מוהאג'ר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מוהאג'ר
Mohajer-2 2014.jpg
מידע בסיסי
ייעוד כטב"ם מודיעין
ארץ ייצור איראןאיראן  איראן
יצרן תעשיית קדס (QODS)
כניסה לשירות 2012
משתמשים איראןאיראן  איראן
סוריהסוריה  סוריה
חזבאללהחזבאללה  חזבאללה
סודאןסודאן  סודאן
ונצואלהונצואלה  ונצואלה[1][2]
גרסאות 1, 2, 3, 4
מאפיינים כלליים
משקל 85-174 ק"ג (בהתאם לגרסה)
ממדים
אורך 2.9-3.64 (בהתאם לגרסה)
מוטת כנפיים 5.3 מ' (מוהאג'ר 4)[3]
ביצועים
מהירות 120-220 קמ"ש (בהתאם לגרסה)
טווח 50-150 ק"מ
תקרת גובה 24 אלף רגל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מוהאג'רפרסית: مهاجر שפירושו "נודד"), היא סדרת כטב"מים תוצרת משרד ההגנה האיראני. מוהאג'ר הוא כטב"ם מודיעין המסוגל להיות מונחה לייזר.[4]

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוהאג'ר פותח במהלך מלחמת איראן-עיראק. בשנות ה-80 ניסה משה"מ לקבל מודיעין על המהלכים של הצבא העיראקי. ב-1981 הסתיים הפיתוח לאחר בניית ארבעה אבות-טיפוס. כבר במהלך הלחימה ביצע כ-619 גיחות והשיג תצלומי אוויר של קווי הכוחות העיראקים. ישנם דיווחים המעידים כי הוא נושא 6 משגרי רקטות מסוג RPG-7 לצורכי תקיפה, מה שייתכן מעמיד אותו לתואר ככטב"ם התקיפה הראשון בעולם שפעל במלחמה.

בהמשך לכך, איראן המשיכה בפיתוח של המערכת על מנת להגדיל את הטווח המקסימלי שלה, באמצעות יכולת טייס אוטומטי שאינו נדרש לתקשורת רדיו מתחנת שליטה ובקרה. כטב"ם זה יקרא מוהאג'ר 2. במהלך 2011 יוצרו יותר מ-200 כטב"מים מגרסת מוהאג'ר 2. מוהאג'ר 3 (המכונה "הודהוד") גרסה בעלת טווח גדול יותר. מוהאג'ר 4 פותח לאחר מכן על ידי הצבא האיראני ומשה"מ ובעל יכולות צילום טובות יותר ומוסגל להגיע לטווח גדול יותר.

פעילות מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת האזרחים באפגניסטן בשנות ה-90, כטב"מי המוהאג'ר סיפקו מודיעין על המתרחש בשטח. ב-2004 חזבאללה הטיס מוהאג'ר 4 מעל צפון ישראל למשך 5 דקות. הוא טס במהירות של 100 קשר ובגובה של 1,000 רגל ולאחר שחלף מעל העיר נהריה נפל בים. איראן מכרו 8 מוהאג'ר 4 לחזבאללה על פי פרסומים של העיתון א-שרק אל-אווסט.[5]

ב-2010 ארצות הברית חשפה כי בוונצואלה מפעל לייצור כטב"מים אשר תואר כ"מפעל איראני". בהמשך וונצואלה פרסמה כטב"ם בשם SANT Arpía הזהה למוהאג'ר 2 למעט שהוא מכיל מגלשיים אשר שומרות על המצלמה, אמצעי בו נעשה שימוש במוהאג'ר 4. ישנם הטוענים כי וונצואלה חתמה על חוזה על סך 28 מיליון דולר לייצור מוהאג'ר 2 על אף סנקציות האוסרות על יצוא אמל"ח מאיראן.[6][7]

במאי 2015, חיל האוויר הטורקי דיווח כי יירט כטב"ם מוהאג'ר שחדר לשטח האווירה של טורקיה.[8]

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוהאג'ר 1 - הגרסה הבסיסית שפותחה במלחמת איראן-עיראק
  • מוהאג'ר 2 - בעלת טווח מקסימלי גדול יותר של 50 ק"מ, מכילה מערכת טייס אוטומטי, יכולת שהייה של שעה וחצי באוויר.
  • מוהאג'ר 2N ("נוין"; משופר) - הוצג לראשונה ב-2014, בעל יכולת מעוף לטווח מקסימלי של 150 ק"מ ושהייה של 6 שעות. מצויד באמצעים אופטים משופרים.
  • מוהאג'ר 3 - המרכב שלו בעל צורה מחודדות ולא גלילית כמו מוהאג'ר 1 ומוהאג'ר 2. מגיע לטווח של 100 ק"מ ושהייה של 2–3 שעות.
  • מוהאג'ר 4 - עוצב מחדש ובעל כפניים מחודדות. מגיע לטווח של 150 ק"מ וגובה של 15,000 רגל, שהייה באוויר של 7 שעות. משקלו כפול מהגרסאות הקודמות. בעל שני תת-גרסאות שלו המכונות הודהוד ו"שהין"
  • מוהאג'ר 4 פוטוגרמטרי - כטב"ם צילום היכול לשאת אמצעים פוטורמטרים למיפוי עבור מטרות צבאיות ואזרחיות.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוהאג'ר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]