מוסלמים לשעבר
מוסלמים לשעבר או אקס-מוסלמים (בערבית: مرتدين) הם אנשים שמתקופת הינקות גדלו כמוסלמים או התאסלמו במהלך חייהם הבוגרים, ולאחר מכן בחרו להפסיק להאמין בתוכן האסלאם מסיבות שונות.[1] קבוצת האנשים הללו, אשר ידועה במונח "כְּאֵפֶר/כְּאֵפִּירָה" או "מֻרְתַדּ/מֻרְתָדָה", נתקלת באתגרים רבים שקשורים לתוכן, ההיסטוריה וההשלכות של האסלאם, לתרבות האסלאמית, לדין האסלאמי (שריעה) כמו גם לתרבות המוסלמית המקומית, ביחס לעזיבה של מוסלמים את האסלאם.[2]
לפי סקר שנערך בשנת 2010 על ידי מרכז המחקר פיו שבחן שורת שאלות ברחבי מדינות מוסלמיות בעולם, בהן אחוזי תמיכה בארגוני טרור אסלאמיים כגון חמאס, חזבאללה ואל-קאעדה, פיגועי התאבדות, אוסאמה בן לאדן ועונש מוות למוסלמים לשעבר שכפרו באמונה באסלאם, מצא שהאחוז הגבוה ביותר של תמיכת רוב בקרב הנסקרים בהוצאה להורג של כופרים באסלאם היה בירדן עם 86% אחוזי תמיכה ונמשך עם רוב של 84% במצרים, 76% בפקיסטן ו-51% בניגריה. מיעוט של 30% נמצא באינדונזיה.[3]
מאז תחילת המאה ה-21 חלה מגמה של עלייה חדה בדמוגרפיה של מוסלמים לשעבר ממדינות שונות ברחבי העולם, שהקימו תנועות ספרותיות וחברתיות משותפות, כמו גם רשתות וארגונים של תמיכה הדדית, כדי להתמודד עם הקשיים שקשורים לעזיבת האסלאם במדינות מוסלמיות, ולהגביר את המודעות לסוגיות הרבות של הפרת זכויות האדם שעומדות בפני מוסלמים לשעבר והסיבות שבגללן עזבו את האסלאם, בהם מועצת המוסלמים לשעבר של בריטניה או מוסלמים לשעבר של צפון אמריקה שידוע כארגון המוסלמים לשעבר הגדול בעולם.[4]
סיבות ותהליך עזיבת האסלאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיימון קטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדברי הספר "הכופרים: כשמוסלמים עוזבים את האסלאם" (2015) מאת האקדמאי סיימון קוטי (אנ'), התהליך האינטלקטואלי של עזיבת האסלאם בקרב מוסלמים לשעבר מתחיל עם הטלת הספק לגבי תוכן האמונה באסלאם והתרגול שלה. במסורת האסלאמית, הטלת ספק לגבי האסלאם בדרך כלל ננזפת קשות באיומי גיהנום בחיים שלאחר המוות בקרב ילדים מוסלמים, ומקושרת להשתלטות של שדים על הנפשות של מוסלמים בוגרים. לכן, מוסלמים שמטילים ספק בתוכן האסלאם נוטים להיות מיואשים באופן משמעותי, החל מהשמעת טיעון של אד הומינם כנגד מי שמעלה את הספקות ועד לענישה שלו באכזריות. המעמד הזה יוצר לחץ חברתי לא להטיל ספקות ולא לסטות מהסטטוס קוו שהוא האמונה באסלאם, מה שמוביל לחששות עמוקים בקרב מטילי הספק שמרגישים שאם הספקות שלהם יתגלו, הם יובילו לתגובה חריפה נגדם מצד החברה המקומית. לפיכך, הצעדים הבאים של ספקנים הם צנזורה פנימית וניסיונות לדכא את מחשבות הטלת הספק שלהם בתוכן האסלאם שחוזרות על עצמן, ומובילות אותם להרגיש תחושות של תסכול ובדידות. במחקר של קוטי, מרואיינים מוסלמים לשעבר הצהירו בנוסף בפן האינטלקטואלי שלהם לגבי הטלת הספק באסלאם על רקע "חוסר עקביות דתית נתפסת באסלאם" לצד "הברבריות של פסוקים בקוראן". מרואיין מוסלמי לשעבר אחר טען בפני קוטי כי למעשה רבים מהמוסלמים לשעבר במקורם היו מאוד אדוקים באמונה שלהם באסלאם, אבל כאשר הם למדו את כתבי הקודש המקוריים וחיי מייסד האסלאם מוחמד לעומק כדי להציג הוכחות למביעי ספקות, הם בסופו של דבר הפכו למוסלמים לשעבר בעצמם.[7]
קוטי ממשיך לתאר בספר שלו כי קשה מאוד למוסלמים להביע ספקות ושאלות בנוגע לאסלאם, בעוד שמי שזוכה להזדמנות הזו, חייב לערוך חיפוש עצמי באינטרנט בשביל זה, ואם הוא רוצה לשאול שאלות מישהו שמוגדר כמומחה לאסלאם, עליו לעשות את זה בזהירות רבה כדי להימנע מהאשמות של כפירה. לכן, במקום לשאול "מדוע אללה אמר משהו בקוראן", לדברי קוטי, ספקנים צריכים לנסח מחדש את השאלה שלהם "בשפה נכונה" ולשאול "למה אללה התכוון במה שהצהיר בקוראן". במקרים אחרים, ספקנים משתמשים בשרת פרוקסי שדרכו הם ישאלו את השאלות שלהם באופן אנונימי כדי להיות בטוחים שהזהות שלהם לא תתגלה ובכך לא יתמודדו עם עוינות פוטנציאלית. מאחר שספקות רבות אינן נענות בקרב הספקנים המוסלמים, התוצאה היא רמה נוספת של חוסר שביעות רצון. במחקר שלו קוטי טען כי מוסלמים לשעבר מיקדו את הספקות שלהם בעיקר בטענות היותה של האסלאם "דת האמת" ובתועלת והמוסר של איסורים וציוויים אסלאמיים שונים.
הסוציולוג פיל צוקרמן מסכם את נקודותיו של קוטי בנוגע לסוגי הספקות שמעורבים בהם מוסלמים לשעבר בדרך לעזוב את האסלאם באמצעות: ספקות אפיסטמולוגיים, מוסריים ואינסטרומנטליים, כמו גם צורות של ספקות כגון חוויות אישיות משמעותיות, חשיפה לחלופות, גילויים חדשים בכתבי הקודש, ניכור רוחני, אירועים פוליטיים ועוד. ספקות אפיסטמולוגיים מפקפקים במיתוס הבריאה האסלאמי (אנ'), והסתירות בין המושגים של בחירה חופשית וגזרה מראש באסלאם. ספקות מוסריים נוגעים לנושאים כמו "מדוע ילדים לא מוסלמים או אנשים טובים אבל לא מוסלמים מושלכים לגיהנום" לפי התאולוגיה האסלאמית. ספקות אינסטרומנטליים מפקפקים בתועלת ובמוסריות של ציוויים או איסורים אסלאמיים, כמו היחס לנשים באסלאם, שכולל את המגבלות האסלאמיות על השתתפות של נשים בספורט שלדברי הספקנים "פוגע בצמיחה אינדיבידואלית והשתתפות חברתית-תרבותית של נשים בחברה".
המחקר של קוטי מצביע על כך שמוסלמים לשעבר שאינם מצהירים על הזהות שלהם מרגישים שהם בוגדים בזהות האמיתית שלהם ומרמים בנוסף את היקרים להם בתהליך, מצב שמוביל לתחושה של בושה על המשך העמדת הפנים שלהם כמי שמאמנים באסלאם לצד תחושות של בדידות מאחר שאין להם עם מי לשתף את התחושות שלהם בקרב החברה המקומית שלהם. מצד אחד, מוסלמים לשעבר בוחרים לעיתים קרובות להפחית את המחויבות שלהם ליחסים חברתיים שדורשים מהם להמשיך להעמיד פנים שהם מוסלמים, ומצד שני, לעיתים קרובות אין להם את היכולת לבחור את מעמד היחסים החברתיים שהם מעדיפים להיות בו, מה שמוביל להחמרה של תחושת הבדידות שלהם ביחס לנושא. קוטי מתאר בספר שלבים שונים בדרך לעזיבה של האמונה באסלאם, שכוללים: התכחשות עצמית, בלבול, אשמה, כעס, חרדה, התרגשות, חשיפה, הקלה ועוד.
ח'ליל ביליסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחקר של ח'ליל ביליסי משנת 2007 ביליסי קובע שניתן לסווג את המניעים לעזיבת האסלאם באופן רחב לשתי קטגוריות, מניעים אינטלקטואליים ואידאולוגיים או מניעים חברתיים וחווייתיים.[9] ממצאי המחקר של ביליסי קובעים כי בקרב מוסלמים לשעבר עם מניעים אינטלקטואליים/אידאולוגיים, נראה שהדברים הבאים חשובים:
- מעמד האישה באסלאם.
- הפרות של זכויות האדם בתוכן השריעה (הדין האסלאמי).
- סיבות שונות לבעייתיות של ספר הקוראן (אנ').
- ביקורת כלפי אורך חייו ודמותו של מייסד האסלאם מוחמד שמשמש כמקור השראה עבור מוסלמים.
- ביקורת כלפי האסלאם כדת לא הגיונית בעלת סתירות רבות.
- קללת הגיהנום הנצחית נגד בני אדם שמוגדרים כטובים אך אינם מוסלמים.
- החוקים והציפיות המחמירות של האסלאם.
- חוסר היותה של האסלאם כמי שפונה לקהל אתני אוניברסלי בעל תרבויות ומנהגים שונים אלא מאורח חיים בעל תרבות ערבית אתנית בלבד (ראו: שעוביה).
- אמינות תוכן הקוראן (אנ') והחדית' (אנ').
בין המוסלמים לשעבר עם מניעים חברתיים וחווייתיים, ביליסי מציין את הסיבות הבאות:
- מפגשים עם מוסלמים רשעים ואכזריים.
- ראייה של מוסלמים בעמדות כוח כמדכאים (ד'ימי, ג'יזיה, תנאי עומר, סחר העבדים שמדרום לסהרה).
- נחשלות בקרב מוסלמים.
- התעללות בנשים על רקע מעמד האישה באסלאם על ידי מוסלמים.
- התעללות בלא מוסלמים על רקע היותם "כופרים" (בערבית: كافر) על ידי מוסלמים.
- מצב אשלייתי שבו מוסלמים נמצאים ביחס לתפיסה של האסלאם.
המחקר של ביליסי מייחס אפליה מגדרית ורגשות דוחים עקב חוויות ותפיסות אינדיבידואליות שליליות כמניעים הבולטים ביותר של מוסלמים לשעבר לתהליך העזיבה שלהם את האסלאם. כדוגמה לאופיים המדכא של מוסלמים או תרבויות אסלאמיות באופן כללי לדברי המשתתפים במחקר, ביליסי הצהיר כי חלק מהמוסלמים לשעבר ציטטו את החוויה של רצח העם הבנגלי בשנת 1971, שכלל רצח עם של מיליוני מיעוטים בנגלים הינדים במזרח פקיסטן על ידי הכוחות המזוינים של פקיסטן, כדוגמה לאופיים המדכא של מוסלמים בעמדות כוח. ביליסי הוסיף כי בדומה למקרים רבים אחרים של התאסלמויות, מספר ניכר של מוסלמים שגילו לראשונה אזורים נוספים שרחוקים מהגבולות שבהם גדלו במשך חייהם ונחשפו לנקודות מבט אחרות משלהם - עוזבים את האסלאם. לדברי ביליסי, הסיבות עבור עזיבת האסלאם מגיעות מאנשים מרקעים אתניים שונים וקבוצות גיל שונות מכל רחבי העולם כאשר דרום אסיה, דרום-מזרח אסיה, המזרח התיכון, צפון אפריקה והעולם המערבי הם האזורים הבולטים ביותר שבהם החלו להופיע מוסלמים לשעבר, בעוד שמין רוב המוסלמים לשעבר תואר כמשתנה ביחס לגאוגרפיה שממנה הם מגיעים.
בתור דוגמאות, ביליסי הצהיר במחקר שלו לגבי מוסלמי לשעבר שחש כי ההתעסקות של הקוראן ב-"היבטים טריוויאליים" ביחס לחייו הפרטיים של מוחמד הם "מוזרים". בדוגמה נוספת, מוסלמי לשעבר טען שהחיים שלו כמוסלמי "כפו עליו בחירות חברתיות מגבילות וגרמו לו להימנע מהזדמנויות שונות כדי למלא ציוויים אסלאמיים" בעודו גינה את מעמד האישה באסלאם ונישואי הקטינים שביצע הנביא מוחמד עם אשתו עאישה בהיותה בת 6 ויחסי מין בהיותה בת 9 כפי שכתוב בצחיח אל-בוח'ארי.[10] לפני שהחליט לעזוב את האסלאם, מוסלמי לשעבר אחר טען בפני ביליסי כי מצא את הרעיון של "קללת גיהנום נצחית נגד בני אדם שמוגדרים כטובים אך אינם מוסלמים" כ-"נוראית".
