מוראט השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוראט השלישי
III. Murad
Sultan Murad III.jpeg
מוראט השלישי
מדינה האימפריה העות'מאנית
תאריך לידה 4 ביולי 1546
מקום לידה מניסה, האימפריה העות'מאנית
תאריך פטירה 16 בינואר 1595 (בגיל 48)
מקום פטירה איסטנבול, האימפריה העות'מאנית
דת אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג ספייה סולטאן
שושלת בית עות'מאן
תואר סולטאן האימפריה העות'מאנית
אב סלים השני
אם נורבאנו סולטאן
צאצאים מהמט השלישי
שהזאדה מחמוד
עאישה סולטאן
פאטמה סולטאן
מיהרימה סולטאן
סולטאן האימפריה העות'מאנית
תקופת כהונה 22 בדצמבר 157416 בינואר 1595 (20 שנים)
הקודם סלים השני
הבא מהמט השלישי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוראט השלישי (טורקיתIII. Murad; טורקית עות'מאנית: مراد ثالث, 4 ביולי 1546 − 16 בינואר 1595) היה הסולטאן השנים עשר של האימפריה העת'מאנית. אביו היה סלים השני, הסולטאן האחד עשר. אמו הייתה נור באנו סולטאן, אצילה ממוצא ונציאני, אחייניתו של סבסטיאנו ונייר הדוכס של ונציה. סבו היה סולימאן הראשון "המפואר".[1] הוא ירש את השלטון אחרי מותו של אביו ושלט באימפריה העת'מאנית מעל עשרים שנים בין ה-13 בדצמבר 1574 ועד למותו ב-16 בינואר 1595. בתקופת שלטונו הגיעה האימפריה שבראשה עמד לשיא גדלה לאחר כיבושים בפרס.

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוראט נולד באזור מניסה שם אביו היה הסנג'ק ביי, המושל האזורי. הוא גדל במניסה, וכאשר היה בן ארבע עשרה מונה על ידי סבו הסולטאן סולימאן המפואר לסנג'ק ביי של אקשהיר. בגיל שמונה עשרה הוא מונה לסנג'ק ביי של סארוהן. בתקופה זו הוא שהה בעיקר במניסה, אך היה שותף גם בקרבות שניהלו אביו וסבו. תקופה זו נמשכה תחת שלטונם של סבו ולאחר מכם שלאביו, עד מותו של האחרון ועלייתו של מוראד לשלטון על האימפריה.[2]

בשנת 1563 הוא קיבל במתנה מבת דודו שפחה ממוצא אלבני, ספייה שמה, שהייתה אז ככל הנראה בת שלוש עשרה ועד שעלה לשלטון היא הייתה, ככל הנראה, האשה היחידה שלו. בשנת 1566 היא ילדה לו את בנו הבכור מהמט השלישי שעתיד לרשת אותו, ובנוסף גם שתי בנות: עאישה ופאטימה.[3]

בשנים בהן חי מוראט במניסה, הוא יצר קשרים ארוכי טווח עם אנשי החצר שלו. קשרים אלו המשיכו ללוות אותו גם כשהיה הסולטאן. בין הבולטים באנשים אלו היו המורה שלו, היועץ הכלכלי שלו והאחראי על ההרמון, אותו מינתה אמו. מעל כולם בלט הדרוויש הסופי שודג'ה דדה, שהיה המדריך הרוחני ופותר החלומות של מוראט לכל אורך חייו עד מותו בשנת 1587 או 1588.[4]

שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 בדצמבר 1574 מת אביו[5], הסולטאן סלים השני באיסטנבול. הוזיר הגדול, סוקולו מהמט פאשה, ואמו שלחו לקרוא לו לבירה.[6] הוא הגיע תוך זמן קצר, וכדי להימנע ממלחמות על כס הסולטנות חמשת אחיו נרצחו בהתאם לחוק העת'מאני. הם נקברו לאחר לווייתו של אביהם בקבר סמוך אליו.[7] מוראט השלישי הוכתר ב-22 בדצמבר 1574 כשהוא בן עשרים ושמונה שנים.[8] האימפריה שירש מאביו הייתה כוח עולמי מהחזקים ביותר באותה תקופה[9], והוא אף הוסיף והרחיב את גבולותיה עד לשיא גדלם.

