מוניטין (ירחון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Internet-news-reader.svg מוניטין
שער גליונו הראשון של "מוניטין"
שער גליונו הראשון של "מוניטין"
תדירות ירחון
תאריכי הופעה 1978–1993 (כ־15 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מוניטין היה ירחון ישראלי שיצא לאור בין השנים 1978 עד 1993, עסק במגוון נושאים ונחשב חדשני בתקופתו. במשך כתשעה חודשים (בין יולי 1989 לפברואר 1990) יצא לאור בשם "מוניטין-פנטהאוז", כגרסה ישראלית של המגזין הארוטי האמריקאי "פנטהאוז".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מוניטין" נוסד ב-1978 על ידי קבוצת אנשי עסקים שכללה את רפי וטדי שאולי, שוקי בן פורת, מיכאל אלבין, דוד מושביץ, יורם מושקט וחיים בר און. עורכו הראשון של הירחון היה אדם ברוך, והוא התווה את המדיניות התוכנית והצורנית[1]. ב-1980 יצחק לייבוביץ (מבעלי קבוצת "חיים לייבוביץ ובניו", בנו של התעשיין חיים לייבוביץ ואבי אשתו של בר-און) רכש את החזקות שאר השותפים יחד עם מיכאל אלבין. אדם ברוך גם החזיק באותה עת 5% מהמניות[2]. תחת העורך אדם ברוך, ואחר כך תחת העורך רון מיברג זכה הירחון להצלחה ומכר כ-60,000 גליונות מדי חודש, אך אחר כך ירדה תפוצתו[3].

חיים בר און מונה למנכ"ל "מוניטין", שהפכה לקבוצת תקשורת בשם "מוניטין עיתונות בע״מ", שהוציא לאור גם את השבועון הכלכלי "כספים" (בשנים 1980–1990); את השבועון "אנשים" (1981–1983) בעריכת רינו צרור; ושבועון הנוער "חמצן" (1984–1986), בעריכת שמוליק שם-טוב. בשנת 1984 רכשה קבוצת "מוניטין" את "גלובס", אז עיתון למשקיעי בורסה, שגיליונו מנה 8 עמודים בלבד[4]. בינואר 1985, רכשה קבוצת "מוניטין עיתונות", גם 50% מהבעלות של העיתון היומי "חדשות", תמורת השקעה של 3.9 מיליון דולר[5].

לאחר מותו של מיכאל אלבין, באוגוסט 1985, ירשה אשתו גליה אלבין את מניותיו בקבוצה[6]. גליה אלבין נקלע לסכסוך כספי עם שאר בעלי המניות על כספים שהיה חייב מיכאל אלבין, ביולי 1988 זכתה בתביעה[7]. באפריל 1989 רכשה את מלוא הבעלות על הירחון "מוניטין" משאר השותפים בקבוצת "מוניטין עיתונות"[8], יצרה שותפות עם אורי הופמקלר ואיציק ליכטנפלד שקיבלו זיכיון להפקת גרסה ישראלית של המגזין הארוטי האמריקאי "פנטהאוז". אורי הופמקלר עבד כמאייר ב"מוניטין", עבר לניו יורק ועבד כאייר ב"פנטהאוז". הגיליון הראשון, שנשא את השם "מוניטין-פנטהאוז", יצא לאור ב-28 ביולי 1989 והודפס ב-30,000 עותקים[9]. מייסד "פנטהאוז", בוב גוצ'יונה, הגיע לישראל לכבוד אירועי השקת הירחון[10], כולל מסיבת השקה מפוארת עם ידוענים, אנשי עסקים ופוליטיקאים[11].

העורך הראשון של "מוניטין-פנטהאוז" היה נחום דוניצה, אך הוא פוטר על ידי אלבין לאחר הפקת שלושה גליונות בלבד, עקב חילוקי דעות על תוכן הירחון[12]. במקומו מונה נתן זהבי, שהחתים את אלבין על הסכם שלא תתערב בתוכן הירחון[3]. זהבי נקט בקו עריכה סנסציוני ולוחמני, כולל ריאיון עם "הרבי מלובביץ" מנחם מנדל שניאורסון שעורר סערה בעדה החרדית[13], ופרסום כתבה על מיכאל בן חורין, מנהיג ארגון "מדינת יהודה", שכללה קריקטורה פרובוקטיבית, שבעקבותיה הוצת בית הדפוס "גרפוליט" של קבוצת ידיעות אחרונות, בה הודפס הירחון[14]. אחר כך אלמוני טלפן לזהבי ולקח אחריות על ההצתה מטעם הארגון[15]. בן-חורין הגיש קובלנה פלילית נגד הירחון[16], אך הפסיד בתביעה[17].

