מונטה אלבאן

מונטה אלבאן
Monte Albán
הבימה בצד המערבי במתחם הפירמידה במונטה אלבאן
הבימה בצד המערבי במתחם הפירמידה במונטה אלבאן
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
המרכז ההיסטורי של ואחאקה והאתר הארכאולוגי של מונטה אלבאן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1987, לפי קריטריונים 1, 2, 3 ו-4
שטח האתר 43.75 קילומטרים רבועים
שטח אזור החיץ 1.21 קילומטרים רבועים
מידות
שטח 4,000 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תרבויות התרבות הזפוטקית
סוג מרכז טקסי
אתר ארכאולוגי
גישה לציבור כן
מיקום
מדינה מקסיקומקסיקו מקסיקו
מיקום ואחאקה, מקסיקו
קואורדינטות 17°02′38″N 96°46′04″W / 17.043889°N 96.767778°W / 17.043889; -96.767778
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מונטה אלבאןספרדית: Monte Albán) הוא אתר ארכאולוגי של עיר מהתקופה הפרה-קולומביאנית בשטח השיפוט של העיר סנטה קרוס חוחוקוטלאן (אנ') במדינת ואחאקה שבדרום מקסיקו. האתר ממוקם על רכס הררי נמוך המתנשא מעל למישור בקטע המרכזי של עמק ואחאקה (אנ'). ואחאקה, בירת המדינה של ימינו, שוכנת כ-9 קילומטרים מזרחית למונטה אלבאן.

המרכז הטקסי האזרחי של אתר מונטה אלבאן, שנחפר בחלקו, ממוקם על גבי רכס מפולס באופן מלאכותי. גובהו כ-1,940 מטרים מעל גובה פני הים, והוא מתנשא כ-400 מטרים מקרקעית העמק, במיקום קל להגנה. בנוסף לגרעין המונומנטלי, האתר מאופיין בכמה מאות טרסות מלאכותיות, ובתריסר מקבצים של תלים המכסים את כל קו הרכס והאגפים שמסביב. גם החורבות הארכאולוגיות על גבעות אצומפה (Atzompa) ואל גאיו (El Gallo) הסמוכות מצפון נחשבות באופן מסורתי לחלק בלתי נפרד מהעיר העתיקה.

מלבד היותה אחת הערים המוקדמות ביותר במסו-אמריקה, הייתה מונטה אלבאן חשובה במשך כמעט אלף שנים כמרכז החברתי-פוליטי והכלכלי של התרבות הזפוטקית. מונטה אלבאן נוסדה לקראת סוף שלב העיצוב (אנ') התיכון[א] בסביבות 500 לפני הספירה. בהגיע שלב העיצוב המאוחר (בערך 100 לפנה"ס עד 200 לספירה) הפכה מונטה אלבאן לבירת ישות בעלת שאיפות התפשטות רחבות היקף, ששלטה בחלק ניכר מרמות ואחאקה וקיימה יחסי גומלין עם מדינות אזוריות אחרות במסו-אמריקה, כמו טאוטיווקאן מצפון. העיר איבדה את הבכורה הפוליטית שלה עד סוף השלב הקלאסי (אנ') המאוחר[ב] (בערך 500–750 לספירה), וזמן קצר לאחר מכן ננטשה ברובה. התיישבות מחודשת בקנה מידה קטן, שימוש חוזר אופורטוניסטי במבנים ובקברים קדומים יותר וביקורים פולחניים אפיינו את ההיסטוריה הארכאולוגית של האתר עד לתקופה הקולוניאלית.

האטימולוגיה של שמו של האתר כיום אינה ברורה. הצעות לגבי מקורו נעות מעיוות משוער של שם ילידי זפוטקי ועד להתייחסות מהתקופה הקולוניאלית לחייל ספרדי בשם מונטאלבאן (Montalbán) או לגבעות אלבאן (אנ') באיטליה. שמה הזפוטקי העתיק של העיר אינו ידוע, שכן הנטישה של העיר התרחשה מאות שנים לפני כתיבת המקורות האתנו-היסטוריים (אנ')[ג] המוקדמים ביותר הזמינים.

