מוזיקה מנוונת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מוזיקה מנוּונתגרמנית: Entartete Musik) היה כינוי בו השתמשו הנאצים בשנות השלושים לתאר סוגים מסוימים של מוזיקה, שעל פי האידאולוגיה הנאצית היו "מזיקים" או "דקדנס". הנאצים הוציאו לקסיקון בשם זה, שכלל את רשימת המלחינים אשר יצירותיהם נכללות בתואר. היחס ל"מוזיקה המנוונת", היה חלק מקמפיין נרחב בשם "אמנות מנוונת" (Entartete Kunst), אשר נועד לבודד, לדכא, ולהחרים את היצירות הללו.

כרזת התעמולה הנאצית

קריטריונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל מוזיקה שהיוותה באופן כלשהו ניגוד לאידאולוגיה הנאצית, בין בגלל אופיה ובין בגלל הדעות הפוליטיות או הלאום של המלחינים או המבצעים, נכללה במושג "מנוונת". כך נכללו ברשימה מלחינים יהודים, או מלחינים מרקע יהודי, דוגמת פליקס מנדלסון, ארנולד שנברג, פרנץ שרקר, קורט וייל, גוסטב מאהלר, רוברט קאהן וברתולד גולדשמידט. כמו כן מלחינים שיצרו יצירות שכללו דמויות חיוביות של יהודים או אפריקאים, דוגמת ארנסט קרנק. גם מלחינים בעלי אוריינטציה מרקסיסטית, דוגמת האנס אייזלר נכללו ברשימה, וכמובן כאלה שהביעו סימפטיה כלפי מתנגדי המשטר הנאצי, דוגמת אנטון וברן, שהיה ונותר ידידו הקרוב של שנברג.

מוזיקה מודרנית, נתפסה בעיני הנאצים כמזלזלת במוזיקה הקלאסית השמרנית, ולפיכך כזלזול ופגיעה בתהליך התקדמות הציוויליזציה על פי הנאצים, ובפרט בנאמנותם והערצתם לגדולי המלחינים הגרמניים מהדורות הקודמים. יצירותיהם של הינדמית, אלבן ברג וכמובן שנברג היו בין אלו שנאסרו בגלל הטענה הזו. מוזיקת ג'אז נאסרה אף היא מטעם זה, ומאחר ושורשיה נעוצים בקרב אפריקאים אמריקאים.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעת פרסום הרשימה הייתה קריטית על פועלם המוזיקלי של המלחינים שנכללו בה. חלקם נאלצו לעזוב את ארצות הכיבוש (שנברג, וייל, הינדמית, גולדשמידט ועוד). אחרים נאלצו להפסיק להלחין (וברן, קרל אמדאוס הרטמן, בוריס בלכר), וחלקם אף נשלחו למחנות ריכוז (ויקטור אולמן, ארווין שולהוף, פאבל האס, מרסל טיברג, גדעון קליין, אלמה רוזה ורפאל שכטר).

כמו באמנות מנוונת, גם במוזיקה הציגו הנאצים תערוכה של "המוזיקה המנוונת". בתערוכה הראשונה, שהוצגה ב-1938 בדיסלדורף, נשא דברים אדולף זיגלר, הממונה על התיאטרון הלאומי הגרמני בוויימאר, באומרו כי המוזיקה הזו נאסרה בגלל השפעה יהודית וקפיטליסטית. התערוכה חולקה לשבעה נושאים: 1) השפעת היהדות, 2) שנברג, 3) קורט וייל ואנרסט קרנק, 4) בולשביקים קטנים, 5) ליאו קסטנברג, הממונה על החינוך המוזיקלי לפני 1933, 6) האופרות והאורטוריות של הינדמית, 7) איגור סטרווינסקי.

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-80, הוצגה שוב התערוכה "מוזיקה מנוונת" ברחבי העולם, הפעם מהצד השני - לתת פרסום לאותן יצירות שדוכאו על ידי הנאצים.

חברת דֶקה (Decca), הפיקה בשנות ה-90 סדרת תקליטים בכותרת: "מוזיקה מנוונת: מוזיקה שדוכאה ברייך השלישי", בסדרה נכללות יצירות פחות ידועות מתוך "הרשימה השחורה".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]