מוות לחמישה קולות
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
ורנר הרצוג  |
|---|---|
| הופק בידי | לוקי סטיפטיק |
| תסריט | ורנר הרצוג |
| שחקנים ראשיים |
מילווה |
| מוזיקה | קארלו גסולדו |
| צילום |
פטר זייטלינגר |
| מדינה |
גרמניה |
| הקרנת בכורה |
1995 |
| משך הקרנה |
59 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט תיעודי |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
מוות לחמישה קולות (בגרמנית: Tod für fünf Stimmen) הוא סרט תיעודי משנת 1995 של הבמאי הגרמני ורנר הרצוג, שהופק עבור ערוץ הטלוויזיה ZDF television. הסרט חוקר את המוזיקה של קרלו ג'זואלדו ואת האגדות אודות אישיותו, טירתו המכושפת, ורציחתו את אשתו והמאהב שלה. בין קטעי הקריינות לראיונות, מבוצעים לאורך הסרט שירים שונים של ג'זואלדו. הרצוג מעיד על הסרט כאחד מסרטיו הקרובים יותר ללבו.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט מתחיל בסיור מודרך בטירתו של ג'זואלדו, שנעשה על ידי אחד מעובדי הטירה. במהלך הסרט אנו פוגשים באנשים שונים בתוך הטירה, כולל אדם שמנגן מוזיקה לתוך הסדקים שבקיר על מנת להתמודד עם השדים שרודפים את הטירה, אישה שטוענת שהיא הרוח של דונה מריה ד'אבאלוס, אשתו של ג'זואלדו, שאותה רצח. שני טבחים שמקיימים מחדש משתה חתונה ראוותני על פי הזמנתו של ג'זואלדו. הרצוג גם מבקר בסרט עובדים ממרפאה מקומית לבריאות הנפש, שטוענים שטיפלו בעבר באותה אחת שטוענת שהיא רוחה של האישה ושיש להם כעת שני מטופלים שמאמינים כי הם קרלו ג'זואלדו עצמו.
כמו כן, הרצוג ריאיין עובדים ב"פאלאצו סאן סברו" בנאפולי, שם ביצע ג'זואלדו את הרצח. שומר השער מרואיין, כמו גם היורש של ד'אבאלוס, שמראה להרצוג את המיטה שבה התבצעו הרציחות. לאחר מכן, הרצוג מבקר כנסייה באזור, בה מוצגות גופותיהם המשומרות של מריה ומאהבה.
סצנות אלה ערוכות לסירוגין עם ביצועים של שיריו של ג'זואלדו בתוספת פרשנות היסטורית ומוזיקלית של תלמידיו של ג'זואלדו.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק הארי של הסרט צולם בעיירה ג'זואלדו, בתוך טירתו ההרוסה של קרלו ג'זואלדו, ומסביבה. הסרט מכיל סצנות רבות שאינן נחשבות לדוקומנטריות במובן המקובל. הרצוג אמר:
"מרבית הסיפורים בסרט מומצאים ומבוימים לחלוטין, אף על פי כן הם מכילים את האמיתות האפשריות המעמיקות ביותר אודות ג'זואלדו. אני חושב שמתוך כל סרטיי ה'דוקומנטריים', "מוות לחמישה קולות" הוא כזה שבאמת "רץ ריצת אמוק", וזה אחד הסרטים היותר קרובים לליבי."
לדוגמה, דמות האישה שטוענת שהיא רוחה של ד'אבאלוס למעשה מגולמת על ידי השחקנית והזמרת האיטלקייה המפורסמת מילבה. סצנת אוצר המוזיאון שעוסקת ביצירת אמנות אשר הותירה את ג'זואלדו אובד עצות, תוסרטה על ידי הרצוג. למעשה יצירת האומנות שמוצגת בסרט התמיהה את הרצוג עצמו וגרמה לו לנדודי שינה ולא היה לה שום קשר לג'זואלדו. הסיפור על כך שג'זואלדו רצח את בנו על ידי כך שכפה עליו להתנדנד בנדנדה במשך שלושה ימים כשמקהלה שרה לו את שיריו, כמו כן הומצא עבור הסרט.
סצנת הסיום של יריד הרנסאנס שבה מדבר האיש עם אמו בטלפון הנייד בוימה גם היא. הרצוג הנחה את אחיו, שעה שהוא מחוץ לאזור המצולם, לקרוא לבחור הצעיר, ואת הבחור הצעיר הנחה לנהוג כמי שאמו קראה לו לחזור הביתה. על מנת להפיק את המבט המוזר של האיש, הרצוג הנחה אותו לבהות ברצינות במצלמה, ואז כאשר התחיל לצלם לפתע החל הרצוג להשתטות ולספר בדיחות. הרצוג השתמש בשיטה זאת לבימוי סצנות בסרטו המוקדם יותר Even Dwarfs Started Small.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Herzog, Werner (2001). Herzog on Herzog. Faber and Faber. ISBN 0-571-20708-1.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מוות לחמישה קולות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"מוות לחמישה קולות", באתר AllMovie (באנגלית)
"מוות לחמישה קולות", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"מוות לחמישה קולות", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
