מוסקבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מוסקבה
Москва
Coat of Arms of Moscow.svg
Flag of Moscow.svg
דגל מוסקבה
MSK Collage 2015.png
בכיוון השעון מימין למעלה: מגדל ספאסקאיה בקרמלין, מוסקבה סיטי, הכיכר האדומה, תיאטרון בולשוי, אוניברסיטת מוסקבה, וקתדרלת ישו המושיע.
מדינה רוסיהרוסיה  רוסיה
מחוז מוסקבהמוסקבה  מוסקבה
ראש העיר סרגיי סובּיאנין
רשות מחוקקת הדומה העירונית
שפה רשמית רוסית
תאריך ייסוד ספטמבר 1147
שטח 2,561.5[1] קמ"ר
גובה 156 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 12,500,123 (נכון ל־2018)
 ‑ במטרופולין 15,512,000[2] (2017)
 ‑ צפיפות 4833 נפש לקמ"ר (2017)
קואורדינטות 55°45′08″N 37°37′56″E / 55.7522222222222°N 37.6322222222222°E / 55.7522222222222; 37.6322222222222
אזור זמן UTC +3
www.mos.ru

לחצו כדי להקטין חזרה

איראןטורקמניסטןהרפובליקה העממית של סיןקזחסטןאוזבקיסטןמונגוליהיפןקוריאה הצפוניתהרפובליקה העממית של סיןנורווגיהדנמרקגרמניהשוודיהארצות הבריתפינלנדקירגיזסטןגאורגיהטורקיהארמניהאזרבייג'ןאוקראינהפוליןליטאלטביהאסטוניהבלארוסנורווגיהמחוז סחליןמחוז קמצ'טקההמחוז היהודי האוטונומימחוז פרימוריהמחוז חברובסקטובה (רפובליקה)חקסיהמחוז קמרובואלטאי (רפובליקה)מחוז אלטאימחוז נובוסיבירסקמחוז אומסקמחוז טיומןמחוז טומסקבוריאטיהמחוז עבר הבאיקלמחוז אמורמחוז מגדןהמחוז האוטונומי צ'וקוטקהמחוז אירקוטסקרפובליקת סאחה-יקוטיהמחוז קרסנויארסקהמחוז האוטונומי של ימלו-ננץהמחוז האוטונומי חנטי ומנסי (יוגרה)מחוז סברדלובסקמחוז צ'ליאבינסקמחוז קורגןמחוז אורנבורגהמחוז האוטונומי של הניינץרפובליקת קומיבשקורטוסטןמחוז פרםמחוז וולוגדהקרליה (רפובליקה)מחוז מורמנסקמחוז ארכנגלסקמחוז קלינינגרדסנקט פטרבורגמחוז לנינגרדטטרסטןאודמורטיהמחוז קירובמחוז קוסטרומהמחוז סמרהמחוז פסקובמחוז טברמחוז נובגורודמחוז ירוסלבלמחוז סמולנסקמוסקבהמחוז מוסקבהמחוז ולדימירמחוז איוואנובומארי אלצ'ובשיהמורדוביהמחוז פנזהמחוז ניז'ני נובגורודאוליאנובסקמחוז סראטובמחוז בריאנסקמחוז קלוגהמחוז טולהמחוז ריאזאןמחוז אוריולמחוז ליפצקמחוז וורונז'מחוז בלגורודמחוז קורסקמחוז טמבובמחוז וולגוגרדמחוז רוסטובמחוז אסטרחןקלמיקיהדאגסטןאדיגיהמחוז קרסנודארקאראצ'אי-צ'רקסיהקברדינו-בלקריהמחוז סטברופולאינגושטיהצפון אוסטיה - אלניהצ'צ'ניהMoscow in Russia (special marker).svg
אודות התמונה

מוסקבהרוסית: Москва, להאזנה (מידע · עזרה)) היא בירת רוסיה וגם בירת מחוז מוסקבה, העיר הגדולה באירופה והתשיעית בגודלה בעולם.

מוסקבה היא המרכז הפוליטי, התרבותי, הכלכלי, התעשייתי, הדתי, החינוכי והתעבורתי ברוסיה. העיר שוכנת על נהר מוסקבה במפגש עם נהר יאוזה, במרכז החלק האירופי של רוסיה. היא הייתה בירתן של נסיכות מוסקבה, רוסיה הצארית, האימפריה הרוסית (1730-1728), רוסיה הסובייטית וברית המועצות. במוסקבה מתגוררים 12.3 מיליון תושבים (נכון ל-1 בינואר 2017 בעיר התגוררו 12,380,664 תושבים) ואוכלוסייתה גדלה במהירות. שטח העיר עמד עד להרחבתו במהלך קיץ 2012 על כ-1,081 קילומטר רבוע ומאז יולי 2012 הוא כ-2,500 קמ"ר. כתוצאה מסיפוח השטח, אוכלוסיית מוסקבה גדלה בכ-250 אלף תושבים בלבד.

מוסקבה היא אחת משלוש הערים הפדרליות של רוסיה (האחרות הן סנקט פטרבורג וסבסטופול) והיא העיר המאוכלסת ביותר ברוסיה ובאירופה (איסטנבול שנמצאת גם היא באירופה מאוכלסת מעט יותר, אך חלק משטחה נמצא באסיה).

מקום מושבו של נשיא רוסיה הוא בבנייני הקרמלין המפורסמים השוכנים בעיר. במוסקבה ממוקמים מבנים ידועים ככנסיית וסילי הקדוש בעלת כיפות הבצל בכיכר האדומה, מנזר דנילוב - מקום משכנו של הפטריארך של מוסקבה, שהוא ראש הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, ומבנים רבים נוספים, עתיקים ומודרניים כאחד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מוסקבה נקראת על שם נהר מוסקבה (רוסית עתיקה: гра́д Моско́в; מילולית: "העיר שעל נהר מוסקבה"). מקור השם לא ידוע, על אף שקיימות מספר תאוריות. רוב ההשערות מבוססות על השפה הפינית לאור העובדה שהם היו התושבים המקוריים של האזור עד להגעת הסלאבים. תאוריה אחת גורסת כי מקור השם במילה הפינית העתיקה maska ava, שפירושה "אמא דובה". ההתייחסות למוסקבה מתוארכת ל-1147 כשיורי דולגורוקי קרא לנסיך רפובליקת נובגורוד "בוא אלי, אחי, למוסקבה".

תשע שנים מאוחר יותר, ב-1156, הנסיך יורי דולגורוקי מרוסטוב קרא לבניית חומת עץ, שנבנתה מספר פעמים מחדש, מסביב לעיר. לאחר הביזה של 12371238, כשהמונגולים שרפו את העיר עד לעפר ורצחו את תושביה, העיר התאוששה והפכה לבירת נסיכות עצמאית ב-1327. מיקומה המבטיח על מקורו של נהר הוולגה תרמו לפיתוחה הקבוע. מוסקבה צמחה לנסיכות יציבה ומשגשגת למשך שנים רבות ומשכה מספר גדול של פליטים מכל רחבי רוסיה.

