מוכרי בובות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: בערך יש בעיות הקשורות למקורות ומהימנות המידע הניתן בו, פירוט נמצא בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מוכרי בובות הם חירשים [דרושה הבהרה] המוכרים לשומעים בובות לתלייה ברכב, מחזיקי מפתחות, כרטיסי איות בשפת הסימנים או קבלות בסכומים שונים, שאותן הדפיסו בעצמם בבית דפוס. במכירות אלו מציגים המוכרים את עצמם כחירשים [דרושה הבהרה], כתמריץ לשומע לקנות את המוצר המוצע או לתרום "תרומה", גם אם ניתנת עבורה קבלה מזויפת שאיננה מקנה כל זיכוי במס הכנסה.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המייסדים של התופעה בישראל היה החירש בצלאל קמיניץ (1936–2000) מתל אביב, ששלט בעברית והעביר הרצאות אקטואליה בסניף תל אביב של אגודת החרשים בישראל. קמיניץ הדפיס כרטיסי איות קטנים, ונעזר בחזות מכובדת ודיבור רהוט כדי להפיץ אותם בקרב לקוחות שומעים בבתי קפה באירופה. את עיסוקו כינה "קבצנות אלגנטית", וגייס חירשות ישראליות שהצטרפו אליו לאירופה. הוא נודע בעיסוק זה, וב-1983 הגיע שמעו עד בית שמש, שם דיברו עליו גם שומעים שידעו שפת סימנים, וסיפרו על מתק שפתיו וצחות לשונו.

גם אגודת החירשים העסיקה גובים חירשים בתשלום, שפנו לעוסקים ולחברות, וגייסו מהם תרומות למען האגודה, שעליהן ניתנו קבלות מוכרות לצורך זיכוי מס. עבודת הגבייה גרמה לחירשים נוספים לשלוח את ידם בעיסוק זה באופן פיראטי. קמיניץ לא נותר לבד, ועיסוקו הועתק על ידי חירשים נוספים, שבתחילה נסעו גם הם לאירופה, ואחר כך עברו להדפסת קבלות מזויפות והפצתן בבתי קפה בתל אביב בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20. בשנים אלו לא היה אינטרנט, ומוכרי הבובות ביקשו ממשרד האגודה כרטיסי איות שהודפסו עבור האגודה כתרומה של חברת דפי זהב. כשהאגודה הפסיקה לתת כרטיסי איות למוכרי הבובות, הם פנו ב-1987 למדריכם החירש בסניף תל אביב של אס"ח, והוא נכנס למשרד האגודה וביקש כרטיס איות. כשנשאל המדריך מדוע יש לו צורך בכרטיס איות, הוא טען שהוא רוצה ללמוד, משום שחבש שני כובעים: כובע אחד כמדריך אס"ח, וכובע שני כשליח הצעירים מוכרי הבובות.

בגל העלייה בתחילת שנות ה-90, עברו מוכרי הבובות להעסקת חירשים שעלו מחבר המדינות. היתרון בהעסקתם היה שלא היו לעולים החירשים עכבות, בניגוד לחירשים ותיקים שדרשו יותר עבור עיסוקם, עקב הבושה הנלווית לכך. גם קמיניץ לא טמן את ידו בצלחת, ובקומת הקרקע בבית הלן קלר לעיני כולם הסביר לעולים את שיטות הפעולה, כשהוא מבהיר להם כי דבריו נועדו לאינפורמציה בלבד, וכי לא יעסיקם בשלב זה.

בדומה לאגודת החירשים, שחילקה גובים לערים ואזורים, חילקו גם מוכרי הבובות את אזורי הפעילות שלהם, ונאסרה פעילות של מוכר בובות א' באזור שליטה של מוכר בובות ב', כפי שנעשה באזורי פעילות של סחר בסמים וזנות. יורם בלילטי, חירש שהעסיק מוכרי בובות, העיד על עצמו בשידור לאולפן שישי בערוץ 2 כי עסק בכך 33 שנה, ועבד בשווייץ, בצרפת, בבלגיה, בהולנד, באיטליה ובכל העולם, וכי אי אפשר להפסיק עם העסק הזה של הבובות.[1][2][3][4][5][6] לחובת בלילטי עומד מעצר קודם, בגין חשד לשליחת איומים בפקס למוכר בובות שהעסיק; לשם כך הוא נעזר בחירשת החשודה כי כתבה עבורו את האיומים.

כפי שעולה מעדותו של בלילטי, עברו מוכרי הבובות להעסקת תיירים חירשים ממזרח אירופה, והתיירים עבדו בכך 14–16 שעות ביום. משטרת ישראל חשדה בפעילות נלווית למכירת הבובות, שהתבטאה באונס ובאלימות. גם יגל, בנו של בלילטי, נחשד בסחר-מכר זה,[7] לצד עיסוקו ככדורגלן וכדוגמן. גם בלילטי היה כדורגלן בעברו, כששיחק באס"ח.

