לדלג לתוכן

מורביה הגדולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
מורביה הגדולה
Velká Morava
Regnum Marahensium / Marauorum
Ⰿⱁⱃⰰⰲⰰ
דגל
בירוק בהיר - מורביה הגדולה בשיא התפשטותה בסביבות 890, בירוק כהה - הגרעין המרכזי שלה - נסיכויות מורביה וניטרה
בירוק בהיר - מורביה הגדולה בשיא התפשטותה בסביבות 890, בירוק כהה - הגרעין המרכזי שלה - נסיכויות מורביה וניטרה
בירוק בהיר - מורביה הגדולה בשיא התפשטותה בסביבות 890, בירוק כהה - הגרעין המרכזי שלה - נסיכויות מורביה וניטרה
מורביה הגדולה בשיא התפשטותה
ממשל
משטר מונרכיה
ראש המדינה Duke of Moravia עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה נפוצה סלאבית מערבית
סלאבית כנסייתית עתיקה
לטינית
עיר בירה ולהרד (אולי מיקולצ'יצה בדרום מורביה ברפובליקה הצ'כית של היום)
גאוגרפיה
יבשת אירופה
היסטוריה
הקמה  
איחוד הנסיכויות ניטרה ומורביה 833
פירוק 907
מות המלך מוימיר השני בקרב נגד ההונגרים 907 עריכת הנתון בוויקינתונים
ישות קודמת המדינה של סאמו
נסיכות מורביה
נסיכות ניטרה
סלאבים מערביים:ויסלנים - קרואטיה הלבנה
הקגנות של האווארים הפאנוניים
ישות יורשת דוכסות בוהמיה
הנסיכות הגדולה של הונגריה
נסיכות מורביה
ניסוכות ניטרה
דוכסות פולין (גנייזנו)
הקונפדרציה הלוטיצית (ונדית)
פרנקיה המזרחית
שליטים בולטים מוימיר הראשון
רוסטיסלב
סוואטופלוק
שטח בעבר (הגרעין) (השערה) 90,000 קמ"ר
אוכלוסייה בעבר 450,000 (הגרעין) 1,500,000 (בשיא ההתפשטות) (השערות)
דמוגרפיה
דת נצרות
פגאניות סלאבית
כלכלה
מטבע גריווניה, מטילי מתכת, וכו'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מורביה הגדולהלטינית: Regnum Marahensium / Marauorum ;ביוונית:Μεγάλη Μοραβία,בצ'כית: Velká Morava או Velkomoravská říše "האימפריה המורבית הגדולה" ; סלובקית: Veľká Morava) הייתה המדינה הגדולה הראשונה שהייתה במהותה סלאבית מערבית שצמחה באזור מרכז אירופה

היא כללה שטחים שהם כיום חלק מהרפובליקה הצ'כית, סלובקיה וכן חלק מהונגריה, אוסטריה, גרמניה, פולין, רומניה, קרואטיה, סרביה, סלובניה ואוקראינה של ימינו. בשטחים אלה קדמו לה איחוד השבטים של סאמו (658-631) והקגנות של האווארים הפאנוניים (862-567). במרכז המדינה זרם נהר המוראבה שנתן לממלכה את שמה.

בימי ממלכה זו התהוותה התרבות הספרותית הראשונה אי פעם בשפה סלאבית הכנסייתית העתיקה או סלאבונית. היא הייתה עדה להתפשטות הנצרות בקרב הסלאבים באמצעות מיסיונרים ממזרח פרנקיה ומאוחר יותר אחרי הגעתם לאזור של הקדושים קיריל ומתודיוס בשנת 863 והאלפבית הגלגלויטי שהיה האלפבית הראשון ששימש שפה סלאבית. מאוחר יותר הוחלף האלפבית הגלגוליטי באלפבית הקירילי שהומצא בהאימפריה הבולגרית הראשונה.

אף על פי שלא ניתן לקבוע במדויק את גבולות הממלכה המורבית אפשר להתרשם כי הגיעה להיקף טריטוריאלי הגדול ביותר בימי הנסיך סוואטופלוק הראשון ששלט בשנים 894-870. אחרי מותו בדלנות וסכסוכים פנימיים תרמו לקריסת הממלכה והיא נכבשה על ידי ההונגרים. במיוחד שטח סלובקיה של ימינו נכלל בממלכה ההונגרית למשך אלף שנה. התאריך המשוער של נפילת מורביה הגדולה הוא בין השנים 907-902.

מורביה הגדולה חוותה התפתחות תרבותית משמעותית תחת המלך רסטיסלאב, עם הגעתה בשנת 863 של שליחותם של הקדושים קירילוס ומתודיוס. לאחר שבקשתו למיסיונרים נדחתה ברומא, רסטיסלאב ביקש מהקיסר הביזנטי לשלוח "מורה" (učiteľ) כדי להכניס אוריינות ומערכת משפט (pravьda) למורביה הגדולה. הבקשה נענתה. האחים המיסיונרים קירילוס ומתודיוס הציגו שיטת כתיבה (האלפבית הגלגוליטי) וליטורגיה סלאבית, האחרונה אושרה בסופו של דבר רשמית על ידי האפיפיור אדריאנוס השני. הכתב הגלגוליטי הומצא ככל הנראה על ידי קירילוס עצמו והשפה בה השתמש לתרגומי טקסטים דתיים ויצירתו הספרותית המקורית התבססה על הניב המזרחי-דרום-סלאבי שהוא ואחיו מתודיוס הכירו מסלוניקי, מולדתם. לכן, הסלאבית הכנסייתית העתיקה הייתה שונה במקצת מהניב הסלאבי המקומי של מורביה הגדולה, שהיה הניב הקדמון של הניבים המאוחרים יותר שדוברו במורביה ובמערב סלובקיה. מאוחר יותר, תלמידיהם של קירילוס ומתודיוס גורשו ממורביה הגדולה על ידי המלך סוואטופלוק הראשון, אשר כיוון מחדש את האימפריה לנצרות המערבית.