תחת שלטונו של איוואן הראשון, העיר החליפה את מקומה של טבר כמרכז הפוליטי של נסיכות ולדימיר והפכה לגובה המסים היחיד של השליטים המונגולים. בכך ששילם מס גבוה, זכה איוואן לזכיון חשוב מהחאן. שלא כמו נסיכויות אחרות, מוסקבה לא חולקה בין בניו לאחר מותו, אלא עברה בשלמותה לבנו הבכור. ב-1380, הנסיך דמיטרי דונסקוי ממוסקבה הוביל צבא רוסי מאוחד לניצחון חשוב על האורדת הזהב בקרב קוליקובו. שנתיים בלבד לאחר מכן מוסקבה נבזזה על ידי החאן טוכטמיש. ב-1480, איוואן השלישי השיג עצמאות מלאה משליטי אורדת הזהב, ואפשר למוסקבה להפוך לכוח המרכזי ברוסיה. בזמנו של איוואן הפכה העיר לבירתה של אימפריה שעתידה לכלול את כל שטחה של רוסיה המודרנית ושטחים נוספים.

ב-1571, הטטרים מקרים תקפו ובזזו את מוסקבה, ושרפו את כולה פרט לקרמלין.

ב-1609, הצבא השוודי בפיקודם של הרוזן יאקוב דה לה גארדי ואוורט הורן החל את מסעו מנובגורוד אל מוסקבה כדי לעזור לצאר ואסילי שויסקי, להיכנס לעיר ב-1610 ולדכא את המרד שפרץ נגדו. הצבא עזב את העיר בשנה שלאחר מכן, לאחר פלישתו של האיחוד הפולני-ליטאי. במהלך המלחמה, ההטמן סטאניסלב ז'ולקיווסקי נכנס למוסקבה לאחר שהביס את הרוסים בקרב קלושינו.

תחילת המאה ה-17 הייתה עשירה בהתקוממויות ובסופו של דבר שוחררה מוסקבה מפולין ב-1612. במהלך המאה ה-17 היו גם התקוממויות נוספות כמו מהומת המלח של 1648, מהומת הנחושת של 1662 ומרד מוסקבה של 1682.

מגפת המוות השחור כילתה כחצי מאוכלוסיית העיר, והיא חדלה מלהיות בירת רוסיה ב-1712 לאחר הקמתה של סנקט פטרבורג על ידי פיוטר הגדול על חוף הים הבלטי ב-1703. כשנפולאון פלש לרוסיה ב-1812, תושבי העיר שרפוה והתפנו ממנה בפקודת הצאר אלכסנדר הראשון, לאחר שכוחותיו של נפולאון הגיעו לעיר ב-14 בספטמבר. צבאו של נפולאון, שנפגע מהרעב, הקור והאספקה הדלה, אולץ לסגת מן העיר וכמעט הושמד בשל החורף הרוסי האכזרי, ובשל ההתקפות של הרוסים.

במהלך מהפכת 1905 התרחשו בעיר קרבות בין השלטון לפועלים. בעקבות מהפכת 1917, מוסקבה הפכה לבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאל-פדרטיבית של רוסיה וחמש שנים מאוחר יותר לבירת ברית המועצות. במהלך מלחמת המולדת הגדולה, מועצת ההגנה הלאומית הסובייטית והמטה הכללי של הצבא האדום התמקמו במוסקבה.

בתקופתו של סטאלין נהרסו אזורים עתיקים באזור מרכז העיר ונסללו כבישים רחבים והוקמו אמצעי תחבורה רבים ביחד עם בנייה של אזורי תעשייה רבים לצורך ריכוזם של כל המפעלים הלאומיים בעיר. ובנוסף, הוקמו אוניברסיטאות רבות ומרכזי לימוד להמון מקצועות.

ב-1941 במהלך מלחמת העולם השנייה, כ-16 אוגדות של מתנדבים לאומיים (כ-160,000 איש), כ-25 גדודים (כ-18,500 איש) וארבע חטיבות הנדסה הוקמו מתושבי העיר. בנובמבר אותה השנה, קבוצת ארמיות מרכז גרמנית נעצרה בפאתי העיר, והחלה בקרב מוסקבה. בתי חרושת רבים פונו, יחד עם רוב הממשל בעיר, ומה-20 באוקטובר, הוכרזה העיר כתחת מצור. התושבים שנותרו בעיר בנו ואיישו הגנות נ"ט, בזמן שהעיר הופצצה מן האוויר. במהלך ההתקפה, סירב סטלין לעזוב את העיר, פירוש הדבר שהמטה הכללי והמועצה נותרו בעיר גם כן. על אף המצור וההפצצות, מבני הרכבת התחתית של מוסקבה המשיכו לפעול, וקרוב לסוף הלחימה, אף נפתחו קווים חדשים.

ב-1 במאי 1944, מדליה על הגנת מוסקבה הוענקה לעיר, ומדליה ליום השנה ה-800 של העיר הוענקה לעיר ב-1947.

ב-8 במאי 1965, מוסקבה הייתה אחת משתים עשרה הערים הסובייטיות להן הוענקו התואר עיר גיבורה, להנצחת יום השנה ה-20 לניצחון בעלות הברית.

ב-1980, העיר אירחה את משחקי הקיץ האולימפיים, שהוחרמו על ידי ארצות הברית ועל ידי מספר מדינות מערביות נוספות, בעקבות פלישת ברית המועצות לאפגניסטן ב-1979. בקצה המערבי של העיר הוקם הכפר האולימפי וכל ידו רוב מתקני הספורט.

ב-1991, במוסקבה אירע ניסיון ההפיכה של חברי הממשלה שהתנגדו לרפורמות בשלטונו של מיכאיל גורבצ'וב. כשברית המועצות התפרקה באותה השנה, מוסקבה המשיכה לשמש כבירת רוסיה.

מאז 1993 וכניסתה של כלכלת השוק למוסקבה השתנתה העיר מ-"בירה תעשייתית" שבה רוכזו בתקופה הסובייטית כל המפעלים החשובים אל "בירה מסחרית" שבה מרוכזים רוב המשרדים והחברות הלאומיות של רוסיה בדומה אל רוב המדינות המערביות. השינוי הביא לעיר קמעונאות, שירותים, אדריכלות ואורח חיים מערביים והקמת מרכזי סחר בינלאומיים. כיום לאחר נפילת "הגוש הקומוניסטי" במזרח אירופה ופתיחותה אל העולם העיר מתוכננת להפוך לעיר עולם.

ב2009 אירחה את תחרות הזמר של האירוויזיון ברוסיה. זו הייתה השנה הראשונה בה רוסיה אירחה את תחרות האירוויזיון.

ב-2010 פוטר ראש העיר מאז 1992, יורי לוז'קוב, והוחלף בסרגיי סוביאנין.

במהלך 2012 שטח העיר הורחב מכ-1.1 אלף קמ"ר לכ-2.5 אלף קמ"ר תוך הקמת שני אזורים מנהליים חדשים (11 ו-12 במפה) שאליו מתוכננים לעבור גם כל משרדי הממשלה.

ב-2015 החל תהליך שיקום נהר המוסקבה ויובליו ביחד עם הקמת טיילת משתי צדדיו.

בקיץ 2017 אירחה את משחקי גביע הקונפדרציות ושנה לאחר מכן את משחקי גביע העולם בכדורגל.

פוליטיקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חוקת הפדרציה הרוסית, מוסקבה נחשבת לסובייקט עצמאי של הפדרציה הרוסית, עיר פדרלית. מערכת רשויות השלטון של מוסקבה מורכבת ממשלת מוסקבה (עיריית מוסקבה) שהיא הרשות המבצעת ומדומה העירונית של מוסקבה שהיא הרשות המחוקקת.

בראש העיר מוסקבה עומד סרגיי סוביאנין מאז 21 באוקטובר 2010.

שלטון פדרלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסקבה היא מושב הכוח בפדרציה הרוסית, כל רשויות השלטון של המדינה נמצאים בעיר למעט בית המשפט החוקתי של רוסיה שמשנת 2008 נמצא בסנט פטרבורג.

במרכז העיר, באוקרוג המרכזי, שוכן הקרמלין, משכנו הרשמי של נשיא הפדרציה הרוסית.

הרשות המבצעת שהיא ממשלת רוסיה נמצאת בבית הלבן של רוסיה. הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית נמצאת ליד הכיכר האדומה. מועצת הפדרציה של רוסיה ובית המשפט העליון של רוסיה גם כן נמצאים במוסקבה.

חלוקה מנהלית של מוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חלוקה מנהלית של מוסקבה

העיר מחולקת ל-12 אוקרוגים מנהליים, 125 נפות ול-21 יישובים (שנמצאים באוקרוגים 11 ו-12 במפה). כל עשרת האוקרוגים נמצאים בשטח המנהלי של מוסקבה, מלבד העיר זלנוגרד (מספר 10 על המפה). ביולי 2012, בעקבות הרחבת שטח העיר הוקמו 2 אוקרוגים מנהליים חדשים (11 ו-12 במפה). לכל האוקרוגים והמחוזות המנהליים שלט אצולה, דגל וראש מחוז משלהם. שלושה אוקרוגים (11,10 ו-12 במפה) נמצאים מחוץ לכביש הטבעת של מוסקבה.

אין במוסקבה אזורים מוגדרי גזע, כמו הצ'יינטאון הקיים בערים מסוימות בצפון אמריקה, מערב אירופה או במזרח אסיה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסקבה היא אחת הערים המרכזיות באירופה מבחינה כלכלית פיננסית ותרבותית. העיר עצמה מיצרת 20% מהתוצר הלאומי הגולמי של רוסיה. בשנת 2008 היקף כלכלת העיר הגיע ל-321 מיליארד דולרים.

נכון לשנת 2008 היו במוסקבה כ-75 מיליארדרים עם הון עצמי ממוצע של כ-5.9 מיליארד דולרים (יותר מאשר בעיר ניו יורק בה התגוררו בשנה זו 71 מיליארדרים). בשנת 2009 חלה ירידה, ובעיר התגוררו 27 מיליארדרים בלבד (לעומת 55 מיליארדרים בעיר ניו יורק).

מסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הסובייטית שימשה מוסקבה בתור המרכז התעשייתי של כל ברית המועצות. מאז נפילת ברית המועצות וכניסתה של רוסיה החדשה אל השוק העולמי ואל הסחר החופשי התפנו כמה אזורי תעשייה בעיר ומתחילים להתפנות כל המפעלים החשובים אל ערים אחרות או אל מדינות אחרות לצורך הפיכתה למרכז המסחר וגם העסקים של רוסיה כולה. החלו לקום בעיר מרכזי קניות חדשים וכל בתי-כלבו וחנויות הממשלתיות נמכרו אל ידיים פרטיות.

בורסת מוסקבה חזרה לפעול לאחר שהיא לא פעלה בתקופה הסובייטית ועל חורבות אזור תעשייה שהיה במרכז העיר הוקם מתחם "מוסקבה סיטי" שבו הוקמו גורדי שחקים בסגנון מודרני עבור משרדים ובתי מלון.

שוק צ'רקיזוב שחדל לפעול ביולי 2009 היה השוק הגדול באירופה. המחזור היומי של שוק זה הגיע לכ-30 מיליון דולרים (מדי יום פעלו בו כ-10,000 מוכרים).

תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משגר לוויינים הרוסי החזק ביותר פרוטון תוכנן ומיוצר במרכז חרוניצ'ב למחקר מדעי וייצור בתחום החלל
מיג-29 — תוכנן ומיוצר על ידי "מיג חברה רוסית לכלי טיס"

בעיר ישנם אזורי תעשייה רבים עוד מתקופת המשטר הקומוניסטי. רוב מרכזי התעשייה הרוסית התרכזה ברחבי העיר ולאחר נפילת ברית המועצות החלו לפנות מפעלים רבים ואזורי תעשייה לטובת הקמתם של אזורי תעשייה מודרנית ותעשיות מתקדמות. בנוסף, ישנם בעיר המון אזורי תעשייה המתפקדים בתור "מפעל בודד" המרכזים בתוכם מספר מפעלים קטנים יותר. רוב אזורי התעשייה הישנים בעיר הוקמו לצד מסילות רכבת או לצד 2 נמלי נהר המוסקבה שבו עוברים אוניות סחר או אוניות נוסעים. אזורי התעשייה החדישים יותר מוקמים לצד כבישים מהירים או לצד שדות תעופה.

כמה מן המפעלים המפורסמים ביותר ברוסיה פעלו בעיר והתפנו אל ערים אחרות לאחר נפילת מסך הברזל. כיום חלק מן המפעלים שהם פעלו מיועדים לשימור אדריכלי מחמיר.

מספר אזורי התעשייה בעיר עומד על 209 וחלקם כבר התפנה לטובת הקמתם של גורדי שחקים או שכונות חדשות, כדוגמת: אזור "מוסקבה סיטי" המשמש בתור: מרכז עסקים בינלאומי ובצמוד אליו ממוקמים אזורי תעשייה ישנים המתוכננים להתפנות ובימקומם מתוכנן פרויקט המשך שייקרא: "מוסקבה סיטי 2" או "מרכז נובי (המרכז החדש ברוסית)" ובו מתוכננים להבנות המשרדים של רוב החברות הלאומיות של רוסיה.

תחומי התעשייה העיקריים במוסקבה הם תחומי הכימיקלים, המטלורגיה, תעשיית המזון, הטקסטיל, ייצור הרהיטים והפקת האנרגיה, פיתוח תוכנה וייצור מכונות.

בתי הזיקוק של מוסקבה ממוקמים בקצה הדרום-מזרחי של העיר ומספקים את רוב חומרי הגלם אל מפעלי התעשייה ברחבי העיר.

מפעל הגז ארמה שסיפק בעבר את תצרוכת הגז לעיר עובר כיום תהליך של שימור והסבה בתור: " רובע אומנים".

מפעל מיל מוסקבה היא אחת החברות המובילות בעולם ליצור הליקופטרים צבאיים ואזרחיים.

מרכז הייצור והמחקר הממלכתי חרוניצ'ב הוא מרכז לייצור ציוד עבור תחנות חלל וטילים.

מפעלי ZiL ו-AZLK הם מפעלים מובילים ברוסיה בייצור רכבות ומכוניות בהם ייצרו בעבר את כלי הרכב עבור ראשי השילטון הקומוניסטי ועבור הצבא האדום.

בעיר ממוקמת הנהלת חברת גזפרום - החברה המובילה בעולם בהפקת גז טבעי והחברה הגדולה ביותר ברוסיה.

