מוות מרוב צחוק
מוות מרוב צחוק הוא שם אפשרי למוות נדיר הנגרם מדום לב או מחנק, הבאים בעקבות התקף של צחוק ממושך ובלתי נשלט. השם באנגלית, fatal hilarity, תועד לראשונה בכתובים ב-1596,[1] ופירושו המילולי הוא "צחוק קטלני".
תיאורים מן העבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי כמה מסורות כתובות, חוזה-העתידות היווני המיתולוגי קלכס (Κάλχας) מת מצחוק ביום שנועד, על פי הנבואה, להיות יום מותו; הוא קיבל התקף צחוק ומת כאשר אותו יום הגיע והוא חשב שהנבואה לא מתגשמת.[2]
במאה השלישית לפני הספירה מת הפילוסוף היווני כריסיפוס מסולי מרוב צחוק, לאחר שהשקה את חמורו ביין וצפה בו כשניסה לאכול תאנים.[3]
מרטין הראשון, מלך אראגון, מת משילוב קטלני של קשיי עיכול וצחוק בלתי נשלט.
על פי המסופר, נאנדה באיין, מלך בורמה, מת מצחוק ב-1599 לאחר ששמע מפי סוחר איטלקי כי ונציה היא מדינה חופשית שאין לה מלך.[4]
תומאס ארקארט (Urquhart), אציל סקוטי ואיש אשכולות שהיה הראשון שתרגם לאנגלית את פרנסואה רבלה, מת מצחוק בשנת 1660, על פי המסופר, מששמע כי צ'ארלס השני עלה לכס המלכות.[5][6]
ב-1782 דווח על אישה בשם פיצהרברט, שסבלה מהתקף צחוק בעת שצפתה בהצגה "אופרת הקבצנים" של ג'ון גיי. כשהופיע השחקן צ'ארלס באניסטר על הבמה בתפקיד פיצ'ם, היא פרצה בצחוק בלתי נשלט ורם כל-כך עד שנאלצו לגרשה מהתיאטרון. היא צחקה ללא הפסק כל אותו הלילה והיום שלמחרת, ומתה לבסוף בבוקר היום הבא.[7]
מוות מצחוק בעת המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-24 במרץ 1975 מת מצחוק אלכס מיצ'ל, בנאי בן חמישים מאנגליה, כשצפה בפרק של סדרת הטלוויזיה The Goodies, שנראה בה סקוטי לבוש חצאית הנלחם בנקניק דם מרושע באמצעות חמת-החלילים שלו. לאחר עשרים וחמש דקות רצופות של צחוק, מיצ'ל גלש מטה על הספה ומת מדום לב. אלמנתו שלחה מאוחר יותר מכתב לצוות התוכנית והודתה להם על שהנעימו כל-כך את רגעיו האחרונים של בעלה.[8]
ב-1989 מת רופא-אוזניים דני, אולה בנצן, בעת שצפה בסרט "דג ושמו וונדה". על פי ההערכה הדופק שלו הגיע ל-250–500 פעימות בדקה לפני שהכריע אותו דום הלב.[7]
ב-2003 מת מוכר גלידה תאילנדי בן 52 לאחר שצחק מתוך שינה. אשתו ניסתה להעיר אותו, אך לא הצליחה, וכעבור שתי דקות של צחוק רצוף הוא הפסיק לנשום; סיבת המוות הייתה כנראה דום לב או חנק.[8]
מוות מצחוק בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף כי מוות מרוב צחוק הוא אירוע נדיר ביותר, הרי שהרעיון שבה את דמיונם של סופרים ויוצרים לאורך השנים: אפשר לומר כי מוות מצחוק נפוץ בספרים הרבה יותר מאשר במציאות. בין השאר, אחת הדמויות בספר "מרי פופינס" מתה מצחוק בעקבות בדיחה שסיפר לה אביהם של הילדים גיבורי הספר; בספר "החיים, היקום וכל השאר" של דאגלס אדמס מתה מצחוק דמותו של פְּרָאק, אחרי שנגלה לה פרט משעשע במיוחד מחייו של הגיבור; ב"עיין ערך: אהבה" של דויד גרוסמן מת זלמנסון מרוב צחוק בתא הגזים במחנה השמדה.
סדרת הטלוויזיה "הקרקס המעופף" של מונטי פייתון הציגה מערכון המספר על אדם שכתב בדיחה כה מצחיקה, עד שהיא קטלנית לכל מי ששומע אותה, והוא מת מרוב צחוק בשולחן הכתיבה שלו. במערכון, שנודע כ"הבדיחה המצחיקה בעולם" (שהופיע גם בסרט "ועכשיו למשהו שונה לגמרי") החליטו בצבא הבריטי להשתמש בבדיחה הזו על מנת להילחם באויב הנאצי. לאחר מבצע מיוחד של תרגום הבדיחה לגרמנית, (על ידי מספר מתרגמים שכל אחד תרגם מילה אחת, כדי להימנע ממותם) הפכו הבריטים את הבדיחה למבצעית וכרזו אותה בפני החיילים הגרמנים בשדה הקרב. המערכון הציג את הלחימה מול הגרמנים, בה הבדיחה מוקראת על ידי החיילים הבריטים המתקדמים בעוד החיילים השומעים את הבדיחה ומבינים אותה נופלים בזה אחר זה, מתים מרוב צחוק. בשנת 1945, עם תום המלחמה, הופסק השימוש בבדיחה ו"לוחמת בדיחות" נאסרה בוועידת ז'נבה, וב-1950 העותק האחרון של הבדיחה נקבר בברקשייר, תחת מצבה עם הכיתוב "יד לבדיחה האלמונית".
בסרט הקולנוע "מי הפליל את רוג'ר ראביט" מהווה מוות מרוב צחוק גורם מכריע בעלילה. בסצנת הסיום, כאשר רוג'ר ראביט ורעייתו ג'סיקה ראביט כמעט נהרגים בידי השופט דום ועוזריו הסמורים, דואגים רוג'ר וידידו הבלש אדי וליאנט להצחיק את הסמורים עד שהם מתים מרוב צחוק.
אחד הפרקים בסדרת הטלוויזיה "החברים של נאור" נפתח בכך שאדם מת מצחוק בהופעתו של נאור ציון, וממשיך בניסיון ההתמודדות שלו עם הסיטואציה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Oxford: Clarendon Press (1993). The Compact Oxford English Dictionary.
- ^ (1861) in Smith, William: Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology. Walton and Maberly, p. 561.
- ^ Peter Bowler and Jonathan Green. What a Way to Go, Deaths with a Difference.
- ^ Schott, Ben (2003). Schott's Original Miscellany. London: Bloomsbury Publishing.
- ^ Brown, Huntington (1968). Rabelais in English Literature. Routledge, p. 126.
- ^ (1861) The History of Scotish Poetry. Edmonston & Douglas, p. 539.
- ^ 1 2 רשימת אנשים שמתו מצחוק
- ^ 1 2 Have People Died Laughing?