מהיות טוב אל תקרא רע

מהיות טוב אל תִּקָּרֵא (או: תקרי) רע הוא ביטוי תלמודי. משמעות הביטוי היא שגם כאשר אדם יכול להתנהג בצורה כשרה, אם בקלות יוכל להתנהג בצורה טובה יותר, עליו לנהוג בצורה הטובה יותר. הביטוי משמש בספרות האחרונים לעיתים רבות כהמלצה לחומרא.

מקור הביטוי

אף שלביטוי זה לשון מקראית, מקורו הוא בדברי חז"ל, והוא למעשה עיבוד של הפסוק "אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל ידיך יָדְךָ לַעֲשׂוֹת". כך נאמר בתלמוד: ”הרי שכלו פירותיו מן השדה ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך שדהו, מה הבריות אומרות עליו? 'מה הנאה יש לפלוני, ומה הבריות מזיקות לו'. עליו הכתוב אומר: 'מהיות טוב אל תקרי רע'. ומי כתיב מהיות טוב אל תקרי רע? אין, כתיב כי האי גוונא,: אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות.”

שימושים בביטוי

מובא בתלמוד על רב ששת ורב חסדא שנחלקו בנוגע לתפילת הדרך. לדעת רב חסדא יש לומר אותה בעמידה, ולא כשהוא מהלך, ואילו לדעת רב ששת ניתן לומר אותה גם כאשר הוא מהלך. מסופר שם שרב חסדא ורב ששת היו הולכים בדרך, קם רב חסדא, והתפלל את תפלת הדרך בעמידה. רב ששת (שהיה סגי נהור) שאל את שמשו, מה עושה רב חסדא, ושמשו ענה לו: עומד מהליכתו ומתפלל את תפלת הדרך. אמר רב ששת לשמשו: העמד גם אותי ואתפלל תפלת הדרך, וזאת משום מה שנאמר "מהיות טוב אל תקרא רע" - הואיל ואני יכול להתפלל מעומד, שהרי חבורתי עומדת, לא אקרא רע להתפלל מהלך, ואף על פי שמותר.

בספרות האחרונים, נעשה שימוש רב בביטוי זה, לרוב כקריאה לחשוש לדברי דעה יחידאית, שלא נפסקה להלכה.

שינוי לשון הפסוקים אצל חז"ל

הרש"ש רואה ביצירתו של "פסוק" זה דרך עקבית אצל חז"ל שאינם מדקדקים לצטט את לשונות הפסוקים כפי שהם במקרא, והקפדתם היא רק על התוכן, ולכן לדעתו אין טעם לתקן את לשונות הכתובים המובאים בדברי חז"ל: ”הן רבות מצינו במדרש וכן בגמרא שמביאים קרא בשינוי ממה שכתוב במקרא... שהתלמוד בעצמו אומר כן, והוא במרובה (בבא קמא פא עמוד ב), עליו הכתוב אומר 'מהיות טוב אל תקרי רע', ופריך מי כתיב מהיות טוב כו', אין כתיב כהאי גוונא, אל תמנע טוב מבעליו כו' ומעתה אמשוך את ידי מלהגיה הכתובים המובאים במדרש שלא כצורתן במקרא אם המכוון אחד...”

ראו גם

• דבר שיש לו מתירין