מומוטארו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מומוטארו
桃太郎
Momotaro2.jpg
מידע
תואר גיבור
דמויות קשורות
חברים כלב מדבר, קוף ופסיון
אויבים שדים ומפלצות

מוֹמוֹטָארוֹיפנית: 桃太郎; באופן מילולי: "נער האפרסק") הוא גיבור פופולרי בפולקלור היפני. השם מומוטארו משמש כשמו של גיבור בספרים, סרטים ויצירות שונות המתארות את סיפורו. טענה שהושרשה בעידן המודרני, טוענת שמומוטארו הוא הגיבור המקומי של מחוז אוקיאמה. טענה זו אינה בקונצנזוס בין חוגי המלומדים.

הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Momotarō יוצא מאפרסק
איור בצבעי מים של מומוטארו היוצא מהאפרסק

הנוסח המקובל והנפוץ של הסיפור הוא: [1][2]

מומוטארו נולד מתוך אפרסק ענק, שנמצא צף במורד הנהר על ידי אישה זקנה וערירית שכבסה את בגדיה במי הנהר. כשהזקנה ובעלה שניסו לפתוח את האפרסק על מנת לאכול אותו הם גילו בתוכו את הילד. הילד הסביר, שהאלים העניקו אותו להם כדי שיהיה בנם. בני הזוג שהיו ערירים קראו לו Momotarō, מומו (אפרסק) ו- tarō (הבן הבכור במשפחה היפנית). כשהיה רק בן חמש, הוא הצליח לחתוך עץ גדול עם סכין ישנה.

כשמומוטארו הגיע לגיל ההתבגרות, הוא עזב את הוריו הזקנים כדי להילחם בלהקת אוני (אנ') (שדים או מפלצות) ששדדו אדמות. הוא חיפש אותם באי הרחוק אוניגשימה או "אי השדים" שבו גרו. בדרך, מומוטארו פגש והתיידד עם כלב מדבר, קוף ופסיון, שהסכימו לעזור לו במסעו בתמורה לחלק מהצידה שלו ( קיבי דנגו (אנ') - "כופתאות דוחן"). באי, מומוטארו וחבריו החיות חדרו למבצר השדים והכו את חבורת השדים עד שנכנעו להם. מומוטארו וחבריו חזרו הביתה בשלום עם האוצר שהשדים גזלו וראש השדים כשבוי. זהו הסיפור הסטנדרטי של "מומוטארו" שזכה לפופולריות כבר בתקופת אדו. בתקופת מייג'י הפופולריות שלו גברה לאחר שהפך לספר לימוד שהודפס.

התפתחות בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת אדו המוקדמת ועד תקופת מייג'י למדו את הסיפור כאגדה המסופרת בעל פה או מתוך כתב יד. [3] בתקופת אדו, מומוטארו לא נולד מאפרסק, אלא נולד באופן טבעי לזוג הקשישים שאכלו את האפרסק והחזירו לעצמם את נעוריהם.

הגרסה שבעל פה של הסיפור הופיעה בתקופת אשיקאגה (1392–1573). עד לתקופת אדו (1603–1867) הסיפור לא עלה על הכתב.[2] היצירות העתיקות ביותר של מומוטארו שידוע על קיומן תוארכו לתקופת ג'נרקו (אנ') (1688–1704) או אולי קודם לכן. [4][5]

גילו של מומוטארו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מומוטארו מניף את פטיש הקסם, עם חבריו החיות.

בין הגרסאות השונות נמצא שגילו של מומוטארו נעשה צעיר יותר בהדרגה במהלך השנים. בהערכה עד שנת 1735, מומוטארו הופיע כשהוא בגיל 30 בערך. משנת 1800 ועד סוף תקופת אדו בשנת 1867 הוא מופיע כשהוא בגיל 20 בלבד. [6]

בין השנים 1798–1861, מומוטארו היה בגיל 15 שנים ו-6 חודשים כשיצא למסע שלו. בין השנים 1830-40, מומוטארו היה בן שש עשרה כשיצא למסע שלו. [7][8] ה-Momotarō בגרסה של Iwaya Sazanami משנת 1894 היה בגיל דומה (בן 15) כאשר הוא החליט לנסוע לאי השדים.