מפעל המתכות של מוסקבה היה מפעל מפורסם שפעל בעיר שסימלו היה: "הפטיש והמגל" וממנו נלקח הרעיון ליצירת הסמל של תורת הקומוניזם הסובייטי. המפעל שהוקם בשנת 1883 ונסגר בשנת 2011 היה אחד המפעלים הגדולים ברוסיה לייצור מתכות ויציקות. לאחר סגירתו הוחלט לתכנן על שטחו שכונות מגורים ומרכזי תרבות ועסקים.

מפעל השוקולד אוקטובר האדום שהוקם על האי בלצ'וג על גדות נהר מוסקבה בסמוך אל הקרמלין בשנת 1851 על ידי התעשיין הגרמני: תיאודור פרדיננד פון אינמנד ונסגר במהלך שנות ה-90 היה אחד המפעלים המפורסמים ביותר במדינות הגוש הקומוניסטי לייצור ממתקים. המבנים שבו פעל בעבר המפעל משמשים כיום למרכזי לימוד של בתי ספר לעיצוב, אדריכלות ואומנות כגון: "מכון סטרלקה לתקשורת, אדריכלות ועיצוב".

מבשלת קריסטל היא אחת המבשלות הוותיקות ברוסיה. המבשלה מפיקה מספר רב של סוגי וודקה ובהם המותג "סטוליצ'ניה".

המכון הלאומי להנדסה אווירית בדרום-מזרח העיר הנמצא בשטחו של שדה התעופה רומנסקוי מתוכנן להיות המרכז החדש של התעשייה האווירית הרוסית.

באזור מוסקבה החדשה בדרום-מערב העיר מתוכננים אזורי תעשייה חדישים לתעשיות מדע וטכנולוגיה ביחד עם קמפוס חדש של האוניברסיטה הלאומית למדע וטכנולוגיה. האזור מכונה גם: "עמק הסיליקון של רוסיה".

בתי מלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת ברית המועצות הוקמו כמה אזורי תעשייה עבור "תעשייה זעירה" של בתי-מלאכה ומפעלים קטנים ושכנו ברחבי העיר כמה "מוסכים מרכזיים" לתיקון כל סוגי הרכב במבנים שעוצבו במיוחד על ידי אדריכלים סוביטיים וכיום עוברים תהליך של שימור ומעבר אל שימוש של מרכזי תרבות.

עלויות מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת השלטון הסובייטי השכירה המדינה דירות לאנשים, כאשר גודל הדירה נקבע בהתאם למקצוע של השוכר (אמנים, גיבורי ברית המועצות, מדענים מובילים ואישי שלטון קיבלו דירות גדולות יותר). הבעלות הפרטית בדירות הוגבלה על ידי השלטון. רק לאחר הפרסטרויקה הותרה בעלות אישית בדירות המגורים, ונקבע שכירות בדירות בבעלות המדינה בהתאם למספר השוכרים.

בשנות ה-90 ובראשית המאה ה-21 עלה שווי הנכסים במוסקבה. נכון לשנת 2008, שווי מ"ר בפרוורי מוסקבה יכול להגיע ל-4,000 דולר אמריקאי למטר, ובמרכז העיר ל-8,000 דולר אמריקאי למטר. בדירות יוקרה יכול להגיע שווי הנכס ל-40,000 דולר אמריקאי למטר.

נכון לשנת 2006 דמי שכירות לדירת חדר אחד במרכז מוסקבה נעו בין 1,500 דולרים ל-3,000 דולרים, כאשר גודלה של דירת חדר הוא כ-30 מ"ר, ודירת שני חדרים היא 45 מ"ר.

בשל העלויות הגבוהות ויוקר המחיה העולה, נוהגים בעלי דירות במוסקבה להשכיר דירותיהם במרכז העיר, ולהתגורר בעצמם בפרוור בדירה שכורה כאשר ההפרש בדמי השכירות משמש למחייתם.

תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2006 כוח העבודה בעיר כלל 8.47 מיליון עובדים מהם 1.73 מיליון המועסקים על ידי המדינה, 4.42 מיליון מועסקים על ידי חברות פרטיות ו-1.99 מיליון מועסקים על ידי עסקים קטנים. באופן רשמי בעיר מתגוררים 74,400 מובטלים, מהם 34,400 זכאים לדמי אבטלה.

קניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי-כלבו, שווקים, ומרכזי מסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנות כלבו יוקרתית צום

בעיר מצויים 36 קניונים חדשים שהוקמו לאחר נפילת ברית המועצות, בנוסף על כמה מהם שהם שימשו בתקופה הסובייטית בתור: חנויות ממשלתיות או בתי-כלבו ברשות ממשלתית כגון: "גום" ו-"צום".

בעיר מצויים גם כמה פסאז'ים שהוקמו בתקופת רוסיה הצארית ועוד כמה שווקים המצויים בתוך מבנים שהוקמו במיוחד לכל. אחד המפורסמים בהם קרוי: שוק איזמאילובסקי שהוקם בתחילת שנות ה-2000 בסגנון של עיר רוסית מתקופת ימי הביניים וכולל בתוכו מרכז תרבות וכמה מוזיאונים המוקדשים לתרבות הרוסית.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספסאן בקו סנקט פטרבורג – מוסקבה

למוסקבה יש ארבעה נמלי תעופה (ונוקובו-Внуково, דומודדובו-Домодедово, שרמטייבו-Шереметьево וז'וקובסקי-Жуковский). רוב הטיסות הבינלאומיות נוחתות בשרמטייבו.

במוסקבה פועלת רשת רכבות ארצית וגם בינלאומית אל מדינות שכנות וממנה גם יוצאים כל הקווים של הרכבת הטרנס-סיבירית. בנוסף גם מקיפה את העיר טבעת הרכבות של מוסקבה.

במוסקבה פועלת רכבת תחתית החל מ-1935, יש בה 14 קווים ו-206 תחנות רכבת, חלקן מפוארות ומהודרות במיוחד, כתחנת פלושצ'אד רבולוציי (כיכר המהפכה) המרכזית, המעוטרת בקשתות ופסלי שחם ותחנת קומסומולסקאייה הבארוקית.

כשנבנו חלק התחנות, בתקופת המלחמה הקרה, הן נבנו גם לשימוש כמקלט אטומי אל מול פצצות האטום של ארצות הברית ולכן הן ידועות גם בעומקן הגדול.

מערכת הרכבת התחתית של מוסקבה מסיעה כ-9 מיליון איש מדי יום ונחשבת לאחת ממערכות הרכבת התחתית העמוסות ביותר בעולם. כמות הנוסעים בה מדי שנה גדולה מזו של לונדון וניו יורק גם יחד.

בעיר פועלת רשת של אוטובוסים רכבות חשמליות ואוטובוסים חשמליים. ישנן מוניות שירות, הפועלות לפי קווי נסיעה של האוטובוסים וכן מוניות ספיישל, אך רבים מהנהגים מסיעים בתשלום כל המבקש. טרמפים בחינם אינם נהוגים במוסקבה.

נהר מוסקבה עובר דרך מרכז העיר. בהתאם לכך בתוך תחומי העיר נבנו כ-20 גשרים מעל הנהר ויובליו. תחילת בניית הגשרים החלה עוד במאה ה-16 וגשר נובוספאסקי עומד בתוואי אחד הגשרים הישנים.

