מוטי אשכנזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוטי אשכנזי
Motti Ashkenazi.JPG
אשכנזי מתראיין, אפריל 2007
תאריך לידה 1940 (בן 77 בערך)
מקום לידה חיפה
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
דרגה סרן  סרן
תפקידים צבאיים
מפקד מוצב בודפשט תעלת סואץ
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים

מוטי (מרדכי) אשכנזי (נולד ב-1940) קצין מילואים בדרגת סרן במלחמת יום הכיפורים שפיקד על מעוז בודפשט, המעוז הצפוני ביותר בקו בר-לב ולאחר המלחמה הוביל את תנועת המחאה נגד הנהגת המדינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשכנזי נולד בחיפה, למד בבית הספר החקלאי כדורי, והיה חבר בתנועת המחנות העולים. בשנת 1958 התגייס לצה"ל במסגרת גרעין נח"ל, התנדב לצנחנים ושירת בגדוד הנח"ל המוצנח. בצנחנים עבר אשכנזי מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב לצנחנים כמפקד מחלקה בגדוד הנח"ל המוצנח והשתחרר בדרגת סגן[1]. במלחמת ששת הימים שירת בגדוד 68 של החטיבה הירושלמית והשתתף בקרבות שחרור ירושלים.

דרכו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר ביותר לאחר מלחמת ששת הימים, לקח אשכנזי חלק פעיל בהקמת התנועה לשלום וביטחון, שדגלה בהקמת ישות פלסטינית עצמאית לצד ישראל. לקראת הבחירות של 1969, החלו קולות בתנועה קוראים להפיכתה למפלגה והתמודדות בבחירות. אשכנזי, שהתנגד נחרצות למהלך זה, פרש מהתנועה. המפלגה החדשה לא עברה את אחוז החסימה ובכך למעשה סיימה את דרכה. בראשית העשור הבא, התגייס אשכנזי יחד עם סטודנטים נוספים, לסיוע לקבוצת צעירים משכונת מוסררה בירושלים במאבקם לשוויון. קבוצה זו כינתה עצמה בהמשך "הפנתרים השחורים". משהושם דגש על ה"עוינות לאשכנזים", פרש אשכנזי באזהרה כי מדובר ב"כישלון מובנה מראש". בשנים 1972- 1973, בתקופה שקדמה למלחמת יוה"כ, פרסם אשכנזי שורה של מאמרים שהזהירו מפני מלחמה עקב התפתחותה של "תורת המלחמה בשלבים" במצרים, שהניעה בהמשך את מטרותיו האסטרטגיות המוגבלות של אנואר סאדאת במלחמה. מאמר כזה, שהצביע על המשמעויות של מדיניות אסטרטגית זו ומזהיר מסכנת ההתעלמות ממנה, נדחה על ידי גרשון ריבלין, עורך ריבעון משרד הביטחון "מערכות", בנימוק שאינו מתאים לעיתון זה. אשכנזי, שנואש מלנסות להשפיע על תפיסתה של החברה הישראלית את מצבה בגבול הדרומי, החליט לפנות ישירות למפקדי הצבא. בתחילה פנה למפקד החטיבה הצפונית בתעלה סואץ ומשחש כי אין מקשיבים, פנה למפקדיו הישירים בגדוד 68, גדוד המילואים בו שירת. לדבריו, נכשל כישלון חרוץ. למרות זאת, המשיך מוטי אשכנזי להתריע בפניו מפקדיו ערב המלחמה עד לפרוץ הקרבות ממש, אז שימש כמפקד מוצב בודפשט כאיש מילואים. מאמרו על "האסטרטגיה והטקטיקה של המלחמה בשלבים" התפרסם כשנה לאחר המלחמה, ב-6 בדצמבר 1974 בעיתון מעריב[2].

