מוות במעגל האבנים
 | |
| עטיפת הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | פיליס דורותי ג'יימס |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | מתח, מסתורין |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Faber & Faber  |
| הוצאה בשפת המקור | Faber and Faber |
| תאריך הוצאה | 2010 |
| מספר עמודים | 383 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת אריה ניר |
| תרגום | נעה בן פורת |
| סדרה | |
| ספר קודם | המגדלור |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-0-571-24244-3 |
| הספרייה הלאומית | 002760038 |
  | |
מוות במעגל האבנים (באנגלית: The Private Patient) הוא ספר מאת הסופרת פיליס דורותי ג'יימס. זהו הספר ה-14 בסדרת הספרים שגיבורם הוא אדם דלגליש. הספר מושפע מאגאתה כריסטי בתחום חקירת רצח בטירה אנגלית עתיקה ומתומאס הרדי שאף מוזכר בספר ושגם עלילות ספריו מתרחשות באותו מחוז.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רודה גרדווין הייתה בת יחידה לאם חלשת אופי ואב אלכוהוליסט ואלים. מאחר שלא יכלה להזמין חברות לביתה, גדלה ללא חברות נפש. באחד הימים הגיעה לביתם כורסא שהזמין האב, אולם הכורסא הייתה בצבע שונה מההזמנה. האם הצטדקה ורודה, בניסיון לעזור לה, אמרה שכשהכורסא הגיעה אי אפשר היה לדעת מה צבעה. האב התרגז, שבר בקבוק וגרם לה לצלקת בפניה. צלקת זו ליוותה אותה עד גיל 47. בגיל 16 עזבה רודה את הבית שלא על מנת לחזור.
האב מת אחרי כ-5 שנים ובזמן זה כבר היו לרודה תואר ראשון ועבודה. כעבור שנים מספר אימה נישאה לרונלד בראון ובטקס החתונה, בעקבות שיחה עם אימה, החליטה רודה להיפטר מהצלקת.
ביום הולדתה ה-47, שלושה שבועות ויומיים לפני הרצחה, הגיעה העיתונאית רודה גרדווין למשרדו של המנתח הפלסטי צ'נדלר-פאוול בהארלי סטריט שבלונדון. היא הגיעה בלי הפנייה מרופא המשפחה שלה וביקשה לתאם ניתוח להסרת הצלקת. לשאלה מדוע המתינה 34 שנים השיבה "כי אני כבר לא צריכה אותה".
הרופא הציע לה לבחור בין ניתוח בבית חולים בלונדון ובין ניתוח באחוזת שברל שבדורסט, אחוזה בבעלותו בה הוא מבצע ניתוחים. רודה בחרה בניתוח באחוזה. צ'נדלר-פאוול רכש את האחוזה בכסף שירש מסבו, ותכנן לתחזק אותה מכסף שירוויח בניתוחים שיערוך בה. ליד האחוזה יש מעגל של 12 אבנים הנקרא "אבני שברל", שם שרפו ב-1654 בחורה צעירה בשם מרי-קייט בטענה שהיא מכשפה.
מהפגישה עם הרופא נסעה רודה לפגישה במסעדה עם רובין בויטון, ידיד הצעיר ממנה ב-20 שנה. שחקן מובטל שניסה את כוחו בתחומי עיסוק שונים. בעת הסעודה ביקש רובין מרודה הלוואה או השקעה באחד המיזמים שלו, ורודה, כרגיל, סירבה. היא סיפרה לו על הניתוח העתידי ורובין סיפר לה שיש לו קרובי משפחה באחוזה וכי הוא מתכוון לשכור שם קוטג' בעת שהותה שם.
רובין סיפר את סיפור משפחתו: תיאודור וסטהול היה מחבר ספרי לימוד שהתעשר, היו לו שני ילדים, פרגרין וסופי. סופי התחתנה עם אדם שהאב חשב שאינו למעמדה ולכן נודתה מהמשפחה ונושלה מהירושה. רובין הוא בנה. פרגרין היה אביהם של מרקוס וסטהול - מנתח עוזר באחוזה ואחותו קנדייס העובדת שם בעבודות משרדיות. תיאודור נפטר וחודש אחריו נפטר גם פרגרין בביתו והירושה עברה למרקוס וקנדייס.
רודה התבדחה ואמרה שבגלל שקיים חוק שעל היורש להישאר בחיים לפחות 28 יום אחרי מות המוריש, ייתכן והפרגרין נפטר במהלך התקופה וילדיו הכניסו אותו למקפיא עד תום התקופה כדי לזכות בכסף.