מורביה הגדולה ידעה התפתחות תרבותית משמעותית בימי המלך רסטיסלב, עם הגעת הקדושים קיריל ומתודיוס. אחרי שרומא סירבה לבקשת המלך לשלוח מיסיונרים לממלכתו, מי שנענה בחיוב היה הקיסר הביזנטי ששלח לו כבקשתו "מורים" (אוצ'יטלי) שהנהיגו במדינה לימוד קרוא וכתוב ושיטת משפט (פראבדה). פרט לכתב הגלגוליטי הביאו קיריל ומתדויוס ליתורגיה סלאבית שאושרה לבסוף רשמית על ידי האפיפיור אדריאנוס השני. האלפבית הגלוגוליטי הומצא כנראה על ידי קיריל עצמו והשפה שבה תרגם את כתבי הדת ושבה יצר בעצמו התבססה על הניב הסלאבי הדרום-מזרחי שאותו האחים הכירו בעיר הולדתם תסלוניקי. השפה סלאבית הכנסייתית הייתה שונה מהניב הסלאבי המקומי של מורביה ומערב סלובקיה. מאוחר יותר גורשו תלמידיו של קיריל ומתודיוס ממורביה הגדולה על ידי המלך סווטופלוק הראשון שהעדיף את הנצרות המערבית.

ניסכויות ניטרה ומורביה בשעת איחודן ב-833
מורביה הגדולה בשלהי המאה התשיעית

מורביה הגדולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות השם מורביה הגדולה הייתה נתונה לוויכוח. הכינוי "מורביה הגדולה" - ביוונית - מגאלה מורביה (Μεγάλη Μοραβία) - נובע מהחיבור De Administrando Imperio שאותו כתב הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי "פורפירוגניטוס" בסביבות שנת 950. הקיסר השתמש בשם התואר "מגאלה" רק בקשר לישויות פוליטיות שנפלו, כששם התואר "הגדולה" תואם למובן "הישנה". על פי תיאוריה אחרת, שם התואר מתייחס לטריטוריותה הממוקמות מחוץ לגבולות האימפריה הביזנטית. לדעת ההיסטוריון לובומיר א. האוליק המלומדים הביזנטיים השתמשו בשם התואר הזה כאשר התייחסו למולדות של עמים נוודים, כפי שמודגם במונח "בולגריה הגדולה".


[שם] נמצאת בלגרד, שבה נמצא מגדלו של הקיסר קונסטנטינוס הקדוש והגדול; ואז, שוב, בזרם הנהר, נמצאת סירמיום המפורסמת, הנמצאת מסע של יומיים מבלגרד; ומעבר לה שוכנת מורביה הגדולה, הלא-טבולה, אותה [ההונגרים] מחקו, אך עליה שלט בימים עברו.[סוואטופלוק]. כאלה הם ציוני הדרך והשמות לאורך נהר הדנובה [...].

(קונסטנטינוס פורפירוגניטוס: De administrando imperio)

ספרו של פורפירוגניטוס הוא המקור הכמעט היחיד בן זמנו המשתמש בשם התואר "גדול" בקשר למורביה. מסמכים אחרים מהמאות ה-9 וה-10 מעולם לא השתמשו במונח בהקשר זה במקום זאת הם מזכירים את הישות הנ"ל כ"ממלכת מורביה" או "ממלכת המורבים" (regnum Marahensium, terra Marahensium, regnum Marahavorum, regnum Marauorum, terra Marauorum או regnum Margorum בלטינית, ו-Moravьska oblastь בסלבית הכנסייתית העתיקה), או פשוט בלטינית "מורביה" (Marawa, Marhaa, Marva, Maraua, Latine, Maraua, Latine), "מוּרבה" בסלבית הכנסייה העתיקה, ו"מראוואת" בערבית),[16] גם regnum Sclavorum (ממלכת הסלאבים) או לחלופין regnum Rastizi (ממלכתו של רסטיסלב) או regnum Zuentibaldi (ממלכתו של סוואטופלוק).