תולדות המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף פנורמי המציג קטע מהבימה הצפונית בחזית.

בהיותם גלויים מכל מקום בחלק המרכזי של עמק ואחאקה, משכו החורבות המרשימות של מונטה אלבאן מבקרים ומגלי ארצות לאורך התקופה הקולוניאלית והמודרנית. בין היתר, גיירמו דופה (Guillermo Dupaix) חקר את האתר בתחילת המאה ה-19, ח. מ. גרסיה פרסם תיאור של האתר בשנת 1859, והארכאולוג האמריקני ממוצא שווייצרי אדולף בנדליר (אנ') ביקר ופרסם תיאורים נוספים של האתר בשנות ה-90 של המאה ה-19. מחקר ארכאולוגי אינטנסיבי ראשון של האתר נערך בשנת 1902 על ידי לאופולדו באטרס (Leopoldo Batres), אז המפקח הכללי על המונומנטים עבור ממשלת מקסיקו בראשות הרודן פורפיריו דיאס.

רק בשנת 1931 נערכו חפירות מדעיות רחבות היקף, בניהולו של הארכאולוג המקסיקני אלפונסו קאסו (אנ'). בשנת 1933 סייעה המחנכת והאנתרופולוגית המקסיקנית אאולליה גוסמאן (אנ') בחפירת קבר 7. במהלך שמונה עשרה השנים הבאות, חפרו קאסו ועמיתיו איגנסיו ברנאל (Ignacio Bernal) וחורחה אקוסטה (Jorge Acosta) חלקים גדולים בתוך הליבה המונומנטלית של האתר. הרבה ממה שנראה כיום באזורים הפתוחים לציבור שוחזר באותה תקופה. מלבד חפירה של מספר רב של מבני מגורים ומבנים אזרחיים-טקסיים ומאות קברים ואתרי קבורה, אחד ההישגים של הפרויקט של קאסו ועמיתיו היה הכנת כרונולוגיה של כלי חרס (שלבים מונטה אלבאן I עד V) עבור התקופה שבין הקמת האתר סביב 500 לפנה"ס עד סוף התקופה הפוסט-קלאסית (אנ')[ד] בשנת 1521.

חקירת התקופות שקדמו להקמת מונטה אלבאן הייתה בסוף שנות השישים של המאה ה-20 מוקד מרכזי ב"פרויקט הפרהיסטוריה והאקולוגיה האנושית" שהחל הארכאולוג האמריקאי קנט פלנרי (Kent Flannery) מאוניברסיטת מישיגן. במהלך שני העשורים הבאים, פרויקט זה תיעד את התפתחות המורכבות החברתית-פוליטית בעמק מהתקופה הארכאית הקדומה ביותר (בערך 8000-2000 לפנה"ס) ועד לשלב רוסאריו (700-500 לפנה"ס) מיד לפני הקמת מונטה אלבאן. המחקר היווה את הבסיס להבנת מסלול הייסוד וההתפתחות של מונטה אלבאן. בהקשר זה, בין ההישגים העיקריים של עבודתו של פלנרי בוואחאקה הם החפירות הנרחבות שלו במרכז הזפוטקי המעצב החשוב של סן חוסה מוגוטה (אנ'), פרויקט בשיתוף עם ג'ויס מרקוס (Joyce Marcus) מאוניברסיטת מישיגן.

שלב חשוב נוסף בהבנת ההיסטוריה של ההתיישבות באתר מונטה אלבאן הושג באמצעות פרויקט "דפוסי ההתיישבות הפרהיסטוריים בעמק ואחאקה" שהחלו ריצ'רד בלנטון (Richard Blanton) וכמה עמיתים מאוניברסיטת מישיגן בתחילת שנות השבעים של המאה ה-20. הסקר והמיפוי האינטנסיבי שלהם של האתר כולו הדגימו את קנה המידה והגודל המלא של מונטה אלבאן, מעבר לשטח המצומצם שנחקר על ידי קאסו.[1] העונות הבאות של אותו פרויקט בניהולם של בלנטון, גארי פיינמן (Gary Feinman), סטיב קובלבסקי (Steve Kowalewski), לינדה ניקולס (Linda Nicholas) ואחרים הרחיבו את כיסוי הסקר כמעט לכל העמק, והפיקו כמות מידע שלא תסולא בפז של נתונים על דפוסי ההתיישבות המשתנים של האזור מהזמנים הקדומים ביותר ועד הגעתם של הספרדים בשנת 1521 לספירה.[2][3]

