מוזיקה על פני המים
מוזיקה על פני המים היא אוסף של פרקים תזמורתיים פרי עטו של המלחין הגרמני-אנגלי בן תקופת הבארוק גאורג פרידריך הנדל. האוסף מחולק לעיתים תכופות לשלוש סוויטות, המורכבות ממחולות, נעימות וקולות תרועה.[1] היצירה היא מהמפורסמות שביצירות התזמורתיות של המלחין, לצד "מוזיקה לזיקוקי הדי-נור המלכותיים" (אנ').[2]
מקורות היסטוריים מימיו של הנדל, ובראשם כתבה בעיתון הבריטי The Daily Courant, מתארים כי היצירה נכתבה לכבוד משט מלכותי וחגיגי שנערך ב-17 ביולי 1717 על פני נהר התמזה בלונדון, במעמד מלך בריטניה ג'ורג' הראשון, ומכאן נגזר שמה. על פי הסיפור, המלך ואנשי־כבודו שטו מארמון המלוכה במעלה הנהר לאזור צ'לסי, שעה שתזמורת גדולה, הניצבת על ארבה סמוכה, מפליאה בנגינתה ומנעימה את זמנם. קסמה של היצירה סייע ביישור ההדורים בין המלך להנדל, שיחסיהם נעכרו מספר שנים קודם לכן. הסיפור הוזכר לראשונה בביוגרפיה אודות המלחין שפרסם ג'ון מיינוורינג ב-1760, מקץ שנה אחת לפטירתו של המלחין. ריבוי העדויות בהקשר לסיפור מצביע כי החגיגה המוזיקלית על פני הנהר אכן התרחשה. עם זאת, פרטי האירוע המדויקים לוטים בערפל ואין תמימות דעים באשר למועד ביצוע הבכורה של היצירה. חלק מן החוקרים מעריכים כי היא נכתבה לכבוד משט שנערך שנתיים לפני כן, ב-1715.
אחד מסימני ההיכר הבולטים של "מוזיקה על פני המים" הוא הרכב כלי הנשיפה המרשים שמגייס הנדל לשורות התזמורת – חלילים, אבובים, בסונים, קרנות וחצוצרות. מערך הכלים הזה הולם את הנגינה באוויר הפתוח, שכן היצירה בוצעה לראשונה מתוך ארבה השטה על פני הנהר. בנוסף, קול תרועותיהם הבורק של החצוצרות והקרנות, בשילוב נגינתם הצלולה של כלי הנשיפה מעץ, מאצילים נופך מלכותי וחגיגי על המוזיקה.
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסכסוך עם מלך בריטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקץ מספר שנים משגשגות באיטליה (1706–1710), שבמהלכן חיבר הנדל יצירות רבות ונחל הצלחה כבירה בוונציה עם העלאת האופרה "אגריפּינה" (אנ'), שׂם הלה פעמיו צפונה.[3] ביוני 1710 הגיע להנובר ונבחר לכהן כקאפלמייסטר של חצר הנסיך הבוחר גאורג לודוויג, לימים מלך בריטניה ג'ורג' הראשון. תנאי ההעסקה של הנדל היו די מתירנים, וניתנה לו שהות חופשית להשלים את מסעיו באירופה.[4] בהמשך השנה הפליג הנדל ללונדון, שם חיבר והפיק ב-1711 את האופרה "רינלדו" (אנ').[5] הצלחתה המזהירה של האופרה העלתה את קרנו את הנדל בקרב האנגלים, שהוקירו את פועלו וספקו לו הצצה לחיי התהילה והשגשוג להם יזכה לוּ ישתקע בארץ החדשה.[3]
ב-2 ביוני 1712, בתום עונת האופרה בלונדון, שב המלחין להנובר, אף כי רק למשך זמן קצר, שכן קיבל שהות נוספת לעזוב את משֹרתו[6] "בתנאי שישוב בתוך משך זמן סביר".[7] כבר בסתיו 1712 יצא הנדל לבקר את קרובי משפחתו בהאלה, וב-26 בנובמבר חזר בשנית ללונדון,[8] שם התגורר במחיצתו של ריצ'רד בויל, רוזן ברלינגטון, ברחוב פיקדילי.[9] הוא המשיך לחבר אופרות ולפתח את הקריירה המוזיקלית שלו באין מפריע, ולא הזדרז לחזור להנובר. בכך, האריך את היעדרותו ממשרתו מעבר לגבול הטעם הטוב למורת רוחו של מעסיקו, הנסיך הבוחר.[9] פרט לכמה ביקורים נוספים באירופה היבשתית, השתקע המלחין באנגליה עד סוף ימי חייו, וב-1727 אף התאזרח כנתין בריטי.[3]
ב-1713, גמר הנדל בדעתו לעשות יד אחת עם משפחת המלוכה הבריטית וחיבר את האודה "מקור נצחי של האור האלוהי" לכבוד יום הולדתה ה-48 של המלכה אן. תוכן האודה מעלה על נס את מדיניות החוץ של הממלכה, שדגלה בעשיית שלום עם ממלכת צרפת במסגרת המשא ומתן בהסכם אוטרכט לסיום מלחמת הירושה הספרדית. בהמשך, הלחין את מזמור ה"טה דאום" (אנ'), שבוצע ב-7 ביולי 1713 לרגל חגיגות החתימה על הסכם אוטרכט.[10] כאות הוקרה על תרומתו, ב-28 בדצמבר העניקה המלכה אן למלחין גמלה שנתית בסך 200 לירות שטרלינג.[3][11] בכך, החריף המשבר בין המלחין למעסיקו ואף עטה צביון פוליטי, שכן התנגד הנסיך הבוחר מהנובר להסכם אוטרכט.[12] באותה שנה הודח הנדל מתפקידו כקאפלמייסטר בהנובר.[13]
