מוחמד א-שהרסתאני
| לידה |
1086 מחוז שאהריסטאן, אפגניסטן  |
|---|---|
| פטירה |
1153 (בגיל 67 בערך) מחוז שאהריסטאן, אפגניסטן |
| מדינה |
בית עבאס |
| מקום מגורים | |
| כינוי |
أبو الفتح |
| השקפה דתית |
אסלאם |
  | |
מֻחַמַּד בֶּן עַבְּד אַל-כַּרִים אַ(ל) שַׁהְרַסְתַּאנִי (בערבית: تاج الدين أبو الفتح محمد بن عبد الكريم الشهرستاني; 1086 – 1153) היה היסטוריון של דתות, היסטוריוגרף, מלומד אסלאמי, פילוסוף ותאולוג פרסי. ספרו, "כיתאב אל-מילאל וא-ניחל" ("ספר הכתות והאמונות") היה אחד החלוצים בפיתוח גישה אובייקטיבית ופילוסופית ללימודי דתות.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעט מאוד דברים ידועים על חייו של א-שהרסתאני. הוא נולד בשנת 1086, בעיירה שאהריסטאן, (ח'וראסאן, מחוז בפרס) שם רכש את השכלתו המסורתית המוקדמת. מאוחר יותר, הוא נשלח לנישאפור, שם למד תחת מסטרים שונים שהיו כולם תלמידיו של תאולוג האשעריה אל-ג'ובאייני (אנ') (מת ב-1085). ב-1177 קיים א-שהרסתאני את מצוות העלייה לרגל למכה, ובדרכו חזרה עצר בבגדד ולימד במשך שלוש שנים בבית הספר האשערי היוקרתי, הניזאמיה. לאחר מכן, הוא חזר לפרס שם עבד כנאיב (סגן) בממשלו של אחמד סנג'ר, השליט הסלג'וקי של ח'וראסאן. באחרית ימיו חזר א-שהרסתאני להתגורר בעיר הולדתו, ייתכן שהדבר נבע מהאירועים הטרגיים שהובילו ללכידתו של סנג'ר על ידי האוע'וז בשנת 1153. הוא נפטר בנובמבר של אותה שנה.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]א-שהרסתאני בולט ברצונו לתאר בצורה האובייקטיבית ביותר את ההיסטוריה הדתית האוניברסלית של האנושות.[1]
הדבר בא לידי ביטוי בחיבורו המונומנטלי "כיתאב אל-מילאל וא-ניחל" ("ספר הכתות והאמונות"), המציג את נקודות המבט הדוקטרינריות של כל הדתות והפילוסופיות שהיו קיימות עד זמנו. הוא דן במועתזילה, בשיעה ב"אנשי הספר" (יהודים ונוצרים) בזורואסטריות, במניכאיזם, בעובדי הכוכבים הצאבים ובדתות של הודו. כמו-כן הוא מתפלמס עם הדעות של פילוסופים היוונים שאת דעותיהם הוא הכיר מתוך כתביו של אבן סינא.[2] הספר היה אחד המחקרים השיטתיים המוקדמים ביותר על דת, והוא ידוע בסגנונו הלא פולמוסי ובגישתו המדעית.[1] הספר תורגם לאנגלית ב-1842,[3] ומהדורה זו תורגמה גם לגרמנית באמצע המאה ה-19. תרגום לצרפתית של הספר נערך בחסות אונסק"ו (Livre des religions et des sectes. Peeters: 1986, 1993).
מחשבותיו הפילוסופיות והתאולוגיות של א-שהרסתאני באו לידי ביטוי ביצירותיו העיקריות האחרות, הכוללות:
- "ניהאית אל-אקדאם פי עלם אל-כלאם" (نهاية الإقدام في علم الكلام, "קץ היוזמה בתחום התאולוגיה") – מציג דיונים תאולוגיים שונים ומראה את גבולות התאולוגיה המוסלמית (כלאם).
- "מצארעת אל-פלאספה" (مصارعة الفلاسفة, "המאבק עם הפילוסופים") – מבקר את הדוקטרינות של אבן סינא על ידי הדגשת כמה טיעונים אסמאעילים מוזרים על חלוקת הישויות.
- "מפאתיח אל-אסראר ו-מצאביח אל-אבראר" (مفاتيح الأسرار ومصابيح الأبرار, "מפתחות הסודות ומנורות הצדיקים") – מבוא לקוראן וכולל פרשנות מלאה על שני הפרקים הראשונים של הקוראן.
אמונה דתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שהוא מזוהה בעצמו כאשערי מבחינת התאולוגיה וכשאפעי מבחינה משפטית, כפי שניתן לראות בספריו, "כיתאב אל-מילאל וא-ניחל", ו"ניהאית אל-אקדאם פי עלם אל-כלאם", כמה מבני דורו האשימו אותו בכך שהוא אסמאעילי בהיחבא, וחוקרים מודרניים מאמינים שהיה למעשה אסמאעילי שנהג לפי עקרון התקיה, כלומר העמדת פנים, בהתבסס על הצהרות לאורך כתביו המתכתבות היטב עם המיסטיקה האיסמאעילית והדוקטרינה המרכזית שלה לגבי שושלת האימאמים השיעים.[4][5]
א-שהרסתאני היה בין אלה שנמשכו ל"הטפה החדשה" (דעוה ג'דידה) שיזם חסן-י סבאח, האסמאעילי ומייסד המדינה הניזארית האיסמאעילית (אנ') מימי הביניים. הטפה זו ביקשה להפיץ את הרעיון שהאנושות זקוקה תמיד להוראה חסינה מטעויות ואלוהית, שיכולה להינתן אך ורק על ידי מדריך שמונה על ידי אלוהים. א-שהרסתאני ניסה לשמור זאת בסוד, אך הדבר נחשף על ידי תלמידו אל-סמעני. יצירותיו כוללות פרשנות של הקוראן החדורה בטרמינולוגיה של האיסמאעיליה, שבה הוא רמז להמרתו על ידי "עבד אלוהים אדוק" שלימד אותו כיצד למצוא את המשמעות האזוטרית (באטן) של הקוראן. ב"מצארעת אל-פלאספה" (המאבק עם הפילוסופים) שלו, א-שהרסתאני מבקר את אמונתו של אבן סינא שאלוהים הוא הגורם המחייב את העולם באופן בלתי רצוני, והוא גם תומך בתזה האיסמעילית לפיה אלוהים הוא מעבר להוויה ואי-הוויה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Schimmel, Annemarie (1992). Islam: An Introduction (Translation of: Der Islam). SUNY Press. ISBN 0-7914-1327-6. OCLC 25201546.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Watt 1991, p. 68.
- ^ האנציקלופדיה העברית, כרך ל"א, טור 473, הערך שַׁהְרַסְתַּאנִי, מֻחַמַּד בֶּן עַבְּד אַל-כַּרִים אַ(ל)-
- ^ Šahrastānī, Muḥammad Ibn-ʿAbd-al-Karīm aš-: Book of religious and philosophical sects
- ^ Steigerwald, Diana. "Al-Shahrastānī (d. 1153 C.E.)". Internet Encyclopedia of Philosophy. ארכיון מ-2010-06-12.
- ^ "Abu al-Fath Muhammad ibn 'Abd al-Karim al-Shahrastani". The Oxford Dictionary of Islam. אורכב מ-המקור ב-16 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה)