מועדון דיומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מועדון דיומא
"El Club Dumas"
עטיפת הספר במהדורה העברית
עטיפת הספר במהדורה העברית בהוצאת פראג
מידע כללי
מאת ארתורו פרס-רברטה
שפת המקור ספרדית
סוגה מותחן, רומן מסתורין, רומן פשע
הוצאה
שנת הוצאה 1993
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-84-95501-00-4
הספרייה הלאומית 002034851

מועדון דיומאספרדית: El Club Dumas) הוא רומן מאת ארתורו פרס-רברטה, משנת 1993. הספר עוסק בעולמם של מוכרי ספרים עתיקים (ביבליופיליה), ובכך מזכיר את עבודתו הקודמת של הסופר, הצופן הפלמי.

הסיפור עוקב אחר הרפתקאותיו של סוחר ספרים, לוקאס קורסו, שנשכר כדי לאמת את מקוריותו של כתב יד נדיר המהווה חלק משלושת המוסקטרים של אלכסנדר דיומא האב. חקירתו של קורסו מובילה אותו לחפש שני עותקים של ספר נדיר נוסף הידוע בשם "De Umbrarum Regni Novem Portis" ("על תשעת השערים לממלכת הצללים"). קורסו פוגש שורה של דמויות מרתקות במסע של חקירתו, לרבות עובדי שטן, אוהבי ספר אובססיביים ופאם פאטאל מהפנטת ומפתה. מסעותיו של קורסו נעים בין מדריד (ספרד), סינטרה (פורטוגל), פריז (צרפת) וטולדו (ספרד).

מועדון דיומא מעשיר את הקורא בידע, החל מהרגלי העבודה של אלכסנדר דיומא, דרך אמנות זיוף טקסטים מהמאה ה-17 ועד דמונולוגיה.

הסיפור מסופר על ידי מספר כל יודע בשם בוריס בלקן שבסוף מתגלה כמספר בלתי מהימן.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוקאס קורסו הוא סוחר ספרים בגיל העמידה עם מוניטין מפוקפק של מי שמוכן לבצע כל דבר - ללא קשר לחוקיותו - עבור לקוחותיו המועדפים. בעודו מנסה לאמת טיוטה חלקית לא ידועה של שלושת המוסקטרים, המכילה עמודים מהפרק "יין אנז'ו", עבור חברו מוכר הספרים לה פונטה (האם אלכסנדר דיומא האב בעצמו אכן כתב אותה) הוא נקרא לטולדו על ידי וארו בורחה, אספן ספרים ידוע לשמצה, אקסצנטרי ועשיר.

בורחה השיג עותק של ספר אגדי, "על תשעת השערים לממלכת הצללים", שמדפיסו אריסטיד טורקיה נשרף על המוקד על ידי האינקוויזיציה.

טורקיה נולד בוונציה ב-1620. בתחילה עבד כשוליה בליידן עבור בית ההוצאה לאור של משפחת אלזבייר. לאחר שחזר לוונציה, הוא פרסם עבודות קטנות על נושאים פילוסופיים ואזוטריים. בשנת 1666, פרסם טורקיה את ה"De Umbrarum Regni Novem Portis" ("על תשעת השערים לממלכת הצללים"), שהיה מבוסס על ה"דלומלניקון", או בשמו השני "עירור האפילה", עבודה נכתבה כביכול על ידי לוציפר ושמאפשר לקורא לזמן את השטן. האינקוויזיציה העמידה לדין את טורקיה בגין קסם וכישוף, דנה אותו לשריפה והעלתה אותו על המוקד בשנת 1667.

בורחה מאמין שהספר מכיל הוראות לזימון השטן. בנספח הספר מובאים תשעה איורים המייצגים את תשעת השערים. רק עותק אחד של הספר אמור היה לשרוד, אבל בורחה כי טוען מאחר שידוע על שלושה עותקים הקיימים בעולם, שניים מהם, הם ככל הנראה זיופים משוכללים. הוא שוכר את קורסו כדי להשוות את שלושת העותקים ולהשיג את האמיתי ביניהם תוך שימוש ללא היסוס בכל האמצעים הנדרשים. הוא מבטיח לשלם ביד רחבה ולכסות את כל ההוצאות.

קורסו מסכים, אך ממשיך במקביל לחקור את טיוטת דיומא החלקית, "יין אנז'ו". אלמנתו של הבעלים הקודמים של כתב יד זה, ליאנה טייפר, מתעקשת כי הטיוטה מזויפת, אך מציעה לקנות אותה מקורסו. לאחר כמה מפגשים, היא מנסה לפתותו כדי להשיג את הטיוטה. הוא נכנע לקסמיה, שוכב עימה אך מסרב למסור את כתב היד, ולכן היא הופכת לאויבתו. היא מדמיינת את עצמה כמיליידי דה וינטר, ושולחת בריון (שאותו מכנה קורסו "רושפור") כדי לעקוב אחריו ולנסות להוציא ממנו בכוח את כתב היד.