ב-1 באוגוסט 1714 נפטרה המלכה אן והיא חשוכת בנים.[14] על פי חוק ההסדר שחוּקק ב-1701 על ידי הפרלמנט הבריטי, רק שליטים בני הזרם הפרוטסטנטי הורשו לרשת את כס המלוכה.[15] לפיכך, שׁאֵר-בשֹרה הפרוטסטנטי הקרוב ביותר של המלכה המנוחה, דודנה מדרגה שנייה הנסיך הבוחר מהנובר, ירש את כס המלוכה הבריטי בתור המלך ג'ורג' הראשון. בהתחשב בנסיבות הבעייתיות שבמסגרתן נפרדו דרכיהם של הנדל ומעסיקו לשעבר,[16] סר חינו של המלחין בעיני משפחת המלוכה.[17] למרות הפופולריות האדירה שלו בלונדון, התבייש המלחין להופיע בארמון המלוכה[א] ולתרץ בפני המלך את נפקדתו הממושכת ממשֹרתו בהנובר.[18] על אף שבריאותה הרעועה נתנה את אותותיה בשנים שקדמו ללכתה, נתפס מותה של המלכה אן כמפתיע במידה מסוימת,[19] ובייחוד בעיני הנדל, שמעמדו החדש של מעסיקו לשעבר העמיד בסכנה את התערותו בחזית הזירה המוזיקלית באנגליה. על כן, נזקק המלחין למחווה פומבית גדולה שתיישר את ההדורים בינו לבין המלך.[16]
המשט המלכותי על פני התמזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1760, מקץ שנה אחת לפטירתו של הנדל, פרסם התאולוג ג'ון מיינוורינג (John Mainwaring) באופן אנונימי את הביוגרפיה המלאה הראשונה אודות המלחין.[20] על פי המסופר בביוגרפיה, נתפייסו המלחין והמלך זה עם זה בהשפעת קסמה של המוזיקה[21] – לעזרת הנדל נחלץ פטרונו הוותיק הברון יוהאן אדולף פון קילמנסג (Johann Adolph von Kielmansegg),[ב] שמימן וארגן משט חגיגי בארבות על פני נהר התמזה, ושכנע את המלך להצטרף אליו.[17] בתחילת המאה ה-18, נהר התמזה שימש כעורק תחבורה מֵימִי חשוב, הן עבור סוחרים והן עבור משפחת המלוכה ואנשי חצרה, שהעדיפו לשוט על פני הנהר במקום להסתכן בנתיבים יבשתיים מוכי מחלות ופשע.[23] לא זו בלבד, אלא שידוע כי טקסים ומופעי בידור רבים נערכו על פני מי הנהר בליווי מוזיקה.[24] הברון פון קילמנסג הציע להנדל להלחין מוזיקה שתלווה את המשט המלכותי, וכך נולדה יצירה שברבות הימים תפורסם בשם "מוזיקה על פני המים". לדברי מיינוורינג, הנדל אף ניצח על תזמורת הנגנים בביצוע הבכורה של היצירה ללא ידיעתו של המלך, שנשבה בקסמי המוזיקה הנפלאה ודרש לדעת בדחיפות מי העומד מאחוריה. בתגובה, השיב הברון כי ”המלחין הסורר (הנדל) בוש ונכלם בפני אדונו ואינו מתיימר לתרץ את שעשה... וכולו תקווה כי יתקבל בחזרה לחיק משפחת המלוכה”. בעקבות המפגש, מחל המלך להנדל, שכח את העבר והשיב את מעמדו על כנו, ואף הכפיל את הגמלה השנתית שהעניקה לו המלכה אן (מ-200 ל-400 לירות שטרלינג).[17][25][21]
ב-1922, פרסם ההיסטוריון וולפגנג מייקל (אנ') בכתב העת הגרמני "Zeitschrift für Musikwissenschaft" קטע מתוך דיווח שנכתב בידי פרידריך בּוֹנֵה (אנ'), שעה שכיהן כציר דיפלומטי בלונדון מטעם נסיכות הבוחר מברנדנבורג. הדיווח נכתב ב-19 ביולי 1717 ומעניק משנה תוקף לסיפור המשט על פני נהר התמזה:[26]
לפני כמה שבועות הביע המלך את רצונו לערוך קונצרט על פני הנהר. הברון קילמנסג גמר אומר לממן את הוצאות הקונצרט מכיסו הפרטי. שלשום, בערך בשעה שמונה בערב, המשט יצא לדרך. בעקבות ארבת המלך שטה ארבה שעל סיפונה ניצבה תזמורת בת 50 נגנים שניגנו במגוון כלים. המוזיקה נכתבה במיוחד בידי הנדל. רב קסמה של המוזיקה בעיני המלך, עד שציווה לשוב ולנגנה שלוש פעמים – פעמיים לפני ארוחת הערב ופעם נוספת אחריה. הנסיך (לימים המלך ג'ורג' השני) והנסיכה (סופיה דורותיאה) לא השתתפו בחגיגות הללו כלל וכלל.
