מוצב הפיקוד העליון
מוצב הפיקוד העליון (בראשי תיבות: מִצְפֵּ"עַ או מִצְפֶּ"ה[1]), הידוע בכינויים "הבור", ו־״מצודת ציון״, הוא מרכז הפיקוד התת־קרקעי של צה"ל, הנמצא במחנה רבין (הקריה) בתל אביב.
מוצב הפיקוד העליון משמש בשעת חירום את הרמטכ"ל לשליטה בצבא. דו"ח ועדת וינוגרד תיאר את מטרתו של מוצב הפיקוד העליון:
על פי תורת צה"ל - מוצב הפיקוד העליון (להלן - המצפ"ה) אמור היה להיות המוקד שמאפשר תכלול מיטבי של התייעצות, גיבוש פקודות, העברת מידע, עדכון, הערכת מצב ומעקב אחר ביצוע במהלך מלחמה (או אירוע חירום מורכב). נוהל זה מאפשר גם מיצוי הניסיון והידע של חברי המטכ"ל, המשתתפים בישיבות המצפ"ה באופן סדיר.[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת העצמאות, לא היה למטכ"ל מוצב פיקוד, ומשרדי המטכ"ל שכנו עד ל־19 במאי 1948 בבית האדום בתל אביב ואז עברו לגבעת החלמה ברמת גן.[3]
בתחילת שנות החמישים הוחלט להקים את מוצב הפיקוד העליון, שישמש מתקן שליטה מאובטח וחשאי בנפרד ממפקדת המטכ"ל ששכנה אז במחנה מקלף.[3] ב־26 ביוני 1950 פרסמה מחלקת התכנון שיש להקים מוצב תת-קרקעי, מרוחק ממקום המטה הכללי, ובו ירוכזו כל בעלי התפקידים הדרושים לניהול המלחמה במצב חירום.[4]
באוקטובר 1950 ערך צה"ל תרגיל ארצי – תמרון צמ"ד (ראשי תיבות של הפיקודים צפון, מרכז ודרום) בו הופעל לראשונה גם מוצב הפיקוד העליון, שכונה בשם הצופן "המפעל". המצפ"ה הוקם באופן זמני במרתף היקב של בית הספר החקלאי מקווה ישראל שסיפק מחסה והסוואה והיה קשור היטב לרשת הטלפונים הארצית.[4][5]
לקח שעלה מהתמרון הוא שיש יש לשלב נציגים ממפקדות חיל האוויר וחיל הים במוצב, ולהציב את מוצב הפיקוד העליון ליד חדר הבקרה של חיל האוויר. עד שהלקח יושם המשיכו לשפץ את המרתף במקווה ישראל. במשך מספר שנים הוצע להקים את המצפ"ה בכ־30 מקומות שונים בין נס ציונה לבאר יעקב ורק לקראת מלחמת סיני מיקומו נקבע במחנה דני באזור רמלה, סמוך למפקדת חיל האוויר ומשם נוהלה המלחמה.[5][4][3]
אלוף יצחק רבין כראש אג"ם היה דמות מפתח בהפעלת המצפ"ה בבור בקריה שנחפר ב-1958. המצפ"ה שודרג רק לאחר מלחמת ששת הימים.
את המוצב מאיישים בשגרה 300–400 אנשי חטיבת המבצעים במטכ"ל, ואילו בזמני חירום הוא יכול להכיל עד 1,000 איש.[6] המוצב שימש את המטכ"ל במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים, במלחמת לבנון הראשונה, ובמבצעים שונים, בין היתר מבצע חומת מגן, מבצע עופרת יצוקה, מבצע שובו אחים ומבצע צוק איתן.[7]
לפי דו"ח ועדת וינוגרד, במהלך מלחמת לבנון השנייה פעל מוצב הפיקוד העליון בצורה גרעינית וחלקית, בדרגים נמוכים, וההחלטות התקבלו מחוצה לו.[2]
בדצמבר 2018 נכנס לפעילות מבצעית "בור" חדש שנבנה בקריה, שנודע בשם מצודת ציון.[8]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבור החדש
בית הקפה "קפה גראז'" שפתוח רק בזמן חירום
שעונים בבור החדש
הבור החדש
הכספת עם הפקודות לשעת חרום
הכניסה לחדר ראש הממשלה בבור החדש
חדר הכושר בבור החדש
הבור החדש
הבור החדש
הבור בקריה במלחמת יום הכיפורים
חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בביקור ב"בור", יוני 2020
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניר מן, תולדות מחנה המטכ"ל בשנים 1948–1955, צה"ל: המחלקה להיסטוריה במטכ"ל, 2006
- ניר מן, הקריה בשנות כינונה 1948–1955, ירושלים: כרמל ומרכז גלילי לחקר כוח המגן, 2012
- ניר מן, בסיס המטכ"ל בקריה, תל אביב: משרד הביטחון, 2016
- מאיר פינקל, המטכ"ל, הוצאת מודן, 2020, פרק 3 - המטכ"ל (מוצב הפיקוד העליון) במלחמה, עמודים 153–202
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמוס הראל, קולות ממעמקים: שלושה ראשי מחלקות בבור בקריה מדברים על איומי העתיד, באתר הארץ, 16 במאי 2014
- יואב זיתון, בלעדי: צפו בהצצה נדירה לבור בקריה, באתר ynet, 22 באפריל 2015
- יומן המלחמה במצפ"ע - אתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- יואב לימור, עמוק באדמה: ביקור ב"בור" החדש של צה"ל, באתר ישראל היום, 17 באוקטובר 2019
- יואב זיתון, קטן והיי-טקי: תיעוד מיוחד מהבור החדש בקריה, באתר ynet, 20 בספטמבר 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ צה"ל, מילון הקיצורים וראשי התיבות, אמ"ץ־תוה"ד: משרד הביטחון, התשפ"א־2021
- ^ 1 2 דו"ח ועדת וינוגרד, עמ' 295
- ^ 1 2 3
הכירו את ההיסטוריה של בסיס המטכ"ל, באתר צה"ל
- ^ 1 2 3 מרדכי בר-און, כשהצבא החליף מדיו: פרקים בהתפתחות צה"ל בשנים הראשונות לאחר מלחמת העצמאות 1953-1949, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2017, עמודים 95–96
- ^ 1 2 יואב זיתון, בלעדי: צפו בהצצה נדירה לבור בקריה, באתר ynet, 22 באפריל 2015
- ^ יואב לימור, בלעדי: הצצה נדירה לבור של המטכ"ל, באתר ישראל היום, 11 באוקטובר 2013 01:06
- ^ עמוס הראל, קולות ממעמקים: שלושה ראשי מחלקות בבור בקריה מדברים על איומי העתיד, באתר הארץ, 16 במאי 2014
- ^ אלכס פישמן, השפיץ של היהל"מ והבור שיוצא לאור, באתר ynet, 6 בדצמבר 2018
