מוטי אשכנזי
 | |
| אשכנזי מתראיין, אפריל 2007 | |
| לידה |
1940 (בן 84 בערך) חיפה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 סרן |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד מוצב בודפשט תעלת סואץ | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
  | |
מוטי (מרדכי) אשכנזי (נולד ב-1940) הוא קצין מילואים בדרגת סרן במלחמת יום הכיפורים שפיקד על מעוז בודפשט, המעוז הצפוני ביותר בקו בר-לב, והיחידי שלא נפל לידי המצרים. לאחר המלחמה הוביל את תנועת המחאה נגד הנהגת המדינה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשכנזי נולד בחיפה, למד בבית הספר החקלאי כדורי, והיה חבר בתנועת המחנות העולים. בשנת 1958 התגייס לצה"ל במסגרת גרעין נח"ל, התנדב לצנחנים ושירת בגדוד הנח"ל המוצנח. בצנחנים עבר אשכנזי מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב לצנחנים כמפקד מחלקה בגדוד הנח"ל המוצנח והשתחרר בדרגת סגן[1]. במלחמת ששת הימים שירת בגדוד 68 של החטיבה הירושלמית והשתתף בקרבות שחרור ירושלים.
כניסה לפעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן קצר ביותר לאחר מלחמת ששת הימים, לקח אשכנזי חלק פעיל בהקמת התנועה לשלום וביטחון, שדגלה בהקמת ישות פלסטינית עצמאית לצד ישראל. לקראת הבחירות לכנסת השביעית ב-1969, החלו קולות בתנועה קוראים להפיכתה למפלגה והתמודדות בבחירות. אשכנזי, שהתנגד נחרצות למהלך זה, פרש מהתנועה. המפלגה החדשה לא עברה את אחוז החסימה ובכך למעשה סיימה את דרכה. בראשית העשור הבא, התגייס אשכנזי יחד עם סטודנטים נוספים, לסיוע לקבוצת צעירים משכונת מוסררה בירושלים במאבקם לשוויון. קבוצה זו כינתה עצמה בהמשך "הפנתרים השחורים". משהושם דגש על ה"עוינות לאשכנזים", פרש אשכנזי באזהרה כי מדובר ב"כישלון מובנה מראש".
בשנים 1972–1973, בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים, פרסם אשכנזי שורה של מאמרים שהזהירו מפני מלחמה עקב התפתחותה של "תורת המלחמה בשלבים" במצרים, שהניעה בהמשך את מטרותיו האסטרטגיות המוגבלות של אנואר סאדאת במלחמה. מאמר כזה, שהצביע על המשמעויות של מדיניות אסטרטגית זו ומזהיר מסכנת ההתעלמות ממנה, נדחה על ידי גרשון ריבלין, עורך רבעון משרד הביטחון "מערכות", בנימוק שאינו מתאים לעיתון זה. אשכנזי, שנואש מלנסות להשפיע על תפיסתה של החברה הישראלית את מצבה בגבול הדרומי, החליט לפנות ישירות למפקדי הצבא. בתחילה פנה למפקד החטיבה הצפונית בתעלה סואץ ומשחש כי אין מקשיבים, פנה למפקדיו הישירים בגדוד 68, גדוד המילואים בו שירת. לדבריו, נכשל כישלון חרוץ. למרות זאת, המשיך מוטי אשכנזי להתריע בפניו מפקדיו ערב המלחמה עד לפרוץ הקרבות ממש, אז שימש כמפקד מוצב בודפשט כאיש מילואים. מאמרו על "האסטרטגיה והטקטיקה של המלחמה בשלבים" התפרסם כשנה לאחר המלחמה, ב-6 בדצמבר 1974 בעיתון "מעריב"[2].
מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1973 גויס למילואים יומיים לפני ראש השנה תשל"ד, והגיע עם יחידתו למוצב, שהיה במצב גרוע כתוצאה מההזנחה של קו המעוזים מאז תום מלחמת ההתשה. מהרגע בו קיבל מוטי את המוצב ועד הרגע בו החלה ההתקפה המצרית, דיווח מוטי שוב ושוב בפני מפקדיו על המוצב המוזנח ועל תגבור כוחות מצרי, ונתקל באוזניים ערלות ובזלזול. יחד עם-זאת אשכנזי שיפר את מיגון המוצב ככל שהיה ניתן באמצעים שעמדו לרשותו. במהלך ששת הימים הראשונים של המלחמה לחם יחד עם חייליו, ועם שני טנקים בלבד (מגדוד 9) שנשלחו לסייע. אף על פי שכותר בשלב מוקדם, עמד מוצב "בודפשט" שעליו פיקד מוטי אשכנזי בהפגזות קשות עד היום השישי של המלחמה (11/10) ואז הוחלף בחיילים מקורס מ"כים מגדוד 906 של הנח"ל שהתמודדו עם הפגזות קשות ובהתקפה של פלוגת קומנדו מצרי שנהדפה, והמעוז נשאר בשליטה ישראלית למשך השבועות הבאים עד להפסקת האש. מתוך כ-250 אנשי גדוד המילואים שאייש את מוצבי התעלה, כ-60 איש נפלו, 30 מתוכם מפלוגתו של אשכנזי. כ-60 איש נוספים מהגדוד נפלו בשבי, נפצעו או היו נעדרים. מוצב בודפשט היה המוצב היחידי מכל מעוזי "קו בר-לב" שלא נכבש במהלך המלחמה.
תנועת המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשכנזי התפרסם לאחר שחרורו משירות המילואים בפברואר 1974. הוא סבר שמהלכי הנהגת המדינה במלחמה היו כושלים, ובמיוחד דרש את התפטרותו של שר הביטחון משה דיין[3]. הוא הכריז על שביתת רעב בת 48 שעות והתייצב להפגין מול משרד ראש הממשלה בגפו[4]. מחאתו של אשכנזי, שהתחיל כמפגין בודד, תפסה תאוצה ועם הזמן הצטרפו אליו רבבות אזרחים וחיילי מילואים שהגיעו ישר מהחזית, שקראו להתפטרות הממשלה[5]. בהפגנה ב-24 במרץ 1974 כבר השתתפו 6,000 איש[6].
מחאתו של אשכנזי התרחשה במקביל לדיוני ועדת אגרנט שקבעה כי ראשי הצבא אחראים למחדל אך פטרה את ההנהגה המדינית. כמו כן, ב-31 בדצמבר 1973, התקיימו הבחירות לכנסת השמינית שתוצאותיהן שמרו על סטטוס קוו בהנהגת המדינה. למרות תוצאות הבחירות שהשאירו את אותה הנהגה על כנה, יצא אשכנזי במחאתו נגד דיין ובזמן שביתת הרעב אף נקרא להיפגש איתו בתיווכו של פרופסור נתן רוטנשטרייך[7]. דיין טען שתוצאות הבחירות מוכיחות שאשכנזי טועה. במידה רבה ניתן לומר שמחאת אשכנזי הצליחה בסופו של דבר, כיוון שראש הממשלה גולדה מאיר התפטרה במאי 1974, חודשיים בלבד לאחר הקמת ממשלתה החדשה. למרות התפטרות גולדה מאיר ומשה דיין, חזר להפגין ביוני 1974[8]. תנועת המחאה, שלמעשה הורכבה ממספר תנועות עם סדר-יום שונה, דעכה לאטה עד היעלמותה באוגוסט 1974, ארבעה חודשים לאחר התפטרותה של גולדה מאיר. עם זאת אשכנזי המשיך במחאה. ב-6 באוקטובר 1974, הפגין ביום השנה למלחמה, בתביעה לחקור את מחדלי המלחמה במלואם ולהיערך לבחירות חדשות תוך חצי שנה[9].
בנובמבר 1975 עתר לבג"ץ בדרישה ששר הביטחון והרמטכ"ל יבצעו תחקיר מקיף על כל הליקויים שנתגלו במלחמה, ולפעול על פי המלצות ועדת אגרנט לחשיפת כל הכשלונות והליקויים[10]. העתירה נדחתה[11].
