מונה חאטום

מונה חאטום
منى حاطوم
לידה	11 בפברואר 1952 (בת 72); ביירות, לבנון
מקום לימודים	בית הספר סלייד לאמנות יפה; בית הספר לאמנות בייאם שו ;
תחום יצירה	פיסול, מייצב
זרם באמנות	אמנות עכשווית
פרסים והוקרה	פרס רולף שוק לאמנות חזותית (2008); פרס ז'ואן מירו (2011); פרימיום אימפריאל (2019); International Award Julio González 2020 (2020)

מונה חאטום (בערבית: منى حاطوم; נולדה ב-11 בפברואר 1952 בביירות) היא אמנית ויזואלית ממוצא פלסטיני, שנולדה בלבנון, החיה ופועלת בלונדון.

אודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונה חאטום נולדה בבירות ב-1952 להורים פלסטינים^[1] אשר היגרו ללבנון בעקבות מלחמת העצמאות בישראל. על אף שנולדה בלבנון, חאטום לא מגדירה את עצמה לבנונית מאחר שמשפחתה, כמו פלסטינים אחרים שהגיעו ללבנון אחרי 1948, לא קבלו אזרחות ונשארו במעמד פליטים^[2]. משפחתה לא תמכה בשאיפותיה לעסוק באומנות אך היא המשיכה ליצור^[3]. חאטום למדה עיצוב גרפי באוניברסיטה האמריקאית בלבנון ועבדה במשרד פרסום במשך שנתיים. היא לא נהנתה מעבודה בתחום העיצוב^[3]. עם פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1975 היגרה ללונדון. שם למדה בין השנים 1975–1981, אמנות בבית הספר לאומנות ביים שאו (Byam Shaw) ובבית הספר לאומנות סלייד (Slade School of Fine Art).

יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיה של חאטום עוסקות בגוף ומגדר, יחסי עולם ראשון ועולם שלישי ובמרחב הפרטי המוגדר נשי^[4]. דרך נוספת לבחון את עבודותיה היא באמצעות תפיסת המרחב. גוף הצופה נלקח בחשבון כחלק מהעמדת הפסלים והמייצבים בחלל וכן ביחס לזרמים מרכזים באומנות המודרנית סוריאליזם, מינימליזם ואמנות אדמה. ישנן קריאות רבות לעבודתה^[3]^[5]. חאטום מבקשת לייצר אצל הצופים בעבודתיה תגובות פסיכולוגיות ורגשיות^[4]. עבודותיה של חאטום כוללות מיצבים ופסלים מחומרים מגוונים הכוללים רשתות, חוטי חשמל, נורות, שיערות ועוד. בעזרתם היא יוצרת צורות גאומטריות המרמזות על כבלי מערכות שליטה בחברה^[5]. בעבדות אחרות היא משמשת בחפצים ביתיים כמו מטחנת בשר ענקית ופומפיה^[5].

חאטום משתמשת גם בשערה בעבודתיה. למשל, בעבודתה כאפיה 1993-9 חאטום ארגה את שערה בתוך הכאפיה - כיסוי ראש לגבר - המשלב בתוכו שיער אישה. השימוש בצורות גאומטריות היוצרות דוגמה של גדר, בעבודה זו ובאחרות, מרמז גם ביוקרת חברתית על חוקי החברה שכולאים נשים^[6].

העיסוק שלה בגבולות נוגע גם גבולות בין מדינות, עמים והמשמעות שלהן. בעבודה Untill There are None, חאטום מזמינה את הצופים לצייר בגיר על משטח כהה את מפת העולם. לצייר ולמחוק גם את המפות של הצופים שציירו לפניהם^[7]. בעבודה נוספת "על בלימה" תלויות 35 נדנדות. כל תזוזה של נדנדה פוגעת בחברתה. על מושבי הנדנדות כתובים שמות של ערים מהן ישנה הגירה בגלל סכסוכים (ביירות, בגדאד, קאבול)^[5].

עבודותיה מוצגות במוזיאון לאמנויות יפות בבוסטון, במרכז ז'ורז' פומפידו, בגלריית טייט, במוזיאון לאמנות מודרנית, במוזיאון ישראל ובמקומות נוספים.

הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2008: בפרס רולף שוק
2011: פרס ז'ואן מירו 2017
2017: פרס הירושימה לאומנות^[6]
2019: בפרס התרבות היפני פרמיום אימפריאלה בקטגוריית פיסול לאות הכרה ב-45 שנות יצירה.^[8]
2021: פרס חוליו גונזלס^[9]2020

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא מונה חאטום בוויקישיתוף

סמדר שפי, תערוכה: מונה חאטום בורחת מפוליטיזציה, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2012
מיצירותיה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Tate, Mona Hatoum (born 1952) | Tate, Tate (באנגלית)
^ BOMB Magazine — Mona Hatoum by Janine Antoni, bombmagazine.org (באנגלית)
^ ¹ ² ³ Mona Hatoum, The John Tusa Interviews - BBC Radio 3, BBC
^ ¹ ² Kimberly Lamm (2004-01-01). "Seeing Feminism in Exile; The Imaginary Maps of Mona Hatoum".
^ ¹ ² ³ ⁴ סמדר שפי, תערוכה: מונה חאטום בורחת מפוליטיזציה, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2012
^ ¹ ² "התלתל הסוריאליסטי של מונה חאטום". ערב רב. נבדק ב-2017-02-11.
^ "אמנות: הוראות הפעלה". ערב רב. נבדק ב-2017-02-11.
^ British-Palestinian Mona Hatoum wins top Japanese art prize באתר The National,‏ 17 בספטמבר 2019 (באנגלית)
^ Mona Hatoum, IVAM (באנגלית אמריקאית)

[1] Tate, Mona Hatoum (born 1952) | Tate, Tate (באנגלית)

[2] BOMB Magazine — Mona Hatoum by Janine Antoni, bombmagazine.org (באנגלית)

[הערה_מספר_20170222045950:0-3] ¹ ² ³ Mona Hatoum, The John Tusa Interviews - BBC Radio 3, BBC

[הערה_מספר_20170222045950:1-4] ¹ ² Kimberly Lamm (2004-01-01). "Seeing Feminism in Exile; The Imaginary Maps of Mona Hatoum".

[הערה_מספר_20170222045950:2-5] ¹ ² ³ ⁴ סמדר שפי, תערוכה: מונה חאטום בורחת מפוליטיזציה, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2012

[הערה_מספר_20170222045950:3-6] ¹ ² "התלתל הסוריאליסטי של מונה חאטום". ערב רב. נבדק ב-2017-02-11.

[7] "אמנות: הוראות הפעלה". ערב רב. נבדק ב-2017-02-11.

[8] British-Palestinian Mona Hatoum wins top Japanese art prize באתר The National,‏ 17 בספטמבר 2019 (באנגלית)

[9] Mona Hatoum, IVAM (באנגלית אמריקאית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

זוכי פרס רולף שוק
לוגיקה ופילוסופיה	וילארד ואן אורמאן קוויין (1993) • מייקל דאמט (1995) • דנה סקוט (1997) • ג'ון רולס (1999) • סול קריפקי (2001) • סולומון פפרמן (2003) • יאקו הינטיקה (2005) • תומאס נייגל (2008) • הילרי פטנאם (2011) • דרק פרפיט (2014) • רות מיליקן (2017) • שהרן שלח (2018) • דאג פרביץ, פר מרטין-לוף (2020) • דייוויד קפלן (2022)
מתמטיקה	אליאס מנחם סטיין (1993) • אנדרו ויילס (1995) • מיקיו סאטו (1997) • יורי מאנין (1999) • אליוט לייב (2001) • ריצ'רד סטנלי (2003) • לואיס קפארלי (2005) • אנדרה זמרדי (2008) • מייקל אשבכר (2011) • ייטאנג ז'אנג (2014) • ריצ'רד שואן (2017) • רונלד קויפמן (2018) • ניקולאי ג'ורג'ביץ' מקרוב (2020) • ג'ונתן פילה (2022)
אמנות חזותית	רפאל מונאו (1993) • קלאס אולדנבורג (1995) • טורסטן אנדרסון (1997) • הרצוג ודה מרון (1999) • ג'וזפה פנונה (2001) • סוזן רותנברג (2003) • סג'ימה ונישיזאווה (2005) • מונה חאטום (2008) • מרלן דומה (2011) • לאקאטון וואסאל (2014) • דוריס סלסדו (2017) • אנדרה ברזאני (2018) • פרנסיס אלס (2020) • רם קולהאס (2022)
מוזיקה	אינגוואר לינדהולם (1993) • ג'רג' ליגטי (1995) • יורמה פאנולה (1997) • רביעיית קרונוס (1999) • קאיה סאריאהו (2001) • אן סופי פון אוטר (2003) • מאוריציו קאגל (2005) • גדעון קרמר (2008) • אנדרו מנזה (2011) • הרברט בלומסטדט (2014) • ויין שורטר (2017) • ברברה הניגן (2018) • ג'רג' קורטג (2020) • ויקינגור אולפסון (2022)