הוא השאיר בתפקידו את הוזיר הגדול סוקולו מהמט פאשה[10], שהיה בתפקיד זה תחת שלטונם של אביו וסבו.[11] הוזיר הגדול הוא זה שניהל בפועל את רוב ענייני הממלכה עד שנרצח בשנת 1579.[12] אחרי מותו של סוקולו מהמט פאשה מוראט מינה ופיטר וזירים גדולים מספר פעמים בהשפעת הפוליטיקה הפנימית של הארמון ובכל פעם שהם כשלו במילוי רצונותיו.[13]

בשנות שלטונו נלחמו העת'מאנים במספר חזיתות: בפרס, באירופה נגד הונגריה ונגד ממלכת הבסבורג ובמגרב. המלחמה בפרס הייתה נגד האימפריה הספווית, והיא התנהלה בין השנים 1578 ל-1590. בעיות פנים בפרס כמו גם פלישה ממזרח החלישו את השושלת השיעית. העת'מאנים ניצלו את המצב הזה, הפרו את הסכם השלום שהיה בין שתי המעצמות, ותקפו אותם מהמערב.[14] ניהול המלחמה הופקד בידיו של מוסטפא פאשה.[15] במלחמה זו כבשו העת'מאנים שטחים גדולים מהפרסים בחלק הצפון מערבי של האימפריה באזור גאורגיהדאגסטןאזרבייג'ן ולוריסטן.[16] בינואר 1590 נחתם הסכם בין שתי האימפריות ובו סוכם כי הטריטוריות שנכבשו ישארו בידי העת'מאנים, ובכך הגיעה האימפריה העת'מאנית לשיא גודלה.[17]

בשנת 1578 פלשו כוחות מפורטוגל למרוקו. הכוחות העת'מאניים הביסו אותם ומלכם סבסטיאן אף מת באותו קרב.[18]

בשנת 1580 הסתיימה תקופה ארוכה של מלחמות בין העת'מאנים לאימפריה ההאבסבורגית בהסכם.[19]

בשנים 1591-1592 היו בעיות רבות בשטח האימפריה בפרט ובשטח העולם המוסלמי בכלל. הסיבה הייתה השנה האלף להיג'רה שלוותה בציפיות משיחיות. עיקר הבעיות היו התקוממויות מקומיות ושינויים כלכליים.[20]

בשנת 1593 פרצה מלחמה עם אוסטריה והנסיכויות מולדובה, ולאכיה וטרנסילבניה שהיו תחת השלטון העת'מאני מרדו ועברו לצד האוסטרי. שטחים אלו חזרו להיות בשליטה עת'מאנית רק אחרי תום שלטונו של מוראט.[21]

תקופת שלטונו של סולימאן המפואר נחשבת על ידי היסטוריונים רבים לתקופת השיא של האימפריה העת'מאנית שלאחריה ישנה הדרדרות איטית עד לסופה של האימפריה. ניצני ההדרדרות נראים כבר בתקופה של סלים השני, ומופיעים עוד יותר בתקופתו של מוראט השלישי. בתקופה זאת היה באימפריה מצב כלכלי קשה שנבע בין השאר מגידול דמוגרפי ואינפלציה. החזיתות הרבות בהן נלחמו העת'מאנים דרשו חיילים רבים, ציוד צבאי והשארות בחזית הטכנולוגיה שהתפתחה בתקופה זו בקצב מהיר. גורמים אלו גרמו גם הם לבעיות כלכליות לאימפריה. נוסף על כך, האימפריה שעד אז הייתה בלתי מנוצחת התחילה להפסיד בחלק מהקרבות בהם לקחה חלק.[22]

ההדרדרות האיטית של האימפריה הייתה קשורה אמנם לבעיות כלכליות ובעיות חוץ, אך גם לבעיות פנים של הסולטנים עצמם. סלים השני, אביו של מוראט, נודע גם בשם "סלים השיכור" בשל חיבתו ליין; מוראט השלישי התעסק רבות בנשים שבהרמון ובבידור מסוגים שונים במקום לנהל את האימפריה. נוסף על כך בתקופה זו הייתה שחיתות שלטונית, והיסטוריונים מספרים על תאוות הבצע של מוראט השלישי ועל כך שהוא קיבל שוחד.[23]