ב-26 במרץ נסעה רודה לאחוזה, שם קיבלו את פניה הלנה, מרקוס ופלביה.
מרקוס הודיע על רצונו לעזוב את העבודה ולצאת לאפריקה, קנדייס ומרקוס הביעו בפני צ'נדלר-פאוול את חסר שביעות רצונם מכך שעיתונאית חוקרת תגיע לאחוזה, וחששו שהיא תכתוב על האחוזה או המטופלים דברים שליליים. קנדייס הודיעה שהיא נוסעת לטורונטו לסדר את נושא הקצבה לגריס הולמס, האחות שטיפלה באביה.
ב-14 באפריל הסתיים הניתוח של רודה בהצלחה ב-4 וחצי כבר עברה מחדר ההתאוששות חזרה לחדרה, ישנה עד 7 וחצי, אכלה ארוחת ערב קלה, ועד 11 בלילה ביקרו אותה כל שעה על מנת לראות מה שלומה, 7 שעות אחרי הניתוח התעוררה מנוכחות דמות בחדרה. הדמות חנקה אותה למוות.
בבוקר, הביאה קים את המגש עם התה לרודה, בדרכה פגשה את פלביה ושתיהן נכנסו לדירה, שם מצאה פלביה את גופתה של רודה.
דלגליש היה בביקור אצל חותנו המיועד, בעת שצלצל הטלפון ועל הקו היה ג'פרי הרקנס, סגן מפקד משטרת המטרופולין שהטיל עליו את חקירת הרצח. אסף את צוותו ונסע לאחוזה.
בהגיעם לחדר בו נמצאה הגופה מצאו כי במנורת הקריאה חסרה נורה וכי כבל הפעמון גולגל כך שלא תהיה גישה ללחצן. התגלה כי החניקה נעשתה ביד העטויה בכפפה.
הנחקרת הראשונה, לאורה סקפינגטון, סיפרה שבערך עשרים דקות לפני חצות שמעה את דלת המעלית נפתחת ונסגרת ואת המעלית נוסעת. וכשקמה לפתוח חלון ראתה אור ליד האבנים. אור שנראה כמו זה של פנס כיס. ואז הזמינה תה וקימברלי הביאה לה אותו.
בטלפון של רודה היה מסרון לא חתום שאמר שהשולח חייב להיפגש איתה. באחד החדרים מצאו קרע מכפפה חד-פעמית, כנראה זו שלבש הרוצח והשמיד על מנת שלא ימצאו את טביעת האצבעות שלו בחלק הפנימי של הכפפה.
בבוקר ערך צוות השוטרים חקירה קבוצתית בחדר הספרייה. מוג סיפר שראה בערב הרצח קרוב לחצות מכונית בלתי מוכרת ליד האבנים. באמצע החקירה פרץ לחדר רובין בויטון והתלונן שלא הודיעו לו על כך שידידתו רודה נרצחה. דין וקימברלי סיפרו שקרוב לחצות כאשר עלו להביא תה לגב' סקפינגטון ראו שהדלת לגן לא מוברחת. צ'נלדר-פאוול אמר שהוא הבריח את הדלת ב-11 בלילה, ובבוקר מצא אותה מוברחת. בנוסף, סיפר שבאותה שעה היה בחדר של פלביה. קימברלי אישרה ששמעה אותם מתווכחים.
הדעה המקובלת בקרב אנשי האחוזה הייתה שהרוצח הגיע מבחוץ, החנה מכונית ליד האבנים, השתמש בפנס כיס ורודה עצמה פתחה לו את הדלת. הוא רצח אותה והתחבא באחד החדרים הריקים עד שהדלת נפתחה חזרה בבוקר.
ליד האבנים נמצא צרור עטוף ובו 8 גלויות משנת 1993, גזורות כך שאי אפשר לראות למי נכתבו, ולפי סגנונן ותוכנן נכתבו לילד. שרון הודתה שהן נשלחו אליה על ידי אביה ושהיא החביאה אותן שם.
דלגליש וקייט נסעו ללונדון, לבחון את דירתה של רודה. שם מצאו כתבות שכתבה. אחת הכתבות דיברה על גנבה ספרותית שערכה סופרת צעירה בשם אנבל סקלטון. הסופרת התאבדה בשל הכתבה ובתמונה שצולמה בלווייה נראתה קנדייס. באחת המגירות נמצא אוסף כתבות על ילדה בת 9 בשם לוסי שנרצחה על ידי אחותה, שירלי ביל. לפי תמונה מצורפת זיהו את הרוצחת כשרון בייטמן.
