מוניק מבקה פובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוניק מבקה פובה
Monique Mbeka Phob
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1962 (בת 62 בערך)
בריסל, בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוניק מבקה פובהצרפתית: Monique Mbeka Phoba; נולדה ב-1962) היא יוצרת סרטים המתגוררת בבנין, אך משפחתה מן הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC). סרטיה זכו במספר פרסים.

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פובה נולדה ב-1962, בבריסל שבבלגיה, בתו של דיפלומט מן הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. היא גדלה בבלגיה, צרפת, גרמניה ואיראן, וחייתה בקונגו (זאיר, בזמנו) למשך שנתיים, אז שימש אביה כסגן שר, ואז כשר הכלכלה בשנות ה-1970 המוקדמות. אך כשהגיעה לגיל 16, כשאביה סיים את תפקידו והפך לגולה פוליטי בצד הלא-נכון של שלטונו של ממבוטו, היא השתקעה בבלגיה. היא סיימה שם תואר בעסקים בינלאומיים. במהלך לימודיה הייתה מגישה תוכניות על תרבות אפריקאית ברדיו הקמפוס, ואף כתבה מאמרים עבור מגוון עיתונים בבריסל וז'נבה. כשאירעה ההפיכה בבורקינה פאסו ב-1983, היא נסעה למקום לדווח משם לרדיו. היא פגשה אז את המהפכן, תומא סנקרה, שהיה לנשיא בורקינה פאסו. בשנים 1987 ו-1989, היא נכחה בפסטיבל הקולנוע הפאן-אפריקאי FESPACO, ואירועים אלו שינו את מטרותיה בחיים, והיא החליטה לעשות קולנוע במקום לפתח קריירה בעסקים בינלאומיים, ונסעה לפריז כדי להשתתף בסדנה לקולנוע תיעודי באטלייה ואראן.[1]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1991 יצרה פובה את הסרט הקצר Revue en vrac עם פרד מונגו, עיתונאי מהטלוויזיה הלאומית של זאיר (OZRT). הסרט סיקר את לידתה של עיתונות עצמאית ופלורליסטית ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. פובה אז יצרה סדרה של סרטים תיעודיים על אפריקה כולל את Rentrer? ‏(1993), Deux petits tours et puis s'en vont ‏(1997) על הבחירות לנשיאות בבנין, Un rêve d'indépendance ‏(1998) על סבא שלה, תחת הקולוניזציה הבלגי קולוניזציה הבלגית, ו-Sorcière, la vie ‏(2004).[1]

Rentrer? מתאר את הבעיה של בריחת מוחות. הסרט זכה בפרס דרום / צפון של המועצה האירופאית ב-Rencontres Media Nord/Sud בז'נבה ב-1996. סרטה הקצר Une voix dans le Silence משנת 1996 מספר על המאבק של ברונו אדיקו, איש עם HIV מבנין. את סרטה הרביעי, Deux petits tours et puis s'en vont..., היא ביימה בשיתוף עם עמנואל קולוולה. הסרט עוסק בבנין, בתור מעבדת הדמוקרטיה האפריקאית, והוא זכה בפרס מקום שני לסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל FESPACO במרץ 1997. בסרטה משנת 1998 Un reve d'indépendance היא מתארת 35 שנים של עצמאות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הסרט בפרס "Images of Women" בטקס פרסי פסטיבל Vues d'Afrique במונטריאול באפריל 2000."Monique Mbeka Phoba". Clap Noir. אורכב מ-המקור ב-2010-07-16. נבדק ב-2018-11-30.

בשנת 2001 יצרה פובה את הסרט Anna, l'Enchantée. הוא מספר על אנה טקו, זמרת שזכתה במלגה ללימוד מוזיקה בצרפת. אנה מגיעה ללא הכנה מספיק טובה, ומחזיקה מעמד שם פחות משלושה חודשים. הסרט התיעודי זכה בפרס "Images of Women" בטקס פרסי פסטיבל Vues d'Afrique במונטריאול באפריל 2002."Monique Mbeka Phoba". Clap Noir. אורכב מ-המקור ב-2010-07-16. נבדק ב-2018-11-30. סרטה משנת 2006, Sorcière, la vie! מראה את חייו של אדם זקן, אשר היה עוזר רפואי תחת הקולוניאליזם הבלגי, רופא לאחר העצמאות, ולאחר פרישתו, הסכים לשמש כשופט מסורתי. הסרט בוחן את השכיחות של האמונה בכישוף בקהילה דרך מקרים המובאים בפניו.[2] ב-2007 היא סיימה סרט תיעודי על הנבחרת הלאומית של זאיר, הנמרים, אשר כיכבו בגביע העולם בכדורגל בשנת 1974. הקבוצה הזאת הייתה הראשונה מאפריקה שמדרום לסהרה שהשתתפה במונדיאל. Entre la coupe et l'élection (בין הגביע לבחירות) בוים בשיתף עם גי קאביה מויה.[3]

מ-1995 ועד 2007, התגוררה פובה בבנין, שם עבדה בהפקה, הפצה וקידום של קולנוע אפריקאי. היא יסדה את הפסטיבל לטלוויזיה וסרטים תיעודיים Lagunimages בשנת 2000.[4] מאז 2007 היא מתגוררת בבלגיה, שם גם השלימה תואר נוסף בתסריטאות.

מאז 2007, היא מחלקת את זמנה בין בלגיה למערב אפריקה. בשנת 2009, היא פרסמה אוסף שירה, Yemadja. בשנת 2010, היא השתתפה בסרט כשחקנית בפעם הראשונה, בסרט העלילתי הקצר של הבמאי הקונגולזי פאולאן מולומבה, Tout le monde a des raisons d'en vouloir à sa mère.[5].

ב-2014 היא הפיקה את הסרט העלילתי הקצר הראשון שלה: Sœur Oyo, על ילדים בפנימייה קתולית במבנזה-מבום, בעת הקולוניזציה הבלגית. עשיית סרט זה עורר בה את הרעיון להעביר כיתות אמן על הטאבו ששורר סביב התייחסות לקולוניזציה הבלגית בקולנוע הבלגי במהלך 40 השנים האחרונות. היא ערכה את השיעור יותר מ-20 פעמים בין 2015 ל-2017 הן בבלגיה והן בפסטיבלי קולנוע באפריקה, בפסטיבל סרטי הנשים של בריסל, בבתי ספר לקולנוע ואמנות, ועוד.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט תפקיד הערות
1992 Revue en vrac במאית
1997 Deux petits tours et puis s'en vont במאית
1998 Un rêve d'indépendance במאית, תסריטאית
2001 Anna l'enchantée במאית
2006 Sorcière, la vie! במאית, משתתפת, תסריטאית
2007 Entre la coupe et l'élection במאית, תסריטאית
2010 Tout le monde a des raisons d'en vouloir à sa mère שחקנית סרט עלילתי קצר
2014 Soeur Oyo תסריטאית, מפיקה סרט עלילתי קצר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Phoba MBEKA Monique". Africine.
  2. ^ "Mbeka Phoba, Monique. – Sorcière, la vie !". Cahiers d’Études africaines.
  3. ^ "Portait [sic] de Monique Mbeka Phoba, femme engagée et cinéaste passionnée". Bana Mboka. אורכב מ-המקור ב-2011-02-11.
  4. ^ "Monique Mbeka Phoba". Clap Noir. אורכב מ-המקור ב-2010-07-16. נבדק ב-2018-11-30.
  5. ^ תבנית:Lien web