המשך הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הפגנות המחאה הודח אשכנזי מתפקידו כמפקד פלוגה. במשך 11 שנה גם לא זומן למילואים[12]. אשכנזי המשיך להיות מעורב במשך השנים בפעילות מחאה ציבורית. במקביל הקים מפעל, אחר כך עסק לפיתוח וייצור משחקים, ושימש מדי פעם כיועץ אסטרטגי לגופים שונים[13].
בתחילת 1980 הוביל מחאה נגד ראש הממשלה מנחם בגין, ותוכנית האוטונומיה שקידם באותה עת[14], בתגובה קיבל איום על חייו[15].
בשנת 1982 הגיש עתירה לבג"ץ שתחייב את המדינה להשתתף במימון גן חובה גם לאמהות העובדות כעצמאיות[16].
בינואר 1989 הוביל מחאה נגד הריבית הגבוהה במשק[17].
בשנת 1990 היה שותף לתנועת המחאה לשינוי שיטת הממשל בישראל, יחד עם אבי קדיש, אליעד שרגא ואחרים[18]. תנועת מחאה זו הביאה לחקיקת חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה ב-1992[19].
בעקבות האינתיפאדה השנייה קידם גרסה של תוכנית הקונפדרציה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני[20].
בשנת 2002, לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה היה שותף להקמת מפלגת "להב"ה - לשוויון הזדמנויות בחברה הישראלית"[21]. המפלגה זכתה ב-1,181 קולות בלבד.
ב-2003 יצא לאור ספר שכתב על קורותיו במלחמת יום הכיפורים בשם "הערב בשש תפרוץ מלחמה"[22].
באוגוסט 2006 הצטרף לתנועות המחאה שהפגינו בירושלים לאחר מלחמת לבנון השנייה[23].
באוגוסט 2011 היה אחד הנואמים בהפגנת מחאת האוהלים שנערכה בכיכר המדינה.
החל משנת 2017 היה שותף בפעילות המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה[24]. בינואר 2018 נאם בהפגנה של תנועת המחאה בכיכר הבימה בתל אביב[25].
ב-2019 רץ לבחירות לכנסת ה-21 במפלגת צדק חברתי[26].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוטי אשכנזי עם ברוך נבו ונורית אשכנזי, הערב בשש תפרוץ מלחמה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003.
- איתן הבר וזאב שיף, "לקסיקון מלחמת יום הכיפורים", הוצאת דביר זמורה-ביתן, 2003, עמוד 64.
- משה לבנה, ישראל שלנו, תנועת המחאה לאחר מלחמת יום הכיפורים, סיפור מחאת הדור האבוד, הוצאת אפי מלצר, 2019
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוטי אשכנזי, האסטרטגיה והטקטיקה של "המלחמה בשלבים" של סאדאת, מעריב, 6 בדצמבר 1974
- יואל מרקוס, כישלון ואפתיה, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2002
- ארי שביט, אחרי 30 שנה, באתר הארץ, 22 בינואר 2003
- עדות מוטי אשכנזי בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- אייל לוי, גם בגיל 77 מוטי אשכנזי לא איבד את חדוות המחאה, באתר מעריב אונליין, 19 בינואר 2018
יחיעם ויץ, ואז גולדה התפטרה, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2020
מוטי אשכנזי, האיש שהפיל את גולדה, בראיון בדמוקרט-TV, סרטון בערוץ "דמוקרטTV", באתר יוטיוב (אורך: 18:38)- מוטי אשכנזי: הפתרון הקונפדרטיבי עם הפלשתינאים - קבוצת אגסי, סרטון בערוץ "באים לפרופסורים", באתר יוטיוב (אורך: 01:55:11)
מוטי אשכנזי (1940-), דף שער בספרייה הלאומית- עופר אדרת, אשכנזי: החיוניות נשמרת ואתה רואה אותה היום במלוא עוצמתה, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ איתן הבר וזאב שיף, "לקסיקון מלחמת יום הכיפורים", הוצאת דביר זמורה-ביתן, 2003, עמוד 64.
