מוזיאון קאלוסט גולבנקיאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מוזיאון קאלוסט גולבנקיאן
Museu Calouste Gulbenkian
Museu Calouste Gulbenkian (34771495700).jpg
מידע
אדריכל Rui Jervis Atouguia, Pedro Cid, Alberto Pessoa עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 1961
תאריך פתיחה רשמי 2 באוקטובר 1969
מיקום ליסבון, פורטוגל
כתובת Av. de Berna, 45A, 1067-001 Lisbon
מייסדים Calouste Gulbenkian Foundation עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 38°44′12″N 9°9′15″W / 38.73667°N 9.15417°W / 38.73667; -9.15417
gulbenkian.pt/museu/en/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מוזיאון קאלוסט גולבנקיאןפורטוגזית: Museu Calouste Gulbenkian), המכונה גם מוזיאון גולבנקיאן, הוא מוזיאון אמנות אנציקלופדי מרכזי בליסבון, פורטוגל, בפרגזיה של אזור אוונידס נובאס.

כחלק מקרן קלוסטה גולבנקיאן, אחת הקרנות העשירות בעולם, מוזיאון גולבנקיאן מאכלס את אחד האוספים הפרטיים הגדולים בעולם.

אוספי המוזיאון כוללים ייצוג למיצגי אומנות העולם מימי קדם, והוא האוסף הפרטי של איש יחיד, איש העסקים, איל הנפט, יזם, אספן אמנות ונדבן קאלוסט גולבנקיאן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם התצוגה המודרני
אוסף הרהיטים הצרפתי

גולבנקיאן, חובב ואספן האמנות נולד באיסטנבול בשנת 1869. הוא הוריש את אוסף האמנות שלו לפורטוגל במותו בשנת 1955.

כשנה לאחר מותו, בשנת 1956, נוסדה קרן על שמו שנועדה לתמיכה במפעלי תרבות[1].

גולבנקיאן היה אספן אמנות נלהב ומכספו הרב אסף את מה שנחשב לאחד מאוספי האמנות הטובים בעולם. כיום המוזיאון מציג חלק מ-6,400 יצירות שבאוסף האמנות שצבר גולבנקיאן במהלך חייו[2].

באפריל 1957 רכש וסקו מריה יוג'ניו דה אלמיידה חלק מפארק דה סנטה גרטרודס שיועדו להקמת מבני קרן גולבנקיאן ופארק ציבורי / פרטי. כעבור שנתיים הושקה תחרות עבור פרויקט אדריכלי להקמת המטה של ארגון גולבנקיאן[3]. בתחרות זו זכה צוות שכלל את האדריכלים אלברטו ג'. פסואה, פדרו סיד ורואי ג'רוו ד'הדוג'ה (1917–2006), בנוסף לאדריכלי הגינון אנטוניו ויאנה בררטו וגונסו ריביירו טלס, שהיו אחראים על תכנון הפארק המקיף את הבניין[4]. מאוחר יותר הצטרף לצוות זה גם פרנסיסקו קאטאנו קיל דו אמארל כיועץ, ופרדריקו אנריקה ג'ורג' הצטרף לצוות העובד על הבניין.

בדצמבר 1961 החלה העבודה על הפרויקט הקדמי של הפארק. כשנה לאחר מכן החלו גם עבודות העפר ועבודה על קירות התמך במקום.[3]

בשנת 1962 הוצב בבניין המטה לוח מפוסל שעוצב על ידי האדריכל ארטור רוזה. הגימור הפנימי של הבניין הסתיים בשנת 1967 והעבודה על הפרויקט כולו הסתיימה בשנת 1968.

ב־2 באוקטובר 1969 נחנכו הבניינים והגנים.