חיי הארמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוראט השלישי כסולטאן לא התעסק הרבה בניהול האימפריה בראשה עמד, במקום זה הייתה לוזיר הגדול יד חפשית. הוא עצמו התעסק בעיקר בדברים שעניינו אותו. הוא שהה באיסטנבול לכל אורך תקופת שלטונו ולא יצא מהעיר. הוא העביר את מושבו הפרטי להרמון ובילה את זמנו החפשי בבידור מסוגים שונים כגון ליצנים ומשוררים.[24]

הנשים היוו חלק משמעותי בחייו. הנשים החזקות היו אלה ששלטו ולקחו חלק פעיל בניהול הממלכה. תופעה זו התחילה עוד לפניו והמשיכה עוד זמן רב לאחר מותו. תקופה זו נקראת "תקופת סולטנות הנשים". אמו ה"ולידה סולטאן" – יולדת הסולטן[25], ניהלה את הממלכה עד מותה ולאחר מכן תפסה את מקומה ספייה סולטאן שהייתה ה"האסקי סולטאן" – תואר ששימש לציון האישה המועדפת או אם ילדיו של הסולטאן.[26] אחיותיו ובנותיו של מוראט היו נשואות לוזיר הגדול, לשרים ולאנשי צבא ושררה, הן היו מעורבות באופן פעיל בפוליטיקה של הארמון.

נוסף על הנשים המשפיעות שסבבו אותו, הוא גם מילא את ההרמון שלו בנשים. בשלב מוקדם בחייו הייתה לו, ככל הנראה, בעיית אין אונות, עובדה זו מסבירה את הפער בין התקופה המוקדמת בחייו בה הייתה לו רק אישה אחת, ספייה, בניגוד לקדמיו להם היו נשים רבות, לבין התקופה המאוחרת בה היו לו נשים רבות. הבעיה נפתרה על ידי רופאים שהזמינה אימו, נור באנו, שהכינו עבורו תרופה לבעיה.[27] לאחר מכן המצב התהפך: בהרמון של מוראט היו בהמשך כל כך הרבה נשים, שכאשר הוא מת, היו לו ארבעים ותשעה ילדים חיים ושבע מנשותיו היו בהריון[28], ישנן טענות שאף היו לו מעל מאה ילדים.[29]

מלבד עיסוקו הרב בנשות ההרמון היו לו גם תחומי עניין רבים. הוא התעניין באסטרולוגיה, קוסמולוגיה ונומרולוגיה.[30] נוסף על אלו הסולטאן מוראט מצא עניין מיוחד במיסטיקה וסופיזם. ליועץ הרוחני שלו, שודג'ה דדה, שליווה אותו מאז שנות נערותו במניסה, היה חלק גדול בכך. הוא דאג לכך שספרים בנושא יתורגמו לטורקית, כך למשל, הוא דרש מההיסטוריון מוסטפא עלי לתרגם לו ספר מפרסית שמתמצת את סיפור חייהם של קדושים.[31]

הוא ניהל תחלופות מכתבים רבות עם אנשים מתחומים רבים וביניהם סופרים, תאולוגים ומדענים.

מוראט השלישי היה תומך נלהב של ספרות ואמנות, הוא הזמין לחצרו אנשי שם בתחומים אלו.[32] בתקופתו ראו אור כתבי יד רבים, מהמשובחים בתקופה העות'מאנית.[33] נוסף על כך הוא תמך גם באדריכלות, ובתמיכתו תכנן מימר סינאן, האדריכל העת'מאני, את המסגד האחרון שלו, במניסה. בתקופתו ובפקודתו נבנו מסגדים רבים ונעשו שיפוצים מרהיבים בארמון המלוכה.[34]

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסולטאן מוראט השלישי מת בגיל ארבעים ותשע, ב-16 בינואר 1595. מותו היה ככל הנראה בגלל מחלות בבטן. אחרי מותו עלה לשלטון על כס האימפריה בנו הבכור, מהמט השלישי, שילדה לו אשתו הראשונה, ספייה. מהמט שלט ממותו של מוראט ב-1595 ועד מותו שלו בשנת 1603. מוראט השלישי נקבר בקבר מפואר סמוך לאיה סופיה. יחד איתו נקברו גם תשעה עשר מילדיו אשר הוצאו להורג לפני הכתרתו של מהמט יורשו.[35][35]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך "מורד", האנציקלופדיה העברית, כרך 22, עמ' 830, מהדורת 1970.