נג'מה אל-זידג'אלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי המחקר של נג'מה אל-זידג'אלי, למרות הגבלות בסיכון גבוה, מוסלמים לשעבר בחברות ערביות יכולים להצליח להקים קהילות מקוונות ולחלוק רעיונות מאתגרים שמחלחלים ברחבי מדינות ערב.[11] אל-זידג'אלי מצהירה כי מוסלמים לשעבר, בעקבות למידה קפדנית של תוכני האסלאם, מגיעים למסקנה שהם "לא עומדים יותר בהיסטוריה, בספרים ובעקרונות של האסלאם" מתוך "כבוד לאנושות ולהגיון". אל-זידג'אלי אומרת שהקהילה המוסלמית לשעבר מגוונת, בעוד שחצי ממנה מתנצר. בעוד שדוח המדיה החברתית הערבית 2018 הצביע על השתתפות נמוכה יותר של נשים ערביות ברשתות החברתיות, אל-זידג'אלי טוענת שפעילים רבים מתוך המוסלמים לשעבר הן נשים מערב הסעודית ומכווית, בעוד שאינטראקציות הדדיות ואירועים פוליטיים וחברתיים בחברות ערביות מובילים למחזוריות של שיח בקרב מוסלמים לשעבר. ברשתות החברתיות מוסלמים לשעבר מפרסמים תוכן של הומור, סאטירה, עובדות, תיקונים, שאלות רטוריות ועוד לגבי האסלאם, בעוד שבתחילת המגמה של המוני המוסלמים לשעבר בתחילת שנות ה-2000, הקוראן עצמו לא היה נתון תחת ביקורת. עם זאת, אל-זידג'אלי טוענת כי המעמד הזה השתנה עם הזמן וכעת כלל הטקסטים האסלאמיים הן בקוראן והן בחדית' פתוחים לביקורת על ידי מוסלמים לשעבר.
אקטיביזם של מוסלמים לשעבר לדברי אל-זידג'אלי כולל:
- ערעור והכפשת עקרונות מפוקפקים בספרות האסלאמית, לרבות בקוראן, בחדית' ובהיסטוריה של האסלאם.
- העלאה לדיון של התנהגויות תרבותיות מפוקפקות באסלאם בהם האידאולוגיה הנפוצה של הגדרה עצמית בתור מוסלמי תחילה ורק לאחר מכן כבן אדם, תפקידים מגדריים לא הוגנים בין גברים לנשים או תרגול הבעת חוסר האמפתיה "שאמאטה" (תרגול של מציאת שמחה בסבל של אחרים, בערבית: الشماتة).
- העלאה ושיתוף סרטונים, עובדות, ציטוטים וספרים בנושאים רלוונטיים של קולות ערביים ובינלאומיים שונים שמתמקדים בהתמודדות עם תכנים אסלאמיים מפוקפקים שמוטבעים באופן נרחב בקרב מוסלמים באמצעות תוכניות הלימודים בבתי ספר והספרות האסלאמית.
- ערעור על ההיסטוריה המוצגת באופן מסורתי באסלאם.
- השתתפות בדיבייט ציבורי מקוון או פנים אל פנים מול מוסלמים.
- מתן לייקים ושיתופים של תכנים מארגונים מקוונים של מוסלמים לשעבר.
- שיתוף הודעות פרטיות אנונימיות של מוסלמים לשעבר במדינות עוינות.
דוגמאות לספקות של מוסלמים לשעבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאמר באתר החדשות "Firstpost" (אנ') על מוסלמים לשעבר בהודו מאת העיתונאי תופייל אחמד (אנ') במאי 2017 הציג מרואיין הודי שלא היה יכול להאמין שאללה שהוא "כל כך גדול לא יהיה בעל חוש של הוגנות והוא ישלח את כל הילדים הלא מוסלמים לגיהנום על היותם כופרים", כמו גם ביקורות כלפי מנהגים אסלאמיים שונים מאת מרואיינים אחרים, בהם: איסור על הטלות ספק ביחס לתכנים באסלאם, תרגול שנאה כלפי כופרים, שנאה למיני בעלי חיים מסוימים כמו כלבים (אנ') ועוד.[12] בדוגמאות שצוטטו במחקרן של טימו פאוהא ואטפה אגאיי משנת 2018, כאשר ספקנים השוו את האסלאם לאמונות אחרות, הם שקלו את האפשרות שהאמונות האחרות צודקות, למדו כתבי קודש שונים אחרים והיו פתוחים לשאלות. במחקר של סיימון קוטי משנת 2015 רבים מהמרואיינים המוסלמים לשעבר ציינו שאללה "שלא נראה כמספק הוכחה מוצקה לקיומו" שרוצה "לשלוח את כל מי שמטיל בו ספק לתקופת זמן של נצח בגיהנום" גם אם הם אנשים מוסריים שמנהלים אורח חיים טוב "אינו תואם את התכונות של חסד או הוגנות שנוהגים לייחס לאלוהים". דוגמאות נוספות לשאלות מעוררות ספק שהועלו על ידי מוסלמים לשעבר ספק במחקר של סיימון קוטי בשנת 2015 נגעו לאופן מדוע "האל האסלאמי נראה קנאי, חסר ביטחון ודורש סגידה כל הזמן", איסור על קיום יחסים רומנטיים עם בני דתות אחרות עבור נשים מוסלמיות בניגוד לגברים מוסלמים, עונשים אכזריים על כפירה באסלאם ועוד.
קוטי מתאר המחקר שלו שרבים מהמוסלמים לשעבר שהיו אדוקים בטקסים הדתיים שלהם עשו זאת בין היתר כדי לרצות את היקרים להם. עם זאת, ברגע שהם למדו ובדקו לעומק את כתבי הקודש האסלאמיים, הם נתקלו בהמון מעשים "בלתי מוסברים מפוקפקים ומטרידים שנעשים בשם אללה" כגון קטעים אלימים שבהם אללה "זורק כופרים שהיו בני אדם טובים במשך חייהם לנצח לגיהנום" או טבח אנשי השבט היהודי בני קורייט'ה בצפון חצי האי ערב במהלך קרב השוחה כחלק מחייו של מייסד האסלאם מוחמד, שנאלצו להיכנע במהלך הקרב למוסלמים ותחת פיקודו של מוחמד כמעט כלל הגברים היהודים מתוך השבט נרצחו בעריפת ראש מלבד כמה שנאלצו להתאסלם בכפייה, בעוד שאלף נשים וילדים מבני השבט נשבו, אולצו להתאסלם ונמכרו לעבדות או ציון של אירועי טרור אסלאמי מודרניים שהיו מונעים או מוצדקים (ג'יהאד) על ידי כתבי קודש אסלאמיים כ-"מלחמה נגד כופרים". במהלך דיון פאנל של מוסלמים לשעבר מצפון אמריקה באוניברסיטת קולורדו בולדר, נשים מוסלמיות לשעבר מלבנון וערב הסעודית הצהירו שהבריחה ממדינות המוצא שלהן התרחשה בעקבות "חיים תחת שליטה יום-יומית מלאה בדיכוי מגדרי, בידוד והתעללות מצד המשפחות והקהילות באמצעות נרטיבים אסלאמיים".[13]
אתגרים בילדות ובשנות התבגרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרואיינת מוסלמית לשעבר במחקר של סיימון קוטי פירטה את הפחד של "אש הגיהנום וזעמו של אללה שמוטלים על מוחות מוסלמים צעירים" שהשפיעו על כך שבסופו של דבר היא האמינה שהבריונות שהיא חוותה בתקופת הבית ספר שלה עשויה להיות "תוצאה של הטלת הספק שלה באסלאם". מרואיין מוסלמי לשעבר אחר הצהיר בפני קוטי לגבי הפחד משייטן (שד שמסית בני אדם לבצע חטאים, בערבית: شَيْطَان) והאיום שלאחר מכן מהנוהג של גירוש שדים כדי "להסית ילדים מלהטיל ספק באסלאם". מרואיינת נוספת של קוטי אמרה שהיא "פחדה לשאול שאלות על האסלאם" כי "לימדו אותה שלא לחקור", אבל כשהשאלות והספקות שלה עלו, היא לא הרגישה בטוחה לדון בהם עם אף אחד, מהורים ועד מורים, מאחר שהיא "לא ידעה איך הם יגיבו". לדברי קוטי, הפחדים הללו בקרב ספקנים מתקופת הילדות נמשכים גם לבגרות.
