אגרוף תאילנדי
 | |
 | |
| קרב אגרוף תאילנדי | |
| ארץ מקור |
 תאילנד |
|---|---|
| מייסד | לוחמי המלך תחת מלחמת בורמה |
| סגנון | סטרייקינג |
| התפתחה מ |
Krabi Krabong, Muay Boran |
| אמנים מפורסמים | Buakaw Por Pramuk, Samart Payakaroon, Somrak Kamsing, Kaoklai Kaennorsing, רמון דקר |
| ספורט אולימפי | מתוכנן להיות |
אגרוף תאילנדי (בתאית: มวยไทย; ⓘ?: מואי תאי, מתועתק בRoyal Thai General System of Transcription: Muay Thai) היא אמנות לחימה עתיקה שמוצאה מתאילנד וכיום מתורגלת כספורט לחימה והספורט הלאומי של תאילנד.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנות הלחימה פותחה ללוחמה מגבו של פיל, כאשר הלוחם אוחז ביד אחת מקל ובשנייה חרב. במשך הזמן הועברה אמנות הלחימה גם לקרקע והמשיכה להתפתח במהלך המלחמה.
לא ידוע בוודאות מתי האגרוף התאילנדי החל להתבסס כספורט לחימה או כשיטה להגנה עצמית, אך סבורים על פי רישומים וציורים שזה החל בשנת 1238 בסיאם. אגרוף תאילנדי נחשב לספורט של מלכים אשר הם ובניהם למדו והתאמנו בתחום במטרה לחזק את הגוף והנפש ועל ידי כך להיות מלכים יותר טובים. בשנת 1604 מלך תאילנד, נוראי, שאהב מאוד את הספורט הפך אותו לפופולרי ורחב היקף בכל ממלכת תאילנד.
האמנות זכתה לפרסומה בתאילנד כאשר לפי אגדה אורבנית בשנת 1767 המלך התאי הרג את הנסיך הבורמזי בקרב בעזרת אמנות לחימה זו. המלך נחשב לגיבור לאומי בתאילנד עד היום ומהווה גורם משיכה ללימודה. האמנות אף מתפשטת בדרום מזרח תאילנד לבורמה, קמבודיה ולאוס.
למואי טאי סוגים רבים של לחימה וסגנונות שונים שהמפורסם בהם הוא קראבי קראבונג (בתאית: กระบี่กระบอง) שבו לעיתים נלחמים גם עם שתי חרבות.
מואי בוראן[עריכת קוד מקור | עריכה]
מואי בוראן (בתאית: มวยโบราณ) או אגרוף עתיק (תורת לחימה עתיקה), היא אמנות לחימה להגנה עצמית שקדמה למואי תאי העכשווי. השיטה פותחה כאמנות לחימה להגנה עצמית ולא כספורט זירה על מנת להגן על ממלכת תאילנד הקדומה-סיאם, מפני האויבים שמסביב ובעקר כנגד העם הבורמזי שתקף את תאילנד לאורך השנים. שיטת הלחימה במואי בוראן נלקחה מתורות לחימה רבות ומשבטים ואזורים רבים בממלכת סיאם.
הלוחמים הבודהיסטים השתמשו במואי בוראן בטקסים הדתיים שלהם ולפני כל קרב או יציאה למלחמה עשו מדיטציה ורקדו בטקס הרוחני שנקרא "ראם מואי" כהלל לאלים וככבוד לאבות הקדמוניים.
בשנת 1920 אסרה ממשלת תאילנד על לימוד המואי בוראן וקבעה חוקים חדשים בקרבות הזירה שהיו נהוגים באותה תקופה עד ימינו כדי להבטיח את בריאות המתאגרפים, כך שאמנות לחימה זו כמעט ונעלמה.
לוחמים שעולים לזירה במואי בוראן לובשים חבלי כותנה במקום כפפות אגרוף. הכותנה שומרת על כפות הידיים ומחזקת את הידיים בעצירת בעיטות ומתן מכות. הזירה אינה תחומה כזירה מערבית אלא הקרב מתבצע על מזרנים או פרקט.