טולידאנו, אהוד, מבוא לתולדות האימפריה העות'מאנית (תל אביב: משרד הביטחון, 1985).

Caroline finkel, The History of the Ottoman Empire: Osman's Dream (New York: Basic Boos).

Felek, Ozgen, RE-CREATING IMAGE AND IDENTITY: DREAMS AND VISIONS AS A MEANS OF MURAD HI'S SELF-FASHIONIN. A dissertation submitted in partial fulfillment. The University of Michigan, 2010.

Fleischer, Cornell H. Bureaucrat and Intellectual in the Oottoman Empire: The Historian Mustafa Ali, 1541-1600 (New Jersey: Princeton University Press, 1986).

Groot, A.H. de, “Murād III”, in: Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Consulted online on 02 January 2017. First published online: 2012; Ozgen Felek, RE-CREATING IMAGE AND IDENTITY.

Imber, Colin, The Ottoman Empire, 1300-1650: The Structure of Power (England: Palgrave Macmillan, 2009).

“k̲h̲āṣṣekī”, in: Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Glossary and Index of Terms, Edited by: P.J. Bearman, Th. Banquis, C.E. Bowworth, E. van Donzel, W. P. Heinrichs Bowworth. Consulted online on 09 January 2017. First published online: 2012.

Savory, R. M. "Safavid Persia", inside: P. M. Holt, Ann K. S. Lambton, Bernard Lewis (Editors), The Cambridge History of Islam (Cambridge: Cambridge University Press, 1970).

Veinstein, G., “Soḳollu Meḥmed Pas̲h̲a”, in: Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Consulted online on 09 January 2017. First published online: 2012.

“wālide sulṭān”, in: Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Glossary and Index of Terms, Edited by: P.J. Bearman, Th. Banquis, C.E. Bowworth, E. van Donzel, W. P. Heinrichs Bowworth. Consulted online on 09 January 2017. First published online: 2012.

