מולאנא שאהין שיראזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אסתר ואחשוורוש בגרסה מאוירת של "ארדשיר-נאמה" מהמאה ה-17

מולאנא שאהין שיראזי היה משורר יהודי פרסי בן המאה ה-14, הנחשב לגדול משוררי יהדות פרס. היה הראשון לחבר שירה בפרסית יהודית (ניב יהודי של פרסית הנכתב באותיות עבריות). יצירותיו הגדולות כתובות בצורה של אפוס ודומות לאפוסים הקלאסיים של התרבות הפרסית כגון ה"שאהנאמה" והפואמות של המשורר המפורסם נזאמי.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטים מעטים ידועים על חייו. על פי שמו, מולאנא שאהין שיראזי (מילולית: "אדוננו הבז משיראז"), ניתן לשער שעיר מולדתו היא שיראז שבדרום-מערב איראן, אך על פי כתביו מספר חוקרים העלו את ההשערה שהוא נולד בכאשאן שבמרכז איראן וקיבל את הכינוי "השיראזי" מסיבות אחרות. הוא חי בימיו של השליט האילח'אני אבו סעיד (1316–1335) והשלים את חיבוריו כנראה בשנת 1359. על פי הכרוניקה של באבאי בן לוטף מהמאה ה-17, הוא נקבר בשיראז.

שאהין חיבר מספר פואמות ארוכות העוסקות בסיפורי התנ"ך. יצירותיו כוללות את "בראשית-נאמה" (כ-9,000 בתי שיר), "מוסא-נאמה" (כ-10,000 בתי שיר), "עזרא-נאמה" (500 בתי שיר) ו"ארדשיר-נאמה" (כ-10,000 בתי שיר; עוסק במגילת אסתר). כולן בנויות כאפוס מחורז על בסיס תבניות השירה האפית הפרסית הקלאסית, ובפרט בדומה לאפוס הפרסי המפורסם השאהנאמה ולפואמות של המשורר הפרסי נזאמי. החיבורים מעידים על שליטתו הגבוהה של המשורר במסורת הפואטית הפרסית. כלל החיבורים נכתבו בפרסית יהודית הכתובה באלפבית עברי, ונפוצו בקרב הקהילות היהודיות דוברות הפרסית בפרס ומרכז אסיה. מבחינה תוכנית יצירותיו מחברות את סיפורי התורה והמדרש ביחד עם מוטיבים מהמסורת האגדתית הפרסית. ב"ארדשיר-נאמה" המשורר שאהין מתאר את כורש הגדול כבנם של אסתר המלכה ואחשוורוש, ותולה את הסכמתו של כורש לשיבת ציון במוצאו היהודי.

יצירותיו של שאהין היו ידועות בקרב יהדות פרס בשם "שרח שאהין על התורה" (הסבר\פרשנות שאהין על התורה) וזכו להוקרה לאורך הדורות. מספר משוררים יהודים-פרסים לאחר זמנו של שאהין, כגון המשורר עמראני (1454-1536), המשיכו את מסורתו וחיברו אפוסים דומים בסגנונם גם על חלקים נוספים של התנ"ך.

ספריו בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום לעברית של האפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבנר פרץ, שאהין תורה – האפוס הפרסי-היהודי הקלאסי מהמאה הארבע-עשרה, הוצאת יריעות 2010 (תרגום של כחמישית מ"מוסא-נאמה").

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wilhelm Bacher, Zwei jüdisch-persische Dichter: Schahin und Imrani (Strassburg: Trübner, 1907–08). (בגרמנית)
  • Vera Basch Moreen, In Queen Esther’s Garden: An Anthology of Judeo-Persian Literature (New Haven: Yale University Press, 2000).
  • Vera Basch Moreen, 'The "Iranization" of biblical heroes in Judeo-Persian epics: Shahin's "Ardashir-namah" and "'Ezra-namah",' Iranian Studies 29, 3-4 (1997), 321-338.
  • Vera Basch Moreen, 'A dialogue between God and Satan in Shahin's "Bereshit Namah",' Irano-Judaica III (1994), 127-141.
  • Amnon Netzer, 'A Judeo-Persian footnote: Sahin and Emrani,' Israel Oriental Studies 4 (1974), 258-264.
  • Amnon Netzer, 'Literature of the Jews of Iran: A Short Survey,' Padyavand Vol 1 (Los Angeles 1996), pp 5–17.
  • Amnon Netzer, An Anthology of Persian Poetry of the Jews of Iran (Tehran: Farhang-i Īrān Zamīn, 1973). (בפרסית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]