במרץ 1990, לאחר תשעה חודשים בלבד, פירקה את השותפות עם "פנטהאוז" והמשיכה להוציא את הירחון בשם "מוניטין". "פנטהאוז" פנה לבית המשפט וביקש צו-מניעה נגד הירחון, בשל הפרת תנאי הזיכיון לאי-תחרות[18], אך בית המשפט אישר לה להמשיך להוציא את "מוניטין"[19]. ביוני הודיעה על הפסקת הפקת העיתון לאחר שפעל בהפסד, וחוסר שביעות הרצון שלה מקו העריכה הסנסציוני של נתן זהבי, בעוד שהיא ביקשה להפיק מגזין "לייף סטייל" קליל[3]. אלבין מכרה את העיתון לעמוס לביא (ששימש מנכ"ל הירחון) וגיורא שמיס (שהיה עורך העיתון)[20]. באפריל 1991 רכשו בני הזוג דיאנה וגיורא שמיס את מלוא הבעלות על הירחון[21], חודש אחר כך מחצית הבעלות נרכשה על ידי יהודית קמחי[22]. אך גם הם לא הצליחו להפעיל אותו ברווח, והוא נסגר זמן קצר אחר כך.

קבוצת "מוניטין עיתונות" המשיכה לפעול בשם קבוצת "מוניטין תקשורת", שההחזקה העיקרית שלה הייתה העיתון הכלכלי "גלובס", ובעל השליטה בה החל מ-1992 היה איש העסקים אליעזר פישמן[23], עד שפשט את הרגל ב-2016[24]. "מוניטין תקשורת" רכשה ב-1997 24% מהעיתון "ידיעות אחרונות"[25], הייתה בעלת מניות בחברת הכבלים "ערוצי זהב"[26], ובעלת מניות בחברה הממוזגת HOT[27].

הסגנון של מוניטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מוניטין" יצא לאור כמגזין חדשני בתקופתו. הוא הודפס על נייר כרומו צבעוני והקפיד על אסתטיות בעיצוב הגרפי ושימוש בולט בתמונות ובאיורים, גם על חשבון הטקסט. כל אלה היקנו לו ממד יוקרתי והוא נחשב ירחון אליטיסטי. "מוניטין" עסק במגוון רחב של נושאים ומלבד נושאי אקטואליה הקדיש מקום נרחב ומובלט גם לתכנים כמו אדריכלות, אופנה, מוזיקה, אוכל ותרבות פנאי.

מאפיינים בולטים בתכניו היו:

הכותבים והמשתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כותביו הקבועים נמנו: ירון לונדון, דן בן אמוץ, נחום ברנע, יעקב רוטבליט, מאיר שלו, רינו צרור, יורם קניוק, יונה וולך, אמנון אברמוביץ', דודו הלוי, מבקר הקולנוע, הכלכלן אמיר גבע, דוד שליט, הפסיכולוג דוד רודי, דני דותן ואחרים.

המעצב הגרפי של העיתון היה יקי מולכו, ובין הצלמים והמאיירים שהשתתפו בו היו אורי הופמקלר וגלס דור המאיירים, והצלם מיכה קירשנר.

עורכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדם ברוך (1978–1982)
  • רון מיברג (1983–1987)
  • רן אדליסט (1988)
  • נחום דוניצה (1989)
  • נתן זהבי (1989–1990)
  • גיורא שמיס (1991–1992)

הסגנון והשפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם ברוך הביא ל"מוניטין" את מקורות ההשראה שלו, המגזינים האמריקאים כגון "אסקווייר", "ניו יורק מגזין" ו"רולינג סטון". סגנונו של ברוך במוניטין השפיע על דור העיתונאים שלאחר מלחמת יום כיפור שהפנה עורף לכתיבה המפלגתית המגויסת ופנה לעיצוב שפה אישית וכתיבה אינדיבידואליסטית ("אני" במקום "אנחנו")[28]. לדברי עוז אלמוג, חוקר החברה והתרבות בישראל :

סגנון הכתיבה העיתונאי שפיתח ברוך בכתבותיו ובמאמרים שערך, היו חדשניים ופורצי דרך וכללו מאפיינים כשפה רזה, תמציתית ומלוטשת, עמוסת רמזים, מטפורות ואסוציאציות מתוך העולם האינטלקטואלי המערבי ובקיאותו של ברוך בחברה ובתרבות היהודית והישראלית. רון מיברג, אחד הכותבים ששכללו את השפה העברית הניו-ג'ורנליסטית הזו, תיאר את לשונו של ברוך כ"נעה בבת אחת מהנורמטיבי לתיאורי. שפה שבנתה יחס מדויק בין פני השטח לעומק. שפה הפונה לעם הארץ ולבני המעלה באותו תחביר. [...] מילים שנעו באחת משפע לרזון, מפרט לכלל, מ"סיפור" ל"הלכה", מנקודתי לפנורמי, ממקור לציטוט