היסטוריה של האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגרש משחקי הכדור במונטה אלבאן

כפי שעולה מהסקר של בלנטון באתר, נראה שגבעות מונטה אלבאן לא היו מיושבות לפני 500 לפני הספירה (סוף שלב כלי החרס של רוסאריו). באותה תקופה, הייתה סן חוסה מוגוטה מרכז האוכלוסייה העיקרי בעמק ובבסיסו של משטר צ'יף ששלט ככל הנראה בחלק גדול מהזרוע הצפונית של העמק, זרוע אטלה (Etla). אולי עד שלושה או ארבעה מרכזים אחרים, קטנים יותר, בעיקר שלטו בתת-אזורים אחרים של העמק, כולל טילקחטה (אנ') בזרוע הדרומית של ואייה גרנדה (Valle Grande) ויַגוּאִיהּ (Yegüih) בזרוע המזרחית של טלקולולה (Tlacolula). נראה כי תחרות ולוחמה אפיינו את שלב רוסאריו. נתוני הסקר האזורי מצביעים על קיומו של אזור חיץ לא מאוכלס בין משטר הצ'יף בסן חוסה מוגוטה לאלה שמדרום וממזרח.

בתוך שטח ההפקר הזה נוסדה מונטה אלבאן בסוף תקופת רוסאריו והיא הגיעה במהירות לאוכלוסייה שנאמדת בכ-5,200 עד סוף השלב הבא של מונטה אלבאן (סביב 300 לפני הספירה). גידול האוכלוסייה יוצא דופן זה לווה בהצטמצמות מהירה באותה מידה של האוכלוסייה בסן חוסה מוגוטה ובאתרי לוויין שכנים, ולכן סביר שעיקר האליטות שלהם היו מעורבות ישירות בהקמת בירת זפוטק העתידית. המעבר המהיר הזה של האוכלוסייה וההתיישבות, מיישובים מקומיים מפוזרים לאתר עירוני מרכזי באזור לא מיושב בעבר, כונה על ידי מרקוס ופלנרי בשם "הסינויקיזם של מונטה אלבאן" (Monte Alban Synoikism)  בהתייחסות למקרים דומים מתועדים באזור הים התיכון בעת העתיקה.

אף על פי שקודם לכן חשבו שתהליך דומה של נטישה בקנה מידה גדול, ובכך השתתפות בהקמת מונטה אלבאן, התרחש במרכזים של משטרי צ'יף אחרים בעיקר, כגון יגואיה וטילקחטה, לפחות במקרה של האחרון זה נראה לא סביר. פרויקט שנערך על ידי צ'ארלס ספנסר (Charles Spencer) ואלזה רדמונד (Elsa Redmond) מהמוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע בניו יורק הראה כי בניגוד להשערה שהאתר ננטש, הוא גדל באופן משמעותי באוכלוסייתו בתקופות מונטה אלבאן המוקדמת I והמאוחרת I (בערך 500–300, לפנה"ס ו-300-100 לפנה"ס, בהתאמה). ייתכן שהיישוב בטילקחטה התנגד באופן פעיל להשתלבות במדינת מונטה אלבאן שהלכה והתחזקה.[4]