בעיר הוקמו 2 נמלי נהר לצד אזורי תעשייה יחד עם טרמינל נוסעים. האחד בחלקה המערבי (טרמינל נהר המוסקבה הצפוני) והשני בחלקה המזרחי (טרמינל נהר המוסקבה הדרומי).

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגידול באוכלוסיית מוסקבה עם השנים

אף על פי שמאז סוף המאה ה-20 קטן מספר התושבים ברוסיה במאות אלפי תושבים בשנה בשל ילודה נמוכה, במוסקבה חל גידול אוכלוסין חד, בעיקר הודות להגירה. תושבי מוסקבה החדשים נמשכים לצמיחה הכלכלית של עד 20% בעיר, לעומת צמיחה חדה פחות בשאר חלקי המדינה. בעיר ישנו מספר מועט של אנשים מכל התרבויות, מסטודנטים אפריקנים עד אנשי עסקים אירים.

חלוקה אתנית בשנת 2010 - 90.0% רוסים, 1.5% אוקראינים, 1.4% טטרים, 0.5% יהודים ואחרים.


ההתפתחות הדמוגרפית של מוסקבה בין השנים 1400 ו-1856

1400 1638 1710 1725 1738 1775 1785 1811 1813 1825 1840 1856

40,000 200,000 160,000 145,000 138,400 161,000 188,700 270,200 215,000 241,500 349,100 368,800
ההתפתחות הדמוגרפית של מוסקבה בין השנים 1868 ו-2002

1868 1871 1888 1897 1912 1920 1926 1939 1959 1979 1989 2002

416,400 601,969 753,459 1,038,600 1,617,157 1,027,300 2,101,200 4,609,200 6,133,100 8,142,200 8,972,300 10,383,000

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפקד אוכלוסין שנערך בתחילת המאה ה-21 הגדירו עצמם כ-150 אלף מתושבי העיר כיהודים. עם זאת, להערכת הרב הראשי של רוסיה ברל לזר מתגוררים בעיר כחצי מיליון יהודים שלא הצהירו על כך במפקד, והמהווים כמחצית מיהודי רוסיה.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער ולדימיר שהיה חלק מן חומת הקרמלין הישנה בצילום משנת 1931
מרכז הקניות היוקרתי בכיכר האדומה- גום
מלון רדיסון רויאל (לשעבר מלון אוקראינה) אחד מ"שבע האחיות"
שער הנצחון

העיר נודעה בעבר בכינוי "סורוק סורוקוב" (ארבעים פעם ארבעים), על שום כיפות הבצל הרבות של כנסיות שעיטרו את קו השמים שלה. בעת הסובייטית השתנה מראה העיר משמעותית, בעיקר בשל פועלו של סטלין אשר שאף למודרניזציה של העיר באמצעות כבישים ושדרות רחבות, מהם בני עשרה נתיבים ותוכנה להיות: "בירת העולם הקומוניסטי".

הפיתוח המהיר בעידן סטלין הרס בניינים עתיקים בעלי חשיבות היסטורית כמגדל סוחארב שהיה מקום מושבו של המוזיאון להיסטוריה של מוסקבה או השער האדום שהוקם לכבוד הניצחון בקרב פולטבה, חנויות ובתי אחוזה עתיקים וכן מבני דת שונים, כגון: קתדרלת ישו המושיע, שנהרסה כדי להקים על חורבותיה את ארמון הסובייטים שבסוף לא הוקם מעולם ובמקומו הוקמה בשנת 1958 "בריכת מוסקבה" שהייתה אחת מבריכות השחייה הגדולות בעולם. יחד עם זאת, נהרסו גם שרידים של חומת הקרמלין הישנה כגון: שער ולדימיר באזור קיטאי גורוד.

באזור הכיכר האדומה נהרסו שער התחייה יחד עם קתדרלת קאזאן כדי לפנות מקום עבור מצעדים צבאיים שנערכו במקום ולאחר מכן הוקמו מחדש בשנת 1994 ובצמוד אליה הוקם מלון רוסיה שהיה המלון הכי גדול באירופה עד שנהרס לצורך הקמתו של פארק זריאדיה. בית הקברות של חומת הקרמלין תוכנן להיות פנתיאון עבור כל האנשים שהם פיארו את האידאולוגיה הסובייטית.

סטלין הקים ברחבי מוסקבה שבעה גורדי שחקים מעוטרים שנקראו "שבע האחיות" או "עוגות החתונה". ניתן לראותם כמעט מכל נקודה גבוהה במקצת בעיר. גורדי שחקים אלו הם מהמבנים הגבוהים ביותר במרכז מוסקבה פרט למגדל אוסטנקינו, אשר בשנת 1967, שבה נבנה, היה המבנה הבלתי נתמך הגבוה בעולם (עד אשר נבנה מגדל CN). "שבע האחיות של סטלין" היו 7 גורדי שחקים בסגנון גותי-סטליניסטי שאפיינו את האדריכלות הקומוניסטית שנקראה "קלסיציזם סטליניסטי" או "אדריכלות סטליניסטית" (סגנון שהיה בכל מדינה קומוניסטית). הבניין הראשי של אוניברסיטת מוסקבה שהוקם בתחילת שנות ה-50 נתן השראה לסטלין להקמתם של גורדי שחקים סובייטיים ברחבי מוסקבה ולאחר מכן במדינות קומוניסטיות, ושהיו התשובה הקומוניסטית לסגנון גורדי השחקים האמריקאי.

בתקופה הסובייטית תוכנן להקים מסביב למרכז העיר מרכזי תרבות מפוארים וענקיים שנקראו בשם: "ארמונות" שבהם יתכנסו כל המדינות הקומוניסטיות אך לא הוקמו מעולם ונשארו על גבי נייר השירטוטים.

המדיניות הסובייטית של הבטחת שיכון לכל עובד, והגידול המשמעותי באוכלוסין של מוסקבה הביאו לפיתוח אזורי פרברים של בלוקים גדולים ומונוטוניים בשם חרושצ'ובקה, על שמו של מנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב.

אזורים כרחוב ארבט הישן, אזור תיירותי שהיה בעבר מרכז הבוהמה, נשארו ברובם כפי שהיו במאה ה-19. בניינים רבים אחרים ברחובות פנימיים מהווים גם הם שרידים לזמני העושר הבורגני של תקופת הצאר. במקביל אליו הוקם בתקופת ברית המועצות רחוב ארבט החדש, המוביל מאזור הקרמלין אל בניין הממשלה וששובצו בו גורדי שחקים בין בתים עתיקים ששוחזרו לאחר נפילת ברית המועצות.

בשנת 1812 הוקם שער ניצחון מפואר לכבוד הניצחון על צבא נפוליאון בשדרות קוטוזוב (שהיה גנרל רוסי מפורסם) שבהם ישנם אנדרטאות רבות ובאזור בו גרו בעבר דיפלומטים ואנשי מדע חשובים ומפורסמים. בסמוך אליו הוקם פארק הזיכרון גבעת פוקלונאיה (הנקרא גם "פארק הניצחון") שהוקם לכבוד הניצחון על גרמניה הנאצית ובו מצויים: מוזיאון המלחמה, כנסייה, בית כנסת לזכר יהודים שנספו בשואה, ומסגד לזכר הלוחמים המוסלמים שנלחמו בנאצים. בנוסף ישנם במקום גם מוצגים צבאיים כגון טנקים ומטוסים.

