מוחמד נאדיר שאה, מלך אפגניסטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחמד נאדיר שאה
محمد نادر شاه
Nadir Khan of Afghanistan.jpg
לידה 9 באפריל 1883
דהראדון, הראג' הבריטי הראג' הבריטיהראג' הבריטי
נרצח 8 בנובמבר 1933 (בגיל 50)
קאבול, אפגניסטן Flag of Afghanistan (1919–1921).svg
מדינה אפגניסטןאפגניסטן  אפגניסטן
מקום קבורה מוזוליאום מוחמד נאדיר שאה
עיסוק גנרל, דיפלומט, שליט
דת אסלאם סוני
בת זוג מה פרוור בגום
שושלת ברקאזי
אב מוחמד יוסוף ח'אן
אם שרף סולטנה בגום
צאצאים מוחמד זאהיר שאה
שאה אפגניסטן ה־4
15 באוקטובר 19298 בנובמבר 1933
(4 שנים)
שירות צבאי
בן או בת זוג מאה פרוור בגום עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות אפגניסטןאפגניסטן  אפגניסטן
תקופת הפעילות 19011933 (כ־32 שנים)
דרגה גנרל
פרסים והוקרה

מֻחַמַּד נַאֲדִיר שָׁאָהפרסית/דארי/פשטו: محمد نادر شاه, נולד בשם מֻחַמַּד נַאֲדִיר חָ'אן; 9 באפריל 18838 בנובמבר 1933) היה שאה (מלך) אפגניסטן הרביעי, אשר שלט בין השנים 1929–1933. נאדיר ירש את הכתר בעת מאבק פנימי ממושך שהתלקח לכדי מלחמת אזרחים בין פלגים חילוניים ודתיים. רוב שלטונו עסק בהפלת כוחות בדלנים שונים, הסדר סמכות הממשלה על כל המדינה ותיעוש ומודרניזציה של המדינה לעבר העולם המערבי. התנקשות פוליטית על רקע אתני-אישי בשנת 1933, סיימה את שלטונו של נאדיר ובנו הבכור, מוחמד זאהיר שאה, ירש אותו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרך אביו, סרדאר מוחמד יוסוף, מוחמד נאדיר ח'אן השתייך לשושלת ברקאזי אשר שלטו באמירות אפגניסטן, שהייתה מדינת חסות של הראג' הבריטי מאז המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה. אביו של נאדיר, יוסוף, גורש מאפגניסטן לאחר שהפסיד במאבק על הכתר ונאדיר נולד וגדל בדהראדון (כיום בהודו). לנאדיר היו תשעה אחים ואחיות. נאדיר נולד בשנת 1883 וכף רגלו דרכה באפגניסטן לראשונה בגיל 18 כאשר סבו, מוחמד יעיה, שגורש להודו בהוראת האימפריה הבריטית בשנת 1879, הוסמך לחזור לאפגניסטן עם משפחתו בחסות האמיר עבדול רמאן ח'אן זמן קצר לפני מותו של האחרון בשנת 1901.

ענף אל-יאיש של שושלת ברקאזי (הענף לו נאדיר השתייך) מילאה תפקיד חשוב בחצר המלוכה של האמיר חביבאללה אשר שלט בין השנים 19011919. מוחמד נאדיר החל בקריירה צבאית מצליחה והועלה לדרגת נאיבסאלאר (מקביל לסגן אלוף) בשנת 1912, ולאחר מכן לדרגת גנרל (ספאהסאלאר) בשנת 1914. כוחות פנימיים באפגניסטן הביאו למרד נגד הבריטים לאחר מלחמת העולם הראשונה ולתחילת המלחמה האנגלו-אפגנית השלישית. הצלחתו הצבאית של נאדיר נמשכה לאורך כל מלחמת העצמאות, כאשר יכולתו לגייס את שבטים פשטונים מסורתיים מתוך הודו הבריטית הבטיחה את הניצחון האפגני על הבריטים בקרב על תאל וואזיריסטאן במאי 1919, והקנתה לו את מדליית "נסן-י אל-אמיר אללה" היוקרתית.

התחזקות כוחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאדיר בתקופתו כשאה אפגניסטן.

מוחמד נאדיר הפך לשר המלחמה הראשון של אפגניסטן הריבונית בנובמבר 1919 בממשלה שהקים אמאנואלה ח'אן, מלך אפגניסטן. בתפקיד זה היה אחראי על הארגון המנהלי החדש והחלוקה המנהלית של מחוזות אפגניסטן. עם הזמן המלך אמאנואלה נעשה חשדן ביחס למגעיו ההדוקים של מוחמד נאדיר עם שבטי הגבול. החשד התפתח כתוצאה מעמדתו של נאדיר אשר מצא את מדיניות הרפורמות של אמאנואלה כבלתי-הולמת וקיצונית מדי. נאדיר נאלץ להתפטר בנובמבר 1923 והוא מונה לשגריר אפגניסטן בפריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית. תפקיד ממנו התפטר מאוחר יותר בנובמבר 1926, באופן רשמי מטעמי בריאות.

מוחמד נאדיר חי מספר שנים בדרום צרפת, משם החליט לחזור לאפגניסטן כשנודע לו על תחילת מלחמת האזרחים האפגנית הראשונה בשנת 1928. הרפורמות החילוניות של אמאנואלה, אשר לא התיישבו בטוב עם האוכלוסייה המסורתית של אפגניסטן, הביאו למרד ולמלחמת אזרחים במסגרתה נפל משטרו של אמאנואלה וחביבאללה קלקאני, מנהיג שבטי טג'יקי, כבש את הבירה האפגנית קאבול.