מורבה הוא השם הצ'כי והסלובקי של הנהר וחבל הארץ שבסביבתו, כאשר ככל הנראה הנהר הוא זה שהעניק את שמו לחבל הארץ. הסיומת "-בה", בדומה להרבה נהרות אחרים בצ'כיה וסלובקיה, מוסבר בדרך כלל על ישי סלביזציה של הסיומת הגרמאנית "אהווה" (בגרמנית המודרנית - Au או a-) המקורבת למילה הלטינית aqua שמשמעותה "מים". חוקרים מסוימים מקשרים אותה, דרך ה-ab- הקלטי ל-apa או opa ההודי-אירופי ("מים", "ים") [1] בשורש מור - נראית גם כן מקורבת למלים הודו-אירופיות שמובנן "מים", "אגם" או "ים" (בשפות סלאביות:מורה, בלטינית:מארה mare בוולשית:מור môr, בגרמנית:מר Meer, המילה ל"רטיבות" באנגלית וגרמנית Moor ובשפות סלאביות מוקר--). באוסטריה קיים נהר בשם Mor ובסרביה זורם הנהר הנקרא גם הוא "מורבה" Morava

גרעין המורביה הגדולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
החרב שנתגלה בבלטניצה במאה ה-19 והנחשב לחפץ מקברו של מנהיג סלאבי עתיק

החלק הגרעיני של מורביה הגדולה הוא כולל את החלק המזרחי של מורביה של ימינו ושוכן בין הקרפטים הלבנים והרי חז'יבי והוא מכונה "סלובאצקו", שם יש לו מקורות משופתים עם שם סלובקיה השכנה ("סלובנסקו"),מה שמסמן את זהות העבר המשותפת בזמני מורביה הגדולה. אזור גרעיני זה של מורביה הגדולה לאורך הנהר מורבה, שמר תרבות ייחודית, עם מסורת פולקלוריסטית עשירה. חבל סלובאצקו המוזכר משטרע דרומה (באזור שבו המורבה מהווה הגבול בין צ'כיה לסלובקיה) אל שני חבלי ארץ - פודלוז'י הגדה המערבית (הצ'כית) של המורבה ו"זהוריה" בגדה המזרחית (הסלובקית). חבל זהוריה מתגאה בבניין היחיד ששרד מתקופת מורביה הגדולה, הקפלה בקופצ'אני, מעבר למורבה, מול האתר הארכאולוגי במיקולצ'יצה, המחובר אליה, בימינו, על ידי גשר.

גרעין מורביה הגדולה התרחב, לפי ספרי השנים, בשנות ה-830 המוקדמות כאשר המלך מוימיר הראשון של מורביה כבש את הנסיכות הסמוכה של ניטרה (כיום מערב סלובקיה). נסיכות ניטרה לשעבר הפכה למה שנקרא בסלובקית údelné kniežatstvo, כלומר נחלה המוענקת ליורש הכתר, שהיה בדרך כלל ה-kъnendzь, בנה של אחות השליט.

אחרי נפילת מורביה הגדולה, המרכז שלה התחלק בין ממלכת בוהמיה (הצ'כית) החדשה לממלכת הונגריה (בהתחלה "הנסיכות הגדולה של הונגריה"). הגבול נקבע בהתחלה על הנהר מורבה. עם זאת, במאה ה-12 הצליחו המלכים הצ'כים לספח יותר ויותר מהאזור שבגדה המזרחית ולבסוף השתלטו על כל השטח המזרחי שבין אוהרסקה הראדישטה לסטרז'ניצה לאורך הקרפטים הלבנים.

בהעדר מקור מדויק בן זמנו, לא נילן לקבוע בודאות את גבולות מורביה. הנזירים שכתבו במאה ה-9 את ספרי השנים מפולדה ידעו מעט על גאוגרפיית האזורים המרוחקים ממרכז אירופה. בנוסף המלכים המורבים ניהלו בשנות ה-830 מדיניות של התפשטות שבעקבותיה הגבולות השתנו.

הנסיכות וחבלי הארץ במורביה הגדולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם זאת מידת ההתרחבותה ומיקומם המדויק של גבולות מורביה הגדולה (מונחים היסטוריוגרפיים, כששמם הפורמלי המקורי אינו ידוע) הוא סוגייה במחלוקת. תאוריות מנוגדות ממקמות את מרכזה מדרום לדנובה או לחילופין בהמישור ההונגרי הגדול. גם התאריך של הקמת הממלכה המורבית הוא שנוי המחלוקת, אולם מאוד יתכן שהיה בשנות ה-830 המוקדמות תחת שלטונו של הנסיך מוימיר הראשון (שנות ה-830/820 - 846), השליט הידוע הראשון של מורביה המאוחדת. מוימיר ויורשו, רסטיסלב (בצ'כית - רוסטיסלב) מלך בשנים 870-846 כשבהתחלה הוא הכיר בסוזרניות של המלכים הפרנקים הקרולינגים ומאבקה של מורביה לעצמאות גרם אחרי שנות ה-840 לשורת סכסוכים צבאיים עם פרנקיה המזרחית

ההשקפה המסורתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מרבית ההיסטוריונים שטחיה הגרעיניים של מורביה נמצאו בעמק נהר המורבה, הממוקם כיום ברפובליקה הצ'כית וסלובקיה. (קורטה 2006) (ברפורד 2001) ממצאים ארכאולוגיים במבצרים הגדולים שבימי הביניים המוקדמים וצבר משמעותי של יישובים שהופיע מסביבם מאותתים שבמאה ה-9 הופיע באזור זה מרכז שלטוני חשוב. (ברפורד 2001 עמ' 109) (קורטה 2006 עמ' 130) מקורות מוקדמים כמו התרגום מ"ההיסטוריה של העולם" שלפאולו אורוסיו לאנגלית בת זמנו של אלפרד הגדול המזכירה את שכני מורביה, ותיאור מסעם של הקדושים קיריל ומתודיוס ממורביה לוונציה דרך פאנוניה (ב"חיי קיריל") באים גם הם לחזק את ההשקפה המסורתית. (Betti 2013 עמ' 145-144)

מראוארה האלה גובלים במערב עם תירינגס וקצת בהמאס וחצי מבגווארה, ומדרום להם - מעבר לדנובה - עם חבל קרנדר המשתרע עדלהרים הנקראים אלפים....ממזרח לחבל קרנדר, מעבר למחוז שאינו מיושב, נמצא חבל פולגרה, וממזרחו נמצא חבל היוונים.ממזרח לחבל מרוארה נמצאת ארץ הוויסלה וממזרח לשם דאטיה בה חיו קודם לכן גותים.

