מונקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נסיכות מונקו
Principauté de Monaco
Flag of Monaco.svg Coat of arms of Monaco.svg
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

גיברלטר אוסטריה בלגיה בולגריה קפריסין צ'כיה גרמניה דנמרק דנמרק אסטוניה ספרד פינלנד צרפת צרפת הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת יוון יוון הונגריה אירלנד איטליה איטליה איטליה ליטא לוקסמבורג לטביה הולנד פולין פורטוגל רומניה שוודיה סלובניה סלובקיה איסלנד מונטנגרו מקדוניה קרואטיה טורקיה טורקיה מלטה סרביה גרינלנד איי פארו נורווגיה נורווגיה האי מאן גרנזי ג'רזי אנדורה מונקו שווייץ ליכטנשטיין קריית הוותיקן סן מרינו אלבניה קוסובו בוסניה והרצגובינה מולדובה בלארוס רוסיה אוקראינה חצי האי קרים קזחסטן אבחזיה דרום אוסטיה גאורגיה אזרבייג'ן נחצ'יבאן ארמניה איראן לבנון סוריה ישראל ירדן ערב הסעודית עיראק רוסיה תוניסיה אלג'יריה מרוקוMonaco in Europe (-rivers -mini map).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי בעזרת האל
המנון לאומי ההמנון המונגאסקי
יבשת אירופה
שפה רשמית צרפתית
עיר בירה מונקו[1]
43°44′N 7°24′E / 43.733°N 7.400°E / 43.733; 7.400
העיר הגדולה ביותר מונטה קרלו (הרובע הגדול ביותר)
משטר נסיכות שושלתית
ראש המדינה
- נסיך מונקו
- שר המדינה
נסיך מונקו
אלבר השני
מישל רוגר
הקמה
- תאריך

8 בינואר 1297
שטח[3]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
1.95 קמ"ר[4]
245 בעולם
זניח
אוכלוסייה[5]
()

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

30,581 נפש[4] 
216 בעולם
15,682.56 נפש לקמ"ר
2 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 11.08%
גילאי 15 - 24 9.13%
גילאי 25 - 54 33.68%
גילאי 55 - 64 14.79%
גילאי 65 ומעלה 31.33%
תמ"ג[6]
(הערכה לשנת 2013)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

6,790 מיליון $ 
165 בעולם
222,033 $
1 בעולם
מטבע אירו[2] ‏ (EUR)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .mc
קידומת בינלאומית 377

נסיכות מונקוצרפתית: Principauté de Monaco, קרי: "פְּרָנְסִיפּוׁטֶה דה מונק‏ו", במונגאסקית: Principatu de Munegu) היא נסיכות המהווה עיר מדינה באירופה. מונקו שוכנת בריביירה הצרפתית, בקרבת הגבול עם איטליה. העיר העתיקה של מונקו ואזורים שנבנו בתקופות מאוחרות יותר נכללים בטריטוריה של מונקו.

מונקו נמצאת במקום השני בעולם (אחרי קריית הוותיקן) ברשימת המדינות העצמאיות בעלות השטח הקטן ביותר. תחום שיפוטה משתרע על פני 2.02 קילומטר רבוע בלבד, ונכון לשנת 2015 היא המדינה הצפופה ביותר בעולם, עם אוכלוסייה של 38,400 תושבים או 19,009 לקמ"ר.[7]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למקור שמה של מונקו יש מספר גרסאות: המילה הכנענית-פניקית "מנוחה" שהגיעה דרך הסוחרים הפיניקים שמצאו במקום מנוחה במסעות הסחר שלהם[8], או המילה היוונית "μόνοικος"[9] שבה כינו סוחרים יוונים את המקום.

מונקו נוסדה ב-1215 כקולוניה של ג'נובה. היא נשלטה על ידי בית גרימלדי מאז 1297, כאשר פרנסואה גרימלדי (François Grimaldi) תפס את המצודה המגנה על הסלע המפורסם כשהוא לבוש כנזיר פרנציסקני. יוצאת דופן היא התקופה בין 1789 ל-1814, שבה מונקו הייתה תחת שליטה צרפתית. במלחמת העולם השנייה, למרות מאמציה לשמור על נייטראליות, נכבשה מונקו על ידי איטליה, אחר כך על ידי גרמניה, ולבסוף שוחררה על ידי בנות הברית.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורת השלטון היא נסיכות שושלתית המנוהלת כך שהרשות המבצעת נתונה במשותף בידי הנסיך ומועצת הממשל. זו מונה ארבעה חברים, ובראשה שר החוץ. 18 צירי המועצה נבחרים אחת לחמש שנים.

ביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

למונקו יש צבא מוגבל וקטן (Corps des Sapeurs-Pompiers), המופקד בעיקר על ביצוע תפקידי הגנה אזרחית, על חילוץ ועל הענקת שירותי חירום בעת הצורך. ביטחון הנסיכות מוטל בעיקר על צבא צרפת. בנוסף ישנו כוח משמר הנסיך (Compagnie des Carabiniers du Prince). המשמר, שהוקם ב-1817 על ידי הנסיך אונורה הרביעי, מונה כ-100 חיילים ושלושה קצינים בלבד. בעוד החיילים הם מקומיים, הקצינים הושאלו מצבא צרפת.

המשטרה הלאומית של מונקו, המונה כ-520 שוטרים, אמונה על הביטחון ועל שמירת הסדר בנסיכות. כלולים בה גם יחידת שיטור ימי ומשמר גבול זעיר. קיימת במונקו גם יחידת אבטחת אישים - כוח המשמר של נסיך מונקו, המצוידת בנשק מודרני ומורכבת מ-115 קצינים ושומרים. מונקו היא חברה באינטרפול ורמת הפשיעה בה היא הנמוכה ביותר מבין כל המדינות החברות בו. משטרת מונקו היא חלק ממחלקת ביטחון הציבור של מונקו, שהוקמה ב-23 ביוני 1902. המשטרה כוללת את חטיבת משטרת הפלילים ובה מחלקת חקירות פשיעה, זיהוי פלילי ומשאבי מידע; חטיבת משטרת העיר, הכוללת יחידת התערבות מיוחדת המקבילה לימ"מ ומרכז פיקוד מבצעי; חטיבת נמל התעופה ויחידת השיטור הימי שהוקמה באוגוסט 1960.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלתה של מונקו מבוססת על הקזינו במונטה קרלו ועל שירותים ותעשייה זעירה. מקורן של כ-55% מן ההכנסות השנתיות של מונקו הוא ממע"מ, המשולם על עסקי המלונאות, הבנקים והתיירות. למרות זאת היא גם מייצרת מוצרי אלקטרוניקה, הנדסה, נייר, כימיקלים ופלסטיק. סחר החוץ שלה מבוסס על בושם, ביגוד, נייר, מוצרים סינתטיים וחומרי בניין. במונקו יש בממוצע 278,000 נופשים בשנה, מתוכם 85,000 אורחי ועידות וכנסים.

מונקו כמקלט מס[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי אין במונקו מס הכנסה אישי לסוגי עסקים רבים, למשקיעים ולעצמאיים המתגוררים במונקו ומוצאים את הכנסתם מחוץ למדינה. אולם, כלל זה אינו ישים ביחס לאזרחי צרפת המתגוררים במונקו. לכן, מונקו איננה יכולה לשמש מקלט מס לאזרחי צרפת, אלא לאזרחי מדינות אחרות בלבד.

אף ששכירים העובדים במונקו אינם משלמים מס הכנסה, הם חייבים בתשלום משמעותי של "דמי ביטוח לאומי" ביחס ישיר לגובה הכנסתם, היכול להגיע לשיעור של 40-50% מן ההכנסה הכוללת ואשר מופרש ישירות על ידי המעביד. דמי ביטוח לאומי אלה גבוהים משיעורי מס ההכנסה במדינות רבות אחרות. שיעור החיסכון במסים לאזרח זר החי במונקו תלוי במקורות ההכנסה של אותו אדם ועל אמנות המס הקיימות בין מונקו לבין מדינת הלאום של התושב (לכן, לרבים מעשירי תבל אין מגורים במונקו מקנים יתרונות מס כלשהם).

