מוזיאון השומרוני הטוב
החדר השומרוני במבנה המוזיאון. ברקע נראה הקירוי שהותקן מעל לכנסייה הביזנטית | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | מוזיאון |
כתובת | אכסניית השומרוני הטוב |
מדינה | ישראל |
בעלים | רשות הטבע והגנים |
מייסדים | המנהל האזרחי ורשות העתיקות |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–2009 |
תאריך פתיחה רשמי | 2009 |
קואורדינטות | 31°48′59″N 35°21′32″E / 31.816388888889°N 35.358888888889°E |
אתר רשמי | |
מוזיאון השומרוני הטוב הוא מוזיאון ארכאולוגי לפסיפסים, היחיד מסוגו בארץ ואחד מבין שלושה בעולם[1]. הוא שוכן לצד כביש 1, בין ירושלים לים המלח. המוזיאון ממוקם ב"אכסניית השומרוני הטוב", אתר ארכאולוגי שראשיתו בתקופת בית שני, והוא משמש כמוזיאון פסיפסים מרחבי יהודה והשומרון. בנוסף מוצג בו פסיפס בודד מבית הכנסת העתיק בעזה.
תולדות האתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אכסניית השומרוני הטוב
באתר התגלו ממצאים מהמאה ה-1 לפנה"ס, וסמוך לו נחשף ארמון מימי הורדוס ובו בית מרחץ, פסיפסים וקירות שעליהם פרסקאות. ייתכן שהארמון שימש עד שלהי בית המקדש השני, ולקראת סוף התקופה הפך לפונדק דרכים. לפי המסורת הנוצרית, באזור זה היה ממוקם פונדק הדרכים המוזכר במשל השומרוני הטוב, המתואר בבשורה על-פי לוקאס.
בדרום-מזרחו של האתר התגלתה מערת מגורים באורך של 10 וברוחב של 6 מטרים, ובה מתקנים חצובים וממצאים מימי הבית השני. מתחת לכנסייה הביזנטית שבאתר התגלו שרידי קירות מקוטעים, מוקדי הבערת אש ובור מים קטן מימי בית שני. ברחבי האתר נמצאו ממצאים נוספים רבים מתקופת בית שני, ובהם חרסים, נרות, כלי זכוכית ומתכת ומטבעות.
לפי הירונימוס, במקום נצבה מצודה צבאית אך הממצאים מתקופתו (המאות ה-4 וה-5) מועטים. במאה ה-6 קמה באתר אכסניה ובה בור מים גדול, כנסייה בזיליקאית באורך של 21.3 וברוחב של 11.6 מטרים, חדרי מגורים וחצר לבעלי חיים. הכנסייה התגלתה כבר בשנת 1934 אך רוב אבני הפסיפס שלה נשדדו, והיא שוחזרה על בסיס השאריות המקוריות שנמצאו בבמה ובחלק האחורי של האפסיס. נראה כי האכסניה המשיכה ופעלה בתקופה הערבית המוקדמת, ועל כך מעידה אבן מיל משנת 720.
בתקופה הצלבנית ידע המקום תנופת בנייה, ובקצה הצפון-מזרחי שלו הקימו הטמפלרים בשנים 1168-1172 את "המבצר האדום" (Castrum Rouge). עוד הוקם באתר חאן דרכים ונחפרו ברחביו בורות מים הידועים בשם "המאגרים האדומים" (Cisterne Rouge). סמוך לבור המים הביזנטי חפרו הצלבנים בור מים מלבני באורך של 16.6, רוחב של 7 ועומק של 7.5 מטרים. החאן הצלבני המשיך ושימש גם בתקופה הממלוכית. בתקופה העות'מאנית הוצמד לקיר הדרומי של המבנה הצלבני, מבנה חאן מוארך המשמש כיום כמוזיאון.
במלחמת העולם הראשונה ביצרו העות'מאנים את האתר והבריטים הפציצו אותו והמבנים נפגעו. שלטונות המנדט הבריטי שבו ושיפצו אותם בזמן מלחמת העולם השנייה, חברת סולל בונה נשכרה להקים את הביצורים באזור במקרה של פלישה גרמנית ממזרח. המקום שימש גם את הירדנים כמוצב חטיבתי[2].