השפעות מדעיות וספרותיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ח'ליל ביליסי מצהיר שהעזיבה של האסלאם מושפעת עמוקות מיצירות ספרות שונות, כולל אלה של הסופרים המוסלמים לשעבר טסלימה נסרין (אנ') מבנגלדש וסלמאן רושדי מהודו, כמו גם פילוסופים ומדענים שונים בהם קרל סייגן.
חיים כפולים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדברי הסופרת הפקיסטנית פרזנה חסן מוסלמים רבים לשעבר נאלצים להסתיר את חוסר האמונה שלהם מבני המשפחה הקרובים, מהחברים והקהילות שלהם, מאחר שהם חוששים לקבל דחייה חברתית.[14] חסן אומרת כי מוסלמים לשעבר צריכים לחיות "חיים כפולים" מתוחים במיוחד אם הם מוקפים בבני משפחה מוסלמים אדוקים, שכתוצאה מכך הם מחויבים להעמיד פנים שהם "מוסלמים תרבותיים" שמשתתפים בכל הציוויים שנראים לעין של האסלאם, תוך כדי שהם שומרים את היותם מוסלמים לשעבר בסוד.
סיימון קוטי מצהיר כי מוסלמים לשעבר שלא הצהירו בפומבי שהם עזבו את האסלאם צריכים להתמודד עם עמדות לא מרוצות מצד הקרובים שלהם כלפי אי ציותם לעקרונות שונים של האסלאם, בעוד "שלשקר, להסתיר ולהתנהג בצורה שהיא לא אותנטית" נותרת משימה קשה עבור מוסלמים לשעבר תחת מעקב חברתי תמידי של המשפחה, החברים והקהילה המקומית. ההשפעה הנפשית של המאמץ הזה להסתיר את המחשבות האמיתיות שלהם הופכת לכבדה עבור אנשים רבים, ובכך, הופכת את תהליך עזיבת האסלאם לארוך טווח, מפרך ותובעני מבחינה פסיכולוגית. מכיוון שהחברה לעיתים קרובות סביב מוסלמים לשעבר מחזיקה בדעה שפעולות כמו עזיבה של האסלאם הן חטא חמור, הדבר גורם לחרדה מוגברת ותחושת אשמה בקרב מוסלמים לשעבר פוטנציאלים, בעוד שחוסר היכולת שלהם להביע את הרגשות הללו לאדם קרוב מובילה לתחושות של חוסר ודאות, אשמה, ספק עצמי, בדידות ודיכאון, כאשר חוסר מגע עם אנשים בעלי דעות דומות והיעדר רשתות תמיכה מחריפים את התחושות.
מחקרו של ח'ליל ביליסי מציג שמוסלמים לשעבר שמסתירים את הזהות שלהם נוטים בדרך כלל להסתיר את תהליך עזיבת האסלאם שלהם בעיקר מחשש לפגיעה על רקע טרור אסלאמי, או מאחר שהם אינם רוצים ליצור פירוק פוטנציאלי של יחסים עם אדם שהם אוהבים. אל-זידג'אלי מצהירה שמאז תחילת המאה ה-21 רשתות חברתיות שנוסדו כמו פייסבוק, וואטסאפ וטוויטר החלו לספק מרחב בטוח למוסלמים לשעבר שמסתירים את הזהות שלהם להביע את הזהות שלהם באמצעות טכנולוגיה, שהובילו מוסלמים לשעבר למלא תפקידים אנונימיים בולטים של שינויים חברתיים שהתרחשו במאה ה-21 במדינות המפרץ הפרסי בעלות אחוזי הפנאטיות הגבוהים ביותר.
רדיפה והפרה של זכויות אדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתי משפט במלזיה סירבו לאשר שינויי דת או נישואים למי שאינם מוסלמים לאורך השנים בין היתר עבור אזלינה ג'ילני, שהורשתה לשנות את השם שלה ללינה ג'וי (אנ'), אבל לא את סמן הדת שלה בתעודת הזהות לנצרות. במקרה אחר, נראישה בוכרי נאלצה להגיש צו הביאס קורפוס נגד ההורים שלה ולברוח ממלזיה כדי להתחתן עם הבן זוג הלא מוסלמי שלה. במקרה נוסף ממלזיה, רבתי מסוסאי גדלה בתור הינדית על ידי סבתא שלה לפני שההורים שלה התאסלמו. עם זאת, כאשר מסוסאי נישאה לבן הזוג ההינדי שלה וביקשה לשנות את רישום הדת שלה להינדואיזם, הרשויות במלזיה דחו את הבקשה שלה וחטפו ממנה את הבת שלה ומסרו אותה לאמה המוסלמית בתגובה.[15] באוגוסט 2021, מוסלמי לשעבר מקרלה, שידוע כיוטיובר מפורסם ועבד במשך שנתיים בדובאי, נעצר ונידון לשלוש שנות מאסר בגין ביקורות על תוכני הקוראן והחדית' שהביע בחשבון היוטיוב שלו בעבר על ידי הרשויות של איחוד האמירויות הערביות בטענה של "חילול הקודש" של האסלאם לאחר שעובדים זרים מוסלמים מקרלה הגישו נגדו תלונה במשטרת דובאי.[16]
הקמת תנועות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המונח "תנועת המוסלמים לשעבר" משמש לתיאור התנועה החברתית של יחידים וקבוצות שהתנערו מאמונה בתוכן האסלאם, ושואפים לנרמל התנגדות ועזיבה של האסלאם בעולם המוסלמי,[17] ולספק תמיכה במוסלמים לשעבר אחרים שביצעו את המעשה או נמצאים בתהליך העזיבה על ידי רשתות תמיכה.[18] על רקע סקר מטעם מרכז המחקר פיו משנת 2017 בנושא, העיתון וול סטריט ג'ורנל פרסם מאמר שבו קבע כי כמאה אלף בני אדם בארצות הברית עשויים לעזוב את האסלאם מדי שנה, בעוד שגם אם מתאסלמים יצטרפו במספרים דומים, אלו שיעזבו ישפיעו בסופו של דבר על מעמד האסלאם במדינה יותר ממה שיעשה כל מתאסלם.[19] אקטיביזם של מוסלמים לשעבר כולל שימוש בסדרה של עיתונים, התכנסויות ציבוריות בברים, בתי קפה ומסעדות כמו גם פלטפורמות מקוונות. לדברי פרזנה חסן, אקטיביזם של מוסלמים לשעבר גורם לעולם המוסלמי "להתמודד עם התבוננות פנימית לגבי השלכות שונות של האסלאם על העולם".[20]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסוקי השטן (1988–2000)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
התנגדויות של מוסלמים ברחבי העולם לפרסום פסוקי השטן (1988) מאת הסופר המוסלמי לשעבר סלמאן רושדי שהובילה בהמשך למה שנודע כ-"שערוריית פסוקי השטן" (אנ') בקנה מידה עולמי, הניעו את הסופר והפעיל ההודי אבן ווראק לכתוב את הספר שלו "למה אני לא מוסלמי" בשנת 1995 בהגנה על רושדי וכופרים מוסלמים לשעבר אחרים, ובהמשך גם לכתיבה של שורת ספרים מטעמו שמבקרים את הקוראן ומייסד האסלאם מוחמד.[21] 3 שנים לאחר מכן ייסד ווראק ומוסלמים נוספים לשעבר את ארגון הסופרים "המכון לחילון החברה האסלאמית" כדי לתמוך באינטרסים של כופרים באסלאם ולהביע במשותף ביקורת על האסלאם.