Woodhead, Christine, “Selīm II”, in: Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Consulted online on 09 January 2017. First published online: 2012.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ozgen Felek, RE-CREATING IMAGE AND IDENTITY: DREAMS AND VISIONS AS A MEANS OF MURAD HI'S SELF-FASHIONIN. A dissertation submitted in partial fulfillment. The University of Michigan, 2010, 21.
  2. ^ Groot, A.H. de, “Murād III”, in: Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Consulted online on 02 January 2017. First published online: 2012; Ozgen Felek, RE-CREATING IMAGE AND IDENTITY, 22,31.
  3. ^ Groot, A.H. de, “Murād III”, in: Encyclopaedia of Islam.
  4. ^ Groot, A.H. de, “Murād III”, in: Encyclopaedia of Islam; Ozgen Felek, RE-CREATING IMAGE AND IDENTITY, 41-42.
  5. ^ Woodhead, Christine, “Selīm II”, in: Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Consulted online on 09 January 2017. First published online: 2012.
  6. ^ Groot, A.H. de, “Murād III”, in: Encyclopaedia of Islam.
  7. ^ Ozgen Felek, RE-CREATING IMAGE AND IDENTITY, 22-23; Colin Imber, The Ottoman Empire, 1300-1650: The Structure of Power (England: Palgrave Macmillan, 2009), 97.
  8. ^ Cornell H. Fleischer, Bureaucrat and Intellectual in the Oottoman Empire: The Historian Mustafa Ali, 1541-1600 (New Jersey: Princeton University Press, 1986), 67.
  9. ^ Ozgen Felek, RE-CREATING IMAGE AND IDENTITY, 22,31.
  10. ^ Colin Imber, The Ottoman Empire, 1300-1650: The Structure of Power (England: Palgrave Macmillan, 2009), 55.
  11. ^ Veinstein, G., “Soḳollu Meḥmed Pas̲h̲a”, in: Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Consulted online on 09 January 2017. First published online: 2012.
  12. ^ Veinstein, G., “Soḳollu Meḥmed Pas̲h̲a”, in: Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Consulted online on 09 January 2017. First published online: 2012.
  13. ^ Groot, A.H. de, “Murād III”, in: Encyclopaedia of Islam; Caroline finkel, The History of the Ottoman Empire: Osman's Dream (New York: Basic Boos), 165.
  14. ^ R. M. Savory, "Safavid Persia", inside: P. M. Holt, Ann K. S. Lambton, Bernard Lewis (Editors), The Cambridge History of Islam (Cambridge: Cambridge University Press, 1970), 411.
  15. ^ Colin Imber, The Ottoman Empire, 1300-1650: The Structure of Power (England: Palgrave Macmillan, 2009), 55-58.
  16. ^ הערך "מורד", האנציקלופדיה העברית, כרך 22, עמ' 830, מהדורת 1970.
  17. ^ Colin Imber, The Ottoman Empire, 1300-1650: The Structure of Power (England: Palgrave Macmillan, 2009), 58.
  18. ^ Caroline finkel, The History of the Ottoman Empire: Osman's Dream (New York: Basic Boos), 168-169.
  19. ^ Caroline finkel, The History of the Ottoman Empire: Osman's Dream (New York: Basic Boos), 168-169.
  20. ^ Groot, A.H. de, “Murād III”, in: Encyclopaedia of Islam.
  21. ^ הערך "מורד", האנציקלופדיה העברית, כרך 22, עמ' 830, מהדורת 1970.
  22. ^ אהוד טולידאנו, מבוא לתולדות האימפריה העות'מאנית (תל אביב: משרד הביטחון, 1985), 76-73.
  23. ^ Cornell H. Fleischer, Bureaucrat and Intellectual in the Oottoman Empire: The Historian Mustafa Ali, 1541-1600 (New Jersey: Princeton University Press, 1986), 295,296.
  24. ^ Groot, A.H. de, “Murād III”, in: Encyclopaedia of Islam; Ozgen Felek, RE-CREATING IMAGE AND IDENTITY, 25, 30; Colin Imber, The Ottoman Empire, 1300-1650: The Structure of Power (England: Palgrave Macmillan, 2009), 135.
  25. ^ “wālide sulṭān”, in: Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Glossary and Index of Terms, Edited by: P.J. Bearman, Th. Banquis, C.E. Bowworth, E. van Donzel, W. P. Heinrichs Bowworth. Consulted online on 09 January 2017. First published online: 2012.
  26. ^ “k̲h̲āṣṣekī”, in: Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Glossary and Index of Terms, Edited by: P.J. Bearman, Th. Banquis, C.E. Bowworth, E. van Donzel, W. P. Heinrichs Bowworth. Consulted online on 09 January 2017. First published online: 2012.
  27. ^ Ozgen Felek, RE-CREATING IMAGE AND IDENTITY, 30-33.
  28. ^ Groot, A.H. de, “Murād III”, in: Encyclopaedia of Islam; Ozgen Felek, RE-CREATING IMAGE AND IDENTITY, 25.
  29. ^ Ozgen Felek, RE-CREATING IMAGE AND IDENTITY, 33.
  30. ^ Groot, A.H. de, “Murād III”, in: Encyclopaedia of Islam.
  31. ^ Cornell H. Fleischer, Bureaucrat and Intellectual in the Oottoman Empire: The Historian Mustafa Ali, 1541-1600 (New Jersey: Princeton University Press, 1986), 75.
  32. ^ Groot, A.H. de, “Murād III”, in: Encyclopaedia of Islam; Ozgen Felek, RE-CREATING IMAGE AND IDENTITY, 25; Caroline finkel, The History of the Ottoman Empire: Osman's Dream (New York: Basic Boos), 194-195.
  33. ^ Caroline finkel, The History of the Ottoman Empire: Osman's Dream (New York: Basic Boos), 194.
  34. ^ Groot, A.H. de, “Murād III”, in: Encyclopaedia of Islam.
  35. ^ Cornell H. Fleischer, Bureaucrat and Intellectual in the Oottoman Empire: The Historian Mustafa Ali, 1541-1600 (New Jersey: Princeton University Press, 1986), 152.


P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.