מוזיאון לואי ויטון
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בניין, גלריה  |
| על שם |
לואי ויטון |
| כתובת |
הרובע השישה-עשר של פריז |
| מיקום |
הרובע השישה-עשר של פריז |
| מדינה |
צרפת |
| מבקרים בשנה | 708,924 (נכון ל־2021) |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–2014 |
| תאריך פתיחה רשמי |
אוקטובר 2014 |
| עלות | 790 מיליון אירו |
| אדריכל |
פרנק גרי |
| קואורדינטות | 48°52′36″N 2°15′48″E / 48.87666667°N 2.26333333°E |
| אתר רשמי | |
|
(למפת פריז רגילה)   מוזיאון לואי ויטון | |
  | |
מוזיאון לואי ויטון, או קרן התאגיד לואי ויטון (בצרפתית: Fondation d'entreprise Louis-Vuitton), הוא מוזיאון לאמנות ומרכז תרבות צרפתי בחסות קבוצת LVMH וחברות הבת שלה. הקרן פועלת כיישות נפרדת ללא מטרות רווח כחלק ממאמצי LVMH לקידום האמנות והתרבות. המוזיאון נפתח ב-20 באוקטובר 2014 בנוכחות נשיא צרפת דאז, פרנסואה הולנד. מבנה המוזיאון, המעוצב בסגנון דקונסטרוקטיביזם, תוכנן על ידי האדריכל הקנדי-אמריקאי פרנק גרי, והקמתו החלה ב-2006. המבנה ממוקם בסמוך ל-Jardin d'Acclimatation ביער בולון שברובע ה-16 של פריז, בגבול עם ניי-סיר-סן.[1] בשנת 2017 ביקרו במוזיאון מעל 1.4 מיליון מבקרים.[2]
העלות הראשונית של בניית המוזיאון, שהוערכה בכ-100 מיליון אירו, התבררה בשנת 2017 כגבוהה כמעט פי שמונה מההערכה המקורית. דו"ח של בית המשפט לביקורת הצרפתי שפורסם בנובמבר 2018 קבע כי בין השנים 2007–2014, בניית המבנה הייתה הפעילות המרכזית של הקרן. באותו חודש, הארגון הצרפתי למאבק בשחיתות (FRICC) הגיש תלונה לבית המשפט בפריז, בטענה כי קרן לואי ויטון ביצעה הונאה והעלמת מס במהלך בניית המוזיאון. הארגון טען כי הזרוע ללא מטרות רווח של תאגיד LVMH הצליחה לנכות כ-60% מעלויות הבנייה מהמסים שלה, ואף לבקש החזרי מס על הוצאות נוספות. בסך הכול, נטען כי LVMH וקבוצת הקרן קיבלו מהממשלה הצרפתית כמעט 603 מיליון אירו מתוך כ-790 מיליון אירו שהושקעו בבניית המוזיאון. בספטמבר 2019 התיק נסגר ללא אישום.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2001 מנכ"ל LVMH, ברנאר ארנו, נפגש עם האדריכל פרנק גרי. הוא סיפר לו על התוכניות לבניית מבנה חדש עבור קרן לואי ויטון לאמנות בקצה יער בולון. הפרויקט הוצג לראשונה בשנת 2006, עם הערכת עלות של 100 מיליון אירו (127 מיליון דולר) עם תכנון להיפתח בסוף 2009 או בתחילת 2010. סוזן פאז'ה, אז מנהלת מוזיאון האמנות המודרנית של פריז, מונתה למנהלת האמנותית של הקרן והייתה אחראית על פיתוח תוכנית המוזיאון.
עיריית פריז, בעלת הקרקע בפארק, העניקה היתר בנייה בשנת 2007. בשנת 2011 ניצחה אגודה לשימור יער בולון בקרב משפטי, כאשר בית המשפט פסק כי המרכז נבנה קרוב מדי לדרך קטנה שסווגה כזכות מעבר ציבורית. מתנגדי הפרויקט טענו גם כי המבנה החדש יפגע בשלווה הירוקה של הפארק ההיסטורי. העירייה ערערה על ההחלטה. האדריכל הצרפתי הנודע ז'אן נובל הביע תמיכה בגרי ואמר על המתנגדים: "עם החליפות ההדוקות שלהם, הם רוצים לשמר את פריז בפורמלין. זה די פתטי". לבסוף, הועבר חוק מיוחד על ידי האספה הלאומית הצרפתית שהגדיר את הקרן כעניין לאומי וכ"יצירת אמנות חשובה לעולם כולו", מה שאפשר את המשך הפרויקט.