השפעת המדינה האסלאמית (1999–הווה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לעלייתו של ארגון הטרור האסלאמי שנוסד בשנת 1999, המדינה האסלאמית, שהכריז על ח'ליפות אסלאמית ביולי 2014 וביצע מאז הקמתו באמצעות עשרות אלפי הפעילים שלו סדרת מעשי טרור, טבח, רצח עם ועבדות מינית שיטתית כלפי לא מוסלמים תוך כדי ציטוט פסוקים שכתובים בקוראן והחדית' כהצדקה למעשים, נראתה השפעה עצומה על מוסלמים ברחבי העולם בתהליך ההתנתקות שלהם מהאמונה בתוכן האסלאם לאורך השנים. בתקופה שבין 2014 ל-2019 נראתה עלייה במספר המוסלמים הכורדים שהמירו את אמונתם לזורואסטריות, האמונה המקורית של אבותיהם האתניים שהייתה קיימת באזור לפני הכיבוש המוסלמי של פרס על ידי פולשים ערבים מח'ליפות ראשידון בין שנת 632 לספירה עד 651 לספירה, שהוביל לנפילת האימפריה הסאסאנית ולדעיכת הדת הזורואסטרית. הזינוק תואר בעיקר כמי שנוצר לאחר "עדות לשנות האלימות והברבריות" שבוצעו על ידי הפעילים המוסלמים של הארגון באזורים השונים עם נוכחות כורדית.[22][23]
בעקבות פיגועי 11 בספטמבר (2001–2006)
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתקפות הטרור האסלאמי של ארגון הטרור אל-קאעידה ב-11 בספטמבר 2001 (שידועות בכינוי פיגועי 11 בספטמבר) על מגדלי התאומים ומרכז הסחר העולמי בעיר ניו יורק והפנטגון בוושינגטון די סי. שהובילו להרג של 2,977 איש והפכו לפיגועי הטרור הגדולים ביותר בהיסטוריה של האנושות, השפיעו באופן חסר תקדים על מגמת כפירות בתוכן האסלאם ועל התפשטות של מוסלמים לשעבר ברחבי העולם, שהאיצו את תהליך נטישת האמונה שלהם באסלאם, או סימנו את המאפיין הראשון של הטלת ספק לגבי אמונה בתוכן הקוראן והחדית', בעקבות התבססות על טקסטים אסלאמיים שבהם השתמשו המחבלים בפיגועים כדי להצדיק את התקפות הטרור נגד כופרים. עלי סינה (אנ'), מוסלמי לשעבר שהתנצר, ייסד בעקבות האירועים את האתר חופש אמונה בינלאומי (FFI) באוקטובר 2001. באותן שנים, הסופר אבן ווראק ליקט בספר שלו "עזיבת האסלאם: הכופרים מדברים" (אנ') משנת 2003 אוסף של סיפורים של עזיבת האסלאם ממוסלמים לשעבר ממדינות שונות בעולם.
.jpg)
בעקבות סדרת אירועים של טרור אסלאמי שראתה כולל ילדים להורים מוסלמים שמעודדים את פיגועי 11 בספטמבר לאחר שבדקו שאכן ניתן למצוא את ההצדקות של המחבל הסעודי אוסאמה בן לאדן לכך בפסוקי הקוראן, מדענית המדינה והפעילה החברתית אייאן חירסי עלי מסומליה, עזבה את האמונה באסלאם בשנת 2002 והפכה לאחת מהמבקרים הידועים ביותר נגדה בעולם.[25] בגלל העוינות הגלויה שלה לנוכחות האסלאם בספרה הציבורית בהולנד, שבה הפכה לחברת בית הנבחרים של הפרלמנט ההולנדי בין השנים 2003–2006, חירסי עלי החלה לקבל איומי מוות רבים על העזיבה והביקורת שלה על האסלאם מצד מוסלמים מקומיים ומחוץ לשטחי המדינה, שהגיעו לשיאן ברצח הבמאי ההולנדי תאו ואן גוך בנובמבר 2004 (על ידי מחבל מוסלמי ממרוקו) שאיתו הפיקה את הסרט הביקורתי נגד האסלאם, "כניעה" שיצא לאור באותה שנה. מאמרים של ביקורות כלפי האסלאם מטעם חירסי עלי לאורך השנים קובצו מאוחר יותר לשני אוספים, "מפעל הבן: על נשים, אסלאם והיטמעות" (אנ') משנת 2002 ו"הבתולה הכלואה" (אנ') משנת 2004, שהפך לרב-מכר בינלאומי ותורגם למעל 10 שפות שונות עד מאי 2006.[26] בעקבות פרסום האוספים, ב-2006 סוגיות סביב קשיים שאיתם מתמודדים מוסלמים לשעבר בהם העיתונאי האיטלקי ויליד מצרים מג'די עלאם (אנ'), נכנסו לשיח היום יומי בצרפת שהתבטאו בין היתר בדיון הביקורת על האסלאם של המורה לפילוסופיה הצרפתי רוברט רדקר (אנ') ביומון לה פיגארו. באותה שנה הוציאה חירסי עלי את הספר "כופרת" ובשנת 2010 את "נוודת: מהאסלאם לאמריקה" (אנ') שנכנסו לרשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס.[27][28]
הקמת ארגוני בכורה מוסלמים לשעבר באירופה (2007–2019)
[עריכת קוד מקור | עריכה]התנועה הבינלאומית המאורגנת של מוסלמים לשעבר מצוטטת לעיתים קרובות כמי שהמקור שלה הוא בהקמת "המועצה המרכזית של מוסלמים לשעבר" שהוקמה בגרמניה בשנת 2007 ומשמשת מאז כארגון גג למועצות מוסלמים לשעבר במדינות העולם.[29][30] אחת המקימות העיקריות של המועצה הייתה מינה אחדי, פליטה מוסלמית לשעבר מאיראן שנמלטה מגזר דין מוות שקיבלה בעקבות ביקורת שהשמיעה על המשטר האסלאמי במדינה, והחלה להתגורר בקלן בשנת 1996. בעקבות סדנה שערכה באוסנבריק באפריל 2006 לגבי השפעות האסלאם שדנה כיצד לבצע אקטיביזם טוב יותר עבור מי שכפרו באסלאם יחד עם הסופר מייקל שמידט-סלומון, התוצאות שלה הובילו להקמת קמפיין של אוסף תצלומים של מי שכפרו באסלאם ונאלצו להימלט כפליטים פוליטיים לגרמניה והיו מוכנים להציג בפומבי את הזהות שלהם כמוסלמים לשעבר. כדי לבצע את הקמפיין, שמידט-סלומון הציע להקים מועצה מרכזית למוסלמים לשעבר, בניגוד למועצה המרכזית של מוסלמים בגרמניה שנוסדה בשנת 1994. אף על פי שאהדי ועמיתים נוספים לא תמכו תחילה במונח "מוסלמים לשעבר" כשם של הארגון, הם הסכימו בסופו של דבר לשם וביצעו הכנות עבור ההקמה שלו. הקמת המועצה הוכרזה ב-28 בפברואר 2007 במהלך מסיבת עיתונאים בברלין, שבה הושק קמפיין אוסף התצלומים המדובר. לפני כן, מוסלמים לשעבר עדיין כונו בקרב התקשורת המערבית כמוסלמים עם הבדל מינורי לעיתים באמצעות המונח "אינטלקטואלים מוסלמים", מה שהוביל להבעת התנגדות מצד מוסלמים לשעבר באותן מדינות על כך שהם ממשיכים להיות מוגדרים תחת קבוצה של מי שמאמינים בתוכן האסלאם. עם זאת, לאחר הקמת המועצה המרכזית, המונח "מוסלמים לשעבר" עבר תהליך אימוץ מהיר בקרב התקשורת המערבית.