על פי הצוואה שנמסרה להם על ידי עורך הדין, רוב רכושה של רודה עובר לאימה וסכום של 20,000 פאונד לרובין ביוטון.
נמצאה המכונית שחנתה בליל הרצח ליד האחוזה, והסתבר שנהג בה סטיבן קולינסבי, מנהל בית ספר בעיר הרחוקה כשעתיים נסיעה מהמקום. דלגליש וקייט נסעו אליו. הוא הודה מיד שהיה במקום, וסיפר שכשהיה סטודנט שכר חדר אצל משפחת ביל. להם היו שתי בנות – שירלי ולוסי. וגם הסבתא גרה שם. ההורים רבו כל הזמן וכעבור זמן קצר עזב האב, סטנלי, את הבית. לוסי, שהייתה בת 8 באותו זמן והייתה יפהפייה, נהגה להיכנס לחדרו של סטיבן ולשוחח איתו. הוא לקח אותה מדי פעם למוזיאונים וגלריות. שירלי, שהייתה בת 11 באותה תקופה הייתה קודרת ומכונסת בעצמה. בסוף השנה סיים את לימודיו ונסע לטיול בחו"ל. כשהיה בסרי לנקה שמע כי שירלי רצחה את אחותה בטענה שהייתה יפה מדי. ב-30 בנובמבר אותה שנה, אחרי שהופיע בטלוויזיה בתוכנית הקשורה להשכלה גבוהה, קיבל מכתב משירלי (שרון) בו כתבה לו שהיא אוהבת אותו ומעונינת לפגוש אותו. הוא התעלם מהמכתב והשמיד אותו אבל כעבור 10 ימים קיבל מכתב נוסף, ואז החליט לפגוש אותה באחוזה ולנפץ את אשליותיה. בפגישה אמרה לו שרון שהיא רוצה להינשא לו. הוא אמר לה שהוא כבר נשוי ואב לילד אבל היא אמרה שזה לא מפריע לה, ושהוא יכול להתגרש. במקום להגיד לה שאין סיכוי שזה יקרה אמר לה סטיבן שהוא ידבר על כך עם אשתו, הם נפרדו והוא חזר הביתה.
קיית פגשה את גברת ריינר, קצינת המבחן של שרון, וסוכם שימצאו לשרון סידור ועזרה.
קנדיס וסטהול הודתה כששאלו אותה, שהיה לה קשר חברי עם אנבלס קלטון, הצעירה ממנה בשנים רבות, ושאנבל התאבדה בגלל הכתבה של רודה.
למחרת עברו קנדייס ולטי על החשבונות השוטפים. תוך כדי עבודה צלצל הטלפון ועל הקו היה ג'רמי קוקסון, שותפו של רובין, שביקש שיאתרו את רובין בשבילו. לטי הלכה לקוטג' בו התאכסן אבל לא מצאה אותו שם. לכן יצאו לטי וקנדיס יחד לחפש אותו. הן חיפשו בקוטג', בגינה, ועברו ל"סטון קוטג'", ביתם של קנדייס ומרקוס. שם פתחה לטי את מכסה המקפיא ומצאה בו את גופתו של רובין.
בחקירתו סיפר דין שכאשר רובין הגיע בפעם הראשונה הוא שאל על המקפיא והאם הוא תקין. והם דווחו כי לפחות מאוגוסט המקפיא כבר מקולקל. קנדיס סיפרה להם שבצוואה היה סעיף שאמר שעל היורש לחיות לפחות 28 יום אחרי מותו של המוריש (הסבא) ושרובין חשד בה כי הסתירה את גופת אביה במקרר כך שיחלפו 28 יום מפטירת סבה עד לפטירת אביה וכך תוכל לזכות בירושה. התאריך שעל הצוואה, 7 ביולי 2005, היה יום פיגועים בתחבורה בלונדון ורוב האנשים זכרו יום זה ומה עשו בו או לפחות מה עשו כששמעו על הפיגועים.