— פרידריך בונה, ציר ברנדנבורג בלונדון, 19 ביולי 1717[27]
בשולי דבריו, בּוֹנֵה מכנה את הנדל "מלחין החצר הראשי של הוד מעלתו", ומתוך דיווחים אחרים מאותה תקופה עולה כי מרגע עלייתו של ג'ורג' הראשון לכס המלוכה, פקד המלך בקביעות את הפקות האופרה של הנדל. משום כך, סבר ההיסטוריון וולפגנג מייקל, וכך גם המוזיקולוג פול ה. לאנג,[28] כי מזימת ה"פיוס" של הברון פון קילמנסג אינה נטועה במציאות,[26] אם כי שאר פרטי הסיפור מתאימים לתמונה המצטיירת בדיווח.
ביסוס היסטורי נוסף לאירוע המשט המלכותי שנערך ב-1717 הוא כתבה מתוך העיתון The Daily Courant, היומון הבריטי הראשון:
ביום רביעי בערב (השבעה עשר ביולי 1717).[ג], בשעה שמונה לערך, ירד המלך המיימה מוויטהול בארבה פתוחה... ושט במעלה הנהר לכיוון צ'לסי. השתתפו במשט ארבות רבות ובהן אנשים רמי־מעלה, וכה רב היה מספר הארבות עד שפני הנהר היו ממש מכוסים בהן. ארבה אחת נשכרה במיוחד להסיע בה את הנגנים, וכללה על סיפונה כחמישים כלים מכל הסוגים, שהיו מנגנים ובאים כל הדרך מלאמבֶּת... את המובחרות שבסימפוניות, אשר חוברו במיוחד לכבוד המאורע על ידי מר הנדל, ונשאו חן כה רב בעיני הוד מלכותו, עד שציווה לשוב ולנגנן שלוש פעמים במרוצת המסע במעלה הנהר ובמורדו.[30]
— The Daily Courant, July 17th 1717[27]
על פי הכתבה ב-"The Daily Courant", המשט יצא לדרך בשעה 20:00 בוויטהול, כלומר בשכונת וסטמינסטר, היכן ששכן ארמון המלוכה. בשעה 23:00 הגיע פמליית המלך לצ'לסי, שם הותקנה להם ארוחת ערב. לבסוף, בשעה 02:00 סבו בחזרה לארמון, וכל אותו זמן המשיכה המוזיקה להתנגן ברקע.[27]
ביצוע הבכורה של היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה-17 ביולי 1717, תאריך העולה מדיווחו של פרידריך בונה (ראו דיווח) ומוזכר בכתבה בעיתון "The Daily Courant", זכה להכרה נרחבת בקרב חוקרי הנדל כמועד שבו בוצעה היצירה על פני נהר התמזה.[31][26][32] לא בהכרח מדובר בביצוע הבכורה של היצירה. בשל התייחסויות היסטוריות עמומות ושנויות במחלוקת, וכן אי־דיוקים ברורים, מוזיקולוגים רבים, בהם ג'ורג' גרוב,[33] פול ה. לאנג (אנ')[34] ודונלד בורואוז (אנ'),[35] הטילו ספק במהימנותה של הביוגרפיה מאת מיינוורינג (ראו ביוגרפיה). בהקשר של המשט על פני התמזה, מיינוורינג לא מציין את תאריך ההתרחשות המדויק של המשט וה"פיוס" שנרקם בזכותו. על אף שהכתבה מציינת כי היצירה ”חוברה במיוחד לכבוד המאורע על ידי מר הנדל”, אין לפסול על הסף את הראיות לכך שהיצירה בוצעה עוד שנתיים מוקדם יותר,[36] ב-22 באוגוסט 1715, באירוע המוזכר בספר "Manners and Customs of London during the 18th Century" מאת ג'יימס פ. מלקולם (אנ') – ”המלך, הנסיך ונסיכת ויילס, ואיתם אנשי אצולה רבים, שטו בארבות על פני הנהר מווייטהול לליימהאוס”.[26] המוזיקולוג ויליאם ס. רוקסטרו (אנ') מציע כי בכורת היצירה נערכה ב-1715, והיא בוצעה פעם נוספת ב-17 ביולי 1717.[31] לעומתו, סבור המוזיקולוג ריצ'רד א. סטריטפילד (אנ') כי היצירה שאנחנו מכירים כיום בשם "מוזיקה על פני המים" לא נכתבה עבור מאורע מסוים. בהתחשב בכך שהיצירה ראתה אור רק ב-1743, ניתן לשער כי הפרקים התזמורתיים המרכיבים אותה התגבשו מתוך מכלול היצירות שחיבר הנדל בהזדמנויות שונות עבור חגיגות על פני הנהר, שהיו פופולריות באותם ימים.[36][37]
