מה בוער

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מה בוער
מנחים רזי ברקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
ארץ מקור ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שידור
רשת שידור גלי צה"ל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת שידור מקורית 1997–2012 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מה בוער, בהגשתו של רזי ברקאי, הייתה תוכנית אקטואליה יומית ששודרה בתחנת הרדיו גלי צה"ל משנת 1995. בינואר 2022, לאחר 27 שנות הגשה, הודיע ברקאי על פרישתו מגלי צה"ל[1], וכחודש וחצי לאחר שפרש שודרה התכנית האחרונה, בהגשת טלי ליפקין שחק.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מה בוער, היא תוכנית האקטואליה המרכזית של התחנה ומאלה שמאזינים לה ביותר[דרוש מקור]. היא משודרת בשעות הבוקר ועוסקת במתן פרשנות לרוב האירועים המרכזיים של היום ובעריכת ראיונות עם האישים הקשורים בהם.

ב-1995, עבר ברקאי להגיש את התוכנית.

בתחילת 2017, צורפו לתוכנית כמה מראיינים שהגישו את התוכנית לצדו של ברקאי[2], ובהמשך בוטלה ההגשה המשותפת.

מתחילת 2019, קוצרה התוכנית משעתיים לשעה אחת, מהשעה 09:00-10:00. התוכנית משודרת בימים א'-ד', ובימים אלה העורכת היא נורית קנטי. באירועים מיוחדים הגיש ברקאי בשידור משותף את תוכניתו עם רינו צרור. בימי חמישי מוגשת בשעות אלו התכנית "מרציאנו-סגל", בהגשת קרן מרציאנו ואודי סגל.

תכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מושאי הסיקור הבולטים של התוכנית נמנים, בין היתר, הראיון האחרון של ראש הממשלה יצחק רבין (שבו השיב "אני לא פוחד" לשאלתו של ברקאי בנוגע לאיומים על חייו), הריאיון הראשון עם לאה רבין בבוקר שלאחר רצח רבין, וכן הרגע שבו נשמע לראשונה קולה של המתלוננת א', גיבורת פרשת הנשיא משה קצב. כמו כן זכור הריאיון עם ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, שהפסיק את הריאיון וניתק את השיחה לאחר סדרת שאלות נוקבות.

אות הפתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אות הפתיחה של התוכנית היא קטע מתוך השיר "Too Young To Die" המבוצע על ידי להקת ג'מירוקוואי.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית זכתה בפרס מפקד גלי צה"ל לשנת 2009.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא תקשורת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.