בעבר הרחוק לוחמים היו טובלים את כפות ידיהם המלופפות בשרף עצים ומפזרים סביב זכוכיות על מנת להגביר את הנזק לאויב. במקום המכנסיים הקצרים יש מכנסיים מסורתיים בצבע כחול או אדום.
השיטה הבסיסית במואי בוראן מעין קאטות בדומה לקארטה נקראת mea mai (בתאית: แม่ไม้). קרבות ראווה בהופעות שבהן שני לוחמים מראים את יכולותיהם נקראים look mai muay thai קרבות זירה אמיתיים נקראים muay kard chick שבשל מסוכנות התרגילים נמנעים הלוחמים ממכות המרפקים והידיים החבושות לפנים. למואי בוראן יש 15 קאטות שבכל קאטה כ 10 תרגילים. התלמידים במואי בוראן מתקדמים על פי דרגות בשונה מחגורה הם מקבלים סרט על הזרוע מצבע לבן עד אדום שנקרא "פראג'יט" (prajeat), מאדום לבן שזו דרגת מדריך עד צבע זהב הדרגה הכי בכירה יש סרט על הראש שנקרא "מונגקון" (mongkon). מאמן מוסמך נקרא "ארג'ן" (arjan) כמו סנסיי ביפנית. במואי בוראן יש עוד גרסה נפרדת שבה יש שימוש בכלי נשק מסורתיים שבשעת קרב לאחר שכלי הנשק נופלים או נפגמים הלוחם משתמש באיברי גופו. שיטה מסורתית זו נקראת קראבי קראבונג (בתאית: กระบี่กระบอง).
חוקי הקרב כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנות לחימה זו מתירה את כל טכניקות ההכאה פרט לנגיחה והכאת יריב כשאינו עומד, ואוסרת על כל טכניקות הגראפלינג פרט לקלינצ' ולגריפות רגל. הקרב מסתיים לאחר נוקאאוט, בתום הזמן או בהחלטת שופט. המתמודדים משתמשים במגן שיניים ואשכים כדי להגן על עצמם.
אגרוף תאילנדי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל חוקי הקרב מאפשרים להשתמש במרפקים בקלינצ' וגם ממרחק.
הלוחם הישראלי שהגיע להישג הגדול מכולם הוא רני קאושינסקי שזכה באליפות העולם בקרבות חופשיים ב1994 ותלמידו שוקי רוזנצוויג "האריה הלבן", אלוף העולם באגרוף תאילנדי 2011.[1] מתאגרף הקיק-בוקס שהגיע להישגים הגבוהים ביותר בזירה המקצוענית הוא איתי פרנסיס, שזכה באליפות אירופה לקיקבוקס באפריל 1999, באליפות העולם בקיק בוקס ביולי 1999 ובאליפות אירופה באגרוף תאילנדי ב-2001. פרנסיס לחם בזירה עם מתאגרפים ידועים כמו אנדי סאוור ואלברט קראוס, שניהם אלופי ה-k1-max לשעבר. את קראוס הוא ניצח בנקודות. נחשב חלוץ בתחום האגרוף התאילנדי בישראל והראשון שיצא להתחרות בחו"ל וזכה להישגים בינלאומיים ראשונים. בכך סלל את הדרך לבאים אחריו.