מרכז גולבנקיאן לאמנות מודרנית

הקונגרס הבינלאומי ה -12 של אדריכלי גינון הנוף נערך בספטמבר 1970 בקרקעות של קרן גולבנקיאן. בשנת 1975 זכה המקום בפרס ולמור.[3][4]

בשנת 1983 הוקם במקום מרכז לאמנות מודרנית בעקבות פרויקטים של האדריכל ג'ון לסלי מרטין, ולאחר מכן בשנת 1985 הוקם ביתן לילדים בהנחיית האדריכלים ג'ון לסלי מרטין ואיבור ריצ'רדס.[3]

ב־22 באפריל 2002 יצאה הודעה מסגן נשיא ה- IPPAR שנאמר בה כי החל תהליך מינהלי לסיווג הסופי של הפארק, הבניין הראשי, מרכז האמנות המודרנית והגנים כאתרי מורשת לאומית.[3] העבודות בשיפוץ הפארק החלו בשנת 2003, בעקבות תוכנית שיצר גונסלו ריביירו טלס. ב־7 ביוני 2006 יצאה הודעה מטעם שר התרבות על תמיכה בהליך זה של סיווג הבניינים. ב -23 בספטמבר 2008, העבודות לשיפור איכות האוויר הפנימיות ושימור האנרגיה הביאו לסיווג הבניין כאדיפיוס סודאבל - Edifício Saudável (בניין בריא).

במרץ 2015 הוכרז כי פנלופה קרטיס, מי שהייתה המנהלת של מוזיאון טייט בריטניה משנת 2010 עד 2015, תהפוך למנהלת הבאה של מוזיאון קאלוסט גולבנקיאן.[5]

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן אדם זקן מאת רמברנדט; 1645

התערוכה הקבועה והגלריות מחולקות באופן כרונולוגי וגאוגרפי ליצירת שני מעגלים עצמאיים במסגרת הסיור הכולל במוזיאון.

המעגל הראשון מדגיש את האמנות של העולם היווני-רומי מימי התקופה הקלאסית (יוון ורומא), כמו גם אמנות מהמזרח הקרוב הקדום ועמק הנילוס. בין יצירות האמנות ניתן למצוא יצירות מצריות קדומות, יצירות מסופוטמיות, יצירות מממלכת פרס[6], אומנות ארמנית, וכן אמנות פרסית מהתקופה האיסלאמית .

המעגל השני כולל אמנות אירופאית, עם קטעים המוקדשים לאמנות הספר, פיסול, ציור ואמנות דקורטיבית, ובמיוחד אמנות צרפתית מהמאה ה -18 ויצירתו של רנה לליק. במעגל זה, מספר רחב של יצירות משקפות מגמות אמנותיות אירופאיות שונות מתחילת המאה ה-11 ועד אמצע המאה ה-20. חלק זה מתחיל ביצירות בשנהב וספרים של כתבי יד מוארים, ואחריו מבחר פסלים וציורים מהמאות ה-15, ה-16 וה-17. בחדר הסמוך מוצגת אמנות רנסאנס שמקורה בהולנד, פלנדריה, צרפת ואיטליה.

יש במוזיאון זה חלל המוקדש לאמנות דקורטיבית צרפתית של המאה ה -18, ובו חפצי ריהוט יוצאי-דופן עשויים זהב וכסף וגם ציורים ופסלים. לאחר חלל זה נמצאות גלריות המציגות הרבה ציורים של פרנצ'סקו גוארדי הוונציאני, ציורים אנגליים מהמאות ה -18 וה -19, ולבסוף אוסף מובחר של תכשיטים וזכוכית מאת רנה לליק, המוצג בחדר נפרד.

חלק מהעבודות באוסף נקנו במהלך המכירה הסובייטית של ציורי ההרמיטאז'. מתוך כ -6000 פריטים באוספי המוזיאון, מבחר של כאלף מוצג בתערוכה קבועה. המוטו של גולבנקיאן היה "רק הטוב ביותר"; מכאן שבמוזיאון יצירות מופת של אמנים מערב-אירופאים כמו דומניקו גירלנדיו, פטר פאול רובנס, רמברנדט, אוגוסט רודן, קרפיו, הודון, פייר-אוגוסט רנואר, דייריק בוטס, ויטור קרפצ'יו, סימה דה קונגליאנו, ואן דייק, קורוט, דגה, נאטייר, ג'ורג 'רומני, סטפן לוכנר, מוריס-קוונטין דה לה טור, אדואר מאנה, אנרי פנטין-לטור, קלוד מונה, ז'אן-פרנסואה מילה, סר אדוארד בורן-ג'ונס, תומאס גיינסבורו, ויליאם טרנר, ז'אן אונורה פרגונאר, ג'ובאני בטיסטה מורוני, פרנס הלס, יקוב ואן רויסדאל, פרנסואה בושה, ז'אן-בטיסט פיגאל ועוד[7][8][9][10][11].

ארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון תוכנן כדוגמה לתצוגות של אוסף במקום ייחודי יחסית למוזיאון לאמנות, בתקופה בה רוב המוזיאונים שוכנו במבנים שנבנו במקור למטרות אחרות.[12] הגינון ובניין המוזיאון מתקיימים יחסי גומלין עם נוף ליערות ולביצות ומדגשים את הגרפיקה של יצירות האמנות המוצגות במוזיאון, ושוליו של המוזיאון כוללים מרפסות המטשטשות את הגבול בין הסביבה הבנויה והסביבה הטבעית המקיפה את המבנה.[3]

צורת המוזיאון ומשרדי המטה פשוטה יחסית, עם כנפיים בצורת "T", כשלכל אחת מהן כניסה משלו.[4] המבנה הגדול, ארוך ואופקי, אשר שימש למינהל, שירותים שונים ואולמות, ממוקם מחוץ לשטח הכניסה הראשי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מערכת מגלים, מוזיאון גולבנקיאן, אתר מגלים
  2. ^ מוזיאון גוּלְבֶּנְקִיאַן - Museu Gulbenkian, guidol.co.il (בעברית)
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 Bandeira, Filomena (1998), SIPA, ed., Sede e Museu da Fundação Calouste Gulbenkian / Centro de Arte Moderna (IPA.00007810/PT031106230480) (בפורטוגזית), Lisbon, Portugal: SIPA – Sistema de Informação para o Património Arquitectónico, בדיקה אחרונה ב-16 בפברואר 2016 
  4. ^ 1 2 3 IGESPAR, ed. (2010), Edifício-Sede e Parque da Fundação Calouste Gulbenkian (בפורטוגזית), Lisbon, Portugal: IGESPAR - Instituto de Gestão do Património Arquitectónico e Arqueológico, בדיקה אחרונה ב-16 בפברואר 2016 
  5. ^ Ellis-Petersen, Hannah (31 במרץ 2015). "Tate Britain director Penelope Curtis to step down after five years in charge". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-22 ביוני 2015. 
  6. ^ Fundação Calouste Gulbenkian (1972)
  7. ^ "Death of André-Charles Boulle". Mercure de France. 
  8. ^ "The French cabinetmaker who is generally considered to be the preeminent artist in the field of marquetry, even "the most remarkable of all French cabinetmakers."". Google Arts and Culture. 
  9. ^ "Masters of marquetry in the 17th century: Boulle". Khanacademy. 
  10. ^ "André-Charles Boulle - Inlay". Pinterest. 
  11. ^ Theodore Dell, The Frick Collection, V: Furniture in the Frick Collection (1992:187).
  12. ^ "One Man's Treasures". New York Times. 19 בפברואר 1984. בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2019. 

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Correia, Graça (2013), Ruy D'Athouguia (בפורטוגזית), Aveleda, Portugal: Verso da História 
  • Guia de Arquitectura (בפורטוגזית), Lisbon, Portugal, 1994 
  • Leite, Ana Cristina (1988), Arquitectura Premiada em Lisboa. Prémio Valmor - Prémio Municipal de Arquitectura (בפורטוגזית), Lisbon, Portugal: Câmara Municipal de Lisboa 
  • Pedreirinho, José Manuel (1994), Dicionário de arquitectos activos em Portugal do Séc. I à actualidade (בפורטוגזית), Porto, Portugal: Edições Afrontamento 
  • PDM - Plano Director Municipal (בפורטוגזית), Lisbon, Portugal: Câmara Municipal de Lisboa, 1995 
  • Relatório da Actividade do Ministério no Ano de 1961 (בפורטוגזית) 2, Lisbon, Portugal: Ministério das Obras Públicas, 1962 
  • Sede da Fundação Gulbenkian declarada Edifício Saudável (בפורטוגזית) (98, November-December), Lisbon, Portugal: Fundação Calouste Gulbenkian, 2008 
  • Tostões, Ana (1997), Os Verdes Anos na Arquitectura Portuguesa dos Anos 50 (בפורטוגזית), Porto, Portugal: Faculdade de Arquitetura da Universidade do Porto 
  • Fundação Calouste Gulbenkian, ed. (1972), Persian Art: Calouste Gulbenkian Collection, Lisbon, Portugal: Fundação Calouste Gulbenkian