מועדון ספורט סווהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מועדון ספורט סווהו
Idrottsklubben Sävehof
כינוי Sävehof
תאריך ייסוד 1950
היכל פטילה ארנה (4,000 מושבים)
מאמן רסמוס אוברבי (נשים)
פיטר מלר (גברים)
תארים
מספר אליפויות בגוף הערך
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
www.savehof.se
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

IK Sävehof (מבוטא סֵוֵוהּוֹ(בְ) אִי קוּהָ, מילולית "מועדון הספורט סווהו") היא קבוצת כדוריד שוודית מהעיר פטילה (אנ') (פרוור של גטבורג שבוֵסְטְרָה יֶיטַאלַנְד). המרכז הביתי של הקבוצה הוא פטילה ארנה שיש בה 4,000 מקומות ישיבה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון הספורט סווהו נוסד ב-20 באוגוסט 1950 על ידי קבוצת ילדי בית-הספר של סוודולן (שכונה/פרוור של יטבורי), ואלו שמותיהם: בו דאל, קלאס לונדגרן, ייסטה סאלין ויאן סמואלסון. בשנה שלאחר הייסוד הצטרפו, בין היתר, סטיב מולין, יאן בטילפלד, ארני גוסטבסון, אסאר יוהאנסון והוקאן יונגרן. שנת-התחרויות הראשון (העונה הראשונה) שבה שיחקה הקבוצה הייתה ה"ילדים 4B" (ליגת ילדים ונוער), אותה סיימה הקבוצה במקום השני, כסגניתה של קולן BK. גונר קוויסט, ה"אולארואנדר" (משחק בכל התפקידים, גם שוער וגם מגן וחלוץ וכו'), שאפילו הקים את גביע פטילה ב-1963 (זה גביע העולם לנוער?; Partille Cup), הצטרף למועדון ארבע שנים לאחר היווסדו (ב-1954).

העונה ה"אמיתית" הראשונה (המירכאות במקור) שבה השתתף המועדון באופן פעיל היה בגביע ביטורפ (שנערך בבורוס ב-1954. ההוצאה (הכספית) הראשונה של המועדון הייתה קופה לגזבר אשר עודנה נמצאת בראשות המועדון, והיא עלתה 22 קרונות (סכום מגוחך במונחים של היום, מעט פחות מ-2 אירו. בתקופה ההיא כנראה נחשב לסכום מכובד). בשנת 1963 שוחק בפעם הראשונה גביע פטילה, ובשנת 1970 חודשה התחרות (אז אולי הייתה הפסקה באמצע?). בשנת 1978 עזבה קבוצה גדולה של שחקני הקבוצה הבוגרת, כאשר 11 שחקנים עברו ל-היים IK (קבוצת כדוריד מיטבורי).

בשנת 1979 הצטרף לקבוצה מנהלה הנוכחי סטפן 'אבבה' אלברשטסון, מאמן כדוריד שזכה פעמיים ב-SM (אליפות שוודיה; svenska mästare) עם מעל 500 משחקים. בשנת 1980 נפתחה הקבוצה הבוגרת (גברים) ובשנת 1983 כבר העפילה הקבוצה ל"ליגה א'" (division 1) ובשנת 1987 לעלית-סריאן ("ליגת העל"; השם שונה מספר פעמים בהיסטוריה והיום זה פשוט "ליגת העל בכדוריד"). בשנת 1989 זכתה בפרס כ"קבוצת השנה" מאת RF (אני מנחש שמדובר ב"התאחדות הכדוריד השוודית" או משהו כזה; אפשרות אחרת היא שהקבוצה זכתה באליפות, אבל זה לא מה שכתוב כאן). בשנת 1991 גם קבוצת הנשים של המועדון העפילה לליגה העליונה ("ליגת העל") וכבר שנתיים לאחר מכן, בשנת 1993, זכתה ב-SM הראשון שלה (SM - אלופת שוודיה). קבוצת הגברים שיחקה באותה השנה (1993) בגמר ה-SM נגד RIK (וכנראה הפסידה, כלומר סיימה במקום השני). בשנת 2004 זכתה קבוצת הגברים בפעם הראשונה ב-SM. בשנים 2004–2015 זכו שתי הקבוצות, הן הנשים והן הגברים, ב-SM מספר רב של פעמים. (לפי הכתבה המצורפת, גם קבוצת הילדים זכתה ב-2011 במקום השני בליגה שלהם).

קבוצת הנשים של המועדון היא, נכון ל-2019, המעוטרת ביותר בשוודיה, עם 7 אליפויות שוודיה רצופות (2009–2015), ו-11 בסך הכל. בין ה-15 בפברואר 2012 ועד ה-26 באפריל 2015 ניצחו השחקניות 95 משחקים רצופים ללא הפסד נגד יריבות מקומיות (לא כולל משחקים בין-לאומיים). את המשחק ה-96 שהתקיים ב-26 באפריל הפסידה הקבוצה 25–26 (15-11 במחצית) בשער שהובקע 20 שניות לסיום המשחק על ידי מאיה אריקסון, שחקנית קבוצת לוגי (מהעיר לונד).

לסווהו יש גם את קבוצת הנוער הגדולה ביותר בעולם, עם מעל 2,000 שחקנים פעילים ופעילות בלא פחות מ-90 קבוצות שונות.