תצלום אווירי של מונטה אלבאן

בתחילת שלב העיצוב המאוחר (שלב מונטה אלבאן II, סביב 100 לפנה"ס - 200 לספירה), הגיעה אוכלוסיית מונטה אלבאן המוערכת לכ-17,200 תושבים,  מה שהופך אותה לאחת הערים הגדולות ביותר במסו-אמריקה באותה תקופה. ככל שגדל כוחה הפוליטי, התפשטה מונטה אלבאן מבחינה צבאית, באמצעות קואופטציה ובאמצעות קולוניזציה ישירה, למספר אזורים מחוץ לעמק ואחאקה, כולל קניאדה דה קואיקטלאן (Cañada de Cuicatlán) מצפון ועמקי אחוטלה (Ejutla) וסולה דה וגה (Sola de Vega).[5] (פיינמן וניקולס 1990) במהלך תקופה זו ולתוך התקופה הקלאסיקה המוקדמת שלאחר מכן (שלב מונטה אלבאן IIIA, בסביבות 200–500 לספירה), הייתה מונטה אלבאן בירתה של ישות אזורית גדולה בעלת השפעה שלטונית על עמק ואחאקה ולרוחב חלק גדול מרמות ואחאקה. עדויות במונטה אלבאן מרמזות על קשרים בחוגים הגבוהים בין האליטות של האתר לבין אלה בעיר החזקה המרכזית במקסיקו, טאוטיווקאן, שבה זיהו ארכאולוגים שכונה בה גרו זפוטקים אתניים מעמק ואחאקה (פאדוק 1983). בהגיע התקופה הקלאסית המאוחרת (מונטה אלבאן IIIB/IV, בערך 500–1000 לספירה), פחתה השפעת האתר מחוץ לעמק ובתוכו. אליטות במספר מרכזים אחרים, שפעם היו חלק ממדינת מונטה אלבאן, החלו ליישם את האוטונומיה שלהן, כולל אתרים כמו קואילפן (אנ') וסאצ'ילה (אנ') בוואייה גרנדה ולמביטייקו (אנ'), מיטלה, ואל פאלמייו (El Palmillo) בזרוע טלאקולולה המזרחית. האחרון הוא מוקד הפרויקט המתמשך של גארי פיינמן ולינדה ניקולס ממוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע בשיקגו (פיינמן וניקולס 2002). בסוף אותה תקופה (בערך 900–1000 לספירה), הבירה העתיקה ננטשה ברובה. מדינת מונטה אלבאן החזקה בעבר הוחלפה בעשרות ישויות פוליטיות קטנות מתחרות, מצב שנמשך עד הכיבוש הספרדי.

המונומנטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על הרחבה המרכזית מהבימה הצפונית. מרחוק ניתן לראות את הבימה הדרומית.

המרכז המונומנטלי של מונטה אלבאן הוא הרחבה המרכזית, שאורכה כ-300 מטרים על 200 מטרים. מסביבה או בסביבתה הקרובה ממוקמים המבנים האזרחיים-טקסיים העיקריים והמגורים של האליטות של האתר. מרביתם נחקרו ושוחזרו על ידי אלפונסו קאסו ועמיתיו.

הרחבה המרכזית תחומה מצפון ומדרום על ידי בימות גדולות הנגישות מהרחבה באמצעות גרמי מדרגות מונומנטליים. בצדה המזרחי והמערבי תחומה הרחבה באופן דומה באמצעות מספר תלוליות קטנות יותר, עליהן ניצבו מקדשים ובתי מגורים של האליטות, וכן אחד משני מגרשי הכדור שידוע שהיו קיימים באתר. ציר צפון-דרום של תלים תופס את מרכז הרחבה ושימש באופן דומה כבימות למבנים טקסיים.

המדרגות המרשימות המובילות אל הבימה הדרומית.