.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השקעה של 2 מיליון ל"י, דבר, 28 באוגוסט 1978
  2. ^ דרור שרביט, שינויים בבעלות על הירחון "מוניטין", דבר, 27 באוגוסט 1980
  3. ^ 1 2 3 אפי לנדאו, מוניטין - הסוף, חדשות, 8 ביוני 1990
  4. ^ אבי קרטין, גלובס חוזר למשפחה, חדשות, 8 באוגוסט 1984
  5. ^ חדשות, מוניטין, העולם הזה, מחפשים שותפים, כותרת ראשית, 16 בינואר 1985
  6. ^ אייל ארליך, בנק־הפועלים מימן לאלבין את רכישת 'חדשות', כותרת ראשית, 7 באוגוסט 1985
  7. ^ משה פרל, גליה אלבין זכתה בתביעה המשפטית נגד "מוניטין", חדשות, 4 ביולי 1988
  8. ^ אפי לנדאו, אלבין-עיתונות ׳"מוניטין׳ יכול להיות ׳פנטהאוז׳ ישראלי", חדשות, 28 באפריל 1989
  9. ^ רון מיברג, מוניטין עובר ניתוח מין, חדשות, 21 ביולי 1989
  10. ^ אמיר פלג, מו״ל "פנטהאוז" בישראל, חדשות, 25 ביולי 1989
  11. ^ הגר רם, פסטיבל אמא, אבא וילדה קטנה, חדשות, 30 ביולי 1989
  12. ^ מה קרה עם העורך של "מוניטין פנטהאוז", נחום דוניצה, שרק בא וכבר הוא עוזב?, חדשות, 8 בספטמבר 1989
  13. ^ דניאל אביב, החרדים נלחמים בלובביצ׳ר שהתראיין ל״מוניטץ פנטהאוז", חדשות, 8 בדצמבר 1989
  14. ^ גדעון מרון, חבר "מדינת יהודה" לקצין משטרה: אתה הושב שאנו קוראים "פנטהאוז"?, מעריב, 7 בינואר 1990
    מנחם הורוביץ, "יש דברים שצריך לשרוף", חדשות, 26 בינואר 1990
  15. ^ בתיה פלדמן, הוצת בבית הדפוס, חדשות, 20 בנובמבר 1989
  16. ^ רונית אנטלר, בן-חורין ממדינת יהודה הגיש קובלנה פלילית נגד הירחון "מוניטין פנטהאוז", חדשות, 22 בספטמבר 1989
  17. ^ רותי זוטא, נדתתה תביעת מיכאל בן חורין שצויר כבועל־אריה ב"מוניטין", חדשות, 27 באוגוסט 1992
  18. ^ איה אורן, "פנטהאוז" הוציא צו-מניעה נגד "מוניטין", מעריב, 29 במרץ 1990
  19. ^ אירית ורד, " מוניטין" יופץ בתנאי שלא ידמה ל״פנטהאוז", חדשות, 30 במרץ 1990
  20. ^ אפי לנדאו, אלבין מכרה את "מוניטין"; הירחון ייצא במתכונת חדשה, חדשות, 14 ביוני 1990
  21. ^ אפי לנדאו, גיורא שמיס רכש את תלקם של שותפיו במגזין "מוניטין", חדשות, 3 באפריל 1991
    בתיה פלדמן, צמד בכותרות, חדשות, 15 באוקטובר 1990
  22. ^ אפי לנדאו, יהודית קמחי רכשה מחצית מהבעלות על "מוניטין", חדשות, 22 במאי 1991
  23. ^ עמירה שגב, עובר לוול-סטריט, חדשות, 27 במרץ 1992
  24. ^ נתי טוקר, כך נראה כלי תקשורת שהטייקון שהחזיק אותו קורס, באתר TheMarker‏, 9 בדצמבר 2016
  25. ^ ברוך קרא, כניסתו של אליעזר פישמן ל"ידיעות אחרונות" מחריפה את הדאגה מפני ריכוזיות יתר, באתר העין השביעית, 1 בדצמבר 1997
  26. ^ ערן גבאי, פישמן מתחיל לחתוך: ערוצי זהב הודיעה הבוקר על פיטורי יותר מ-50 עובדים, באתר TheMarker‏, 5 במאי 2002
  27. ^ אמיר טייג, דרהי ישלם כ-900 מיליון שקל לפישמן ולמוזס - וישתלט על HOT, באתר TheMarker‏, 27 באוקטובר 2010
  28. ^ מיה סלע, אדם ברוך: לא אגואיסט, מינימליסט, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2010
    נחום ברנע, נער הזהב של הציונות הדתית החדשה, כותרת ראשית, 10 באפריל 1985