בשנת 2016 עברה הקבוצה לאצטדיונה החדש, פָּטילֶה ארנה, המכיל 4,000 מקומות ישיבה.

נבחרת הנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת הנשים מתחרה בליגת העל בכדוריד נשים (אנ') בשוודיה. הנבחרת זכתה בליגה 13 פעמים (1993, 2000, 2006, 2007, 2009, 2010, 2011, 2012, 2013, 2014, 2015, 2016 ו-2018). ליגת 2016 הייתה הניצחון השמיני ברציפות[1]. הם מתחרים בליגת האלופות של EHF (אנ').

שיא אירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה תחרות סיבוב מועדון סיבוב ראשון סיבוב שני תוצאה
‏ 2016-17 ליגת האלופות של EHF (אנ') בית ד' סלובניהסלובניה RK Krim (אנ') 26–24 29–32 מקום 4
נורווגיהנורווגיה לרוויק (אנ') 32–38 25–22
דנמרקדנמרק אסבייה (אנ') 20–25 18–29
גביע ה-EHF (אנ') בית א' צרפתצרפת Nantes Handball (אנ') 23–36 30–34 מקום 3
דנמרקדנמרק אנאס (אנ') 21–27 24–28
גרמניהגרמניה VfL Oldenburg (אנ') 37–33 32–30

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה מעודכנת לעונת 2018-19
שוערים
  • 1 דנמרקדנמרק כריסטינה אלם
  • 12 שוודיהשוודיה איזבלה מוראטידו
  • 16 שוודיהשוודיה וילמה אנדרשון
"שחקני כנף"
מימין
  • 2 שוודיהשוודיה לינה קדל
  • 3 שוודיהשוודיה אמה איקמאן-פרני
  • 5 שוודיהשוודיה יוהאנה לינדואל-האגרן
משמאל
  • 10 שוודיהשוודיה אנה ארטור
  • 19 שוודיהשוודיה אוליביה מלגורד
"שחקני סטרייק"
  • 7 שוודיהשוודיה טס קרנל
  • 8 שוודיהשוודיה יוהאנה פורשברי
  • 21 שוודיהשוודיה אבה לונדסטט
שחקנים מאחורה
משמאל
  • 9 שוודיהשוודיה אלין קרלסון
  • 14 שוודיהשוודיה ליניאה פטרשון (קפטנית)
  • 26 שוודיהשוודיה טילדה אולסון
ממרכז
  • 11 שוודיהשוודיה אמליה לונדבק
  • 13 שוודיהשוודיה אלין אלאגורג
  • 15 שוודיהשוודיה אלה פריקנר
  • 22 שוודיהשוודיה יוהאנה אהלם
מימין
  • 17 שוודיהשוודיה נינה דונו

שינויים לעומת עונה קודמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכנסו
עזבו
  • שוודיהשוודיה אידה אודין (פרשה)
  • שוודיהשוודיה יוליה אריקסון (לדנמרקדנמרק אנאס (אנ'))
  • שוודיהשוודיה פיליפה נימאן (לשוודיהשוודיה שוודה (אנ'))
  • שוודיהשוודיה אמנדה ת'ור (לשוודיהשוודיה סקורה (אנ'))

נבחרת הגברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת הגברים מתחרה בליגת העל בכדוריד (אנ') בשוודיה. הנבחרת זכתה בליגה 5 פעמים (2004, 2005, 2010, 2011 ו-2012). התוצאה הבינלאומית הטובה ביותר הייתה כשהקבוצה זכתה בגביע ה-EHF (אנ') בעונת 14–2013.

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה מעודכנת לעונת 2018-19
שוערים
  • 12 שוודיהשוודיה סימון מלר
  • 16 איסלנדאיסלנד אוגוסט אלי בז'ובינקסון
"שחקני כנף"
מימין
  • 8 שוודיהשוודיה גוסטב ווביי
  • 22 שוודיהשוודיה גזים סולי
  • 34 שוודיהשוודיה סבאסטיאן קרלסון
משמאל
  • 4 שוודיהשוודיה הנריק יוהאנסון
  • 26 שוודיהשוודיה יונתן אדווארשון
"שחקני סטרייק"
  • 2 שוודיהשוודיה יוהאקים לרשון
  • 10 שוודיהשוודיה כריסטופר בראנברייר
  • 11 שוודיהשוודיה אריק ווסטגריאן מאלמברי
שחקנים מאחורה
משמאל
  • 17 שוודיהשוודיה סבאסטיאן ספנטה
  • 18 שוודיהשוודיה פונטוס ברולין
  • 22 שוודיהשוודיה ויקטור אוטוסון
ממרכז
  • 6 שוודיהשוודיה אוסקר סונדפל
  • 7 שוודיהשוודיה יונס לרהולם
  • 9 נורווגיהנורווגיה וטה אק אגה
  • 25 שוודיהשוודיה גוסטב דווידסון
מימין
  • 15 שוודיהשוודיה ויליאם בוגוייביץ'
  • 24 שוודיהשוודיה יוהאן יאקובסון
  • 88 שוודיהשוודיה אימיל ברלין

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מועדון ספורט סווהו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Isabell Gradin, Paul Zyra (24 במאי 2015). "Sävehof tog sitt sjunde raka SM-guld" (בשוודית). Sveriges Radio. נבדק ב-25 פבר' 2019. {{cite web}}: (עזרה)