מאז ההקמה של "המועצה המרכזית של מוסלמים לשעבר" ארגוני בכורה מוסלמים לשעבר נוספים נוסדו שכללו את "מועצת המוסלמים לשעבר של בריטניה" שהוצג בממלכה המאוחדת ב-19 ביוני 2007, "הוועדה המרכזית למוסלמים לשעבר" שהוצגה בהולנד ב-11 בספטמבר 2007 ו-"הוועד המרכזי למוסלמים לשעבר של סקנדינביה" שתאריך ההקמה שלו לא ידוע במדויק.[31][32] מאז, הוקמו במשך העשורים הבאים ארגוני מוסלמים לשעבר רבים ברחבי מדינות שונות ביבשת אירופה. בשנת 2010 הוקם ארגון "יוזמת המוסלמים לשעבר" באוסטריה,[33] ב-2011 "תנועת מוסלמים לשעבר בבלגיה",[34] ב-2012 "אגודת המוסלמים לשעבר של שווייץ" ו-"קבוצת המפגשים הצפונית של מוסלמים לשעבר" בצפון אנגליה,[35][36] ב-2013 "מועצת המוסלמים לשעבר של צרפת",[37] ב-2014 "מוסלמים לשעבר של סקוטלנד",[38] ב-2015 "הפלטפורמה של הוגים חופשיים חדשים" בהולנד,[39] ב-2016 "המוסלמים לשעבר של נורווגיה" ו-"המוסלמים לשעבר של איטליה",[40][41] ב-2017 "ברית המוסלמים לשעבר" באירלנד ובשנת 2019 "המוסלמים לשעבר של הולנד".[42][43]
עליית ארגוני מוסלמים לשעבר באמריקה הצפונית (2009–2021)
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון האמריקאי שמוגדר לעיתים קרובות כארגון המוסלמי לשעבר הראשון ביבשת אמריקה הצפונית, "מוסלמים לשעבר מאוחדים" בראשות המוסלמית לשעבר שהתנצרה ילידת מצרים נוני דרוויש, נוסד באוקטובר 2009 בלוס אנג'לס, ארצות הברית.[44] בספטמבר 2013 נוסד הארגון "מוסלמים לשעבר של צפון אמריקה" על ידי הפעילים האמריקאים שרה היידר ומוחמד סייד (אנ') שגדלו כמוסלמים בפקיסטן, במטרה ליצור רשת של קהילות מוסלמים לשעבר ברחבי ארצות הברית וקנדה.[45]
הופעת ארגוני מוסלמים לשעבר באסיה, אפריקה והמזרח התיכון (2012–2019)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2012 נוסד ארגון המוסלמים לשעבר הידוע הראשון ביבשת אסיה תחת השם "הברית האגנוסטית בפקיסטן" על ידי המוסלמית לשעבר והפעילה הפקיסטנית פאוזיה איליאס, שנאלצה להימלט מהמדינה יחד עם בעלה דרך איחוד האמירויות הערביות להולנד בעקבות התעללות שעברה במשפחה שכללה בין היתר כפייה של עטיית חג'אב ונישואים בכפייה ורדיפה חברתית שקיבלה יחד עם בעלה בקרב האוכלוסייה המקומית על רקע היותם כופרים באסלאם.[46] בדצמבר 2015 נחשף כי יש לארגון כ-3,000 חברים.[47] באותה שנה נוסד בנוסף גם ארגון "מועצת המוסלמים לשעבר של סינגפור".[48] שנה לאחר מכן ב-2013 נוסד הארגון הראשון במזרח התיכון שמוקדש למוסלמים לשעבר תחת הכותרת "מועצת המוסלמים לשעבר של מרוקו" על ידי המוסלמי לשעבר והפעיל החברתי עימאד אידין חביב.[49] ב-2016 נוסדו "מועצת המוסלמים לשעבר של סרי לנקה" ו-"מועצת המוסלמים לשעבר של דרום אפריקה",[50] ושנתיים לאחר מכן "מועצת המוסלמים לשעבר של ירדן".[51] ב-2019 נוסדה "מועצת המוסלמים לשעבר של קרלה" בהודו.[52]
מגמות ברחבי העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חוקיות כפירה באסלאם לפי מדינה
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדברי סקר של מרכז המחקר פיו משנת 2010, להתאסלמות אין השפעה על גידול האוכלוסייה המוסלמית בעולם שכן "נראה שמספר האנשים שהופכים למוסלמים באמצעות התאסלמות שווה בערך של מספר המוסלמים שעוזבים את האסלאם".[53] כמו כן, ישנם דיווחים רבים שאינם מדויקים על כמות האנשים שעוזבים את האסלאם במדינות הרוב המוסלמי בעולם בעקבות ההשלכות החברתיות והמשפטיות שקשורות לעזיבת האסלאם. לפיכך, לא ניתן לחקור את נתוני המוסלמים לשעבר שקיימים במדינות האסלאם באופן מדויק. מצד שני, הקהילות המוסלמיות לשעבר שהולכות וגדלות מחוץ למדינות האסלאם מתועדות היטב במחקרים שונים מאחר שהסכנה שנשקפת לחייהם על רקע הצהרה על זהותם כמוסלמים לשעבר באותן מדינות מוגדרת לרוב כנמוכה או אינה קיימת כלל.[54]
דו"ח של המרכז ללימודים אסטרטגיים ובין-לאומיים (CSIS) משנת 2007 מצהיר כי חלק מהתחזיות של גודל האוכלוסייה המוסלמית בעולם מוערכות יתר על המידה, שכן הן מניחות שכל הצאצאים של מוסלמים יהפכו למוסלמים גם במקרים של הורות מעורבת שכוללת הורה שאינו מוסלמי.[55][56] באותה מידה, הסוציאולוג דארן שרקת הצהיר במאמר במגזין "Foreign Affairs" בשנת 2017 שנתוני האמונה באסלאם אינם מדויקים מכיוון שהם לא לוקחים בחשבון את המספר ההולך וגדל של מוסלמים שאינם דתיים, מה שמוביל לחוסר מידע משמעותי במחקרים, בעוד שהוא מאמין שהמגמה האירופאית בנושא משקפת את המגמה האמריקאית שבה נתונים מטעם סקרים בארצות הברית מציגים 32% של מוסלמים שגדלו ככאלה בתקופת גיל ההתבגרות, ואינם מאמינים עוד בתוכן האסלאם בבגרותם. סקר שנערך על ידי מרכז המחקר פיו בשנת 2017 מצא כי להתאסלמות בקרב אירופאים נוצרים לשעבר קיימת השפעה שלילית על גידול האוכלוסייה המוסלמית באירופה, כאשר בין השנים 2010 ל-2016 מעל 160,000 איש עזבו את האמונה באסלאם יותר מאשר התאסלמו ביבשת.[57] לדברי סקר של המרכז בשנת 2018, מספר המומרים לאסלאם בארצות הברית שווה בערך של מספר המוסלמים שעוזבים את האסלאם, בניגוד לאמונות אחרות, שבהן מספר העוזבים גדול יותר ממספר המצטרפים החדשים.[58]