בשנת 1988 נפתח לראשונה באתר, תערוכה למורשת השומרונים[3].
המוזיאון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוזיאון השומרוני הטוב נחנך ב-4 ביוני 2009, לאחר כעשר שנות עבודה של רשות העתיקות ושל קצין מטה לארכאולוגיה במנהל האזרחי (האחראי על נושא הארכאולוגיה בשטחי יהודה ושומרון), המאתר ביהודה ושומרון ובעבר גם רצועת עזה אתרים בהם נשקפה לממצאים סכנת שוד או הרס.
מיקום המוזיאון נבחר בשל הקרבה הפיזית לממצאים, וגם משום שלא ניתן היה להעבירם משטחי יהודה ושומרון בשל אמנת האג להגנה על נכסי תרבות, האוסרת הוצאת נכסי תרבות משטחים כבושים אל המדינה שמחזיקה בהם.
הפסיפסים קובעו ושומרו באתר, ולפי הצורך גם שוחזרו. המימון להקמת המוזיאון בא משני ארגונים אלה בשיתוף עם משרד התיירות. ביולי 2010 הועבר המוזיאון לידי רשות הטבע והגנים.
המקום הוא אתר בעל חשיבות לנצרות שכן הוא מנציח את משל השומרוני הטוב. מאחר שהמשל מתייחס גם אל היהודים והשומרונים, כל המוצגים במקום מתייחסים לנצרות, ליהדות ולדת השומרונית. במוזיאון ממצאים מבתי כנסת יהודים, בהם בית הכנסת העתיק בעזה ובית הכנסת בהר גריזים, מבתי כנסת שומרונים וממספר כנסיות, בהן הכנסייה בשילה. עוד מציג המוזיאון ממצאים מהתקופה הביזנטית, מוצג רומי בודד ומספר כותרות ומוצגים צלבניים, שריד לשלב הצלבני באתר. כל המוצגים באתר הם אותנטיים, למעט שלושה העתקים שנמצאים בתוך חלל המוזיאון.
פסיפס בית הכנסת העתיק בעזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסיפס בית הכנסת בעזה נמצא בחצר המוזיאון. המבנה הוקם בתקופה הביזנטית בסגנון אופייני לתקופה, וסביר שאותם אמנים בנו גם בתי כנסת וגם כנסיות. ולכן מוטיבים דוגמת המדליונים העשויים משריגי גפן, חוזרים על עצמם בכל בתי התפילה. רק פסיפס הסטראה הימנית של בית הכנסת השתמר, ומופיעים בו בעלי חיים הערוכים לסירוגין, טורף ונטרף. בטור האמצעי במדליון השני מהכניסה מופיעה כתובת ביוונית, ולפיה הפסיפס הונח בעת שיפוץ בית הכנסת בשנת 508. במרכז הפסיפס נראה כלוב שבו שרדו רגלי ציפור, פרט שחזר על עצמו בכנסיות ובבתי כנסת. הציפור היא ציפור הנפש הכלואה בכלוב ומנסה להשתחרר ממנו, ובהשאלה ניסיונו של האדם להשתחרר מהחומרניות ומגופו הגשמי ולהתחבר עם האל. בפסיפס אולם התווך של בית הכנסת נתגלה עיטור המתאר את דוד פורט בנבל ולידו הכיתוב בעברית "דוד". המקור נמצא במוזיאון ישראל והעתקו מוצג בתוך מבנה המוזיאון.
התצוגה במבנה המוזיאון
[עריכת קוד מקור | עריכה]במבנה החאן העות'מאני המשמש את המוזיאון המקורה שישה חדרים המחולקים בהתאם לשלוש הדתות: חדר הכניסה מוקדש לממצאים יהודים, שלושת החדרים המערביים לנוצרים, ושני המזרחיים הם החדרים העוסקים בדת השומרונית:
- הממצא היהודי כולל שלושה העתקים: דוד פורט בנבל מבית הכנסת בעזה, כתובת ההקדשה מסוסיא וכתובת מבית הכנסת שלום על ישראל ביריחו (שני אלה נותרו באתרם). עוד נמצאות בחדר כתובות מבתי הכנסת בנערן ובאשתמוע.