הישגים בינלאומיים גבוהים בתחום השיגה גם שרה אברהם, שזכתה ב-2013 באליפות העולם באגרוף תאילנדי לנערות, במשקל של עד 63.5 ק"ג, שנערכה בבנגקוק, תאילנד ובמרץ 2014 באליפות העולם לנשים במשקל עד 67 ק"ג, שנערכה בפטאיה, תאילנד.[2] ב-ספטמבר 2014 זכתה גם במדליית זהב באליפות אירופה שנערכה ברומניה מטעם התאחדות WMF.[3]
לוחם ישראלי נוסף שהגיע למספר הישגים בינלאומיים, היה איתי גאיר, שזכה באליפות העולם לנוער באגרוף תאילנדי, שנערכה בסנקט פטרבורג תחת הארגון העולמי לאגרוף תאילנדי IFMA בשנת 2012, ובאליפות אירופה שהתקיימה בפולין שנה לאחר מכן ב-2013. איתי נותר גם היום ספורטאי פעיל ומוכר בארץ ובעולם.[דרוש מקור] בתחרות[דרושה הבהרה], בה השתתפו למעלה מ-120 מדינות, הגיעו מטובי המתאגרפים בעולם. איתי גאיר, שהשתתף בקטגוריית הנוער לגילאי 16 עד 18 וחצי ובמשקל 57 ק"ג, היה המתאגרף הצעיר ביותר בקטגוריה שלו. הישראלי ניצח בארבעת הקרבות (קירגיזסטן, קוריאה, שוודיה, טורקיה) ואת מדליית זהב הבטיח אחרי מאבק צמוד מול מתאגרף מטורקיה, אלוף עולם ואירופה לשעבר.
לוחמים ישראלים נוספים, אנטון זברובסקי ואיליה סקברונסקי, השתתפו באליפויות תחת הארגון העולמי WMF (הפדרציה העולמית לאגרוף תאילנדי). בשנת 2013 זכה איליה סקברונסקי במקום השלישי אחרי נוק אאוט על מתאגרף איראני, בשנת 2014 השתתף שוב באליפות וזכה במקום השני, באליפות אירופה האחרונה (2015) זכה במקום הראשון. אנטון זברובסקי זכה בשנת 2013 במקום שני באירופה, ובשנת 2014 זכה שוב במקום השני גם הוא. בתחרויות אלו השתתפו רוב מדינות העולם, והגיעו טובי המתאגרפים. השניים השתתפו בקטגוריית הבוגרים, זברובסקי עד 71 ק"ג וסקברונסקי עד משקל 67 ק"ג. בין היתר גברו הישראלים על מדינות כמו בולגריה, רוסיה, אוזבקיסטן, וצרפת וגברו על מתמודדים עם תארים עולמיים ואליפויות במדינתם, כגון, המתחרה הבולגרי שהוא אלוף עולם, אלוף אירופה ואלוף בולגריה.
בשנת 2013 איתי קרסו זכה במקום שני באליפות עולם שנערכה באיטליה בעיר קררה. קרסו זכה במקום הראשון בשלוש אליפויות הארץ שנערכו בעיר רחובות MKC, בשנים 2013, 2014 ו-2015.
עדי רותם הייתה אלופת העולם באגרוף תאילנדי של ארגון WAKO בשנים 2009–2011 ואלופת העולם באיגרוף תאילנדי של ארגון WFCA עד משקל 52 ק"ג בשנת 2012.
איתי גרשון בשנת 2011 זכה בתואר אלוף העולם בתחרות של IFMA.
בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שיטת הלחימה של הדמות ג'ו היגאשי (Joe Higashi) בסדרות משחקי הקרבות "פייטל פיורי" ו-"מלך הלוחמים" היא איגרוף תאילנדי.
- שיטת הלחימה של הדמות הראשית בסרט אונג-באק הלוחם התאילנדי (Ong-Bak) היא איגרוף תאילנדי.
- שיטת הלחימה של הדמות לי סין (Lee Sin) ממשחק המחשב League of Legends היא איגרוף תאילנדי
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אור גואטה, הגיע הזמן לתת לאיגרוף התאילנדי את הכבוד הראוי לו, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 15 באפריל 2017
- איגרוף תאילנדי בקצרה (הקישור אינו פעיל, 31 בדצמבר 2022) (ארכיון), M.A.M - מגזין אמנויות הלחימה של ישראל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אורן אהרוני, איגרוף תאילנדי: שוקי רוזנצווייג אלוף העולם, באתר ynet, 27 באפריל 2011
- ^ "מחושך לאור: לוחמת שהפכה לאלופת העולם בעקבות פיגוע", 29 במרץ 2014, באתר ספורט5
- ^ תומר גנור, איגרוף תאילנדי: הישגים לישראלים באליפויות אירופה, באתר ynet, 29 בספטמבר 2014