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1973 גויס למילואים יומיים לפני ראש השנה תשל"ד, והגיע עם יחידתו למוצב, שהיה במצב גרוע כתוצאה מההזנחה של קו המעוזים מאז תום מלחמת ההתשה. מהרגע בו קיבל מוטי את המוצב ועד הרגע בו החלה ההתקפה המצרית, דיווח מוטי שוב ושוב בפני מפקדיו על המוצב המוזנח ועל תיגבור כוחות מצרי, ונתקל באוזניים ערלות ובזלזול. יחד עם-זאת אשכנזי שיפר את מיגון המוצב ככל שהיה ניתן באמצעים שעמדו לרשותו. במהלך ששת הימים הראשונים של המלחמה לחם יחד עם חייליו, ועם 2 טנקים בלבד (מגדוד 9) שנשלחו לסייע. אף על פי שכותר בשלב מוקדם, עמד מוצב "בודפשט" שעליו פיקד מוטי אשכנזי בהפגזות קשות ונשאר בשליטה ישראלית למשך השבועות הבאים עד להפסקת האש. מתוך כ-250 אנשי גדוד המילואים שאייש את מוצבי התעלה, כ-60 איש נפלו, 30 מתוכם מפלוגתו של אשכנזי. כ-60 איש נוספים מהגדוד נפלו בשבי, נפצעו או היו נעדרים. מוצב בודפשט היה המוצב היחידי שלא נכבש במהלך המלחמה.

תנועת המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשכנזי התפרסם לאחר שחרורו משירות המילואים בפברואר 1974. הוא סבר שמהלכי הנהגת המדינה במלחמה היו כושלים, ובמיוחד דרש את התפטרותו של שר הביטחון משה דיין. הוא הכריז על שביתת רעב בת 48 שעות והתייצב להפגין מול משרד ראש הממשלה בגפו.

מחאתו של אשכנזי התרחשה במקביל לדיוני ועדת אגרנט שקבעה כי ראשי הצבא אחראים למחדל אך פטרה את ההנהגה המדינית. כמו כן, ב-31 בדצמבר 1973, התקיימו הבחירות לכנסת השמינית שתוצאותיהן שמרו על סטטוס קוו בהנהגת המדינה. למרות תוצאות הבחירות שהשאירו את אותה הנהגה על כנה, יצא אשכנזי במחאתו נגד דיין ובשלב מסוים אף נקרא להיפגש איתו בתיווכו של פרופסור נתן רוטנשטרייך. דיין טען שתוצאות הבחירות מוכיחות שאשכנזי טועה. מחאתו של אשכנזי, שהתחיל כמפגין בודד, תפסה תאוצה ועם הזמן הצטרפו אליו רבבות אזרחים וחיילי מילואים שהגיעו ישר מהחזית, שקראו להתפטרות הממשלה. במידה רבה ניתן לומר שמחאת אשכנזי הצליחה בסופו של דבר, כיוון שראש הממשלה גולדה מאיר התפטרה במאי 1974, חודשיים בלבד לאחר הקמת ממשלתה החדשה. מאיר הודתה שההפגנות נגד הממשלה היוו שיקול בהחלטתה להתפטר. תנועת המחאה, שלמעשה הורכבה ממספר תנועות עם סדר-יום שונה, דעכה לאטה עד העלמותה באוגוסט 1974, ארבעה חודשים לאחר התפטרותה של גולדה מאיר.

לאחר הפגנות המחאה הודח אשכנזי מתפקידו כמפקד פלוגה ופוטר מעבודתו. במשך 11 שנה גם לא זומן למילואים[3]. יש הטוענים שהפיטורים והעובדה שנתקל בקשיים להשתלב בחזרה במשך שנים, נבעו מהעובדה שיצא נגד הממסד. הוא שימש מדי פעם כיועץ אסטרטגי וחזר שנית לתודעת הציבור כשהצטרף לתנועות המחאה שהפגינו בירושלים לאחר מלחמת לבנון השנייה. הוא היה אחד הנואמים בהפגנת מחאת האוהלים שנערכה בכיכר המדינה באוגוסט 2011.

ב-2003 כתב אשכנזי ספר על קורותיו במלחמת יום הכיפורים בשם "הערב בשש תפרוץ מלחמה".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איתן הבר וזאב שיף, "לקסיקון מלחמת יום הכיפורים", הוצאת דביר זמורה-ביתן, 2003, עמוד 64.
  2. ^ מוטי אשכנזי, האסטרטגיה והטקטיקה של "המלחמה בשלבים", ‏שישה בדצמבר 1974.
  3. ^ יוסף ולטר, זה די מבזה, מעריב, 4 בנובמבר 1986