החוקר היפני 滑川道夫 הבחין במגמה שמומוטארו מתואר צעיר יותר ויותר והוא כינה את התופעה tendency of age diminishment [9][10]

גרסאות בעל פה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסיפור יש כמה וריאציות אזוריות בסיפור שבעל פה. בכמה גרסאות, נראית קופסה אדומה ולבנה צפה במורד הנהר, וכאשר התיבה האדומה נמשת מהנהר, מומוטארו נמצא בתוכה. ישנן גרסאות בהן התיבה עשויה להיות קופסה אדומה או קופסה שחורה, או שהקופסה עשויה להכיל אפרסק בפנים. גרסאות אלה מופיעות לעיתים קרובות בחלקים הצפוניים של יפן (אזורי טוהוקו והוקוריקו ). [11][12]

ישנן גרסאות בהן מומוטארו עשוי להיות סוג של הגיבור העצלן בסיפורי "ילד ישן". תת-סוגים אלו נאספו בעיקר באזורי שיקוקו וצ'וגוקו . [13]

קיימת שונות לגבי תהליך ההתבגרות של מומוטארו. גרסה אחת מתארת שהוא גדל כדי לענות על הציפייה של זוג הזקנים להיות ילד טוב. גרסה אחרת מתארת את ההתבגרות שלו שהוא גדל להיות אדם חזק אבל עצלן שפשוט ישן כל היום ולא עושה כלום. בתקופה המודרנית, מומוטארו היא אחת הדמויות המפורסמות ביותר ביפן, כמודל אידיאלי לילדים צעירים על טוב הלב, האומץ, הכוח והאכפתיות שלו להוריו.

גיבור מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מומוטארו מוכר כגבור פופולרי מקומי בעיר אוקיאמה או המחוז שלה, קשר זה נוצר בעידן המודרני. פרסום הספר מאת Nanba Kinnosuke בשם Momotarō no Shijitsu (1930) עזר להשריש את הרעיון שמקורותיו של מומוטארו באוקיאמה ולהשיג הסכמה רחבה יותר בין המלומדים. [14] בתקופת שלפני מלחמת העולם השנייה (1941–1945), אוקיאמה נחשבה למתמודדת רק במקום השלישי מאחורי שני אזורים אחרים הידועים כמולדתו של מומוטארו. [15]

אי השדים (Onigashima) בסיפור מזוהה לפעמים עם האי מגיג'ימה (אנ'), אי בים הפנימי של סטו ליד טקמאצו, בשל המערות העצומות מעשה ידי אדם שנמצאו בו. [16][17]

תרגומים לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Momotaro האנגלית בהוצאת Hasegawa Takejirō 's Kōbunsha (1885, מהדורה ראשונה)

הסיפור תורגם לאנגלית פעמים רבות. "הרפתקאותיו של פיצ'לינג הקטן" הופיע בסיפורי א.ב מיטפורד על יפן העתיקה משנת 1871. ויליאם אליוט גריפיס פרסם גרסה ב-1880, שנותרה מעורפלת אפילו לחוקרים, אף עף פי שתרגומים לאנגלית בעשורים הבאים נראה שאלו מהביטויים של גריפיס ומהשימוש בביטויים של גריפיס, לפעמים אפילו העתיקו באופן מוחלט. [18][19]

תרגומו של דייוויד תומפסון כ"אפרסק קטן" הופיע בכרך הראשון של סדרת האגדות היפניות של Hasegawa Takejirō בשנת 1885. מהדורה שנייה הופיעה בשנת 1886, עם סדרת של איורים שונה, שצויר על ידי קובאיאשי איטאקו. סוזן באלארד כללה את הסיפור בסיפורי אגדות מיפן הרחוקה (1899) שלה. תיאודורה אוזאקי כללה גרסה מתורגמת באופן חופשי באגדות היפניות שלה (1903). [20][19]