מבנה היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]  |
ראו גם – סוויטה |
כיום, נהוג לחלק את "מוזיקה על פני המים" לשלוש סוויטות תזמורתיות המקוטלגות כמס. 348–350 בקטלוג HWV[ד]. לפי החלוקה הזאת, סך 22 הפרקים התזמורתיים המרכיבים את היצירה מחולקים לסוויטות על פי הרכב הכלים האופייני לכל סוויטה, ובעיקר על פי הסולם הראשי של הסוויטה.[39] כך, למשל, הסוויטה הראשונה, HWV 348, מורכבת בעיקר מפרקים בסולם פה מז'ור, ומקצתם בסולם רה מינור, הוא הסולם המקביל.
בהתאם לנוהג המקובל בתקופת הבארוק, כל סוויטה פותחת באוברטורה צרפתית (אנ') מרשימה ומפוארת, שאחריה מגיעה שורה רבגונית של מחולות, בהם מינואט, סרבנד, בּוּרֵה, ריגדון וג'יג, ולצדם קטעים מופשטים יותר, שלא ניחנים באופי ריקודי באופן ישיר.[40]
סוויטה מס. 1, HWV 348 (פה מז'ור)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם הפרק | סולם | הקלטה | |
|---|---|---|---|
| 1 | אוברטורה (לרגו–אלגרו) | פה מז'ור | |
| 2 | אדג'ו אֶ סטקטו | רה מינור | |
| 3 | אלגרו | פה מז'ור | |
| 4 | אנדנטה אספרסיבו | רה מינור | |
| 5 | פרסטו | פה מז'ור | |
| 6 | אריה | פה מז'ור | |
| 7 | מינואט | פה מז'ור | |
| 8 | בּוּרֵה | פה מז'ור | |
| 9 | הורנפייפ | פה מז'ור | |
| 10 | אנדנטה | רה מינור |
סוויטה מס. 2, HWV 349 (רה מז'ור)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם הפרק | סולם | הקלטה | |
|---|---|---|---|
| 11 | אלגרו | רה מז'ור | |
| 12 | אלה הורנפייפ | רה מז'ור | |
| 13 | מינואט | רה מז'ור | |
| 14 | לנטמנט | רה מז'ור | |
| 15 | בורה | רה מז'ור |
סוויטה מס. 3, HWV 350 (סול מז'ור)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם הפרק | סולם | הקלטה | |
|---|---|---|---|
| 16 | סרבנד | סול מז'ור | |
| 17 | ריגדון 1 | סול מז'ור | |
| 18 | ריגדון 2 | סול מינור | |
| 19 | מינואט 1 | סול מינור | |
| 20 | מינואט 2 | סול מינור | |
| 21 | ג'יג 1 | סול מינור | |
| 22 | ג'יג 2 | סול מז'ור |
סוגיית חלוקת היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
.jpg)
היות ש"מוזיקה על פני המים" הורכבה ופורסמה כאוסף שלם רק לאחר לכתו של המלחין, כיום ניתן רק לשער מה היה סדר הפרקים המקורי של היצירה.[3] חשוב לציין כי כתב היד של היצירה, וכן מהדורות מוקדמות אחרות, אבדו עם השנים, פרט לשני פרקים שהשתמרו בשלמותם (פרקים 1 ו-2 מתוך הסוויטה הראשונה) ואצורים כיום במוזיאון הבריטי.[41] בשנת 1743 פרסם ג'ון וולש (אנ'), המוציא לאור של הנדל, את המהדורה הראשונה של היצירה (בעיבוד לצ'מבלו) שכללה רק תשעה פרקים.[42][43] ב-1788 ערך ופרסם המלחין האנגלי סמואל ארנולד (אנ') את המהדורה התזמורתית הראשונה, שכללה 19 פרקים תזמורתיים.[44][45] מבנה היצירה במהדורת סמואל ארנולד (על פניו, פרי בחירתו החופשית של העורך ולא בהשפעת מקור מוקדם יותר) הניח את היסודות למבנה המקובל שהתקבע במהדורות בנות־זמננו,[46] החל במהדורת בית ההוצאה אוינלנבורג מ-1959, בעריכת בריאן פריסטמן (אנ').[39]
סגנון ותזמור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסגנון והתזמור של "מוזיקה על פני המים" שואבים את מקורותיהם מהנסיבות המיוחדות שתחתיהן יועדה היצירה להתבצע.