נאדיר נע תחילה לעבר הודו הבריטית, שם קיבל סיוע דיסקרטי של הבריטים להשיב את הסדר של משטר השושלת שלו לאפגניסטן. קשריו עם מנהיגי השבטים הפשטונים אפשרו לו לגייס כוחות משבטי הגבול, כולל את השבטים החמושים המסעוד והוואזירי. לאחר שני ניסיונות כושלים, התקפה צבאית בהנהגתו של נאדיר הביאה לכיבוש מחודש של קאבול במהלך 13 באוקטובר 1929.

מלך אפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייליו של מוחמד נאדיר הכריזו עליו כשאה (מלך) החמישי של אפגניסטן ב-15 באוקטובר. בהמשך נסוגו הכוחות הדתיים הרדיקלים לפעולות מחתרת והועלתה הלגיטימציה לשלטונו של נאדיר שאה. נאדיר שאה החזיר את היציבות הפוליטית ופעל לבנות מחדש את המרקם החברתי-כלכלי ולספק למדינה מסגרת משפטית על ידי חקיקת חוקה סדירה. משטרו של נאדיר, אשר נשען על תמיכת הפשטונים, הביא למאבקים אתנים פנים מדיניים, בייחוד עם הטג'יקים וההזארים. נאדיר, לאחר אירועי מלחמת האזרחים, הבין כי אסור לו לתת לאישיות או פלג מסוים בממלכה להסיג השפעה מרכזית על הממשל ולכן נהג לטהר את יריבייו הפוליטיים. עלייתו של נאדיר שאה לכס המלוכה של קאבול סימנה את סופו של המשטר הליברלי של אמאנואלה. שלטונו המוקדם של נאדיר היווה אוטוקרטיה שמרנית ורפורמות מדודות למנוע מאבקים פנימיים.

מבחינת מדיניות החוץ, נאדיר שאה העדיף נייטרליות ויחסים דיפלומטיים ידידותיים ורחבים יותר כדי לאזן את היריבות בין ברית המועצות והאימפריה הבריטית. ההאמנה האנגלו-אפגנית משנת 1921 חודשה במאי 1930 והוסדרה מחדש אמנת הסחר של 1923, אך היחסים בין הבריטים למלך האפגני היו נייטרלים בנושאים אחרים. מצד שני, לא הייתה שום סימפתיה של המשטר המלוכני לברית המועצות, ובמהלך מלחמת האזרחים האפגנית התרחש ניסיון התערבות כושל של הצבא האדום. לרמות מקשות אלו, בשנת 1931 הוסדרה אמנת ידידות ונייטרליות במוסקבה. יתר על כן, אמנות של ידידות ושיתוף פעולה נחתמו עם ממלכת עיראק בשנת 1932 ועם ערב הסעודית באותה השנה לאחר שהוקמה מתוך ממלכת נג'ד וחג'אז.

בהתאם לתוכנית הרפורמה שלו, ועם הסדרת החוקה האפגנית בשנת 1931, בחר נאדיר שאה בשיטת משטר מונרכיה חוקתית עם פרלמנט של שני בתים והפרדת רשויות וכן רשות משפטית המבוססת חלקית על הדין האיסלאמי (שריעה) וחלקית על סדרי המשפט האירופאים. בנוסף, החוקה הפכה את המלוכה האפגנית לתורשתית, משמע שהבן הבכור יירש את השאה. אולם בפועל נאדיר שאה לא ויתר על הסמכות המסורתית של המלוכה, ושמר על שלטון הדוק בענייני פנים בכלל ובקבינט בפרט, והבטיח שמדובר בקבינט המורכב מנאמנים לו ובעיקר פשטונים.

בהיעדר חזונו האידיאליסטי של אמאנואלה, מדיניות המודרניזציה שלו ניתנה לשינויים הדרגתיים וסלקטיביים. הארגון והפיתוח השפיעו במיוחד על הצבא, העיתונות, התקשורת והממשל הביורוקרטי, אך שלטונו של נאדיר שאה הוכיח את עצמו כחדשני ביותר בפיתוח הכלכלה ומבין התשתיות לתיעוש המדינה היה פיתוח כביש 1 אפגניסטן, כביש מהיר הפעיל עד היום ומחבר בין קאבול-קנדהאר-הראת-מזאר-י שריף. נאדיר אישר את הקמת הבנק האפגני המדיני הראשון בשנת 1932, והטיל מס ממשלתי על חברות יבוא ויצוא. המיסים שהוטלו על חברות אלה היוו חלק מהמימון לתקציב המדינה.

ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1933 הוזמנו סטודנטים מאוניברסיטת קאבול לארמון המלך, לקבל מדליות הוקרה מנאדיר שאה על ביצועיהם בלימודים. מבין הסטודנטים היה עבדול חאליד, הזארי במוצאו שאביו, דודו ואחיו נעצרו בהוראת משטרו של נאדיר, מה שהביא אותו לתכנן התנקשות פוליטית בשאה. טקס חנוכת המדליות התרחש בחצר ארמון המלוכה. בעת השאה התקרב אל הסטודנטים, חאליד הוציא אקדח מכיסו וירה ארבע יריות. הירייה הראשונה פגעה בפניו של נאדיר, השנייה בליבו, השלישית בראייה שלו והרביעית בשומר של נאדיר שנע לעבר המתנקש. נאדיר נהרג במקום ובנו הבכור, מוחמד זאהיר שאה, ירש את המלוכה. אחדותם של הפלגים הפנימיים בשושלת ברקאזי התחזקה בתקופת שלטונו של נאדיר שאה, אך התפרקה במותו עקב יריבות בין בני דודים. בהמשך חאליד נכנס למאסר והוצא להורג[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]