מאפיין אחד של מונטה אלבאן הוא המספר הגדול של מונומנטים מגולפים ברחבי הרחבה. הדוגמאות המוקדמות ביותר הן מה שנקרא "דנסאנטס" (Danzantes, מילולית: "רקדנים"), שנמצאו בעיקר בסביבת בניין L. אלו מייצגים גברים עירומים בתנוחות מעוותות ומפותלות, חלקם עם איברי מין מושחתים. ה"דנסאנטס" כוללים תכונות פיזיות האופייניות לתרבות האולמקית. ההשערות שהועלו במאה ה-19 שהם מתארים רקדנים נדחו כיום לחלוטין. מונומנטים אלה, המתוארכים לתקופת ההתיישבות המוקדמת ביותר באתר (מונטה אלבאן I), מתפרשים כיום כמייצגים שבויי מלחמה מעונים, שהוקרבו, חלק מהם מזוהים בשם. הם עשויים לתאר מנהיגים של מרכזים וכפרים מתחרים שנכבשו על ידי מונטה אלבאן. למעלה מ-300 אבני "דנסאנטס" תועדו, וניתן לצפות בכמה מהאבנים שהשתמרו בצורה הטובה יותר במוזיאון של האתר. קיימת אינדיקציה מסוימת לכך שלזפוטקים היה כתב והם ניהלו לוח שנה.

מבנה J במונטה אלבאן

סוג שונה של אבנים מגולפות נמצא בבניין J הסמוך במרכז הרחבה המרכזית, מבנה המאופיין גם בצורת חץ יוצאת הדופן ובכיוון השונה מרוב המבנים האחרים באתר. בתוך קירות הבניין שובצו יותר מ-40 לוחות גדולים ומגולפים המתוארכים לתקופת מונטה אלבאן II. הם מתארים שמות מקומות, מלווים מדי פעם בכתובת נוספת ובמקרים רבים מאופיינים בראשים הפוכים. אלפונסו קאסו היה הראשון שזיהה את האבנים הללו כ"לוחות כיבוש", כנראה הם מפרטים מקומות שהאליטות של מונטה אלבאן טענו כי כבשו או שלטו. חלק מהמקומות הרשומים על לוחות בניין J זוהו באופן ניסיוני. במקרה אחד (אזור קניאדה דה קואיקטלאן (Cañada de Cuicatlán) בצפון ואחאקה) אושר כיבוש זפוטקי שם באמצעות סקר וחפירות ארכאולוגיות.

פנורמה של מונטה אלבאן

האתר של מונטה אלבאן מכיל כמה עדויות, באמצעות הארכיטקטורה שלו, המצביעות על כך שהיה ריבוד חברתי בתוך היישוב. סביב היישוב נבנו חומות בגובה של עד תשעה מטרים ורוחבן עשרים מטרים; אלו לא רק יצרו גבול בין מונטה אלבאן ליישובים השכנים, אלא גם הוכיחו את כוחן של האליטות בתוך הקהילה. בניתוח של סקוט האטסון (Scott Hutson) על היחסים בין פשוטי העם והאליטות במונטה אלבאן, הוא מציין שהתלוליות המונומנטליות שנמצאו בתוך האתר נראו מרווחות באופן שווה בכל האזור. התלים היו אפוא קרובים מספיק לכל בית כדי לשמור עליהם בקלות תחת פיקוח. האטסון מציין גם כי עם הזמן נראה היה שסגנון הבתים השתנה, הפך לפרטי יותר עבור המתגוררים בבניינים והקשה על גורמים מבחוץ להשיג מידע על התושבים. שינויים אלו ביכולתן של האליטות לקבל מידע על חייהם הפרטיים של אזרחים אחרים מילאו תפקיד מרכזי במבנה הפוליטי הפנימי של היישוב.[6]

רבים מהממצאים שנחפרו במונטה אלבאן, במהלך למעלה ממאה שנה של מחקר ארכאולוגי, ניתן לראות במוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה במקסיקו סיטי ובמוזיאון האזורי של ואחאקה (Museo Regional de Oaxaca), הממוקם במנזר לשעבר של סנטו דומינגו דה גוסמאן בעיר ואחאקה. המוזיאון האחרון מכיל רבים מהחפצים שהתגלו בשנת 1932 על ידי אלפונסו קאסו בקבר 7 של מונטה אלבאן, קבר זפוטקי מהתקופה הקלאסית, ששימש באופן אופורטוניסטי בתקופה הפוסט-קלאסית לקבורה של פרטים מהאליטות של המיקסטקים (אנ'). הקבורה שלהם לוותה בכמה ממנחות הקבורה המרהיבות ביותר מכל אתר ביבשת אמריקה.

