מוטי לרנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוטי לרנר
Motti Lerner.jpg
תאריך לידה 16 בספטמבר 1949 (בן 68)
מקום לידה זכרון יעקב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק איש חינוך, סופר, מחזאי, תסריטאי, פעיל חברתי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוטי לרנר (נולד ב-16 בספטמבר 1949) הוא מחזאי ותסריטאי ישראלי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בזיכרון יעקב. בשנים 1967‏ - 1970 למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 19701973 שירת בצה"ל. לאחר מלחמת יום כיפור חזר ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה העברית והשתתף בפעולות המחאה נגד ממשלת גולדה מאיר.

ב-1975 החל ללמוד בחוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית ואחר כך בבתי ספר לתיאטרון באנגליה ובארצות הברית. בשנים 19771978 הקים וניהל את תיאטרון "מדוגה" שפעל במסגרת תיאטרון ירושלים והעלה בו מופעים ניסיוניים והצגות רחוב. בשנים 19781984 היה דרמטורג ובמאי בתיאטרון החאן בירושלים. מ-1984 כותב מחזות וסרטים. מ-1986 מלמד כתיבת מחזות בבית הספר לדרמה בסמינר הקיבוצים. בשנים 2007-1992 לימד כתיבת מחזות פוליטיים באוניברסיטת תל אביב. היה פרופסור אורח במספר אוניברסיטאות בחו"ל: באוניברסיטת אוקספורד, באוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה, בנוקס קולג' באילינוי, ובאוניברסיטת נהרו בניו דלהי.

בשנת 1994 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

בשנת 2014 זכה בפרס מפעל הפיס לאמנויות על שם לנדאו.[1]

נשוי ואב לשלושה. מתגורר ברמת השרון.

תחומי פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרנר הוא ממוליכי התיאטרון הפוליטי הרדיקלי בישראל ומן המובילים ביצירת המחזאות התיעודית הישראלית, וביצירה הטלוויזיונית הדוקודרמטית. בשנות השמונים והתשעים הציבו אותו מחזותיו "קסטנר", "חבלי משיח" ו"פולארד" וסדרות הדרמה הדוקומנטריות משפט קסטנר וקו-300 במרכז העשייה התיאטרונית והטלוויזיונית בישראל ועוררו דיון ציבורי בנושאים שונים, כגון השואה, ההתנחלויות, האתוס המוסרי של החברה בישראל, יחסי ישראל ויהודי התפוצות. במחצית השנייה של שנות ה-90 החריפה הביקורת הפוליטית במחזותיו, והתאטרונים נמנעו מהצגת מחזות אלה, שרובם הוצגו בחו"ל ("רצח יצחק", "בנדיקטוס", "פאולוס", "אחרי המלחמה"). מחזהו "ההודאה" שהוצג בתיאטרון J בוושינגטון ב-2014 עורר ויכוח ציבורי סוער, שבסופו פוטר מנהל התיאטרון. ב-2013 העלה החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב את המחזה "רצח יצחק", תיאטרון החאן הירושלמי העלה את "דוחקי הקץ", תיאטרון באר שבע העלה את "חבלי משיח", וב-2016 הוצג המחזה "ההודאה" בבימויו של סיני פתר ובכיכובו של עודד קוטלר.

פרשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר יצירות של לרנר לוו בהתערבות של בתי המשפט, הכנסת, והממשלה בישראל.

פרשת חנה סנש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בג"ץ סנש נגד רשות השידור

ב-7 ביולי 1994, ערב שידור הסדרה "משפט קסטנר" בערוץ 1 פנו משפחת סנש וגופים נוספים לבג"ץ בעתירה למנוע שידור קטע מן הפרק השני בו מטיח ד"ר קסטנר בקתרינה סנש, אמה של הצנחנית חנה סנש כי בתה נשברה בחקירה על ידי הגסטפו ההונגרי והסגירה את שני הצנחנים שיצאו עימה למסע: פרץ גולדשטיין ויואל פלגי. טענת העותרים הייתה כי הקטע שקרי וכי הקרנתו תפגע בכבודה ובשמה הטוב של חנה סנש וברגשות הציבור בכללותו. בית המשפט קבע כי אין בסיס היסטורי לדברים הללו והם אינם אמת, אך התיר את הקרנת הסדרה ברוב קולות. לאחר הכרעתו פנה נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, אל מנכ"ל רשות השידור וביקשו שלא לשדר את הקטע מעורר המחלוקת. רשות השידור הפעילה לחץ כבד על הבמאי והתסריטאי ובסופו של דבר הקטע האמור לא שודר. ב-24 ביולי 1999 פרסם בג"ץ את נימוקיו (בג"ץ 6126/94, 6143/94) ולרנר השיב במאמר ב"הארץ" ב-5 ביולי 1999 שכותרתו "לא מדובר בפרי דמיוני" בו טען שהאפשרות שחנה סנש נשברה בחקירה אינה בלתי סבירה וכי הועלתה שלושים שנה לפני כתיבת התסריט בספרם של יואל והאנזי ברנד, "השטן והנפש" (1964).

פרשת פולארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם לקראת העלאת המחזה "פולארד" בתיאטרון הקאמרי התנהל מאבק משפטי לביטולה של ההצגה, והד"ר אליקים רובינשטיין, היועץ המשפט של משרד הביטחון, פנה לתיאטרון הקאמרי וטען שהעלאתה תגרום נזק למעורבים בפרשה. טענות דומות העלו גם אשתו של יונתן פולארד ומפעילו – אך התיאטרון נתן גיבוי מלא למחזאי ובסופו של דבר עלה המחזה בשלמותו.

רצח יצחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1999 הועלה בתיאטרון העירוני בעיר היילברון שבגרמניה המחזה "רצח יצחק" העוסק ברצח יצחק רבין. לאחר שהושמעו טענות נגד המחזאי שהמחזה אנטישמי[2] התקיים דיון במליאת הכנסת בו דרשו מספר חברי כנסת מן הממשלה לפנות לממשלת גרמניה בבקשה להוריד את ההצגה מהבמה. שר התרבות, מתן וילנאי, דחה את הדרישה, והמליאה החליטה להעביר את הדיון לוועדת החינוך ובסופו של דבר הדיון לא התקיים.

מחזות והפקות טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קסטנר: אור עם, 1988
  • חבלי משיח: אור עם, תשמ"ח, 2009, 1988
  • אלזה: אור עם, 1990
  • משפט קסטנר: רשות השידור ואור וצל 1994
  • פולארד: אור עם, 1995
  • סתיו ימיו: אור עם, 1996
  • אהבה קשה: המכון למחזאות ישראלית, 2003
  • הנאהבים והנעימים: המכון למחזאות ישראלית, 2004
  • שבעה מחזות, (מלכות חולפת, רצח יצחק, בחשכה, בסוף הלילה, ההודאה, אהבה קשה ובנדיקטוס): אסף מחזות, החוג לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב וספרא, בית ההוצאה לאור של איגוד כללי של סופרים בישראל, 2009
  • לשיטתו של צ'כוב - מחשבות על כתיבת הדוד וניה: מכון מופת, 2011
  • תכלית המחזאי, הוצאת אור-עם, 2015, 168 עמודים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]