יתרונות המס של מונקו הביאו עשירים רבים למצוא בה "מקלט מס". כמה מביניהם ידוענים בולטים, אולם רובם אנשי עסקים אלמונים. ההערכה היא שיחס חשבונות הבנק במונקו הוא 11 על כל תושב(לערך 300,000 חשבונות). עם זאת מונקו איננה משמשת מרכז לרישום חברות מעבר לים (דוגמת פנמה, ברמודה, או סיישל). רישום חברות זרות אינו אפשרי במונקו ולכן המדינה אינה משמשת כמרכז פיננסי לחברות זרות. מיסוי עסקים במונקו אינו יוצא דופן, להבדיל ממיסוי הכנסות אישיות.

בשנת 2000 פרסם חבר הפרלמנט הצרפתי ארנו מונטבור דו"ח ובו האשים את מונקו בכך שהיא מהווה מרכז להלבנת כספים, בין השאר גם בבתי הקזינו שבמדינה, בזכות מדיניות המס שלה וכי הממשל מפעיל לחצים כדי שתופעות אלה לא יחקרו[10]. הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי פרסם החל משנת 1998 דו"חות על השפעות מקלטי מס על המערכת הפיננסית העולמית. מונקו לא הופיעה בדו"חות אלה קודם לשנת 2004[11], אז זכתה לגינויו של הארגון על חוסר שיתוף הפעולה מצידה בדיווחים כלכליים (כך גם זכו לגינוי דומה אנדורה, ליכטנשטיין, ליבריה ואיי מרשל). מונקו אף מופיעה ברשימת מקלטי המס של קרן המטבע הבינלאומית, זאת לצד רשימה ארוכה של מדינות אחרות[12].

אף מועצת אירופה החליטה לפרסם דו"חות המצביעים על מדינות המשמשות כמקלטי מס. בדו"ח שסקר את הפעילות הפיננסית לשנים 1998–2000 הופיעה מונקו לצד 22 מדינות אחרות. מונקו סירבה להמשיך ולשתף פעולה עם עורכי הדו"ח בסקירות שנערכו בשנים 2001–2003 ובשנים 2005–2007[13].

מונקו זוכה לשבחים על מדיניות המס שלה מצד מכוני חשיבה אירופים ואמריקאים בעלי אידאולוגיה ליברלית, השואפת להקטנת המעורבות הממשלתית בפעילות הפרט[14][15].

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונקו תחומה בין צרפת בצפון וחוף הים התיכון בדרום ובה שלושה אזורים: לה קונדמין - אזור עסקים שסביב הנמלים, מונטה קרלו - רובע הבילויים והבירה מונקו.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במונקו יש 35,000 נפשות. התפלגות אתנית: 28% צרפתים, 19% איטלקים, 21% מונגאסקים והשאר אירופאים. התפלגות דתית: 95% מהאוכלוסייה הם קתולים.

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה הרשמית היחידה במדינה היא צרפתית. כמו כן רווחות איטלקית, אנגלית ושפה מקומית - מונגאסקית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מונקו היא עיר מדינה.
  2. ^ לפני שנת 1999 - פרנק צרפתי.
  3. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-18 ביולי 2016
  4. ^ 4.0 4.1 תמ"ג - הערכה לשנת 2013
  5. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-11 בפברואר 2017
  6. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-11 בפברואר 2017
  7. ^ http://www.monacostatistics.mc/IMSEE/Publications/monaco-statistics-pocket Monaco Statistical Data of 2016
  8. ^ על פי הספר דברי ימי צרפת של אנדרה מורואה (תשכ"ג), עמוד 14
  9. ^ מונויקוס - בית בודד
  10. ^ http://www.assemblee-nationale.fr/11/rap-info/i2311-2.asp
  11. ^ Stage Report 2004: Project of OECD on the detrimental tax practices, OECD, Paris, 2004
  12. ^ http://www.imf.org/external/np/mae/oshore/2000/eng/back.htm
  13. ^ First Mutual Evaluation Report on the Principality of Monaco, Moneyval, Strasbourg, 2003
  14. ^ http://www.iea.org.uk/record.jsp?type=pressArticle&ID=295
  15. ^ http://www.cato.org/pub_display.php?pub_id=9241