מולניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מולניה
משגר בהכנה
משגר בהכנה
ייעוד משגר לוויינים וחלליות
משפחה R-7
יצרן OBK-1
ארץ ייצור ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות רוסיהרוסיה רוסיה
גרסאות מולניה
מולניה M
היסטוריית שיגורים
סטטוס פעיל
אתרי שיגור (קוסמודרום בייקונור)
(קוסמודרום פלסצק)
שיגורים 320
חלקיות 2
שיגור ראשון 10 באוקטובר 1960
שיגור אחרון 30 בספטמבר 2010
יכולת
מטען ל־LEO 1,600 ק"ג (מסלול לירח)
900 (מסלול למאדים)
מידע נוסף
גובה 43.4 מטרים
קוטר 10.3 מטרים
משקל 305,000 ק"ג
שלבים 4
מאיץ ראשון בלוק A/B/V/G
גובה 28
קוטר 2/99
משקל 100.5
מספר מנועים 1
סוג מנוע RD-107MM
דחף 995.3 קילו ניוטון
זמן בעירה 119 שניות
שלב שני Blok A
גובה 2.84
קוטר 2.56
משקל 24.3
מספר מנועים 1
סוג מנוע RD-0108
דחף 294 קילו ניוטון
זמן בעירה 200 שניות
שלב שלישי Blok I
גובה 2.84
קוטר 2.56
משקל 5.1
מספר מנועים 1
סוג מנוע RD-0110
דחף 65.4 קילו ניוטון
זמן בעירה 192 שניות
שלב רביעי Blok L
גובה 2.64
קוטר 2.7
משקל 5.1
מספר מנועים 1
זמן בעירה 340 שניות

מולניה הוא משגר לוויינים וחלליות רב־שלבי בעל מנוע דלק נוזלי, אשר שימש את ברית המועצות ורוסיה לשיגור חלליות לכיוון הירח, מאדים, נגה וחלליות ריגול ותקשורת שונות.

המשגר פותח ב-OBK-1 בשנים 19591960 על בסיס טיל בליסטי R-7. המשגר כולל 4 שלבים. השלבים הראשונים מבוססים על R-7. השלב השלישי התבסס על השלב השני של טיל R-9 והשלב הרביעי על חלקים של משגר "לונה" תוך התאמות נדרשות. השיגורים הראשונים היו לכיוון מאדים. בהמשך להתאמת הטיסה לכיוון הירח בוצעו שינויים במערכת הבקרה. בשנת 1965 החל ייצור דגם מתקדם "מולניה M" שהיה בשימוש עד לשנת 2010.

השיגור הראשון בוצע בשנת 1960. השיגור האחרון בשנת 2010. לאחר שנת 2010 השיגורים מבוצעים תוך שימוש במשגר סויוז 2.

בסך הכול בוצעו 320 שיגורים מהם 11 נכשלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מולניה בוויקישיתוף