הגרסה האנגלו-סקסית של אורוסיוס, מימי אלפרד הגדול

(פ.אורוסיוס פרק 1.1.12 עמ' 37-35) (Betti 2013 עמ' 145) (Kirschbaum) (Machaček 2012) מורביה הגיעה לשיא התפשטותה הטריטוריאלית בימי השליט סוואטופלוק הראשון (870–894). פולין קטן, פאנוניה ואזורים אחרים קיבלו, לפחות באופן רשמי ולעתים קרובות רק לתקופה קצרה, את ריבונותו. מצד שני, קיומם של אזורי תרבות משותפים המתועדים מבחינה ארכאולוגית בין מורביה, פולין קטן ושלזיה אינם מוכיחים שגבולותיה הצפוניים של מורביה היו ממוקמים באזורים אלה. לדברי הארכיאולוג בלה מיקלוש סקה, הרוזנות מוזבורג בפאנוניה מעולם לא היה חלק ממורביה. לא הממצאים הארכאולוגיים ולא מקורות כתובים תומכים בתפיסה המסורתית על סיפוח קבוע של שטחים עצומים בתקופת שלטונו של סווטופולוק. חוקרים אחרים מזהירים כי זו טעות לשרטט את גבולות השטחים הגרעיניים.

תאוריות חלופיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1784 ההיסטוריון הסלובקי יוראי סקלנאר איתגר את ההשפקה המסורתית לגבי מיקומה של מורביה ומיקם את השטח הגרעיני שלה דוקא בחבל סירמיום, וטען שמשם התפשטה מורביה הגדולה צפונה את שטחי סלובקיה, מורביה ובוהמיה של היום (Marsina 2000 עמ' 156) באופן דומה בשנות ה-1820 פרידריך בלומנברגר מיקם את מורביה הגדולה בדרום בגבולות פאנוניה עם מואסיה. (Marsina 2000 עמ' 157) השקפות אלה נשארו בודדות עד לשנות ה-1970 כשאימרה בובה פרסם תאוריה לפיה השטח הגרעיני של מורביה היה צריך להיות מסביב לסירמיום, על יד הנהר מורבה הגדולה. (Bowlus 2009 עמ' 312-313) (Machacek 2009 עמ'56) (2006 Curta עמ' 126,128-129) פטר פישפקי-נאג' הציע את קיומן של שתי מורביות:מורביה "גדולה" על גדות הנהר הדרומי מורבה בסרביה של ימינו, ומורבה אחרת על נהר מורבה הצפוני בשטחי הרפובליקה הצ'כית ושל סלובקיה של ימינו (Püspöki-Nagy 1978 עמ' 60-82) תאוריה דומה פורסמה על ידי טורו סנגה (Senga 1983 עמ' 305-345). בשנות ה-1990 צ'ארלס באולוס פיתח תאוריה דרומית לפיה התפתחה המורביה הגדולה מאזור המפגשים בין הנהרות דראווה, סאווה, דרינה, טיסה מורבה הדרומית מחד והדנובה מאידך. (Bowlus 1995 עמ' 32) באולוס הדגיש בכיוון הצעידות של הפרנקים היה דרומית-מזרחית , מה שתומך במיקום הדרומי של מורביה הגדולה.

ההתחלות (לפני בערך 800)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתייחסות המוקדמת ביותר האפשרית לשבטים סלאביים שחיו בעמק נהר מוראבה הצפוני שייכת להיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס. (שקרנה,ברטל,צ'יצ'אי,קוהוטובה|2002). הוא כתב על קבוצת גרמאנים הקרויים הרולים אשר "עברו דרך שטחם של כל הסקלבנים" בתנועתם לכיוון דנמרק בשנת 512. (ברפורד 2001 עמ' 53,291) חפירות ארכיאולוגיות גילו כלי קרמיקה בעבודת יד, שפייש, קפלוביץ' 2006 עמ'=17) וחפצים דומים בדרום פולין ובמערב אוקראינה וכן במפגש הנהר מורבה הצפוני עם הדנובה התיכונה, המתוארכים לסביבות שנת 550 (Barford 2001 עמ' 53, 63-64)

אחרי שנת 568 שטחים גדולים באגן הפאנוני נכבשו על ידי הנוודים האווארים הפאנוניים שהגיעו מהערבות האירו-אסיה (Škvarna Bartl| Čiča Kohútova 2002 עמ' 18) (Curta 2006) הסלאבים חיבו לשלם מס לאווארים ולהשתתף בפשיטותיהם נגד האימפריה הביזנטית, הפרנקים וה לומברדים. (Škvarna Bartl| Čiča Kohútova 2002 עמ' 18) אף על פי שאזור ההתיישבות האווארי התייצב על נהר הדנובה בתקופה המוקדמת של הקגאנות (הגבול הדרומי של סלובקיה של ימינו), חלק קטן יותר (הדרומי ביותר) עבר לשליטתם הצבאית הישירה לאחר נפילת הממלכה של סאמו. בתקופה האווארית המאחורת, נטו האווארים לנהל חיים מיושבים בסימביוזה תרבותית מסוימת עם הסלאבים.

