מולקולה קווית

מבנה של בריליום פלואוריד (BeF2) (אנ'), מולקולה של פלואור בעלת צורה קווית

בכימיה, מולקולה קווית או מולקולה ליניארית מתארת את הגאומטריה מסביב לאטום מרכזי הקושר אליו שני אטומים אחרים (או ליגנדים) הממוקמים בזווית קשר של 180°. מולקולות אורגניות ליניאריות, כגון אצטילן (HC≡CH), מתוארות לעיתים קרובות על ידי הבאה לידי הכלאת אורביטלי sp עבור מרכזי הפחמן שלהן.

לפי מודל VSEPR (מודל הדחייה בין זוגות האלקטרונים ברמות הערכיות), מולקולות יכולות לקבל צורה קווית אם יש בהן שני אטומים ושאין בהן או שיש בהן שלושה אלקטרונים בלתי קושרים (AX₂ או AX₂E₃) בשיטת AXE. עם המולקולות נייטרליות בעלות הצורה קווית מסוג AX₂ נמנות בריליום פלואוריד (אנ'), פחמן דו-חמצני^[1] ומימן ציאנידי. המולקולה הקווית החשובה ביותר עם יותר משלושה אטומים היא אצטילן (H−C≡C−H), שבו כל אחד מאטומי הפחמן שלו נחשב לאטום מרכזי עם קשר יחיד למימן אחד וקשר משולש לאטום הפחמן השני. אניונים קוויים כוללים למשל אזיד (N⁻³) ותיאוציאנט, וקטיונים קוויים כמו יון הניטרוניום.^[2]

גאומטריה קווית מתרחשת גם במולקולות מהצורה AX₂E₃, כדוגמת קסנון דו-חמצני (XeF₂)^[3] ויון הטרי-יודיד (I₃⁻) בו שני אטומי יוד מחוברים לאחד מרכזי. כמתואר על ידי מודל VSEPR, חמשת זוגות האלקטרונים הערכיים על האטום המרכזי יוצרים גאומטריה מולקולרית של דו-פירמידה משולשת שבה שלושת הזוגות הלא-קושרים תופסים את המיקומים המשווניים הפחות צפופים ושני האטומים המחוברים תופסים את שני המקומות הציריים בשני הצדדים, ממוקמים בקצוות מנוגדים של ציר, ויוצרים מולקולה קווית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז המבנה המולקולרי, באתר "Indiana University" (באנגלית)
דוגמות אינטראקטיביות של מולקולות, באתר "Newcastle University" (באנגלית)
מודלים מולקורליים, באתר "Truman State University" (באנגלית)
הנפשה של משולש משורי מולקולרי, באתר "OSU Chemistry Courses" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Housecroft, C. E.; Sharpe, A. G. (2004). Inorganic Chemistry (2nd ed.). Prentice Hall. p. 43
^ Greenwood, N. N.; Earnshaw, A. (1997). Chemistry of the Elements (2nd ed.). Oxford: Butterworth-Heinemann
^ Housecroft, C. E.; Sharpe, A. G. (2004). Inorganic Chemistry (2nd ed.). Prentice Hall. p. 47.

[1] Housecroft, C. E.; Sharpe, A. G. (2004). Inorganic Chemistry (2nd ed.). Prentice Hall. p. 43

[2] Greenwood, N. N.; Earnshaw, A. (1997). Chemistry of the Elements (2nd ed.). Oxford: Butterworth-Heinemann

[3] Housecroft, C. E.; Sharpe, A. G. (2004). Inorganic Chemistry (2nd ed.). Prentice Hall. p. 47.

[1]

[2]

[3]