קורסו נפגש עם האחים סניצה, מומחים בשיקום ספרים עם ידע נרחב בזיוף. הם נותנים לו ידע בסיסי על ספרים ומסמכים עתיקים מהמאה ה-17 וזיופם, שיעזור לו להשוות את העותקים של "תשעת השערים".

בדרכו לליסבון לבקר את הבעלים של אחד מהעותקים, הוא פוגש בלונדינית יפהפייה בעלת עיניים ירוקות. בתחילה היא מכנה את עצמה, איירין אדלר, ובהמשך רומזת שלמעשה היא המלאך השומר שלו. הם מנתקים קשר לפני פגישתו של קורסו עם ויקטור פארגאס. האחרון הוא אספן ספרים נודע שנאלץ למכור חלק ניכר מספרייתו הגדולה כדי לשמור על אחוזת אבותיו שבה הוא מתגורר. קורסו משווה את העותק של פארגאס של "על תשעת השערים לממלכת הצללים", ומוצא הבדלים דקים בתשעת האיורים שבסוף כל אחד מהעותקים. האיורים הזהים חתומים בראשי התיבות של המחבר הידוע לשמצה של הספר, "A .T", אך אלו בעלי השינויים (כגון: באחד הציורים בעותק הראשון נראה זקן מחזיק מפתחות בידו הימנית ואילו בציור המקביל בעותק השני הוא מחזיק את המפתחות בידו השמאלית) נחתמו בראשי התיבות "L.F" (לוציפר).

כשקורסו חוזר למלונו, "איירין" מצילה אותו מידי "רושפור" שמנסה לתוקפו. הוא משאיר לה את ניסיון השוד של העותק של פארגאס אך כעבור זמן קצר היא מודיעה לו כי מצאה את גופתו של פארגאס שנרצח וכי העותק שלו נשרף. היא וקורסו יוצאים לפריז.

קורסו נועד עם רפלינקר, חוקר כתבים עתיקים, שמאמת את כתב היד של דיומא. בעוד הם מדברים, קורסו מבחין בליאנה טייפר. הוא חוזר למלון ומשחד את השוער כדי שיאתר היכן היא מתאכסנת.

קורסו מבקר את הברונית אונגרן, שמוסד הצדקה שלה הוא בעל האוסף הגדול ביותר של ספרים בתורת הנסתר באירופה, וכולל את העותק השלישי של "תשעת השערים". הם מפלרטטים ודנים על מחברו של הספר לפני שהיא מרשה לו לבחון את העותק שלה. "איירין" מתקשרת כדי להזהיר את קורסו כי "רושפור" מחכה בחוץ. הברונית מתרגמת את כיתובי האיורים (במקור בלטינית) תוך כדי שקורסו משווה את העותק של אונגרן לזה של בורחה.

קורסו מבין שבעוד שאף אחד משלושת העותקים לא זהה לחברו, תבליטי האיורים הנושאים את החתימה בראשי התיבות "L.F" יוצר מערך שלם של תשעה איורים ללא כפילויות. כשהוא יוצא מהברונית הוא מותקף שוב על ידי "רושפור" שוב, שנהדף שוב על ידי "איירין".

על ידי שימוש במידע של השוער, קורסו מתעמת מצליח לאתר את ליאנה טייפר וידידה "רושפור", א זה מכה אותו עד אובדן הכרה. כשהוא מתעורר, הוא מגלה כי העותק של בורחה ל"תשעת השערים" וכתב היד של דיומא נעלמו. בנוסף, נודע לו כי הברונית אונגרן נמצאה מתה לאחר שריפה שפרצה בספרייתה.

על ידי שימוש באובססיה של ליאנה טייפר עם מיליידי דה וינטר, קורסו עוקב אחריה למאנג' אך שוב נתפס על ידי "רושפור". "רושפור" מתוודה בפניו שקיבל הוראה מאדם הקורא לעצמו "רישלייה" להביא את קורסו לטירה סמוכה. "רישלייה", המתברר כלא אחר מאשר המספר, בוריס בלקן, מציג אותו למועדון דיומא, חבורה ספרותית של עשירים חובבי אלכסנדר דיומא, שהתכנסו לסעודה השנתית שלהם. בוריס מסביר לקורסו את המוטו של המועדון:

בימים אלה של בינוניות וחוסר כשרון… כשאיש אינו מעריך עילויים כמו שהעריכו אותם קוראי הרומאנים בהמשכים …שנהגו לשרוק לבוגדים ולהריע לאבירים הנועזים המושלמים… תרועות שלמרבה הצער כבר לא שומעים בשום מקום, כיום הן נחלתם הבלעדית של התמימים והילדים

קורסו נדהם לגלות שכל רצונם היה רק להשיג את כתב יד של דיומא, וכי אין להם שום קשר ל"תשעת השערים". קורסו המדמה עצמו כדמות במשחק מציאות של מועדון דיומא, מבין כי טעה בחושבו כי רצח פארגאס ומותה החשוד של הברונית היה חלק ממשחק זה. הוא מוזמן להישאר למסיבה, אך בוחר לעזוב.