במאות השביעית והשמינית חלה התפתחות מואצת אצל הסלאבים המקומיים. בשטח מורביה של ימינו נבנו היישובים המבוצרים הראשונים שלהם עוד בעשורים האחרונים של המאה השביעית. החל משלהי המאה השביעית ניתן לדבר בשטחי מורביה, סלוביקה ובוהמיה על עליית אליטה חברתית חדשה - הפרשים הלוחמים. הארגון החברתי של הסלאבים המקומיים המשיך לצמוח במהלך המאה השמינית, כפי שהעידה בנייתם והתפתחותם של ההתישבויות המבוצרות. במורביה הם התרכזו באופן ברור מסביב לנהר מורבה. בסלובקיה העדויות על יישובים סלאביים מבוצרים קיימות החל מהעשורים האחרונים של המאה השמנית. הם הוקמו אך ורק באותם האזורים שלא נמצאו תחת השפעה אווארית ישירה , אבל כנראה לא נועדו ארך ורק להגנה מפני האווארים, מכיוון שכמה כאלה נמצאו גם בשטחים צפוניים כמו אוראבה וספיש. השונות בתחום הקדרות מצביעה על לפחות שלושה שבטים שהתגוררו במאה התשיעית המוקדמת באזור הרחב יותר של הנהר מורבה הצפונית. בחפירות נתגלו מתחמי התיישבות מתקופה זו למשל, על יד ברטיסלבה, ברנו ואולומוץ של ימינו. מנבצרים שנבנו בברטיסלבה, ראיהראד, סטארה מייסטו ובמקומות אחרים בסביבה מוכיחים את התפתחותם של מרכזי כוח מקומיים באותן האזורים.

בעשור האחרון של המאה השימנית אירגן קארל הגדול ארגן שורה של מסעות צבאיים נגד האווארים שגרמו את קריסת הקגאנות האווארית. ספרי השנים המלכותיים הפרנקים מספרים שהאווארים שלא יכלו להישאר ביישוביהם הקודמים בגלל מתקפות הסלאבים פנו בשנת 805 אל קעארל בגדול באאכן וביקשו ממנו רשות להתיישב באדמות השפלות לאורך הנהר ראבה.

בעקבות התמוטטות הקגאנות האווארית, חרבות וכלים אחרים מהציוד הצבאי הפרנקי הפכו לפופולריים מצפון לדנובה האמצעית. בעמק הנהר מורבה הצפונית ובסביבתו הרחבה צמח באותה תקופה אופק ארכאולוגי חדש הידוע כ"אופק בלטניצה-מיקולצ'יצה" (Blatnica-Mikulčice). בתחום עיבוד המתכות אופק זה מהווה סינתזה של אמנות אווארית מאוחרת ושל אמנות קרולינגית. אחד סממניו היה החרב בנתגלה בקבר בבלטניצה בסלובקיה שתוארך בתקופה שבין 825-ל850.\לפי הארכאולוג פלורין קורטה, חרב זה הוא תוצרת של אומן פרנקי מן האימפריה הקרולינגית. מצד שני ציין יאן דקאן שהוא מייצג את האופן שבו בחרו האומנים המורבים ביסודות מן האמנות הקרולינגית שתאמו את הצרכים האסתטיים והמסורות שלהם.

התפחותה של מורביה 846-800

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורביה, הישות הפוליטית הראשונה של הסלאבים המערביים קמה באמצעות איחוד השבטים הסלאביים שהתנחלו מצפון לדנובה. עם זאת בקושי ניתן למצוא תאורים שלה במקורות בני תקופתה. הארכאולוג ברפורד מציין שהתעודה הראשונה על התהוות המדינה המורבית היא משנת 811. לפי "ספרי השנים המלכותיים הפרנקיים" בסתיו של אותה השנה בסתיו של אותה השנה מנהיגי האוורים וה"דוכסים" או "מנהיגי הסלאבים שחיו לאורך הדנובה" ערכו ביקור בחצר הקיסר לואי החסיד באאכן. האיזכור המוקדם ביותר לגבי המורבים או ה"מארוואנים" הגיע אלינו משנת 822 כש"קיבל הקיסר באספה שהתקיימה בפרנקפורט משלחות ומתנות מכל הסלאבים מן המזרח, דהיינו מהאובודרים, הסורבים, הווילצים, הבוהמים, המורבים ופרדנקנטים, וכן מהאווארים מפאנוניה". [2]

מפת מורביה (בצד ימין) בתוך הממלכה הפרנקית המזרחית ב-814. מתוך האטלס ההיסטורי הכללי של יוהן גוטליב דרויזן מ-1884

