslo vekket unge muslimer politisk, www.forskning.no, ‏2013-01-02 (ב־)
  24. ^ Slipper straff etter Oslo-opptøyer, VG, ‏2009-03-25 (בנורווגית)
  25. ^ Bjørn Langsem, Eiliv Frich Flydal, Ser likheter mellom opptøyene i Paris, Midtøsten og Oslo, Dagbladet, ‏2009-01-11 (ב־)
  26. ^ Morten W. Røkeberg, Bråkmakere i moskeen, NRK, ‏2009-01-15 (ב־)
  27. ^ Stian Eisenträger, Anders Park Framstad, Daniel Pinheiro Harbo, David Andresen Vesteng, Patrik Eian Fjeldstad, Mads A. Andersen, 3000 i ulovlig Muhammed-demonstrasjon ved Oslo S, VG, ‏2010-02-12 (בנורווגית)
  28. ^ - Ungdom som vil gjøre opprør mot foreldre velger jihadreiser, www.dagsavisen.no, ‏2014-12-01 (ב־)
  29. ^ Peter Svaar, Familien tipset politiet, NRK, ‏2012-07-05 (ב־)
  30. ^ TV 2 AS, Dette er den terrorsiktede nordmannen Anders Dale (35), TV 2, ‏2014-07-16 (ב־)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מהומות_אוסלו_(2008–2009)&oldid=41836193"