לדלג לתוכן

מונה חאטום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מונה חאטום
منى حاطوم
לידה 11 בפברואר 1952 (בת 72)
ביירות, לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • בית הספר סלייד לאמנות יפה
  • בית הספר לאמנות בייאם שו עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה פיסול, מייצב
זרם באמנות אמנות עכשווית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס רולף שוק לאמנות חזותית (2008)
  • פרס ז'ואן מירו (2011)
  • פרימיום אימפריאל (2019)
  • International Award Julio González 2020 (2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מונה חאטוםערבית: منى حاطوم; נולדה ב-11 בפברואר 1952 בביירות) היא אמנית ויזואלית ממוצא פלסטיני, שנולדה בלבנון, החיה ופועלת בלונדון.

אודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונה חאטום נולדה בבירות ב-1952 להורים פלסטינים[1] אשר היגרו ללבנון בעקבות מלחמת העצמאות בישראל. על אף שנולדה בלבנון, חאטום לא מגדירה את עצמה לבנונית מאחר שמשפחתה, כמו פלסטינים אחרים שהגיעו ללבנון אחרי 1948, לא קבלו אזרחות ונשארו במעמד פליטים[2]. משפחתה לא תמכה בשאיפותיה לעסוק באומנות אך היא המשיכה ליצור[3]. חאטום למדה עיצוב גרפי באוניברסיטה האמריקאית בלבנון ועבדה במשרד פרסום במשך שנתיים. היא לא נהנתה מעבודה בתחום העיצוב[3]. עם פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1975 היגרה ללונדון. שם למדה בין השנים 1975–1981, אמנות בבית הספר לאומנות ביים שאו (Byam Shaw) ובבית הספר לאומנות סלייד (Slade School of Fine Art).

יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיה של חאטום עוסקות בגוף ומגדר, יחסי עולם ראשון ועולם שלישי ובמרחב הפרטי המוגדר נשי[4]. דרך נוספת לבחון את עבודותיה היא באמצעות תפיסת המרחב. גוף הצופה נלקח בחשבון כחלק מהעמדת הפסלים והמייצבים בחלל וכן ביחס לזרמים מרכזים באומנות המודרנית סוריאליזם, מינימליזם ואמנות אדמה. ישנן קריאות רבות לעבודתה[3][5]. חאטום מבקשת לייצר אצל הצופים בעבודתיה תגובות פסיכולוגיות ורגשיות[4]. עבודותיה של חאטום כוללות מיצבים ופסלים מחומרים מגוונים הכוללים רשתות, חוטי חשמל, נורות, שיערות ועוד. בעזרתם היא יוצרת צורות גאומטריות המרמזות על כבלי מערכות שליטה בחברה[5]. בעבדות אחרות היא משמשת בחפצים ביתיים כמו מטחנת בשר ענקית ופומפיה[5].

חאטום משתמשת גם בשערה בעבודתיה. למשל, בעבודתה כאפיה 1993-9 חאטום ארגה את שערה בתוך הכאפיה - כיסוי ראש לגבר - המשלב בתוכו שיער אישה. השימוש בצורות גאומטריות היוצרות דוגמה של גדר, בעבודה זו ובאחרות, מרמז גם ביוקרת חברתית על חוקי החברה שכולאים נשים[6].

העיסוק שלה בגבולות נוגע גם גבולות בין מדינות, עמים והמשמעות שלהן. בעבודה Untill There are None, חאטום מזמינה את הצופים לצייר בגיר על משטח כהה את מפת העולם. לצייר ולמחוק גם את המפות של הצופים שציירו לפניהם[7]. בעבודה נוספת "על בלימה" תלויות 35 נדנדות. כל תזוזה של נדנדה פוגעת בחברתה. על מושבי הנדנדות כתובים שמות של ערים מהן ישנה הגירה בגלל סכסוכים (ביירות, בגדאד, קאבול)[5].

עבודותיה מוצגות במוזיאון לאמנויות יפות בבוסטון, במרכז ז'ורז' פומפידו, בגלריית טייט, במוזיאון לאמנות מודרנית, במוזיאון ישראל ובמקומות נוספים.

הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מונה חאטום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Tate, Mona Hatoum (born 1952) | Tate, Tate (באנגלית)
  2. ^ BOMB Magazine — Mona Hatoum by Janine Antoni, bombmagazine.org (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 Mona Hatoum, The John Tusa Interviews - BBC Radio 3, BBC
  4. ^ 1 2 Kimberly Lamm (2004-01-01). "Seeing Feminism in Exile; The Imaginary Maps of Mona Hatoum".
  5. ^ 1 2 3 4 סמדר שפי, תערוכה: מונה חאטום בורחת מפוליטיזציה, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2012
  6. ^ 1 2 "התלתל הסוריאליסטי של מונה חאטום". ערב רב. נבדק ב-2017-02-11.
  7. ^ "אמנות: הוראות הפעלה". ערב רב. נבדק ב-2017-02-11.
  8. ^ British-Palestinian Mona Hatoum wins top Japanese art prize באתר The National,‏ 17 בספטמבר 2019 (באנגלית)
  9. ^ Mona Hatoum, IVAM (באנגלית אמריקאית)