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמלצות לתיירים באירופה, כתוב על נשים וקטינים מקהילת הצוענים, המתחזים לחירשים בקתדרלת נוטרדאם בפריז ובמקומות מתוירים אחרים,[דרושה הבהרה] ומבקשים מתיירים לחתום על "עצומה" כוזבת "ולתרום" להם סכומי כסף.[8][9]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איות בשפת הסימנים האמריקאית, 1861. האיות מודפס על כרטיסים קטנים בארצות הברית ובשאר העולם

בארצות הברית מוכרי הבובות מוכרים בעיקר כרטיסי איות, ויש על כך פרסומים רבים מטעם קהילת החירשים, המנתחים את התופעה ושוללים אותה.[10][11] לפי אוניברסיטת גלאודט, התופעה התחילה בסוף המאה ה-19, וגם בארצות הברית מועסקים בכך מהגרים בלתי חוקיים, הנדרשים למסור את הכנסותיהם לראשי הסינדיקט.[12] גם "הניו יורק טיימס" מנתח ומפרט את התופעה עד למרכיבים הקטנים ביותר שלה.[13] עסק בכך במשך 11 שנה חירש בשם דניס ס' באק, אף על פי שהיה בעל תואר במדעי המחשב, וקיבל הבטחת הכנסה וקצבת נכות מהממשלה האמריקאית. בספרו, כתב באק על העברת פעילותו מנמל התעופה בשיקגו אל נמל התעופה באורלנדו, והפסקת פעילותו כשמצלמת וידאו בנמל התעופה החלה לעקוב אחריו ברצף, וניגש אליו איש ביטחון.[14]

גאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגודת החירשים הצפונית בגאנה, סניף אזורי של אגודת החירשים הלאומית, ביקשה מהציבור בגאנה לא לממן קבצנים חירשים, ולא להתייחס לחירשים המבקשים "תרומה" עם מעטפות מזויפות של ארגונים, חברות ויחידים, והפועלים ברחובות, בכנסיות, במסגדים, במקומות עבודה, באוטובוסים מסחריים ובמקומות ציבוריים אחרים. האגודה ציינה כי הקבצנים מבקשים סכומי כסף עצומים במסגדים ובכנסיות, ורוכשים משקאות חריפים.[15][16]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אולפן שישי, ‏הסחר בקבצנים חירשים: כך עובדת השיטה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏22 באוגוסט 2016‏
  2. ^ אבי אשכנזי‏, "גרפו מיליוני שקלים": כך פעלה הרשת ש"ייבאה" חירשים לקבץ נדבות, באתר וואלה! NEWS‏, 22 באוגוסט 2016
  3. ^ אלי סניור, חקירה בשפת הסימנים: "ייבאו קבצנים והטילו אימה", באתר ynet, 22 באוגוסט 2016
  4. ^ תיק פלילי 7374-06-12, מדינת ישראל נגד יורם בלילטי ואח', בית משפט השלום באילת, תוצאה: הרשעה.
  5. ^ הזמנת תרגום לדיון.
  6. ^ צו בית המשפט להשמדת המוצגים.
  7. ^ בלילטי יליד יולי 1971 הכיר את עליזה ילידת נובמבר 1971, חירשת מדרום אפריקה שעלתה לישראל, והם נישאו ב-1992 אחרי שהרתה ממנו. בנם הבכור ב' נולד בדצמבר 1992. ב-1993 הכיר בלילטי את החירשת ענת מאשקלון, ילידת אוגוסט 1974. ב-24 בינואר 1994 נולד לבלילטי ולענת בנם הבכור יגל. ב-24 באוקטובר 1995 נולד לבלילטי ולעליזה בנם השני א', ובספטמבר 1996 נולדה לבלילטי ולענת בתם השנייה י'. ב-24 באוקטובר 1999 נולדה לבלילטי ולענת בתם השלישית נ', ובמאי 2000 נולדה לבלילטי ולעליזה בתם השלישית מ'. גם יגל הוא אב לבת ללא נישואים: בפוסט בפייסבוק ב-26 במאי 2017, פרסם בלילטי על ששת ילדיו, על נכדתו ועל נישואיו לענת, לצד פוסט של יגל על בתו, כשבסטטוס של יגל כתוב single.
  8. ^ Beth Williams, Deaf and Fake Petition Scams in Europe, Corporate Travel Safety Blog, ‏27 במאי 2014
  9. ^ סרטונים Petition Pickpockets – Safety Scouts Advice,‏ 6 בינואר 2015, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 0:35 דקות)
  10. ^ Marta Belsky, Why not to buy manual alphabet cards from peddlers, Signing Savvy, May 13, 2014
  11. ^ Bettyhoven, People who sell Things because they are Deaf, July 15, 2012
  12. ^ Gallaudet University Press, Dennis S. Buck – Deaf Peddler
  13. ^ TIM GOLDEN and IAN FISHER, For Deaf Peddlers, Both Opportunity And Exploitation, The New York Times, July 27, 1997
  14. ^ Chapter Five On My Own: Deaf Peddler, Confessions of an Inside Man, Dennis S. Buck, pp. 84-100, Gallaudet University Press, Publication Year: 2000
  15. ^ Do Not Give Money to Deaf Beggars – Northern Regional Association of the Deaf pleads, Zaa Radio (באנגלית)
  16. ^ סרטונים Deaf Association stops colleagues from alms begging, סרטון בערוץ Ghana Broadcasting Corporation, באתר יוטיוב (אורך: 4:36 דקות), 19 בנובמבר 2018, באנגלית