לדברי ההיסטוריון ג'פרי בלייני מאוניברסיטת מלבורן, מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 חלה עלייה משמעותית במספר ההצטרפויות של מוסלמים לשעבר לנצרות, בעיקר לזרמי האוונגליזם והפנטקוסטליזם, על אף רדיפה חברתית ושלטונית. לדברי "מאמינים במשיח מרקע מוסלמי: מחקר מפקד עולמי" - מחקר מפקד אוכלוסין עולמי שפורסם על ידי המכון לחקר דת של אוניברסיטת ביילור בטקסס בשנת 2015, כ-10.2 מיליון מוסלמים הצטרפו לנצרות מאז שנות ה-60 בהתבססות על נתונים שנאספו בקרב מיסיונרים נוצרים ברחבי העולם,[59] כאשר המדינות עם המספר הגדול ביותר של מוסלמים לשעבר שהתנצרו כוללים את אינדונזיה (6,500,000), ניגריה (600,000), איראן (500,000 לעומת 500 בלבד ב-1979), ארצות הברית (450,000), אתיופיה (400,000) ואלג'יריה (380,000).[60]
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדברי העיתונאית אקי מותאלי מסרי לנקה, הטענות של מי שמצהירים על "רדיפה של מוסלמים על ידי מוסלמים לשעבר" אינן ישרות, כאשר בפועל אלו "מוסלמים לשעבר, שנרדפו בעבר ונרדפים גם בהווה בצורה הגדולה ביותר על ידי מוסלמים". בנוסף, טוענת מותאלי כי מי שמגדירים את עצמם כליברלים ושייכים לשמאל הפוליטי "מתרחקים מהזדהות עם מוסלמים לשעבר" כחלק מתקינות פוליטית כדי "להשתיק נושאים במחלוקת באסלאם ובחיי היום יום במדינות מוסלמיות" ברחבי העולם על מנת להימנע מלהרגיז מוסלמים ולהיות מוגדרים כ-"גזענים" או "אסלאמופובים" על ידם.[61]
הסופר המוסלמי לשעבר עלי אמג'ד ריזבי מפקיסטן מצהיר על הגישה הסותרת של "השמאל הליברלי במדינות רוב לא מוסלמיות" להתייחס לרעיונות של אנשי "ימין קיצוני לא מוסלמים" כאל "רעים" שבו זמנית מהססת מלהטיל את אותה רמת ביקורת על רעיונות ומנהגים מפוקפקים שכתובים בספרי קודש אסלאמיים כגון הקוראן שכוללים בין היתר תכנים של מיזוגיניה, הומופוביה, הפצת ג'יהאד נגד כופרים, עונשים אכזריים על רקע "חילול הקודש" של האסלאם או כפירה בתוכן האסלאם ודוגמאות נוספות. ריזבי מכנה את ההתנהגות הזו של חוסר הבעת תמיכה במוסלמים לשעבר בקרב אנשי שמאל ליברלי על מנת "ללחוץ ידיים עם אסאלאמיסטים" כ-"בגידה באידאולוגיה שאותה הם מתיימרים לייצג" שמובילה בסופו של דבר להעצמה של עמדות "לא אנושיות" של מוסדות שונים וממשלות במדינות האסלאם שמשתמשות לאחר מכן ב-"כרטיס קורבן" כהצדקה לדכא ולרדוף מוסלמים לשעבר בתוך החברות שלהם. לדברי ריזבי, מבקרים של מוסלמים לשעבר "נוטים לבלבל בין שנאה כלפי מוסלמים כבני אדם לבין ביקורת לגיטימית על האסלאם" בעודו טוען כי "האסלאם הוא רק רעיון, כאשר מצופה מאוד שכלל הרעיונות יהיו פתוחים לביקורת בלתי מסויגת".[62]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חוקיות כפירה באסלאם לפי מדינה
- המועצה המרכזית של מוסלמים לשעבר
- מועצת המוסלמים לשעבר של בריטניה
- מוסלמים לשעבר של צפון אמריקה
- הוועדה המרכזית למוסלמים לשעבר
- המהפכה האסלאמית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Rudolph Peters, Gert J. J. De Vries, Apostasy in Islam, Die Welt des Islams 17, 1976, עמ' 1–25 doi: 10.2307/1570336
- ^ The Apostates: When Muslims Leave Islam, Sociology of Religion
- ^ Muslim Publics Divided on Hamas and Hezbollah, web.archive.org
- ^ Lori G. Beaman, Steven Tomlins, Atheist Identities - Spaces and Social Contexts, Springer, 2014-12-04, ISBN 978-3-319-09602-5. (באנגלית)
- ^ "Leo Africanus: the man with many names", Al-Andalus Magreb (PDF)
- ^ Lois Whitney, Did Shakespeare Know Leo Africanus?, PMLA, 1922-09-01
- ^ Simon Cottee, The Apostates: When Muslims Leave Islam, Oxford University Press, 2015, ISBN 978-1-84904-469-1. (באנגלית)
- ^ "Libya rebel flees to UK as revolution sours for women". BBC News (באנגלית בריטית). 2012-12-03.