קורסו חוזר לספרד להתמודד עם בורחה. "איירין", שמלווה אותו, מתעקשת שהיא מלאך נופל שנדד על פני האדמה במשך אלף שנים בחיפושים אחריו. קורסו לא מערער על כך, ומוצא את עצמו נמשך אליה עוד יותר. הוא מתעמת עם בורחה ומאשימו באחריות לשתי הרציחות. בורחה, שבידיו תבליטי האיורים הנושאים את החתימה בראשי התיבות "L.F", מתכוון להשתמש בצירוף זה של 3 העותקים של "על תשעת השערים לממלכת הצללים" כדי לזמן את השטן ולצבור ידע אבסולוטי. הוא משמיד את ספרייתו כדי למנוע מאחרים ללכת בעקבותיו. קורסו דורש תשלום על עבודתו, אך בורחה מתעלם ממנו ומתחיל את הטקס. קורסו, שמבחין שהלוח התשיעי שבו בורחה משתמש זהה ל-2 מקביליו בעותקים האחרים של "תשעת השערים" (ולכן זהו זיוף), עוזב אותו תוך תחושת גועל. הוא שומע את הצרחות של בורחה שמת בייסורים כאשר הטקס משתבש ומשער כי כל אחד מהם יקבל את השטן שהוא משרת.

עיבוד קולנועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטו של רומן פולנסקי, השער התשיעי,[1] עובד מהרומן של פרס-רברטה, מועדון דיומא. בעוד קו העלילה הבסיסי נשמר לאורך הסרט, הסיום שונה באופן משמעותי בעיקר ב-2 נקודות:

  • "איירין" מתגלה כשטן בכבודו ובעצמו ולא כמלאך בלבד.
  • קורסו מוצא את הלוח התשיעי האמיתי אצל האחים סניצה ומצליח להיכנס לממלכת הצללים.

כמו כן, אחת מעלילות המשנה החשובות ביותר של הרומן - עלילת המשנה על אספני וחובבי אלכסנדר דיומא  - הוסרה לחלוטין.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998, מועדון דיומא היה מועמד לפרס אנתוני, לפרס מקוויטי ולפרס הפנטזיה העולמי עבור הרומן הטוב ביותר.

אזכורים ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון דיומא מזכיר ספרים רבים. כמה מהאזכורים אינם נוגעים לתוכן הספר עצמו, אלא לדוגמה ייחודית של הספר הפיזי, כגון מהדורה או סוג כריכה נדירה. חלק מהספרים אינם קיימים במציאות אלא הם פרי דמיונו של פרס-רברטה.

ספרים אמיתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודות של אלכסנדר דיומא האב, שממנו נובעת כותרת הספר, משפיעות כמעט על כל אלמנט בעלילה. הספרים שהוזכרו הם:

ספרים נוספים שהוזכרו:

ספרים דמיוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים מיסטיים שפורסמו על ידי אריסטיד טורקיה בווינה:

  • "De Umbrarum Regni Novem Portis" ("על תשעת השערים לממלכת הצללים") - בעוד שהספר עצמו הוא דמיוני, היבטים רבים ממנו מושפעים מההיפנרוטומאכיה פוליפילי (1499).[6]
  • (Key to Captive Thoughts, (1653
  • A Curious Explanation of Mysteries and Hieroglyphs
  • The Three Books of the Art, 1658
  • Nicholas Tamisso, The Secrets of Wisdom, 1650

ספרים מיסטיים אחרים:

  • ה"דלומלניקון", או בשמו השני "עירור האפילה", עבודה נכתבה כביכול על ידי לוציפר ושמאפשר לקורא לזמן את השטן.
  • De origine, moribus et rebus gestis Satanae[4]
  • Dissertazioni sopra le apparizioni de' spiriti e diavoli[4]
  • Restructor omnium rerum[4]

ספרים לא דמיוניים שנכתבו על ידי הברונית אונגרן:

  • איסיס, הבתולה העירומה.
  • השטן, ההיסטוריה והאגדה.

ספרים דמיוניים אחרים המוזכרים:

  • ספרים מאת בוריס בלקן:
    • לופין, ראפלס, ריקומבל והולמס.
    • דיומא: צילו של ענק.
  • האנציקלופדיה להדפסים, מהדורות וספרים נדירים.
  • ביביליוגרפיה אוניברסלית.
  • המילון לספרים נדירים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ה"שער התשיעי" באתר IMDb
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 מופיע בספרייה של אנריקה טייפר שנפטר לאחרונה.
  3. ^ 3.0 3.1 מומלץ על ידי קורסו לברמנית מקרובה
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 מופיע באוסף ויקטור פארגאס
  5. ^ מופיע בספריית קרן אונגרן
  6. ^ The Ninth Gate Opens