מבט על קוטוזובסקי פרוספקט, מלון רדיסון רויאל ומוסקבה סיטי
מבט על בניין הדירות גדות קוטלנישסקיה מ"גשר צף" בפארק זריאדיה
מבט על גורדי השחקים של מוסקבה סיטי מגבעת הדרור

הטבעות של מוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסקבה כפי שצולמה מתחנת החלל הבינלאומית, 29 בינואר 2014

את העיר מוסקבה עוטפת רשת של כבישים טבעתיים מהירים. הטבעת הפנימית מבין ארבעת כבישי הטבעת של מוסקבה היא טבעת השדרות, כביש טבעת זה נבנה במקום בו ניצבו בעבר החומות של קיטאי גורוד, ובלי גורוד (העיר הלבנה) של מוסקבה. הכביש מקיף את מרכז מוסקבה ואת הקרמלין ממזרח, מצפון וממערב, כאשר נהר מוסקבה מונע את השלמת המעגל מדרום.

הטבעת הראשית השנייה, היא טבעת הגנים. טבעת זו הוקמה על בסיס חומת הגנה שבוטלה בשנת 1816 ובמקומה נסלל כביש שלאורכו היו גנים.

הטבעת השלישית, טבעת התחבורה השלישית, הושלמה בשנת 2003 ככביש מהיר.

הטבעת החיצונית ביותר במוסקבה היא כביש הטבעת של מוסקבה (המכונה המכונה לעיתים קרובות MKAD, ראשי תיבות ברוסית של Московская Кольцевая Автомобильная Дорога). לפני התרחבותה של מוסקבה בשנת 2012, נחשב ה-MKAD לגבולה של מוסקבה.

מלבד ההיררכיה הנ"ל, קו 5 של הרכבת התחתית של מוסקבה הוא קו הרכבת התחתית בצורת מעגל קו קולצביה, אשר ממוקם בין טבעת הגנים וטבעת התחבורה השלישית.

בשנת 2016 נחנך במוסקבה קו תחבורה מעגלי הטבעת המרכזית של מוסקבה והוא מופעל בתור קו 14 של הרכבת התחתית של מוסקבה. מסילת הברזל עצמה הייתה בשימוש מאז 1907, אך לפני השיפוץ לא הייתה מסילת הרכבת חשמלית ושמשה לצורכי תחבורה של קטרים ​​מונעים בלבד.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועי תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביאנלה הבינלאומית של מוסקבה לאדריכלות ועיצוב היא אירוע בינלאומי המוקדש לאדריכלות, עיצוב ואומנות הנערך מאז 1995.

הפורום האורבני של מוסקבה הוא פורום בינלאומי בנושא תכנון עירוני, עיצוב עירוני, ואדריכלות נוף בהשתתפות אנשי מקצוע מכל העולם הנערך מאז 2011.

מוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידועים והגדולים שבמוזיאוני במוסקבה הם מוזיאון פושקין וגלריית טרטיאקוב. הגלריה נוסדה על ידי פאבל טרטיאקוב, סוחר עשיר אשר תרם את אוספיו לעיר. בשל גודל האוספים חולקו האוספים בין שתי גלריות - גלריית טרטיאקוב הישנה, הממוקמת דרומית לנהר מוסקבה, ומציגה אמנות של אמנים רוסיים מהמאות ה-18 וה-19, וגלריית טרטיאקוב החדשה, הממוקמת בסמוך לפארק גורקי ומציגה את אמנות המאה ה-20. מוזיאון פושקין, בסמוך לקתדרלה של מוסקבה, מערבית לנהר מוסקבה, מציג אוספים מכל רחבי העולם, ובין היתר כולל העתקים של פסלים יווניים ורומים וכן אוסף נרחב של אמנות אימפרסיוניסטית הכולל יצירות רבות של קלוד מונה, פול סזאן, פול גוגן, וכן יצירות של פאבלו פיקאסו.

המוזיאון ההיסטורי הממשלתי הממוקם מערבית לכיכר האדומה מציג את ההיסטוריה של רוסיה מהתקופה הפרה היסטורית ועד ימינו.

המוזיאון הפוליטכני של מוסקבה נוסד בשנת 1872 ומציג את ההיסטוריה של ההתפתחות הטכנולוגית מאז המאה ה-18 ועד ימינו. המוזיאון הזואולוגי של אוניברסיטת מוסקבה הוא המוזיאון הזואולוגי השני בגודלו ברוסיה.

המוזיאון להיסטוריה של מוסקבה מציג את ההיסטוריה של העיר.

המוזיאון לאדריכלות הרוסית ע"ש שצ'וסב הממוקם מערבית לקרמלין וקרוי על שם האדריכל אלכסיי שצ'וסב שהיה האדריכל הראשי של ברית המועצות. המוזיאון מציג את ההיסטוריה של האדריכלות הרוסית וגם דגמים של מבנים רבים. בנוסף נמצא בו מכון לחקר האדריכלות ותכנון ערים.

מוזיאון החלל הרוסי המצוי בתוך אנדרטת כובשי החלל בסופה של שדרת הקוסמונאוטים משמשים בתור אתר ההנצחה המרכזי לזכר אנשי החלל הרוסי וגם אלו שעדיין בחיים.

מוזיאון העיצוב מוסקבה הוא מוזיאון פרטי במימון ממשלתי שהוקם על ידי קבוצת מעצבים רוסים במטרה להציג את תולדות העיצוב הרוסי. כעת המוזיאון שוכן בבניין המנאז' על ידי הקרמלין ומציג תערוכות באוטובוס נוסע.

מרכזי תערוכות, ירידים, וכינוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז התערוכה של כל רוסיה הממוקם בצפון העיר באזור אוסטנקינו ומשמש בתור מרכז הירידים והתערוכות הראשי של מוסקבה ושל רוסיה כולה ובעבר אירח גם כנסים ותערוכות בינלאומיים. אחד ממרכזי הירידים הגדולים בעולם שבו הוקמו מחדש 2 ביתנים סובייטיים שהשתתפו בירידים בינלאומיים.

מרכז התערוכות והכינוסים סוקולניקי הממוקם בתוך "פארק סוקולניקי" משמש בתור פארק התערוכות הגדול ביותר ברוסיה.

מרכז אקספו מוסקבה המשמש בתור אחד ממרכזי הכינוסים והתערוכות הגדולים ברוסיה.

קרוקוס אקספו הוא אחד מאולמי התערוכות הגדולים והחדישים ביותר ברוסיה הממוקם בתוך מרכז קניות ועסקים.

תיאטראות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מוסקבה מהווה מרכז אמנותי ברוסיה ופועלים בה 29 תיאטראות, 132 בתי קולנוע ו-24 אולמות קונצרטים. הידוע בתיאטראות הוא תיאטרון בולשוי המצוי בכיכר התיאטרון שבה מצויים תיאטראות נוספים. כמו כן ידועים בעיר תיאטראות נוספים כגון: תיאטרון ואכטאנגוב, התיאטרון לאמנויות של מוסקבה ותיאטרון בעלי החיים ע"ש דורוב.

