מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח
 | |
| מוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מוזיאון לאמנות המזרח הרחוק |
| כתובת | קיבוץ הזורע |
| מיקום |
הזורע  |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1951 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1951 |
| אדריכל | אל מנספלד ומוניו גיתאי ויינראוב |
| קואורדינטות | 32°38′40″N 35°07′04″E / 32.644439°N 35.117664°E |
| http://www.wilfrid.org.il | |
|
(למפת הכרמל רגילה)   מוזיאון וילפריד | |
  | |
מוזיאון וִילְפְרִיד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח נוסד בשנת 1951 וממוקם בקיבוץ הזורע. המוזיאון התבסס תחילה על אוספיו של אספן האמנות וילפריד ישראל, שאותם הוריש לקיבוץ. המוזיאון מציג שתי תצוגות קבועות: תערוכת אמנות המזרח הרחוק העתיק, תערוכת אמנות המזרח הקרוב העתיק. כמו כן המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות של אמנות עכשווית ובנוסף אוסף ארכאולוגיה מקומית שנחפר ונחקר על ידי חבר הקבוץ עזרא מיירהוף.[1]
יסוד המוזיאון
[עריכת קוד מקור | עריכה]המוזאון הוקם על מנת לקלוט את האוסף הנרחב שווילפריד ישראל הוריש בצוואתו לקיבוץ. וילפריד ישראל היה בן למשפחת סוחרים אמידה ממוצא גרמני. לאחר מלחמת העולם הראשונה טייל בעולם והתעניין באמנות המזרח הרחוק (הודו, סין, קמבודיה ותאילנד) והמזרח הקרוב (מצרים, יוון, חבש ופיניקיה). בשנות ה-30 התיידד עם מייסדיו לעתיד של קיבוץ הזורע ובצוואתו הוריש את אוספיו לקיבוץ. וילפריד ישראל פעל רבות במלחמת העולם השנייה, תוך סיכון עצמי, להצלת יהודים באירופה והיה בין מארגני הקינדר-טרנספורט - משלוחי הצלה של ילדים מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה בספינות לבריטניה.
המוזיאון תוכנן כ"בית תרבות" באמצע שנות ה-40 על ידי האדריכלים אל מנספלד ומוניו גיתאי ויינראוב בדגש על פונקציונליות באמצעים מינימליסטיים, בהתאם לגישה המודרניסטית הארץ-ישראלית באותה העת. הקמת הבניין החלה ב-1948 ועקב מלחמת העצמאות, הושלמה רק ב-1951.[2]
פעילות המוזיאון
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל אתרי מורשת בישראל | ||
המוזיאון מציג תערוכות משתנות של אמנות מודרנית, בצד אוספים קבועים של אמנות מהמזרח הרחוק והקרוב שהורחבו מאז ירושתו של וילפריד ישראל. במוזיאון קיים גם אוסף ארכאולוגיה מקומית מתל קירי תל זריק, ועין אל-ג'רבה שנחפרו ונחקרו על ידי עזרא מאירהוף (חבר הקיבוץ) והארכאולוגים עמנואל ענתי, ז'אן פרו, יעקב קפלן ואמנון בן תור.
במקביל לתצוגות מתקיימת פעילות חינוכית רחבה לילדים ולמבוגרים, הכוללת הדרכה בתערוכות הקבועות והמתחלפות, שיח גלריה עם אמנים מציגים, חוגים והפעלות בסדנת היצירה שבמוזיאון.
ב-19 באוגוסט 2020 נפרץ המוזיאון, ונגנבו ממנו כ-30 יצירות יקרות ערך. באותה עת דווח כי אוסף המוזיאון כולל כ-1,000 פריטים.[3] שווי הפריטים הגנובים עשוי להגיע למיליוני שקלים.[4]
מנהלת המוזיאון היא נורית אשר פניג, והאוצרת היא שיר מלר-ימגוצ'י.
חבלי הצלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחרונה, נוסף אוסף חדש במוזיאון, תחת הכותרת "חבלי הצלה" - lifelines.
במהלך השואה, בתנאים קשים ומול מנגנוני רצח, פעלו אלפי יהודים במטרה להציל יהודים מרצח הנאצים.
המוזיאון מתאר את מעשיהם כמופת מוסרי.
המצילים היהודים היו נשים וגברים, יחידים ובני נוער, שבאו כל אחד מרקע שונה. מה מתרחש בליבו של אדם ברגע בו הוא מחליט לפעול?