המוזיאון נפתח לקהל הרחב באוקטובר בעלות שדווחה שהייתה בסך של 143 מיליון דולר. עם זאת, במאי 2017 חשף המגזין הצרפתי Marianne כי העלות הסופית של המבנה הייתה 780 מיליון אירו (כמעט 900 מיליון דולר).[3]
לפני הפתיחה הרשמית, שימש המבנה כמקום לתצוגת אביב/קיץ 2015 של לואי ויטון.[4]
אדריכלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיצוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהזמנתו של ברנאר ארנו, ביקר האדריכל פרנק גרי בגן, ודמיין מבנה בהשראת מוזיאון הגראן פאלה מזכוכית, וכן מבנים נוספים מזכוכית, כמו הפאלמריום שנבנה עבור גן האקלום של פריז בשנת 1893.[5] האתר תוכנן לפי העקרונות של עיצוב גנים מהמאה ה-19. המבנה מחבר את הגן האקלום מצפון ויער בולון מדרום.
במבנה הדו-קומתי יש 11 גלריות בגדלים שונים (שטחן הכולל 3,850 מטר רבוע), אודיטוריום בעל 350 מושבים בקומת המרתף, וכן מרפסות גג רב-מפלסיות לאירועים ולהצגת יצירות אמנות.[6] גרי היה צריך לעבוד בתוך מגבלת השטח וגובה שתי קומות של מסלול הבאולינג שעמד באתר לפני כן. כל מבנה גבוה יותר היה חייב להיות מזכוכית.[6] המבנה שנוצר דומה למפרשי סירת מפרשים המתנפחים ברוח. מפרשי הזכוכית הללו עוטפים את ה"קרחון", סדרת צורות עם טרסות לבנות דמויות פרחים.
הגלריות בקומות העליונות מוארות על ידי חלונות גג שקועים או מוסתרים חלקית.[7]
הצד של המבנה הפונה לשדרת מהאטמה גנדי, מעל דוכן הכרטיסים, כולל לוגו LV גדול מנירוסטה שעוצב על ידי גרי.[7]
על פי משרדו של גרי, יותר מ-400 עובדים השתתפו בתכנון, בהנדסה ובמגבלות הבנייה של דגם תלת-ממדי שיתופי שהתארח ברשת.[8] 3,600 לוחות הזכוכית ו-19,000 לוחות הבטון שמרכיבים את החזית עוצבו והותאמו בעזרת רובוטים תעשייתיים על סמך הדגם המשותף.[8] משרד STUDIOS architecture היה האדריכל המקומי של הפרויקט והוביל את המעבר מהתכנון הסכמטי של גרי עד לשלב הבנייה בפריז.[9] יועצי האקוסטיקה של האודיטוריום היו Nagata Acoustics ו-AVEL Acoustics, והיועץ הבימתי היה Ducks Scéno.
בניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבנייה החלה במרץ 2008. מימוש הפרויקט, ששטחו 126,000 רגל רבוע, דרש פיתוחים טכנולוגיים חדשניים, החל משלב התכנון, תוך שימוש בתוכנת העיצוב התלת-ממדית Digital Project, אשר הותאמה במיוחד לתעשיית התעופה. כל צוותי ניהול הפרויקט עבדו בו-זמנית על אותו מודל דיגיטלי, כך שאנשי המקצוע יכלו להחליף מידע בזמן אמת.
כנגד הפרויקט הוגשה עתירה משפטית מצד ארגון "קואורדינציה לשמירה על בוא דה בולון", במטרה להגן על הפארק. הארגון עתר לבית הדין המנהלי והצליח לבטל הן את אישור השימוש בקרקע, שהתקבל בהחלטת מועצת פריז, והן את היתר הבנייה, אשר בוטל ב-20 בינואר 2011.[10] כדי להציל את הפרויקט, עיריית פריז שינתה את תקנות התכנון העירוני בנוגע לשימוש בקרקע. באפריל 2011, בנוגע להיתר הבנייה, קיבלו העיר והקרן של לואי ויטון אישור להמשיך בעבודות.
העמותה עתרה לאחר מכן למועצה החוקתית של צרפת והגישה שאילתת עדיפות חוקתית (QPC) נגד ההיתר, אך ב-24 בפברואר 2012 דחתה המועצה את הערעור.[11]
בשנת 2012, הבנייה הגיעה לשלב משמעותי עם התקנת מפרשי הזכוכית. המפרשים הללו עשויים מ-3,584 פאנלים של זכוכית למינציה, שכל אחד מהם ייחודי ומעוצב בעיקול מדויק בהתאם לציורי האדריכל. אזורי התצוגה במבנה מצופים בבטון מחוזק בסיבים לבנים הנקרא Ductal. הצוותים שהשתתפו בבניית המבנה זכו במספר פרסים אדריכליים בצרפת ובארצות הברית.[12]
אוסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוסף ההמוזיאון, אשר ככל הנראה הוא שילוב של יצירות בבעלות LVMH וברנאר ארנו, כולל עבודות של ז'אן מישל בסקיאט, גילברט וג'ורג' וג'ף קונס. לצד האוסף הקיים, יצרה הקרן סדרת מיצבים ייחודיים באתר תחת אוצרותה של פרנצ'סקה פייטרופולו, והזמינה יצירות מאת אלסוורת' קלי, אולאפור אליאסון, ג'נט קרדיף וג'ורג' בורס מילר (בהשתתפות סקוט טיקסייר וטוני טיקסייר), שרה מוריס, טארין סימון, סרית וין אוונס ואדריאן ויאר רוחאס.