מרכז אמנויות הבמה הבינלאומי של מוסקבה, שנפתח בשנת 2003, והידוע בכינויו בית המוזיקה הבינלאומי של מוסקבה משמש לקונצרטים של מוזיקה קלאסית. במבנה מותקן העוגב הגדול ביותר ברוסיה.

בנוסף מצוי בעיר גם תיאטרון הצבא הרוסי שצורתו היא צורה של "הכוכב הסובייטי האדום".

קרקסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועלים שני מבני קבע של קרקסים: הקרקס הממלכתי של מוסקבה וקרקס מוסקבה הממוקם בשדרת צווטנוי.

בתי קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועלים בתי קולנוע המפורסמים ביותר ברוסיה שהוקמו עוד בתקופה הסובייטית, ביניהם הבניין של תיאטרון רוסיה ששימש גם בתור בית קולנוע בשם: "קולנוע פושקין" שהיה המפורסם ביותר בתקופה הסובייטית וגם שעבר כמה גילגולים ואחרי בעבר גם כמה כינוסים בינלאומיים.

פארקי שעשועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר ישנם כמה פארקי שעשועים שהוקמו בצמוד אל פארקים ואל גני שעשועים. לאחר שנות ה-2000 מתוכננים להבנות ברחבי העיר וסביבותיה פארקי שעשועים ברמה בינלאומית כגון: אי החלומות בבעלות חברת וולט דיסני שעתיד להפתח בשנת 2019.

פארק יוניברסל מוסקבה בבעלות "חברת סרטי יוניברסל" המתוכנן להבנות בדרום העיר ועתיד להפתח בשנת 2022.

מועדוני פועלים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת ברית המועצות הוקמו ברחבי העיר מרכזי תרבות וכינוסים מרכזיים עבור אירגוני האיגודים המקצועיים ועבור ועדי העובדים של מפעלי התעשייה הרוסית כגון: מועדון פועלי הרכבת.

פארקים, גינות ושטחים פתוחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק הניצחון בהר ההשתחוות

בעיר מוסקבה 96 פארקים ו-18 גנים ציבוריים (בהם שני גנים בוטניים). נוסף על הפארקים והגנים המוסדרים, בעיר 450 קמ"ר של שטחים ירוקים ו-100 קמ"ר שטחי יער. בעיר 27 מ"ר של שטחים ירוקים לכל תושב[3] (כמות נכבדת של שטחים ירוקים בהשוואה ל-6 מ"ר לתושב בפריז, 7.5 מ"ר לתושב בלונדון, 8.6 מ"ר לתושב בניו יורק ו-7 מ"ר לתושב בתל אביב[דרוש מקור]). עד לשנת 2020 מתוכננים להיסלל ברחבי העיר "שבילי אופניים" חדשים יחד עם טיילת לאורך נהר מוסקבה ורצועות ירוקות הנכנסות מחוץ לעיר כלפי מרכז העיר.

פארק גורקי, או בשמו הרשמי "הפארק המרכזי לתרבות ומנוחה ע"ש גורקי" נוסד בשנת 1928. הפארק, ששטחו 689,000 מ"ר, ממוקם על הגדה המזרחית של נהר מוסקבה, ומצויים בו גן שעשועים, אגמים המשמשים לשיט בסירות, מגרשי טניס, רחבות ריקודים ומתקני ספורט רבים. קיים סרט מתח בשם "פארק גורקי" משנת 1983 בכיכובם של ויליאם הארט ולי מרווין. לאחר נפילת ברית המועצות נוספו לו גם פארק מים ופארק שעשועים.

בסמוך לפארק מצויים גני נסקוצ'ני ששטחם 408,000 מ"ר. הגנים הם הפארק הוותיק ביותר במוסקבה, והיוו חלק משטחי אחוזה צארית.

פארקים נוספים בעיר הם פארק איזמיילובסקי שהוקם בשנת 1931. זהו אחד הפארקים העירוניים הגדול בעולם - שטחו 15.34 קמ"ר (שש פעמים מסנטרל פארק); ופארק סוקולניקי ששטחו 6 קמ"ר, אחד הפארקים הוותיקים במוסקבה.

מחוץ לעיר ובסמוך לה, ממוקם הפארק הלאומי לוסיני אוסטרוב ששטחו 116 קמ"ר. פארק זה כולל שטחי טייגה ומצויים בו איילי הצפון.

בסמוך אל גלריית טרטיאקוב החדשה נמצא גן פסלים שבו נמצא אוסף פסלים שהוסרו ממקומם לאחר נפילת ברית המועצות.

בספטמבר 2017 נחנך פארק זאריַדיֶה סמוך לקרמלין, באתר שבו עמד בעבר מלון רוסיה והוא הפארק הראשון שנחנך בעיר, לראשונה מזה 70 שנה.

גנים בוטניים וגני חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגן הבוטני של האקדמיה למדע של מוסקבה נוסד בשנת 1945 והוא הגן הבוטני הגדול ביותר באירופה. שטחו של הגן 3.61 קמ"ר ומוצגים בו 20,000 זנים שונים של צמחים מכל רחבי העולם. בפארק ממוקם גן ורדים (רוזאריום) ובו 20,000 צמחי ורדים, וכן יער עצי אלון ובו עצים בני למעלה מ-100 שנים. גודלה של חממת הגן הבוטני עולה על 5,000 מ"ר.

גן החיות של מוסקבה מציג כ-1,000 זנים שונים של בעלי חיים וכ-6,500 בעלי חיים. בגן מבקרים כ-1.2 מיליון מבקרים מדי שנה.

בתי קברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברחבי העיר מצוין כמה בתי קברות מפורסמים וכמה פנתיאונים כגון: בית הקברות של חומת הקרמלין שהיה הפנתיאון הלאומי בתקופת ברית המועצות. בית העלמין נובודוויצ'יה שבו קבורים אישים רוסים מפורסמים רבים, בית הקברות לחללי מלחמת העולם הראשונה במוסקבה, ובית העלמין הצבאי הפדרלי להנצחה (רוסיה) המשמש בתור הפנתיאון החדש.

אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוסקבה ממוקמים מספר אתרי מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו ובהם: הקרמלין והכיכר האדומה (המהווים יחד אתר מורשת עולמית). כנסיית העלייה לשמים בקולומנסקויה נבנתה בשנת 1532 וממוקמת בסמוך לעיר.

הכיכר האדומה

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר מוסקבה פועלים 1696 בתי ספר תיכונים, 91 מכללות ו-222 מוסדות השכלה גבוהה בהם 60 אוניברסיטאות. בין האוניברסיטאות הפועלות בעיר ידועה אוניברסיטת מוסקבה אשר נוסדה בשנת 1755. האוניברסיטה ממוקמת בוורוביווי גורי. מבנה האוניברסיטה המרכזי הוא גורד שחקים המתנשא לגובה של 240 מטרים. בעת השלמתו היה הבניין הגבוה בעולם - למעט מבנים בעיר ניו יורק). באוניברסיטה לומדים כ-30,000 תלמידים לתואר ראשון, וכ-7,000 תלמידי תארים מתקדמים ב-29 פקולטאות וב-450 מחלקות. בנוסף לסטודנטים, כ-10,000 תלמידי בתי ספר תיכוניים לומדים בקורסים באוניברסיטה, וכ-2,000 חוקרים מבצעים בה מחקרים. ספריית האוניברסיטה מחזיקה למעלה מ-9 מיליון ספרים (והיא אחת הספריות הגדולות ברוסיה).