האב מאתסון, כומר הקהילה, ואחותו העידו שהיו בסטון קוטג' ושהכומר ראה את האב במו עיניו. לקנדיס היה גם מסמך מהמטפלת של האב שהיא הייתה איתו עד יומו האחרון. בחקירתו של ג'רמי קוקסון התגלה שרובין סבל מקלאוסטרופוביה ולכן לא הגיוני שנכנס למקפיא מרצונו החופשי וכן כי ביום הפיגועים סיפר לו רובין שפגש בלונדון את המשרתת אליזבט בארנס. ומכאן שלא הייתה יכולה לחתום באותו יום על הצוואה.
ב-2 וחצי לפנות בוקר התעוררה שרון, לקחה איתה חבל, זרדים ופרפין והלכה למרכז מעגל האבנים. היא הכינה מדורה מהזרדים וכבלה עצמה בעזרת החבל לאבן המרכזית. לפתע ראתה דמות תליין שהידקה את החבלים והבעירה את האש. דלגליש ראה את האש והזעיק את עוזריו, כשהגיעו, שמעו מכונית נמלטת ושחררו את שרון.
כל אנשי הטירה נהרו למקום חוץ מקנדיס, בחיפוש אחרי המכונית של קנדיס היא התגלתה כקילומטר מהאחוזה. מרקוס החליט ללכת לכנסייה ושם מצא את אחותו, שחתכה את ורידיה והחזיקה בידה קלטת בה הודתה בכל מעשי הרצח.
מקרי הרצח שאירעו באחוזה, ובייחוד הרצחה של מטופלת, גרמו לאבדן יוקרתה וביטול ניתוחים מתוכננים, לכן הוסבה האחוזה למסעדת יוקרה בניהול דין וקימברלי. מרקוס נסע לאפריקה, לטי נסעה לטיול בעולם, דלגליש נישא לאמה וצ'נלדר-פאול הציע נישואין להלנה.
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
צוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ורג' צ'נדלר-פאוול – מנתח יוקרתי, גרוש, אשתו נישאה בשנית לאיש עשיר וחיה בארצות הברית
- פלביה הולנד – אחות העומדת בראש הצוות הסיעודי, בינה לבין ג'ורג' היה רומן שנמשך 8 שנים,
- הלנה הבלנד לבית קרסט – המנהלת האדמיניסטרטיבית וסוכנת הבית, בתו של הבעלים הקודם של האחוזה שנאלץ למכור אותה ל צ'נדלר-פאוול אחרי שאיבד את רכושו בקריסת תאגיד הביטוח לוידס, גרושה ללא ילדים.
- דין וקים בוסק – טבחים
- לטישיה (לטי) פרנשאם, אלמנת כומר, הייתה בעבר האומנת של הלנה ואף ניהלה פרשת אהבים עם אביה, כיום מנהלת את המשרד ואת הנהלת החשבונות
- שרון בייטמן – כוח עזר
- מר מוגוורת (מוג הזקן) – גנן ואיש תחזוקה
- מרקוס וסטהול, רופא, הומוסקסואל, מתלבט האם לנסוע עם משלחת רפואית לאפריקה. גר עם אחותו בקוטג' באחוזה
- קנדייס וסטהול, הייתה מרצה באוניברסיטה, עזבה את האקדמיה על מנת לטפל באביה
משטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדם דלגליש, ניצב משנה במשטרה, מאורס לאמה לוונהאם, משורר בשעות הפנאי
- ג'פרי הרקנס, סגן מפקד משטרת המטרופולין
- אדית גלניסטר, פתולוגית
- קית וטסטון, פקד מהמשטרה המקומית
- קיית מיסקין, מפקחת בילוש
- סמל ראשון פרנסיס בנטון-סמית, בן לאב אנגלי ואם הודית, בן זוג של בוורלי – שחקנית
- מלקולם וורן, שוטר בילוש מקומי, התמנה לעזור לצוות החקירה
- פירס טרנט, שוטר, חבר לשעבר של קיית, שניתקה את היחסים איתו בגלל חוסר נאמנות מצדו
אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאורה סקפינגטון, המטופלת היחידה שהייתה באחוזה חוץ מהנרצחת. טענה שראתה אורות משוטטים בשטח האחוזה בליל הרצח.
- קלרה ואנני - חברותיה הטובות של אמה, ארוסתו של דלגליש, לסביות. במהלך הסיפור הותקפה אנני ונאנסה.
- ניוטון מקלפילד - עורך דינה של רודה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עלית קרפ, שלושה ספרים בקצרה: תשע-עשרה דקות, אתה הילד שלי, מוות במעגל האבנים, באתר הארץ, 16 באפריל 2010
- פרק ראשון מהספר
- מוות במעגל האבנים, באתר OCLC (באנגלית)