מוריס יצרה את הסרט "Strange Magic" וסימון פיתחה את המיצב "A Polite Fiction". קלי עיצב וילון בשם Spectrum VIII, המורכב מ-12 רצועות צבעוניות, עבור אולם המבנה. אליאסון יצר את Inside the Horizon, מיצב המורכב מ-43 עמודים צהובים בצורת פריזמה, מוארים מבפנים וממוקמים לאורך מסלול ההליכה.[13][14] ויאר רוחאס יצר את "Where the Slaves Live", מכל מים המכיל חפצים שנמצאו, נעליים ישנות וצמחים,[15] שהותקן מתחת לאחת מ-12 "המפרשים" מזכוכית אשר יוצרים את הצורה הייחודית של המבנה.[14]
אולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]האודיטוריום יכול לשמש כאולם קונצרטים קטן. קונצרט הפתיחה בוצע על ידי לאנג לאנג ב-24 באוקטובר 2014. אמנים נוספים שהופיעו כוללים את קניה ווסט, טדי פאפאברמי, יוג'ה וואנג, ולדימיר ספיבקוב, סטיב רייך, צ'יק קוריאה, גימס ומתיאס פינשר.[16]
הנהלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]המוזיאון מומן על ידי LVMH והוא נושא את השם (והלוגו) של מותג הדגל שלו, לואי ויטון. הבניין יעבור לידי עיריית פריז לאחר 55 שנים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מוזיאון לואי ויטון
מוזיאון לואי ויטון, ברשת החברתית פייסבוק
מוזיאון לואי ויטון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מוזיאון לואי ויטון, ברשת החברתית אינסטגרם
מוזיאון לואי ויטון, סרטונים בערוץ היוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Willsher, Kim (18 באוקטובר 2014). "A glass cloud or an iceberg? Gehry's gift to Paris unveiled". The Guardian. p. 33.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Fondation Louis Vuitton in Paris". Paris Digest. 2018. נבדק ב-2018-11-03.
- ^ "Les comptes fantastiques de la fondation Louis-Vuitton". 13 במאי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Thomson, Adam (2014-10-01). "The Fondation Louis Vuitton, Paris". Financial Times. נבדק ב-2025-03-10.
- ^ "Welcome to nginx". אורכב מ-המקור ב-2012-09-07. נבדק ב-2013-09-01.
- ^ 1 2 Joseph Giovannini (20 באוקטובר 2014), An Architect’s Big Parisian Moment: Two Shows for Frank Gehry, as His Vuitton Foundation Opens New York Times.
- ^ 1 2 Christopher Hawthorne (17 באוקטובר 2014), Review: Gehry's Louis Vuitton Foundation museum is a triumph, but to what end? Los Angeles Times.
- ^ 1 2 Belinda Lanks (28 באוקטובר 2014), Inside Frank Gehry's Spectacular Louis Vuitton Foundation Businessweek.
- ^ Foundation Louis Vuitton (15 בנובמבר 2014), [1] Foundation Louis Vuitton.
- ^ "La Fondation LVMH arrêtée en pleins travaux". 22 בינואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Le permis de construire du musée LVMH validé par le Conseil constitutionnel". 24 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Gehry Technologies Awarded Building Information Model (BIM) Award by AIA | Gehry Technologies". אורכב מ-המקור ב-2013-04-11. נבדק ב-2013-03-20.
- ^ Gareth Harris (20 באוקטובר 2014), Fondation Louis Vuitton reveals its secrets (אורכב 21.10.2014 בארכיון Wayback Machine) The Art Newspaper.
- ^ 1 2 Kevin McGarry (24 באוקטובר 2014), The Fondation Louis Vuitton Opens at Last New York Times.
- ^ Doreen Carvajal (17 באוקטובר 2014), LVMH Flaunts Its Billowing Gehry Trophy in Paris New York Times.
- ^ "The Auditorium". Fondation Louis Vuitton. נבדק ב-10 ינו' 2023.
{{cite web}}: (עזרה)