מוראקבה

מוּרָאקָבֶּה (בערבית: مراقبة; תעתיק: מֻראקבה) היא מתודולוגיה אסלאמית, סופית, שמטרתה להיכנס לאיחוד טרנסצנדנטלי עם אללה.

אטימולוגיה ומשמעות

המילה מוראקבה נגזרת מהשורש הערבי: ر.ق.ب. (ר.ק.בּ.) שהוראתו: התבוננות, צְפייה, השגחה, מעקב. כפי שמופיע מספר פעמים בקוראן, בין היתר: דברי אללה: "פקחו עין, וגם אני אפקח עין עמכם" (وَارْتَقِبُوا إِنِّي مَعَكُمْ رَقِيبٌ).

המלומד המוסלמי, חוקר החדית', איש האסכולה החנבלית, אבן קיים אלג'וזיה (1350-1292) אמר: "המוראקבה היא הידיעה והוודאות המתמדת של המשרת, שאלוהים הכל יכול מודע להופעתו החיצונית והפנימית".

הכניסה לזאווייה, שבה נהגו סופים לערוך מוראקבה. (לרוב בחלק צדדי של מסגד).

עקרונות והיבטים מרכזיים של מוראקבה

מלומדים סופיים מסבירים את המונח מוראקבה ומשמעותו בחיי היום-יום של המאמין, בדרכים שונות, הקרובות ומשלימות זו את זו, כמו:

התבוננות באלוהים

הכרה ביחידותו, ייחודו ואחדותו של אללה, כפי שכתוב בקוראן בכמה מקומות ובין היתר: "אמור אלוהים הוא אחד. אלוהים לעד. לא יָלָד ולא הוּלד. שווה לו אין גם אחד" ("قُلْ هُوَ اللهُ أَحَدٌ. اللهُ الصَّمَدُ. لَمْ يَلِدْ وَلَمْ يُولَدْ. وَلَمْ يَكُنْ لَّهُ كُفُواً أَحَدٌ"). באמצעות מוראקבה, מאמין סוּפי יכול להגיע למצב ההכרה האולטימטיבית בעיקרון זה, בשלב ה"תווחיד" (توحيد), איחוד רוחני עם אללה.

ההשגחה המתמדת

אחד העקרונות המרכזיים באסלאם הוא ההכרה בכך שאלוהים "משגיח על האדם תמיד". אחד משמותיו של אללה הוא א-רַּקִיבּ (ٱلرَّقِيب), המשגיח. הסופים מרחיבים זאת גם על המאמין שחייב להשגיח ולחיות בהכרה תמידית באל, לראות את ידו בכל דבר ולחוש את קרבתו באופן אישי. כפי שכתוב בחדית': "עבוד את אללה כאילו אתה רואה אותו, ואם אינך רואה אותו, הוא רואה אותך" (“أن تعبد الله كأنك تراه، فإن لم تكن تراه فإنه يراك”).

מדיטציה והתבודדות

בסופיות, מוראקבה היא תרגול מדיטטיבי, שבו התלמיד מתבונן פנימה, מתמקד בנוכחות האל, ומשתדל לנקות את תודעתו ממחשבות מיותרות. הדגש מוּשם על הקשבה פנימית ולא רק על חזרה מילולית של פסוקים או תפילות.

מוראקבה והלב

הסופים מאמינים שהלב הוא מרכז התודעה הרוחנית, ושעליו להיות נקי מכל הסחות דעת כדי לקלוט את אור האל. בתהליך המוראקבה, התלמיד מנסה להשתחרר הן מהסחות חיצוניות והן מהאגו (نفس) ורק אז יוכל לבו להיפתח לאור האלוהי.