שימוש בכלי נשיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד מסימני ההיכר של היצירה הוא תפקידי הנגינה לכלי הנשיפה שנבחרו ונכתבו בקפידה כדי לאפשר למוזיקה להישמע ברורה וצלולה באוויר הפתוח, מתוך ארבה השטה על פני הנהר.[47] יש לציין בייחוד את השימוש בקרנות טבעיות, שבתחילת המאה ה-18 הופעתן בתזמורת הייתה נדירה, וככל הידוע היה הנדל למלחין האנגלי הראשון ששילבן בתזמורת.[48] ב"מוזיקה על פני המים", מעניק הנדל לקרנות משנה חשיבות ולא מגביל את השימוש בהן להמחשת אווירת ציד בסצנות אופראיות, כפי שהיה נהוג באותם ימים.[49]
בנוסף לכלי קשת (כינורות וּויולות) ולקבוצת באסו קונטינואו, שנכללו כדרך קבע בהרכבים תזמורתיים למן תקופת הבארוק, משלב הנדל ביצירתו מערך רחב של כלי נשיפה מעץ וממתכת:[39]
- פיקולו
- חליל צד
- שני אבובים
- בסון
- שתי קרנות טבעיות
- שתי חצוצרות
יש המכנים כל סוויטה על פי כלי הנשיפה הבולט בה – סוויטה "הקרן" מס. 1 בפה מז'ור, סוויטת "החצוצרה" מס. 2 ברה מז'ור, וסוויטת "חליל הצד" מס. 3 בסול מז'ור.[48] משוער כי הסוויטה השלישית יועדה להתנגן בזמן ארוחת הערב שערכה פמליית המלך בעוגנה בצ'לסי, ועל כן כללה נגינת כלים רכים יותר, בהם חליל צד ופיקולו.[22]
בחלק מן הפרקים, כלי הנשיפה מכפילים ומקשטים את תפקידי הכינורות ולמעשה כתובים באותה חמשה. למשל, בפרקים מס. 17 ו-18 (מחולות הריגדון) האבוב הראשון מכפיל את הכינור הראשון, והאביב השני את הכינור השני. עם זאת, בפרקים אחרים מפיח הנדל בכלי הנשיפה חיים משל עצמם, ללא תלות בהגמוניה של כלי הקשת. עם הדוגמאות הבולטות לכך נמנים:[50]
- הסולו הנוגה לאבוב בפתיחת פרק מס. 2 ("אדג'ו וסטקטו"). כלי האבוב נודע כחמדת ילדותו של המלחין, שנהג לשלבו באדיקות ביצירותיו.[51]
- הדואט התרועתי לקרנות בפרק מס. 3 ("אלגרו"), ובו שני הכלים מובילים את שאר התזמורת בגאון.
- פרק מס. 7 החגיגי ("מינואט"), שנפתח בקטע קאנון לזוג קרנות.
- פרק מס. 11 (האוברטורה לסוויטה השנייה), שמלווה בקול תרועה רמה של חצוצרות וקרנות, הנוסכים הוד והדר על המוזיקה.
המוזיקולוג פול ה. לאנג סבר כי השימוש הענף בכלי נשיפה ביצירתו של הנדל הושפע ממורשתו של המלחין הוונציאני מארק-אנטוניו ציאני (Marc'Antonio Ziani), שהציב אופקים חדשים בתחום ונודע בתפקידים הווירטואוזיים והנועזים שחיבר לכלי נשיפה ביצירותיו התזמורתיות.[52]
עירוב סגנונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרקים המרכיבים את "מוזיקה על פני המים" מייצגים קשת רחבה של סגנונות אירופאיים מקצוות שונים של היבשת:[3][44][22]
- ספרד: ריקוד הסרבנד, צורה מוזיקלית שנכללה לעיתים תכופות בסוויטות בארוק.
- צרפת: אוברטורה צרפתית הפותחת כל אחת מהסוויטות; מחולות צרפתיים – המינואט, ריקוד חצר הערב לאוזני החברה הגבוהה, ולצדו צורות ריקוד עממיות יותר, כגון הבּוּרֵה והריגדון.
- אנגליה: ג'יג והורנפייפ, ריקודים עממיים ומלאי חיים שמקורם באיים הבריטיים.
- איטליה: הקונטרסט בין נגינת הסולן להרכב הליווי.