מה הגבול בין פחד לאומץ?
הסיפורים בתערוכה מתארים את פועלם של המצילים היהודים כמעשה של בחירה מוסרית שהתבססה על אהבת האדם.
גם בשעות החשוכות בהיסטוריה האנושית, רוח האדם מנצחת - מקס ליאונס
[עריכת קוד מקור | עריכה]וילפריד ישראל, שעל שמו המוזיאון, היה מראשוני המצילים היהודים.[5]
וולף גלפרין - הנער שהציל את ילדי קובנה.[6]
לאחר שהצטרף לילדים שהופרדו מהוריהם במטרה להישלח להשמדה, גיבש וולף גלפרין את הילדים לקבוצה מאוחדת ולימד אותם ארגון וסדר, שסייעו להישרדותם. עם ירידתם מהרכבת באושוויץ, צעדו הילדים בשלשות בהנהגת וולף מול הנאצים, וכך נמנעה שליחתם לתאי הגזים.
פאני בן עמי בת ה-13, הנהיגה קבוצת ילדים במסע מצרפת הכבושה לשווייץ[7].
יוסף באו הציל יהודים רבים במחנה פלשוב בקרקוב ואף עזר לזייף רשימות יהודים עבור אוסקר שינדלר[8].
הלן קאזס בן עטר,עורכת דין במרוקו, ייסדה את הוועד לטיפול בפליטים זרים במרוקו הכבושה, והובילה את קליטתם של יהודים רבים שהגיעו מאירופה.[9]
נפתלי בקנרוט - ברוניצקי פעל בדרוהוביץ', פולין, לשלב יהודים במקומות עבודה ולהצילם מגירוש[10]
דוד גור פעל בהונגריה ובמסגרת "השומר הצעיר" הצטרף למחתרת שעסקה בזיוף תעודות עבור היהודים.[11]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]גליה בר אור, חיינו מחייבים אמנות - בניין תרבות כבניין חברה: מוזיאונים לאמנות בקיבוצים, 1930 - 1960, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2010, עמ' 95 - 152
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר המוזיאון
- "בית וילפריד ישראל" יוקם בקיבוץ הזורע, באתר הארץ 13 ביולי 1947
- חיים לנדו, בית-התרבות ע"ש וילפריד ישראל בהזורע, על המשמר, 15 ביולי 1951
- מידע על מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח בקטלוג הספרייה הלאומית
אסתר זנדברג, מה עושה מוזיאון נזירי בניחוח יפני על הדשא בקיבוץ של יקים, באתר הארץ, 12 ביולי 2017- יגאל מוסקו, תעלומת השוד הגדול | "כמו דאעש": מי עקץ ורוקן את המוזיאון בקיבוץ הזורע?, באתר מאקו, 30 באוקטובר 2020
מוזיאון וילפריד ישראל (הזורע), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ מוזאון וילפריד ישראל לאומנות ולידיעת המזרח
- ↑ מוזיאון בהזורע, דבר, 27 בפברואר 1953
- ↑ נעמה ריבה, יצירות נדירות נשדדו ממוזיאון וילפריד ישראל, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2020
- ↑ אחיה ראב"ד, יצירות שבורות ונזק של מיליונים: מוזיאון וילפריד ישראל נפרץ ונשדד, באתר ynet, 19 באוגוסט 2020
- ↑ ראו האיש הנעלם – הסיפור של וילפריד ישראל
- ↑ חינוך וקהילה – אתר קק"ל למחנכים, ילדים ונוער - וולף גלפרין – המציל של ילדי קובנה, באתר www.kkl.org.il
- ↑ מנהיגה מלידה - סיפורה של ניצולת השואה פאני בן עמי, באתר www.yadvashem.org
- ↑ יד ימינו של שינדלר: האומן היהודי שהציל חיים בשואה בעזרת הומור, באתר מעריב אונליין, 24 בדצמבר 2025
- ↑ יניב פוהורילס, מפעל הצלה של אישה אחת: סיפורה של הלן קאזס בן עטר, באתר ynet, 2 ביולי 2023
- ↑ מירב אנקורי, "רק כשהגעתי לארץ הפסקתי לחלום על המלחמה", באתר גלובס, 30 באפריל 2008
- ↑ דוד גור | ניצול שואה מהונגריה, באתר www.yadvashem.org