לדלג לתוכן

מוחמד ג'וואד זריף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוחמד זריף
محمد جواد ظریف
מוחמד זריף, 2021
מוחמד זריף, 2021
לידה 7 בינואר 1960 (בן 64)
טהראן, המדינה האימפריאלית של איראן
מדינה איראן
השכלה
  • בית הספר ליחסים בינלאומיים ע"ש יוזף קורבל
  • בית הספר דרו
  • אוניברסיטת המדינה בסן פרנסיסקו
  • Alavi Madrasa עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה עצמאי
בן או בת זוג Maryam Imanieh עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
שגריר איראן באו"ם
5 באוגוסט 200225 ביולי 2007
(5 שנים)
שר החוץ האיראני
15 באוגוסט 201325 באוגוסט 2021
(8 שנים)
פרסים והוקרה
  • מסדר קונדור האנדים (2016)
  • מסדר קורמט (2018)
  • Order of Merit and Management (2016)
  • פרס בית צ'טמן (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוחמד ג'וואד זריףפרסית: محمد جواد ظریف, נהגה בפרסית: מוֹהמד ג'וואד זריף; נולד ב-7 בינואר 1960) הוא פוליטיקאי ודיפלומט איראני שכיהן כשר החוץ של איראן. מאז שנות ה-90 כיהן בעמדות משמעותיות בקבינט ובדיפלומטיה, בהן סגן שר החוץ ושגריר איראן באו"ם.[1]

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זריף נולד ב-7 בינואר 1960 בטהראן. הוא למד יחסים בינלאומיים באוניברסיטה המדינה בסן פרנסיסקו. בהמשך למד באוניברסיטת דנוור, וב-1988 קיבל תואר שלישי במשפט ומדיניות בינלאומיים. זריף נשוי ולו בן ובת שנולדו בארצות הברית. הוא דובר אנגלית שוטפת.

לפי זכרונותיו של שליח האו"ם לשעבר ז'אן דומיניקו פיקו, היה זריף מעורב כדיפלומט זוטר במשא ומתן לשחרור בני ערובה אמריקאים שהוחזקו בידי חמושים תומכי איראן בלבנון.[2] למרות שבאותו זמן ארצות הברית לא הבטיחה לבצע מחווה הדדית של רצון טוב, זריף המשיך לעסוק בשיפור היחסים.[3]

בשנת 2000 כיהן זריף כיושב ראש פגישת ההכנה האסייתית לוועידה העולמית נגד גזענות וכיושב ראש ועידת האו"ם לפירוק מנשק. זריף הוא גם פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת טהראן. הוא כיהן כסגן הנשיא האחראי על תחום יחסי החוץ באוניברסיטה האסלאמית אזאד (מעין "אוניברסיטה פתוחה" איראנית[4]) בשנים 2010–2012. היה חבר בוועד המנהל של העורכים במספר מגזינים מקצועיים כגון Iranian Journal of International Affairs ו-Iranian Foreign Policy וכתב באופן נרחב אודות פירוק מנשק, זכויות אדם, משפט בינלאומי וקונפליקטים אזוריים.

בין השנים 2002–2007 כיהן כשגריר איראן באו"ם. שמו קושר ל-"Grand Bargain", תוכנית לכאורה שמטרתה להגיע לפתרון נושאים בעייתיים בין ארצות הברית לאיראן ב-2003. בזמן כהונתו באו"ם קיים פגישות פרטיות עם מספר פוליטיקאים אמריקאים, כולל הסנטורים דאז ג'ו ביידן וצ'אק הייגל. הוא התפטר מתפקידו ב-6 ביולי 2007.

ב-2007 היה זריף נואם ראשי בכנס של המועצה האמריקאית-איראנית שנערכה בניו ג'רזי וכללה את צ'אק הייגל, דניס קוצ'יניץ' וניקולאס כריסטוף ודנה ביחסי איראן-ארצות הברית ובדרכים אפשריות להגביר את הדו-שיח בין המדינות ולהימנע מקונפליקטים.

ב-15 באוגוסט 2013 החל לכהן כשר החוץ של איראן (במקום עלי אכבר סאלחי), לאחר שנבחר לתפקיד על ידי חסן רוחאני והבחירה אושרה בפרלמנט.

ב-25 בפברואר 2019 הודיע זריף על פרישתו מתפקיד שר החוץ,[5] אך נשאר בתפקיד לאחר שהנשיא חסן רוחאני דחה את התפטרותו.[6] הוא סיים את תפקידו ב-25 באוגוסט 2021 וחוסיין אמיר-עבדולהיאן נבחר להחליפו על ידי נשיא איראן הטרי, אבראהים ראיסי.[7]

ב-5 בספטמבר 2013, לאחר שאיחל בטוויטר "ראש השנה שמח",[8] הוא הוסיף והגיב שאיראן לא מכחישה את השואה, ובכך הבדיל את הממשלה האיראנית החדשה מעמדותיו הלוחמניות של נשיא איראן הקודם מחמוד אחמדינז'אד. אמיתות ציוצו של זריף בטוויטר אושרה בידי כריסטיאן אמנפור, כתבת ה-CNN.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]