עירוב הסגנונות הבולט ביצירה משקף את הידע המוזיקלי העשיר שצבר הנדל לאורך מסעיו באירופה. מעבר לכך, לדעת המוזיקולוג ה. צ'. רובינס לנדון, מגוון מקורות ההשראה הלאומיים ביצירה אינו מקרי, אלא חלק ממהלך דיפלומטי מתוחכם שנקט המלחין. מצד אחד, המחולות האנגליים הביאו את הקהל האנגלי על סיפוקו,[44] ומצד שני, תמהיל התרבויות האירופאיות הניח את דעתו של המלך ג'ורג' הראשון, שליט ממוצא גרמני שדגל במדיניות חוץ מתונה וחתר לעשיית שלום עם צרפת ב-1716 כנגד מעגל הכוח המתעצם של האימפריה הרוסית ובית הבסבורג.[53]
עיבודי היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1922, חיבר המלחין והמנצח האנגלי סר המילטון הארטי (אנ') עיבוד ליצירה עבור הרכב סימפוני מודרני. הגרסה הזאת כוללת רק שישה פרקים מתוך שלוש הסוויטות[54][1] –
| שם הפרק | מספר הפרק בחלוקה המודרנית |
|---|---|
| אלגרו | 3 |
| אריה | 6 |
| בורה | 8 |
| הורנפייפ | 9 |
| אנדנטה אספרסיבו | 4 |
| אלגרו דצ'יזו[ה] | 12 (במקור "אלה הורנפייפ") |
המנצח הבריטי תומאס ביצ'ם, שנהג לעבד את יצירותיו של הנדל למערך סימפוני רחב־ממדים, האמין כי הנוהג הזה עשוי להושיען מתהום הנשייה ולהנגישן לטעמם של קהלי קונצרטים בני־זמננו. לדבריו:[55]
התזמורת בימיו של הנדל מנתה כלי קשת במשׂורה ותריסר כלי נשיפה לערך, בעיקר אבובים ובסונים, ולעיתים תכופות פחות כללה לשם חיזוק גם קרנות, חצוצרות ותופים, שהוגבלו מטבעם לחזרתיות חדגונית של דרגות הטוניקה והדומיננטה. זה מקשה על קהל קונצרט הנדרש להאזין לה, שעה שבאוזניו נעוצים צליליה השופעים המפיקות תזמורות בנות-זמננו.
— סר תומאס ביצ'ם
"מוזיקה על פני המים" בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]"מוזיקה על פני המים" היא מן המפורסמות שביצירותיו של הנדל. לאורך השנים, נעשה שימוש בקטעים מתוך היצירה במגוון ערוצי מדיה וסרטי קולנוע:
קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הקטע "אלגרו" (הפתיחה לסוויטה מס. 2) הושמע בסרט "ללכת שבי אחריו" ("Dead Poets Society") משנת 1989 בבימויו של פיטר ויר.[56]
- בסרט הבריטי "טירופו של המלך ג'ורג'" משנת 1994 בבימויו של סר ניקולאס הייטנר, עיבוד למחזה בשם דומה שהועלה על בימת התיאטרון ב-1991, נעשה שימוש נרחב במוזיקה של הנדל.[57] באחת מסצנות הסרט, מנגנת התזמורת המלכותית את הקטע "אלה הורנפייפ" מתוך הסוויטה השנייה. במהלך הסצנה, נראה המלך ג'ורג' השלישי, הנודע כי סבל ממחלת נפש חוזרת ונשנית, אחוז טירוף בעת נגינת היצירה – מתלהם בקול רם, ממלמל גיבובי מילים, מפציר בפראות להגביר את עוצמת הנגינה, מנצח על היצירה שלא על פי הקצב והמשקל הנכונים, מגרש את נגן הצ'מבלו ממקומו ומחליפו בנגינה מרושלת, ולבסוף מחרף ומתקוטט עם נסיך ויילס, לימים המלך ג'ורג' הרביעי.[58]
- הקטעים "בורה" (סוויטה מס. 1) ו-"ריגדון" (סוויטה מס. 3) הושמעו בסרט קזנובה משנת 2005 בבימויו של לאסה הלסטרם.[59]
- קטעי ה"מינואט" מהסוויטה השלישית הושמעו בסרט הדני "סיפור מלכותי" ("En kongelig affære") משנת 2012 בבימויו של ניקולאי ארסל.[60]
- קטעי ריקוד ה"ג'יג" מן הסוויטה השלישית הושמעו בסרט הצרפתי "מדמואזל דה ז'ונקייר" ("Mademoiselle de Joncquières") משנת 2018 בבימויו של עמנואל מורה.[61]
טלוויזיה
- בשנים 1955–1988 שימש הקטע "אלה הורנפייפ" כאות הפתיחה של הערוץ Anglia Television, בעלת הזיכיון של רשת ITV באזור מזרחה של אנגליה.[62]
- בשנים 1983–1997 שימש הקטע "בורה" (סוויטה מס. 1) כאות הפתיחה לתוכנית הבישול The Frugal Gourmet, בהנחיית השף ג'ף סמית' בערוץ האמריקאי הציבורי PBS.[63]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מילטון קורס, דויד אבן, תרגום: א. שן־ארי, שלומית קדם, אנציקלופדיה של גדולי המוסיקה ויצירותיהם, כרך 1, לדורי, 1991. (בעברית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל מוזיקה | ||
|
פורטל הממלכה המאוחדת | ||
- מוזיקה על פני המים באתר פרויקט ספריית התווים הבין-לאומי (באנגלית)
אנציקלופדיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Charles Cudworth, George Frideric Handel, Encyclopaedia Britannica (באנגלית)
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- John Mainwaring, Memoirs of the life of the late George Frederic Handel, London: R. and J. Dodsley, 1760. (באנגלית)
- William Smyth Rockstro, The life of George Frederick Handel, London: Mcmillan, 1883. (באנגלית)
- Paul Henry Lang, George Frideric Handel, London: W. W. Norton, 1966. (באנגלית)
- Richard Alexander Streatfield, Handel, London: Methuen & Co., 1910. (באנגלית)
- Otto Erich Deutsch, Handel, a Documentary Biography, New York: W. W. Norton, 1955. (באנגלית)
- פטר עמנואל גרדנויץ, תקופת הקונצ'רטו גרוסו והסויטה, עולם הסימפוניה: תולדות הקונצרט הסימפוני ומדריך למאזין, גבעתיים–ר"ג: מסדה, 1977. (בעברית)
- Donald Burrows, Handel, New York: Oxford University, 1996. (באנגלית)
מאמרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Henry Cood Watson, Handel's Water Music, Watson's Art Journal Vol. 7, No. 17, 1867, עמ' 269 (באנגלית)
- W. Barclay Squire, Handel's Water Music, The Musical Times Vol. 63, No. 958, 1922, עמ' 865–866 (באנגלית)
- William C. Smith, "The Earliest Editions of Handel's "Water Music, The Musical Quarterly Vol. 25, No. 1, 1939 (באנגלית)
- Carol J. Schaub, A Guide to Handel's London, The Choral Journal Vol. 7, No. 17, 1987, עמ' 32–36, 39–40 (באנגלית)
מהדורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מהדורת ג'ון וולש:
- מהדורת סמואל ארנולד:
- The celebrated Water-musick. In score. Composed in the year 1716. By G. F. Handel, הספרייה הלאומית של צרפת, 1788
- מהדורת סמואל ארנולד בוויקישיתוף
- מהדורת פרידריך קריזנדר: Friedrich Chrysander's Water Music Edition, IMSLP, 1886
- מהדורת הנס רדליך: Water Music, IMSLP, 1962
סרטונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סוויטה מס. 1 –
Händel: Water Music Suite No. 1 in F major, HWV 348 (with Score), סרטון בערוץ "symphony7526", באתר יוטיוב, 3 בספטמבר 2020 - סוויטה מס. 2 – Händel: Water Music Suite No. 2 in D major, HWV 349 (with Score), סרטון בערוץ "symphony7526", באתר יוטיוב, 5 בספטמבר 2020
- סוויטה מס. 3 – Händel: Water Music Suite No. 3 in G major, HWV 350 (with Score), סרטון בערוץ "symphony7526", באתר יוטיוב, 7 בספטמבר 2020
- סרטון הסבר מונפש על "מוזיקה על פני המים" – When Handel brought the heat to London Ep 27 Water Music & Royal Fireworks by George Frideric Handel, סרטון אנימציה בערוץ "Classics Explained", באתר יוטיוב, 29 במרץ 2025
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שבאותם ימים היה ארמון סנט ג'יימס. ב-1809 ניזוק הארמון בשריפה ומשפחת המלוכה העתיקה את מגוריה לארמון בקינגהאם, הוא מעונה הרשמי מאז ועד היום.
- ^ אשתו של הברון יוהאן אדולף פון קילמנסג, סופיה (אנ'), הייתה אחותו-למחצה של המלך ג'ורג' הראשון[22] – היא נולדה לנסיך הבוחר ארנסט אוגוסט (אבי המלך ג'ורג') ופלגשו קלרה אליזבת פון פּלאטן (אנ'). לפיכך, הברון פון קילמנסג היה גיסו-למחצה של המלך.
- ^ זאת על פי לוח השנה היוליאני, שכן לוח השנה הגרגוריאני התקבל בממלכת בריטניה הגדולה רק ב-1752[29].
- ^ קטלוג יצירות הנדל שנערך בידי המוזיקולוג הגרמני ברנד בזלט (Bernd Baselt) ויצא לאור בשלושה כרכים בשלהי המאה ה-20[38].
- ^ דֶצ'יזוֹ (Deciso) – מאיטלקית "בהחלטיות", "בנמרצות".