מוסקבה מהווה מרכז פיננסי של רוסיה ומזרח אירופה והיא ידועה בבתי הספר לעסקים שבה ובהם האקדמיה הרוסית פלקנוב לעסקים, בית הספר החדש לעסקים, האוניברסיטה הממלכתית לניהול והאוניברסיטה הלאומית למחקר - בית הספר הגבוה לכלכלה.

האוניברסיטה הממלכתית הטכנית של מוסקבה שנוסדה בשנת 1830 ממוקמת במרכז העיר. באוניברסיטה לומדים כ-18,000 תלמידי תואר ראשון וכ-1,000 תלמידי תארים מתקדמים.

הקונסרבטוריון של מוסקבה נוסד בשנת 1866 ונחשב למוביל בבתי הספר למוזיקה ברוסיה. בקונסרבטוריון למדו סרגיי רחמנינוב, אלכסנדר סקריאבין, אראם חצ'טוריאן, מסטיסלב רוסטרופוביץ' ואלפרד שניטקה.

המכון הממלכתי ליחסים בינלאומיים של מוסקבה שנוסד בשנת 1944 נחשב לבית הספר המוביל ברוסיה בתחום היחסים הבינלאומיים. באוניברסיטה זו 4,500 תלמידים, ובספרייתה 700,000 ספרים.

המכון לפיזיקה וטכנולוגיה של מוסקבה וכן המכון האווירי של מוסקבה והמכון להנדסה פיזיקלית של מוסקבה הם בתי ספר מתקדמים מובילים נוספים. במכון לפיזיקה וטכנולוגיה של מוסקבה פעלו זוכי פרס נובל רבים ובהם פיוטר קפיצה, ניקולאי סמיונוב, לב לנדאו ואלכסנדר פרוכורוב.

האוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה לגאודזיה וקרטוגרפיה ובצמוד אליה האוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה לניהול קרקע שהוקמו בתור יחידה אקדמית אחת שהתפצלה ל-2 אוניברסיטאות נפרדות.

האקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון, המכון לקולנוע על שם גרסימוב.

במוסקבה פועלת האקדמיה למדעים של רוסיה המפעיל 65 מכוני מחקר. וכן מוסדות מחקר רבים כגון מכון קורצ'טוב המוביל בתחום האנרגיה הגרעינית, ובו נבנה הכור האטומי הראשון באירופה. כמו כן ממוקמים בעיר מכון לאנדו לפיזיקה תאורטית, המכון לפיזיקה תאורטית וניסויית, מכון קפיצה לבעיות פיזיקליות, [[מכון סטקלוב למתמטיקה] והמכון לתכנון כללי, מחקר ופרויקטים של מוסקבה.

בעיר מוסקבה 452 ספריות ציבוריות בהם 168 ספריות לילדים. כמו כן ממוקמת בעיר הספרייה הממלכתית של רוסיה שנוסדה בשנת 1862 והמשמשת כספרייה הלאומית של רוסיה. בספרייה 275 ק"מ של מדפי ספרים עליהם כ-42 מיליון כתבים ב-247 שפות (מהם 17 מיליון ספרים, 13 מיליון כתבי עת, 350,000 דפי תווים ו-15,000 מפות). ספרייה זו היא הספרייה הגדולה ברוסיה ואחת הספריות הגדולות בעולם.

בשנת 2009 הוקם מכון סטרלקה לתקשורת, אדריכלות ועיצוב מטעם הממשלה הרוסית הפועל בתור מוסד ללא כוונת רווח בתור מטרה לעודד סטודנטים להגיע אל רוסיה וליצור רעיונות ושיתוף פעולה בתחומי העיצוב, האומנות, ותכנון ערים.

בשנת 2011 הוקם בית הספר למוסמכים באורבניזם ע"ש ויסוקובסקי בתור מטרה לעודד ולטפח סטודנטים בתחום התכנון העירוני בשיתוף פעולה עם מומחים בתחום ממדינות שונות בעולם.

הספרייה הממלכתית הציבורית להיסטוריה נוסדה בשנת 1863. ספרייה זו היא הספרייה הגדולה ביותר המתמחה בהיסטוריה של רוסיה. בספרייה 4 מיליון ספרים ב-112 שפות שונות.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר מוסקבה מתקני ספורט רבים - בעיר 63 אצטדיוני ספורט נוסף על 8 מגרשי כדורגל ו-8 אולמות אתלטיקה. בנוסף ממוקמים בעיר 40 מתחמי ספורט ובהם 24 מגרשי החלקה על הקרח ו-7 מסלולי מרוצי סוסים (הגדול שבהם ההיפודרום המרכזי של מוסקבה אשר נוסד בשנת 1834).

הגדול שבאצטדיונים הוא אצטדיון לוז'ניקי.

בשנת 1980 אירחה העיר מוסקבה את המשחקים האולימפיים. העיר הגישה מועמדות לארח בשנית את האולימפיאדה בשנת 2012 אולם הצעתה נדחתה.

ב-2018 יתקיימו במוסקבה חלק ממשחקי גביע העולם בכדורגל בשלושה אצטדיונים והגמר יערך באצטדיון לוז'ניקי.

בעיר פועלות קבוצות הוקי קרח רבות ובהן צסק"א מוסקבה, HC דינמו מוסקבה, קריליה סובטוב מוסקבה וHC ספרטק מוסקבה.

בעיר פועל מועדון הכדורסל צסק"א מוסקבה - אחת הקבוצות המובילות והמצליחות באירופה בכל הזמנים, עם 7 זכיות גביע ביורוליג באירופה וכן מועדון דינמו מוסקבה שזכה ביול"ב.

בתחום הכדוריד פועלת בעיר הקבוצה צסק"א מוסקבה.

קבוצת הכדורגל ספרטק מוסקבה זכתה 12 פעמים באליפות ברית המועצות, ומובילה באליפויות רוסיה. כמו כן פועלת בעיר צסק"א מוסקבה אשר זכתה באליפות ברית המועצות 7 פעמים ובגביע ברית המועצות 5 פעמים.

העיר מארחת מדי שנה את גביע הקרמלין בטניס.

תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסקבה היא ביתם של כמעט כל רשתות הטלוויזיה הארציות של רוסיה, תחנות הרדיו, העיתונים והמגזינים.

שידורי הטלוויזיה הרגילים בעיר החלו בשנת 1939. העיר משדרת 24 ערוצי טלוויזיה - פדרליים ומספר אזוריים. כל הערוצים הפדרליים, למעט ערוץ 5, משודרים ממוסקבה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזג אוויר במוסקבה
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) -4 -3.7 2.6 11.3 18.6 22 24.3 21.9 15.7 8.7 0.9 -3 9.6
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -9.1 -9.8 -4.4 2.2 7.7 12.1 14.4 12.5 7.4 2.7 -3.3 -7.6 2.1
משקעים ממוצעים (מ"מ) 52 41 35 37 49 80 85 82 68 71 55 52 707
מקור: [4][5][6][7]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לפברואר 2017 יש למוסקבה 72 ערים תאומות:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P Russia.png

פורטל מוסקבה הוא שער למגוון נושאים הקשורים במוסקבה


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]