- עם הממצאים הנוצריים נמנים פריטים שהובאו ממנזר מרטיריוס ודוכן דרשה (אמבו) ורליקואריום (תיבת שרידי קדושים) מכנסיית בית סילה. רוב המוצגים הובאו מהכנסייה בשילה,
- בחדר מעבר מוצג פסיפס בית הכנסת השומרוני אל-ח'ירבה. האלמנט החשוב מפסיפס זה הוא פנל ארון הקודש, מנורה, מחתה, שופרות ושולחן לחם הפנים.
- החדר המזרחי יוחד לפסיפס המרשים של בית הכנסת השומרוני מח'רבת סמארה שממערב לשכם. פסיפס סמארה נמנה עם אחד הפסיפסים המשובחים והמיוחדים ביותר שיוצרו בישראל בתקופה הביזנטית. בפסיפס בית הכנסת השומרוני של ח'ירבת סמארה עוטרו מיני גידולים חקלאיים בעיצוב ייחודי ויחידאי: הדליית גפנים על חצובה, גדיד התמרים, אפרסקים, שקדים בפריחה, פגות שקמים, משמשים, ענף אורן הצנובר ואלומות חיטה.
פארק המחזור ומתקן הפקת האנרגיה מפסולת "השומרוני הטוב"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2017 אושרה הקמתו של פארק לטיפול, מחזור והפקת אנרגיה מפסולת (ייצור חשמל) בסמיכות למוזיאון השומרוני הטוב, כקילומטר אחד מערבית לו. במתקן צפויים להיכלל מתקן עיכול אנאירובי, מגרסה לפסולת בניין ומתחם לטיפול בקרקע מזוהמת. באוקטובר 2019 פורסם מכרז להליך מיון מקדים להקמת המתקן בהשקעה של כמיליארד שקל. בעקבות ההחלטה לקידום תוכנית פארק המחזור, אשר יכלול מתקני שרפה של פסולת ופליטת עשן, קמה מחאה סביבתית[4] הקוראת לעצירת העבודות[5] בטענה כי מתקני שריפת פסולת פולטים חומרים מזהמים לאוויר[6] ותורמים באופן משמעותי להתחממות הגלובלית.[7]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של מוזיאון השומרוני הטוב
- מוזיאון השומרוני הטוב, באתר רשות הטבע והגנים
- נפתח מוזיאון הפסיפסים הראשון בישראל, באתר רשות העתיקות
- סרטון סיור שלם במוזיאון השומרוני הטוב
- אתר השומרוני הטוב, סרטון בערוץ "רשות הטבע והגנים", באתר יוטיוב (אורך: 00:30)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אבי הרטמן, מנזר סנט ג'ורג' ואדי קלט נבי מוסא, באתר מבט על - www.mabat-al.com
- ^ מנחם תלמי, אכסניית השומרוני הטוב, מעריב, 9 בנובמבר 1990
- ^ מורשת השומרונים, מעריב, 29 באוגוסט 1988
- ^ מאיה הורודניצאנו, המכרז מקודם ואבן פינה הונחה, אך למתקן שריפת הפסולת הראשון אין תכנית, באתר וואלה, 18 בדצמבר 2019
- ^ ישראל מוחה, באתר עוצרים את תוכנית המשריפות
- ^ José L. Domingo, Joaquim Rovira, Lolita Vilavert, Martí Nadal, Health risks for the population living in the vicinity of an Integrated Waste Management Facility: Screening environmental pollutants, Science of The Total Environment 518-519, 2015-06, עמ' 363–370 doi: 10.1016/j.scitotenv.2015.03.010
- ^ Thomas Astrup, Jacob Møller, Thilde Fruergaard, Incineration and co-combustion of waste: accounting of greenhouse gases and global warming contributions, Waste Management & Research 27, 2009-11, עמ' 789–799 doi: 10.1177/0734242X09343774