הספר מן המאה התשיעית "התנצרותם של הבווארים והקרנטנים ( Conversio Bagoariorum et Carantanorum) מתיחס לראשונה לשליט מורבי. הקרנטנים (אבות הסלובנים של היום) היו הסלאבים הראשונים שקיבלו על עצמם את הנצרות המערבית. אותם ניצרו מיסיונרים אירים שנשלחו על ידי ארכידיוקסיית זלצבורג, וביניהם בלט מודסטוס, המכונה "שליח הקרנטנים". תהליך זה שתואר מאוחר יותר בספר " Conversio Bagoariorum et Carantanorum" הטוען שמוימיר, "דוכס המורבים" גירש מישהו בשם פריבינה מעבר לדנובה. פריבינה נמלט אצל ראטפוט שניהל את מקרקת פאנוניה עוד מ-833. אם פריבינה היה עד לאותו מועד שליט עצמאי או רק פקיד בכיר של מוימיר זו סוגייה שנדונה על ידי החוקרים. למשל, אורבנצ'יק כותב שמוימיר ופריבינה היו שניים מתוך מספר רב של נסיכים מורבים שחיו בהתחלת המאה התשיעית. פריבינה היה סגנו של מוימיר בניטרה. היסטוריונים כמו בארטל ואורבנצ'יק הרואים בפריבינה שליט במדינה אוטונומית - הנסיכות ניטרה -מוסיפים ש"מורביה הגדולה" קמה על ידי שילוב נסיכות זו עם מורביה של מוימיר.

200px presentingnpv npv מפה התומכת בתאוריית הדו קיום של שתי הנסיכויות - מורביה וניטרה - לפני שנות ה-830

קטלוג המצודות והאזורים מצפון לדנובה מן המאה התשיעית העורך רשימה של העמים לאורך גבולות פרנקיה המזרחית מצפון דרומה - מזכיר שלמורבים או מרהרים היו 11 מבצרים או מצודות. התיעוד ממקם את המרהארים בין הבוהמים לבולגרים ומזכיר גם "מרהאנים" שלהם היו 30 ממצודות. לפי האווליק , שכותב שה- Conversio היה גרסה מגובשת של רישומים מאת מחברים שונים בשנים שונות, המורבים צויינו פעמיים בטקסט זה:פעם כ"מרהארים" ואחר כך כ"מרהאנים". לדבריו ההתיחסות למרהארים ול-11 המצודות שלהם נכתבה בין השנים 817 ל-843 , בעוד שציון המרהאנים הצביע על מצב העניינים תחת שלטונו של סווטופלוק. בניגוד להאווליק , שטיינהיבל יחד עם טז'סטיק וולאסטו זיהו את המרהאנים עם תושבי נסיכות ניטרה. דעה שלישית הוצגה על ידי פישפקי-נאג' ושנגה שטענו שאיזכור המרהאנים - אשר בלטו כתושבי האזורים הדרומיים של המישור ההונגרי הגדול עד צפונית מהדנובה, אך בדרום השטחים שנשלטו על ידי הבולגרים הצביעו יחד עם 30 מצודותיהם על קיומה של מורביה אחרת במרכז אירופה.

בשטח הבוהמים ישנם 15 מצודות. למרהארים 11 מצודות..אזור הבולגרים הוא עצום. לאותם האנשים המרובים כל כך יש חמיש מצודות, מכיוון שמספרם הגדול אינו דורש מצודות. לאנשים הקרויים מרהאנים יש 30 מצודות

Descriptio civitatum et regionum ad septentrionalem plagam Danubii (קטלוג המצודות והאזורים מצפון לדנובה)

האימפריה המורבית נתפסת כיום, במיוחד על ידי סלובקיה כמעין ישות מדינית מוקדמת בעברה. במידה מסוימת, הדבר חל גם על הרפובליקה הצ'כית, שכן מוראביה, שהיוותה את החלק המערבי של מורביה הגדולה הפכה לחלק מבוהמיה בשנת 1019. חוקת הרפובליקה הסלובקית מתייחסת במפורש בהקדמה שלה ל"מורשת הרוחנית של קירילוס ומתודיוס ולמורשת ההיסטורית של האימפריה המורבית הגדולה".

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מורביה הגדולה בוויקישיתוף

Moravia Magna, společnost pro kulturu, historii a umění Brno.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Lubomír E. Havlík, (2013). Kronika o Velké Moravě כרוניקת מורביה הגדולה. Jota. מסת"ב 978-80-85617-04-7.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Ivan Lutterer, Ivan Majtán, Rudolf Šrámek Zeměpisná jména Československa. Slovník vybraných zeměpisných jmen s výkladem jejich původu a historického vývoje (שמות גאוגרפיים של צ'כוסלובקיה, 1982, Mladá Fronta
  2. ^ ספרי השנים הפרנקים - שנת 811 עמ' 94