מומוטארו כסמל של תעמולת מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאורו של מומוטארו כחייל בצבא הקיסרי היפני הנלחם במדינות עוינות מתואר כבר במלחמת סין-יפן (הראשונה ) (1894–1895). [21]

תמונות קומיות המדמות את מומוטארו מגן על יפן מפני ה"אוני" המייצג את "השדים הצפוניים", הרוסים, צוירו במהלך מלחמת רוסיה-יפן 1904–1905. [22]

מומוטארו היה דמות פופולרית מאוד ביפן במהלך מלחמת העולם השנייה, והופיע בסרטים ובסרטים מצוירים רבים בזמן מלחמה. [23] מומוטארו ייצג את ממשלת יפן. מדינות האויב, כלומר בעלות הברית, כולל ארצות הברית תוארו כ"אוני", הדמות הדמונית. סרט אחר מימי המלחמה, בו מומוטארו וחבריו בעלי החיים מתוארים כלוחמי הים האלוהיים, יוצאים למבצע צבאי מטעם הכוחות המזוינים היפנים כנגד הבריטים.

עיבודים לסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מומוטארו מופיע כמדריך וכסיידקיק במשחק הווידאו Okami משנת 2006.
  • מומוטארו היה ההשראה לדמויות ה- Momotaros בסדרה Kamen Rider Den-O משנת 2007.[24]
  • מומוטארו היווה השראה לאירועים בסדרה ה- Tougen Anki manga (桃源暗鬼) היפנית שנכתבה ואויירה על ידי Urushibara Yura .[25]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מומוטארו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Antoni (1991), pp. 163–164
  2. ^ 1 2 Kahara (2004), p. 39.
  3. ^ Kahara (2004), p. 39.
  4. ^ Tierney (2005), p. 143.
  5. ^ Namekawa (1981), p. 25.
  6. ^ Koike (1972), pp. 38–39.
  7. ^ Ifuku Sanjin (1830–1840). Momotarō takara no kurairi 桃太郎宝蔵入 (ביפנית). Utagawa Hiroshige, illustr. Sanoya.
  8. ^ "Momotaro and the Ogres' Treasure House". Edo Picture Books and Japanisme. National Diet Library. 2018. נבדק ב-2019-04-26.
  9. ^ Namekawa (1981), p. 99.
  10. ^ Itō, Gō (2011), translated by Miri Nakamura, "Tezuka is Dead: Manga in Transformation and its Dysfunctional Discourse", Mechademia 6: User Enhanced, Minnesota University Press, p. 122, ISBN 9781452933160
  11. ^ Kahara (2010), p. 53.
  12. ^ Seki (1978), pp. 81–83.
  13. ^ Namekawa (1981), p. 334.
  14. ^ Kahara (2004), pp. 44–47.
  15. ^ Kahara (2004), p. 51
  16. ^ "Oni-ga-shima(or Megijima)". אורכב מ-המקור ב-2008-01-10. נבדק ב-2010-09-01.
  17. ^ "Megi-jima/Ogi-jima". Takamatsu City Web Site. אורכב מ-המקור ב-2010-07-31. נבדק ב-2010-09-01.
  18. ^ Griffis (1880), pp. 62–71
  19. ^ 1 2 Herring (1988), p. 100.
  20. ^ Ozaki (1903), p. v.
  21. ^ Kahara (2010), p. 66
  22. ^ Kamada, Laurel D. (2010). Hybrid Identities and Adolescent Girls, Being "Half in Japan". p. 37. ISBN 9781847692320.
  23. ^ Dower (1993), p. 253
  24. ^ "Kamen Rider Den-O". Kamen Rider Wiki (באנגלית). נבדק ב-2022-08-02.
  25. ^ Tougen Anki Manga - Mangakakalot.com, https://mangakakalot.com/ (באנגלית)