- ^ Mohammad Hassan Khalil, Mucahit Bilici, Conversion Out of Islam: A Study of Conversion Narratives of Former Muslims, The Muslim World 97, 2007-01, עמ' 111–124 doi: 10.1111/j.1478-1913.2007.00161.x
- ^ Sahih al-Bukhari 5134 - Wedlock, Marriage (Nikaah) - كتاب النكاح - Sunnah.com - Sayings and Teachings of Prophet Muhammad (صلى الله عليه و سلم), sunnah.com
- ^ "Digital activism as nexus analysis:: A sociolinguistic example from Arabic Twitter", Tilburg Papers in Culture Studies
- ^ India's ex-Muslims, Firstpost, 2016-10-11 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Allegra Upton, The Othering of Muslim Women by Western and Eastern Societies, scholar.colorado.edu
- ^ Karin van Nieuwkerk, Moving In and Out of Islam, University of Texas Press, 2018-12-05, ISBN 978-1-4773-1748-8. (באנגלית)
- ^ REVATHI: That's my name, forever, Malaysiakini, 2007-07-11
- ^ Web Desk, Freethinker from Kerala faces death penalty in Dubai jail as he is trapped into blasphme charges, Nastik Nation (באנגלית אמריקאית)
- ^ "Ex-Muslims: They left Islam and now tour the US to talk about it" (באנגלית בריטית). 2017-11-29.
- ^ Flemming Rose, Richard Stroup, Tyranny of Silence, Cato Institute, 2003, ISBN 978-1-944424-10-7. (באנגלית)
- ^ When Muslims Leave the Faith, The Wall Street Journal
- ^ HASSAN: The ex-Muslim movement seeks to challenge apostasy in Islam, torontosun
- ^ "Waarom Ibn Warraq geen moslim is", Trouw
- ^ The curious rebirth of Zoroastrianism in Iraqi Kurdistan, Project for the Study of the 21st Century, 2015-11-26 (באנגלית)
- ^ Iraqi Kurds turn to Zoroastrianism as faith, identity entwine, France 24, 2019-10-23 (באנגלית)
- ^ Ayaan Hirsi Ali: Tackle Islam or face civil war, POLITICO, 2017-06-06 (באנגלית בריטית)
- ^ pq, Absolute Infidel: The Evolution of Ayaan Hirsi Ali, TheHumanist.com, 2007-12-22 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Etty, Elsbeth (2006-05-26). "Liegen over je identiteit is noodzaak". NRC (בהולנדית).
- ^ "Ayaan Hirsi Ali's 'Heretic' (Published 2015)" (באנגלית). 2015-04-01.
- ^ Linklater, Alexander (2011-03-13). "Nomad: A Personal Journey Through the Clash of Civilizations by Ayaan Hirsi Ali – review". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077.
- ^ "Invisible Atheists". The New Republic. ISSN 0028-6583.
- ^ Giordano-Bruno-Stiftung (2017-11-17), 10 Jahre Ex-Muslime: Die Geschichte einer internationalen Menschenrechtsbewegung
- ^ Grayling, A. C. (2007-06-19). "The courage of their convictions". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077.
- ^ A. B. C. News, A New Brand of Nonbelievers, ABC News (באנגלית)
- ^ Ex-Muslime fordern Recht auf Nichtglauben - Integration und Religion - derStandard.at › Panorama, web.archive.org, 2017-09-18
- ^ En Europe, les apostats de l'islam commencent à se compter - 21 novembre 2014 - L'Obs, web.archive.org, 2017-10-19
- ^ Rencontre Annuelle CCIS : Cheikh Muhammad Al Arifi interdit de séjour en Suisse, web.archive.org, 2018-04-23
- ^ Ex-Muslims North (EMN) (Bradford, England) | Meetup, web.archive.org, 2017-09-16
- ^ Bernard Schalscha - Mise au point - Le Conseil des ex-musulmans de France est né !, web.archive.org, 2013-10-29
- ^ Ex-Muslims Scotland | EXMUSLIMS-SCOTLAND.ORG.UK, web.archive.org, 2019-01-10
- ^ Vrij om niet te geloven, web.archive.org
- ^ Ex-Muslims of Norway | Norge, EX-MN (בנורווגית)
- ^ Redazione Uaar, L’esigenza di avere una voce rappresentativa degli immigrati atei o agnostici, A ragion veduta, 2021-03-18 (באיטלקית)
- ^ Alliance of Former Muslims, Alliance of Former Muslims (באנגלית)
- ^ Ex-Muslims of the Netherlands, Facebook
- ^ Michelle Malkin » Former Muslims United speak out on eve of “Islam on Capitol Hill” march, web.archive.org, 2011-10-14
- ^ "Ex-Muslims of North America (EXMNA)", exmuslims.org (באנגלית)
- ^ Fauzia nam afstand van de islam: Ik zie mijn dochtertje (9) al 5 jaar niet | Vrouw | Telegraaf.nl, www.telegraaf.nl, 2016-12-13 (בהולנדית)
- ^ Straaten, Floris van (2015-12-16). "'Toen ik hem het hardst nodig had, was Allah er niet'". NRC (בהולנדית).
- ^ About US, About US, 2021-07-09 (באנגלית)
- ^ CEMB, Council of Ex-Muslims of Morocco: the first public atheist organisation in, Council of Ex-Muslims of Britain - CEMB, 2013-03-25 (באנגלית)
- ^ "Council of Ex-Muslims of Sri Lanka held its 5th General Assembly despite threats". Humanists International (באנגלית אמריקאית). 2021-02-02.
- ^ About Us – CEMJ, web.archive.org, 2018-10-11
- ^ "Losing their religion: Meet the ex-Muslims of India". The Times of India. 2024-03-17. ISSN 0971-8257.
- ^ No Author, Related Factors, Pew Research Center, 2011-01-27 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Anthony, Andrew (2015-05-17). "Losing their religion: the hidden crisis of faith among Britain's young Muslims". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712.
- ^ Sherkat, Darren E. (2015-06-22). "Losing Their Religion". Foreign Affairs (באנגלית אמריקאית). ISSN 0015-7120.
- ^ Europe: Integrating Islam | Council on Foreign Relations, www.cfr.org (באנגלית)
- ^ Conrad Hackett, 5 facts about the Muslim population in Europe, Pew Research Center, 2017-11-29 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Besheer Mohamed and Elizabeth Podrebarac Sciupac, The share of Americans who leave Islam is offset by those who become Muslim, Pew Research Center, 2018-01-26 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Duane A. Miller, Believers in Christ from a Muslim Background: A Global Census
- ^ Daniel Pipes, The Perilous Path from Muslim to Christian, The National Interest, 2021-07-12 (באנגלית)
- ^ Atheistophobia: It’s time to talk about the most persecuted minority in the world, The Nation
- ^ Ali A. Rizvi, The Atheist Muslim: A Journey from Religion to Reason, St. Martin's Publishing Group, 2016-11-22, ISBN 978-1-250-09445-2. (באנגלית)