מונטה אלבאן היא יעד תיירותי פופולרי למבקרים בוואחאקה. המוזיאון הקטן באתר מציג בעיקר אבנים מגולפות מקוריות מהאתר. באתר ביקרו 429,702 מבקרים ב-2017.

פנורמה של מונטה אלבאן מהבימה הדרומית
מפת אתר מונטה אלבאן

איומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיום העיקרי על אתר ארכאולוגי זה הוא התפשטות עירונית, הפולשת ו"מאיימת להתרחב לשטחים בעלי ערך ארכאולוגי פוטנציאלי". כדי לסבך את העניינים, מנהלת האתר מחולקת בין ארבע רשויות שונות, מה שהופך מאמץ מאוחד לעצור את הפלישה העירונית למאתגר.[7]

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימטריה לא הייתה הגורם המרכזי בפריסת המבנים ברחבת מונטה אלבאן. אף על פי שהזוויות בתוך הרחבה אינן פינות מושלמות של 90 מעלות, הרחבה נראית כמו מלבן מבלי להיות כזו. המבנים אינם ערוכים בצורה סימטרית, שכן המרחקים בין המבנים משתנים מאוד מבניין לבניין. שיטות הבנייה ששימשו להתמצאות השתנו עם התרחבות מונטה אלבאן. מבנים מוקדמים, בצד המערבי של הרחבה, מסובבים מדרום למזרח, בעוד שמבנים מאוחרים יותר מתיישרים יותר עם רוחות השמיים.

היוצא מן הכלל הוא המבנה המכונה בניין "J". מבנה זה ממוקם בקו המרכזי של הכיכר אך הוא מסובב ואינו מיישר קו עם המבנים האחרים. משערים שלבניין "J" היה קשר/משמעות אסטרונומית. בתכנון/בניית המבנים נלקחו בחשבון גם רעידות אדמה. קירות עבים שימשו לעיתים קרובות בבנייה, כמו גם צדדים משופעים בעת בניית מבנים גבוהים / גדולים יותר.

חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונטה אלבאן היה לא רק מבצר או מקום קדוש, אלא עיר מתפקדת לגמרי. התושבים הגיעו מהאדמה החקלאית העשירה מתחת למונטה אלבאן והיו תלויים מאוד בחקלאות. מונטה אלבאן הפכה למרכז חקלאי עם התרחבות האזור שפותח עם מבנים. האוכלוסייה עיבדה את העמקים ועלתה בהדרגה עד לפסגת הגבעה על מנת לתמוך באוכלוסייה ההולכת וגדלה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Blanton, Richard E.; Gary M. Feinman; Stephen A. Kowalewski; Linda M. Nicholas (1999). Ancient Oaxaca: the Monte Albán State. London: Cambridge University Press. ISBN 0-521-57787-X. OCLC 41420906.
  • Caso, Alfonso (1932) “Monte Albán, richest archaeological find in the Americas”. National Geographic Magazine LXII: 487–512.
  • Coe, Michael D.; Dean Snow; Elizabeth Benson (1986). Atlas of Ancient America. New York: Facts on File. ISBN 0-8160-1199-0.
  • Department of the Arts of Africa, Oceania, and the Americas. “Monte Albán.” In Heilbrunn Timeline of Art History. New York: The Metropolitan Museum of Art, 2000–. http://www.metmuseum.org/toah/hd/alban/hd_alban.htm (October 2001)
  • Department of the Arts of Africa, Oceania, and the Americas. “Monte Albán: Sacred Architecture.” In Heilbrunn Timeline of Art History. New York: The Metropolitan Museum of Art, 2000–. http://www.metmuseum.org/toah/hd/alban2/hd_alban2.htm (October 2001) https://whc.unesco.org/en/list/415/
  • Field Columbian Museum. (18951905). Publication. Chicago, U.S.A.: The Museum.
  • Feinman, Gary M., and Linda M. Nicholas (1990) “At the Margins of the Monte Albán State: Settlement Patterns in the Ejutla Valley, Oaxaca, Mexico”. Latin American Antiquity 1: 216–246.
  • Feinman, Gary M. and Linda M. Nicholas (2002) “Houses on a Hill: Classic Period Life at El Palmillo, Oaxaca, Mexico. Latin American Antiquity 13:251-277.
  • Hutson, Scott (2002) Built Space and Bad Subjects. Journal of Social Archaeology.
  • Kubler, G. (1962). The art and architecture of ancient America: the Mexican, Maya, and Andean peoples. Baltimore: Penguin Books.
  • Paddock, John (1983) The Oaxaca Barrio at Teotihuacan. In The Cloud People, edited by K.V. Flannery and J. Marcus, pp. 170–175. Academic Press, New York.
  • Prado, Minerva (1994). "La población prehispánica de Monte Albán: algunos parámetros demográficos". Dimensión Antropológica (בספרדית). México, D.F.: Instituto Nacional de Antropología e Historia. 1: 7–36. ISSN 1405-776X. OCLC 33252144. אורכב מ-המקור (online journal edition) ב-2008-05-03.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מונטה אלבאן בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלב העיצוב (Formative stage) הוא השם המקובל לאחת מחמש התקופות בפרהיסטוריה של אמריקה הצפונית על פי החלוקה של ויילי ופיליפס בספרם "שיטה ותאוריה בארכאולוגיה אמריקאית" מ-1958. זמן התקופה מ-1000 לפנה"ס עד 500 לספירה
  2. ^ השלב הקלאסי (Classic stage) הוא השם המקובל לתקופה הרביעית מתוך חמש התקופות בפרהיסטוריה של אמריקה הצפונית על פי החלוקה של ויילי ופיליפס. זמנה 500 עד 1200 לספירה
  3. ^ חקר תרבויות ומנהגי עמים ילידים על ידי בחינת רישומים היסטוריים כמו גם מקורות מידע אחרים על חייהם ותולדותיהם. זהו גם חקר ההיסטוריה של קבוצות אתניות שונות שאולי עדיין קיימות או שלא.
  4. ^ השלב הפוסט-קלאסי (Post-Classic stage) הוא השם המקובל לתקופה החמישית מתוך חמש התקופות בפרהיסטוריה של אמריקה הצפונית על פי החלוקה של ויילי ופיליפס. זמנה מ-1200 ועד הכיבוש הספרדי ב-1521

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Joyce Kelly, Jerry Kelly, An Archaeological Guide to Central and Southern Mexico, University of Oklahoma Press, 2001, ISBN 9780806133447, pages 209-215
  2. ^ Blanton, Richard E.; Kowalewski, Stephen A.; Feinman, Gary M.; Appel, Jill (1982). "Monte Albán's Hinterland, Part I: Prehispanic Settlement Patterns of the Central and Southern Parts of the Valley of Oaxaca, Mexico". University of Michigan, Ann Arbor Museum of Anthropology Memoir 15. 15.
  3. ^ Kowalewski, Stephen A.; Feinman, G.; Finsten, L.; Blanton, R.; Nicholas, L. (1989). "Monte Albán's Hinterland, Part II: The Prehispanic Settlement Patterns in Tlacolula, Etla and Ocotlán, the Valley of Oaxaca, Mexico". University of Michigan, Ann Arbor Museum of Anthropology Memoir 23. 23.
  4. ^ Spencer, Charles S; Redmond, Elsa M. (2001). "Multilevel Selection and Political Evolution in the Valley of Oaxaca, 500–100 B.C.". Journal of Anthropological Archaeology. 20 (2): 195–229. doi:10.1006/jaar.2000.0371.
  5. ^ Redmond, Elsa M. (1983). "A Fuego y Sangre: Early Zapotec Imperialism in the Cuicatlán Cañada". University of Michigan, Ann Arbor Museum of Anthropology Memoir 16. 16.
  6. ^ Hutson, Scott (2002). "Built Space and Bad Subjects". Journal of Social Archaeology. 2 (1): 53–80. doi:10.1177/1469605302002001597.
  7. ^ "World Heritage at Risk within Mexico". ICOMOS.