מקורות ראשונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
    • "King Alfred's Anglo-Saxon Version of Orosius" . In Giles, J. A. The Whole Works of King Alfred the Great, with Preliminary Essays Illustrative of the History, Arts, and Manners, of the Ninth Century, Volume 2 (Jubilee Edition, 3 vols).1852, J.F. Smith for the Alfred Committee.
  • "Liudprand of Cremona: Retribution" . In: The Complete Works of Liudprand of Cremona (Translated by Paolo Squatriti); The Catholic University of Press 2007; ISBN 978-0-8132-1506-8.
  • The Annals of Fulda (Ninth-Century Histories, Volume II) (Translated and annotated by Timothy Reuter) Manchester University Press.1992 ISBN 0-7190-3458-2.
  • The Annals of St-Bertin (Ninth-Century Histories, Volume I) (Translated and annotated by Janet L. Nelson) Manchester University Press. 1991 ISBN 978-0-7190-3426-8.
  • The Chronicle of Regino of Prüm . In: History and Politics in Late Carolingian and Ottonian Europe: The Chronicle of Regino of Prüm and Adalbert of Magdeburg (Translated and annotated by Simon MacLean); Manchester University Press 2009; ISBN 978-0-7190-7135-5.
  • "The Life of Constantine". In Medieval Slavic Lives of Saints and Princes (Marvin Kantor) [Michigan Slavic Translation 5]. University of Michigan. 1983 pp. 23–96. ISBN 0-930042-44-1.
  • "The Life of Methodius" (In Medieval Slavic Lives of Saints and Princes (Marvin Kantor) [Michigan Slavic Translation 5]. University of Michigan.1983 pp. 97–138. ISBN 0-930042-44-1.
  • "The Royal Frankish Annals" In Carolingian Chronicles: Royal Frankish Annals and Nithard's Histories (Translated by Bernhard Walter Scholz with Barbara Rogers) The University of Michigan Press. pp. 35–126. 2006 ISBN 0-472-06186-0.

תעודות ראשוניות ניתן למצוא הספרים הבאים:

  • Lubomír E.Havlík,. . Magnae Moraviae Fontes Historici I.-V., Brno: Masarykova univerzita 1966-1977.
  • Richard Marsina, Codex diplomaticus et epistolaris Slovaciae I., Bratislava: Ved 1971.
  • Moravcsik, Gyula, ed. (1967) [1949]. Constantine Porphyrogenitus: De Administrando Imperio (2nd revised ed.). Washington D.C.: Dumbarton Oaks Center for Byzantine Studies. ISBN 9780884020219.
  • Peter Ratkoš, Pramene k dejinám Veľkej Moravy, Bratislava: Vydavateľstvo Slovenskej akadémie vied 1964.

