מוזיאון גולני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מוזיאון גולני
PikiWiki Israel 12520 hermon stronghold in golani museum.jpg
מידע
סוג היסטוריה צבאית
אדריכל יוסף אסא עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פתיחה רשמי 1982 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מחלף גולני, ישראל
כתובת צומת גולני
מייסדים המועצה האזורית גליל תחתון, משרד הביטחון ועמותת ידידי גולני
קואורדינטות 32°46′38″N 35°24′37″E / 32.777305555556°N 35.410277777778°E / 32.777305555556; 35.410277777778
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גלעד לנופלי תש"ח
האנדרטה לנופלי תש"ח, אשר חירם, 1959
כלי רכב קרביים סביב רחבת המסדרים

אתר ההנצחה ומוזיאון חטיבת גולני הוא מוזיאון, אתר הנצחה ומורשת קרב לחטיבת גולני הממוקם במחלף גולני. האתר הוקם בשנת 1982 על ידי המועצה האזורית גליל תחתון, משרד הביטחון ועמותת ידידי גולני. המוזיאון במקום תוכנן על ידי האדריכל והאמן יוסף אסא.[1] אנדרטת האבן לזכר נופלי תש"ח תוכננה על ידי האדריכל אשר חירם, שהיה אדריכל הבית של היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון.

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתו של האתר בגלעד מאבני בזלת מקומיות שהוקם בשנת 1949 ליד הצומת לזכרם של 87 חללי חטיבה שנפלו באזור בקרבל על סג'רה ובקרבות על הכפר לוביה במלחמת העצמאות. על הגלעד נרשם: "לזכר הלוחמים שנפלו במערכות סג'רה והגליל התחתון בשנת ה'תש"ח". מיקום הגלעד הוא שקבע את שם המקום כצומת גולני. כעבור עשר שנים, ביום י"ב בניסן תשי"ט, 20 באפריל 1959, הוסר הלוט מעל אנדרטה, שהוקמה במקומו של הגלעד. האנדרטה נישאת לגובה של 12 מטרים, ועוצבה בידי האדריכל אשר חירם. היא בנויה מקירות זקופים הניצבים זה אל זה, האחד גבוה ממשנהו. לכל אחד מהם צורת משולש ויחד הם יוצרים מעין תבנית, המרמזת על מגן דוד.

לאחר מלחמת יום הכיפורים, שבה שכלה החטיבה 126 לוחמים, הוקמה "עמותת ידידי גולני", ששמה לה למטרה להקים אתר הנצחה ומוזיאון, שינציחו את זכר הנופלים ויספרו על נתיב הקרבות הארוך של החטיבה ודרכה באימונים ובביטחון השוטף. האתר והמוזיאון הוקמו בסיוע המועצה האזורית הגליל התחתון בסיוע מחוז הצפון של משרד הפנים. אבן פינה למוזיאון הונח באפריל 1980[2] והוא נחנך ביום ג' בחשוון ה'תשמ"ג, 20 באוקטובר 1982. מתכנן האתר, האדריכל יוסף אסא, לוחם גולני לשעבר, ביקש לבטא בו את אופייה של חטיבת חי"ר, שחייליה נלחמים ופורצים יחד כשהם חשופים לאויב. לכן בחר להקימו במבנים נמוכים ואופקיים, שבהם עלייה איטית ומתונה והמשתלבים בנוף הסביבה.

כיום משתרע האתר על שטח בן כ-60 דונם ובו תצוגות, מבנים, דגמים, אנדרטאות, כלי נשק ומופע אור-קולי. במוזיאון אולם "יזכור" המנציח את זכר חללי חטיבת גולני. במקום נערכים טקסים שונים וביניהם טקסי הזיכרון של חטיבת גולני. לכל חלל אוגדן זיכרון אישי וקובץ ממוחשב הניתן לבחירה מהמאגר ולצפייה על ידי המבקרים. באתר דרכי גישה לנכים ובצמוד לו תחנת מידע למטיילים מסעדות וחורשת פיקניקים ביער לביא. במוזיאון ישנה הדרכה לקבוצות. המוזיאון נוהל בעבר על ידי אל"ם (במיל') יום טוב חזן. ומאז אוגוסט 2017 על ידי סא"ל במיל מור שמעון.

בשנת 2010 הוקם במקום אנדרטת "כותל הלב השבור" שעוצבה גם היא בידי יוסף אסא ומנציחה את שמות כל חללי החטיבה.[3]

במוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גלעד להנצחת הנופלים בתש"ח.
  • אנדרטה שהוקמה במקום על ידי משרד הביטחון בשנת 1959 לזכר הנופלים בתש"ח.
  • אנדרטה לנופלי חטיבת גולני בכל התקופות, שנחנכה ב-2010.
  • מעלה גולני הוא שביל עלייה בגבעה סלעית המאפיין את אזורי הלחימה.
  • שדה הקרב עם חלקת ורדים כסמל לחטיבה שאיבדה לוחמים בקרב.
  • מעבר הקשתות, הכולל מבנה בעל 12 קשתות המסמל בלוחות הפלדה החומים והקסדות את הקשר בין האדמה לבין ההגנה.
  • אולם "אחרי" הכולל תמונות של מפקדי החטיבה ברוח קריאת הקרב של צה"ל.
  • אולם יזכור בו מונצחים חללי החטיבה באוגדן אישי כרוך ובקובצי מחשב הניתנים לבחירה ולהצגה.
  • מוצב החרמון ממלחמת יום כיפור מוצג על ידי מבנה בטון מורכב המזכיר מבנה של מוצב.
  • עץ הזית שהוא סמל חטיבת גולני. קירות הזעקה מבטון מסמלות את הכאב של אם שכולה
  • חדר לימוד והדרכה.
  • רחבת מסדרים וסביבה כלי רכב ששימשו את חילי החטיבה וכן משורייני אויב.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספי בן יוסף, מדריך ישראל החדש, כרך 4 גליל תחתון ובקעת כנרות. עמוד 190.
  • אילנה שמיר (עורכת ראשית, גלעד - אנדרטאות לנופלים במערכות ישראל, תל אביב: המועצה הציבורית להנצחת החייל, היחידה להנצחת החייל, אגף השיקום- משרד הביטחון תשמ"ט-1989, עמ' 137-134.
  • משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: הוצאת 'רעות', התשע"ג-2013, עמ' 14, 347, 357.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]