מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא
(הופנה מהדף מוקצה מחמת איסור)
מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא (תרגום מארמית: מתוך שהוקצה לבין השמשות, הוקצה ליום כולו; מכונה גם "מוקצה מחמת איסור"), או בקיצור מיגו דאתקצאי הוא כלל בהלכות שבת[1] הקובע כי גם דבר שעל פי מצבו העכשווי (בשבת) אינו אמור להיות מוקצה, אם בזמן בין השמשות היה מוקצה ולכן אסור לשימוש בשבת במצבו, הדין הוא שאסור להשתמש בו כל השבת.
דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נר שהיה דלוק בבין השמשות ונכבה לאחר מכן, למרות שמצד מצבו הנוכחי הוא איננו נחשב מוקצה, אסור להשתמש בו בשבת מכיוון שבבין השמשות היה נחשב כמוקצה מחמת איסור[2].
- גרוגרות וצימוקים שלא היו עדיין יבשים בין השמשות והיו לא ראויים למאכל, ועתה בשבת התייבשו ונעשו ראויים, אף על פי כן אינם מותרים לאכילה מדין "מיגו דאיתקצאי".
מחמת יום שעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעת בעלי התוספות[3], מיגו זה נאמר רק כאשר סיבת המוקצה הוא מחמת היום הבא, לדוגמה גרוגרות וצימוקים נאסרו מכח השבת שתבוא, אולם אין לומר דין זה כאשר המוקצה מחמת יום שעבר, כלומר כאשר סיבת המוקצה מחמת היום הקודם. בכך מובן מדוע אתרוג מותר באכילה ביום שמיני עצרת[4], ולא אומרים בו דין 'מיגו דאיתקצאי', בחידוש זה השתמשו הפוסקים להתיר חמץ במוצאי פסח שחל בשבת[5], או היתר טלטול סיגריות ביום טוב שחל לאחר שבת[6].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מופיע בגמרא בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ג, עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ד, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ו, עמוד ב'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ט, סעיף א' ומשנה ברורה שם
- ^ על תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י', עמוד ב', ובעוד מקומות
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז', הלכה כ"ז
- ^ שו"ת יחווה דעת חלק ב' סימן ס"ד
- ^ ראו ספר אור לציון חלק ג' פרק כ' אות ב'.
.jpg){kind=small}