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 קורס, אבן, עמ' 736
- ^ George J. Buelow, A History of Baroque Music, Bloomington, IN: Indiana University, 2004, עמ' 493. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 Britannica
- ^ Rockstro, עמ' 56–57
- ^ Rockstro, עמ' 60
- ^ Rockstro, עמ' 75
- ^ Mainwaring, עמ' 86
- ^ Rockstro, עמ' 75–76
- ^ 1 2 Rockstro, עמ' 87–88
- ^ Burrows, עמ' 71
- ^ Burrows, עמ' 73
- ^ B. W. Hill, Oxford, Bolingbroke, and the Peace of Utrecht, The Historical Journal Vol. 16, No. 2, 1973, עמ' 241 (באנגלית)
- ^ Burrows, עמ' 72
- ^ Burrows, עמ' 75
- ^ 1701 Act of Settlement, UK Parliament (באנגלית)
- ^ 1 2 Burrows, עמ' 76
- ^ 1 2 3 Watson
- ^ Rockstro, עמ' 96
- ^ Rockstro, עמ' 88
- ^ Mainwaring
- ^ 1 2 קורס, אבן, עמ' 714
- ^ 1 2 3 Maureen Buja, Outdoor Music: Handel’s Water Music, Interlude, 27 במרץ 2023 (באנגלית)
- ^ Frances Atkins, 50 instruments on a boat... can you ‘Handel’ it?, Chicago Symphony Orchestra, 10 בינואר 2022 (באנגלית)
- ^ Schaub, עמ' 33
- ^ Mainwaring, עמ' 91–92
- ^ 1 2 3 4 Squire, עמ' 866
- ^ 1 2 3 Ilias Chrissochoidis, Handel Reference Database, Stanford University (באנגלית)
- ^ Lang, עמ' 133–134
- ^ Petko Yotov, 1717 Julian calendar / Old style – New style synoptical reference, Petko Yotov's Website, 1999
- ^ על פי התרגום המובא במהדורת קורס, אבן, עמ' 736–737
- ^ 1 2 Rockstro, עמ' 99
- ^ Burrows, עמ' 77
- ^ Rockstro, עמ' vi–v
- ^ Lang, עמ' 16
- ^ Burrows, למשל, עמ' 9, 11, 20, 21, 28
- ^ 1 2 Streatfeild, עמ' 74
- ^ גרדנויץ
- ^ Günter Fleischhauer, Professor Dr. phil. habil. Bernd Baselt (1934–1993) In memoriam, Newsletter of The American Handel Society Volume VIII, No. 3, 1993, עמ' 1 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 IMSLP
- ^ The Editors of Encyclopaedia Britannica, Suite, Encyclopaedia Britannica (באנגלית)
- ^ Smith, עמ' 61
- ^ Smith, עמ' 71
- ^ מהדורת ג'ון וולש בקטלוג הספרייה הלאומית של צרפת
- ^ 1 2 3 Peter Gutmann, George Frideric Handel - Water Music and The Music for The Royal Fireworks, Classical Notes, 2005 (באנגלית)
- ^ מהדורת סמואל ארנולד בקטלוג הספרייה הלאומית של צרפת
- ^ Smith, עמ' 73
- ^ Rockstro, עמ' 98
- ^ 1 2 Water Music Suite No. 3 in G, The Ford (באנגלית)
- ^ The Musical Times Editors, The French Horn, The Musical Times Vol. 50, No. 797, 1909, עמ' 465 (באנגלית)
- ^ Redlich Edition
- ^ E. Van der Straeten, Handel's Use of Uncommon Instruments and Combinations, The Musical Times Vol. 67, No. 1001, 1926, עמ' 607 (באנגלית)
- ^ Lang, עמ' 96
- ^ Jeremy Black, Britain's Foreign Alliances in the Eighteenth Century, Albion: A Quarterly Journal Concerned with British Studies Vol. 20, No. 4, 1988, עמ' 583 (באנגלית)
- ^ Suite from the Water Music (1717), orchestrated by Hamilton Harty (1922), Portobello Orchestra (באנגלית)
- ^ Daniel Hathaway, Diary: Monday, July 17, 2023, Cleveland Classical, 17 ביולי 2023 (באנגלית)
- ^ Dead Poets Society | Soundtracks, IMDB (באנגלית)
- ^ Edward J. Rielly, The Madness of George III by Alan Bennett, EBSCO, 2022 (באנגלית)
- ^ Baroque Music in Movies, Tafelmusik, 5 בפברואר 2021 (באנגלית)
- ^ Casanova [2005 [Original Soundtrack]], AllMusic (באנגלית)
- ^ A Royal Affair (2012), IMDB (באנגלית)
- ^ Mademoiselle de Joncquières (2018), Cinezik (בצרפתית)
- ^ Anglia Television Idents, Anglia Television (באנגלית)
- ^ The Frugal Gourmet, Retro Junk