- ^ מוטי אשכנזי, האסטרטגיה והטקטיקה של "המלחמה בשלבים", שישה בדצמבר 1974.
- ^ ב. עמיקם, היום הפגנה עם מוטי אשכנזי בסיסמה "דיינו מדיין", על המשמר, 17 בפברואר 1974
- ^ מוטי אשכנזי ישבות רעב, על המשמר, 11 בפברואר 1974
- ^ סרן (מיל) מוטי אשכנזי חידש שביתתו בירושלים, דבר, 11 בפברואר 1974
- ^ טוביה מנדלסון, 6000 איש בהפגנה של מוטי אשכנזי בירושלים, דבר, 25 במרץ 1974
- ^ חגי אשד, דיין נפגש עם מוטי אשכנזי, דבר, 15 בפברואר 1974
- ^ מוטי אשכנזי מחדש שביתתו, על המשמר, 2 ביוני 1974
ב. עמיקם, מוטי אשכנזי חידש הפגנת־היחיד קורא לבחירות לא יאוחר מ־6 באוקטובר, על המשמר, 3 ביוני 1974 - ^ שלומית טויב, מוטי אשכנזי הפגין ביום השנה למלחמה – תובע בחירות הדשות, על המשמר, 7 באוקטובר 1974
- ^ מוטי אשכנזי פונה לבג'ץ נגד שר הביטחון והרמטכ"ל, מעריב, 14 בנובמבר 1975
- ^ בג"ץ דחה עתירת מוטי אשכנזי, דבר, 15 ביוני 1976
- ^ יוסף ולטר, זה די מבזה, מעריב, 4 בנובמבר 1986
- ^ יעל פז-מלמד, המהפכה האשכנזית, מעריב, 10 באוקטובר 1986
- ^ אשכנזי,באום וליבנה יפגינו שוב היום, מעריב, 30 במרץ 1980
צבי זינגר, 20 בא ו להפג י ן עם מ ו ט י א ש כ נ ז י, מעריב, 31 במרץ 1980 - ^ צבי זינגר, איום על חיי מוטי אשכנזי, מעריב, 13 באפריל 1980
- ^ גם אמהות עצמאיות תקבלנה השתתפות בשכהל נגנים, דבר, 22 בדצמבר 1982
- ^ רונית אנטלר, "המחרשה מסמלת את מצבב של גורמי הייצור בארץ. זה כלי שיצא מכלל פעולה" והכול בגלל ברונו". , חדשות, 17 בינואר 1989
מוטי אשכנזי: מלחמה נגד הריבית, מעריב, 17 בינואר 1989 - ^ עתי"ם, אגו"י ותומכי שינוי השיטה עתרו לבג״ץ נגד ההסכמים עם גור ומזרחי, חדשות, 15 ביוני 1990
יעקב רוטבליט, הנפקה חדשה יוצאת לדרך. בקרוב בדוכנים, חדשות, 21 במאי 1990 - ^ יאיר צולר, כאן התחיל המאבק, חדשות, 7 בינואר 1992
- ^ סמדר שמואלי, בלעדי: מוטי אשכנזי רץ לכנסת, באתר ynet, 15 ביולי 2002
- ^ צבי לביא, 29 רשימות הגישו את מועמדותן לבחירות לכנסת ה-16, ביניהן המרכז וגשר, באתר גלובס, 13 בדצמבר 2002
- ^ אורי בר-יוסף, החשבון האישי של מלחמת הברירה הלאומית, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2003
עודד נעמן, קיטור: 2003 ,1974 ,1949, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2003 - ^ דוד שליט, מסך הברזל, באתר גלובס, 22 באוגוסט 2006
- ^ דרור פויר, המחאה הקוראת למיצוי חקירות נתניהו נכנסה לשבוע ה-31, באתר גלובס, 8 ביולי 2017
- ^ אתר חברת החדשות, "מושחתים הביתה": אלפים הפגינו נגד השחיתות בת"א, באתר גלובס, 6 בינואר 2018
- ^ שחר חי, מוביל מחאת מלחמת יום כיפור רץ לכנסת: "לתקן עוולות של שנים", באתר ynet, 13 בינואר 2019