מקורות משניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Angi, János „A nyugati szláv államok [=Western Slavic states]”. În Pósán, László; Papp, Imre; Bárány, Attila;
  • Orosz, István; Angi, János. Európa a korai középkorban ["Europe in the Early Middle Ages"]. Multiplex Media - Debrecen University Press.1997 pp. 358–365. ISBN 963-04-9196-6.
  • P. M.Barford, The Early Slavs: Culture and Society in Early Medieval Eastern Europe. Cornell University Press.2001 ISBN 0-8014-3977-9.
  • Július Bartl ; Viliam Čičaj ; Mária Kohútova ;Róbert Letz, ;Vladimír Segeš,; Dušan Škvarna . Slovak History: Chronology & Lexicon. Bolchazy-Carducci Publishers, Slovenské Pedegogické Nakladatel'stvo. 2002, ISBN 0-86516-444-4.
  • Charles R.Bowlus,Franks, Moravians and Magyars: The Struggle for the Middle Danube, 788–907. University of Pennsylvania Press.1994, ISBN 0-8122-3276-3.
  • Charles R. Bowlus, „Nitra: when did it become a part of the Moravian realm? Evidence in the Frankish sources”. Early Medieval Europe. Oxford, UK: Blackwell Publishing Ltd. 17 (3): 311–328. 2009 .
  • Florin Curta,Southeastern Europe in the Middle Ages, 500-1250. Cambridge University Press.2006, ISBN 978-0-521-89452-4.
  • Ján Dekan, . Moravia Magna: The Great Moravian Empire, Its Art and Time. Control Data Arts.1981, ISBN 0-89893-084-7.
  • Petr Drulák, „Czech geopolitics: struggling for survival”. În Guzzini, Stefano. The Return of Geopolitics in Europe? - Social Mechanisms and Foreign Policy Identity Crises. Cambridge University Press.2012, pp. 77–100. ISBN 978-1-107-02734-3.
  • Eric J.Goldberg, Struggle for Empire: Kingship and Conflict under Louis the German, 817–876. 2006 Cornell University Press. ISBN 978-0-8014-7529-0.
  • Lubomír E.Havlík,. Kronika o Velké Moravě [=Chronicle of Great Moravia]. Jota. 2013 ISBN 80-85617-04-8.
  • Lubomír E.Havlík, . Svatopluk Veliký, král Moravanů a Slovanů [Svatopluk the Great, King of the Moravians and Slavs]. Jota. 1994, ISBN 80-85617-19-6.
  • Lubomír E.Havlík, „Great Moravia between the Franconians, Byzantium and Rome”. În Champion, T. C. Centre and Periphery: Comparative Studies in Archaeology. Routledge.2004, pp. 227–237. ISBN 0-415-12253-8.
  • Hosszú, Gábor Heritage of Scribes: The Relation of Rovas Scripts to Eurasian Writing Systems. Dr Gábor Hosszú.2012, p. 317. ISBN 9789638843746.
  • K.Stanislav J.Kirschbaum,. A History of Slovakia: The Struggle for Survival. Palgarve Macmillan.2005 ISBN 1-40396929-9.
  • Kristó, Gyula Hungarian History in the Ninth Century. Szegedi Középkorász Műhely.1996, ISBN 1-4039-6929-9.
  • Matúš Kučera . Slovensko po páde Veľkej Moravy,1974 Bratislava: Veda.
  • Ján Lukačka,Formovanie vyššej šľachty na západnom Slovensku, 2002, Bratislava: Mistrál.
  • Jiří Macháček „Disputes over Great Moravia: , chiefdom or state? the Morava or the Tisza River?”. Early Medieval Europe. Oxford, UK: Blackwell Publishing Ltd. 2009 ,17 (3): 248–267
  • Jiří Macháček . „"Great Moravian state"–a controversy in Central European medieval studies”. Studia Slavica et Balcanica Petropolitana. Saint-Petersburg, RU: Publishing House of the History Department of the Saint-Petersburg State University.2012, 11 (1): 5–26. .
  • William M.Mahoney, The History of the Czech Republic and Slovakia. ABC-CLIO. 2011, ISBN 9780313363054.
  • Richard Marsina, „Ethnogenesis of Slovaks” (PDF). Human Affairs. Bratislava, SLO: Slovak Academy of Sciences, Department of Social & Biological Communication.1996, 7 (1): 15–23.
  • Dimitri Obolensky, Byzantium and the Slavs. St. Vladimir’s Seminary Press.1994, ISBN 0-88141-008-X.
  • Kiril Petkov, . The Voices of Medieval Bulgaria, Seventh-Fifteenth Century: The Records of a Bygone Culture.2008, Brill. ISBN 978-90-04-16831-2.
  • Josef Poulík Mikulčice: Sídlo a pevnost knížat velkomoravských,1975, Praha.
  • Josef Poulík, „The origins of Christianity in Slavonic countries north of the Middle Danube Basin”. World Archaeology. Taylor&Francis. 1978,10 (2): 158–171.
  • Püspöki Nagy, Péter (1978). „Nagymorávia fekvéséről [=On the location of Great Moravia]”. Valóság. Tudományos Ismeretterjesztő Társulat. XXI (11): 60–82.
  • Péter Püspöki-Nagy, On the Location of Great Moravia: A Reassessment. Department of History, Duquesne University 1982.
  • András Róna-Tas, Hungarians and Europe in the Early Middle Ages: An Introduction to Early Hungarian History. CEU Press. 1999,ISBN 978-963-9116-48-1.
  • Vincent Sedlák,. „Onomastika a historiografia”. În Fábrová, Karin. Príspevky k slovenským dejinám. Prešov.2005, pp. 17–28. ISBN 80-8068-330-1.
  • Toru Senga,. „Morávia bukása és a honfoglaló magyarok [=The fall of Moravia and the Hungarians occupying the Carpathian Basin]”. Századok. Magyar Történelmi Társulat (2): 307–345.1983
  • Petr Sommer,; Dušan Třeštík ;Josef Žemlička: Zoë Opačić, . „Bohemia and Moravia”. În Berend, Nora. Christianization and the Rise of Christian Monarchy: Scandinavia, Central Europe and Rus', c.900-1200. Cambridge University Press.2007, pp. 214–262. ISBN 978-0-521-87616-2.
  • Anton Spiesz, ; Dusan Caplovic, Illustrated Slovak History: A Struggle for Sovereignty in Central Europe. Bolchazy-Carducci Publishers.2006, ISBN 978-0-86516-426-0.
  • Victor Spinei, The Great Migrations in the East and South East of Europe from the Ninth to the Thirteenth Century (Translated by Dana Badulescu).2003 ISBN 973-85894-5-2.
  • Ján Steinhübel, „The Duchy of Nitra”. in Teich, Mikuláš; Kováč, Dušan; Brown, Martin D. Slovakia in History. Cambridge University Press.2011 pp. 15–29. ISBN 978-0-521-80253-6.
  • Ján Steinhübel,. Kapitoly z najstarších dejín českých 531–1004 [=Chapters from the oldest Czech history 531–1004] 2011. Spolok Slovákov v Poľsku – Towarzystwo Słowakow w Polsce. ISBN 978-83-7490-370-7.
  • Ivo Štefan, „Great Moravia, Statehood and Archaeology: The "Decline and Fall" of One Early Medieval Polity”. În Macháček, Jiří; Ungerman, Šimon. Frühgeschichtliche Zentralorte in Mitteleuropa. Bonn: Verlag Dr. Rudolf Habelt.2011 pp. 333–354. ISBN 978-3-7749-3730-7.
  • Tatiana Štefanovičová, Osudy starých Slovanov [=Fate of the Ancient Slavs]. Osveta 1989 .
  • Toru Senga, „Morávia bukása és a honfoglaló magyarok [=The fall of Moravia and the Hungarians occupying the Carpathian Basin]”. Századok. Magyar Történelmi Társulat 1983 (2): 307–345.
  • Dušan Třeštík, Vznik Velké Moravy. Moravané, Čechové a štřední Evropa v letech 791–871 [=The Emmergence of Great Moravia. Moravians, Czechs and middle Europe in the years 791–871]. Nakladatelství lidové noviny. 2010, ISBN 978-80-7422-049-4.
  • Przemysław Urbańczyk,. „Early State Formation in East Central Europe”. În Curta, Florin. East Central & Eastern Europe in the Early Middle Ages. The University of Michigan Press.2005 pp. 139–151. ISBN 978-0-472-11498-6.
  • A. P Vlasto,. The Entry of the Slavs into Christendom: An Introduction to the Medieval History of the Slavs. Cambridge University Press.1970 ISBN 978-0-521-10758-7.
  • Alfried Wieczorek, and Hans-Martin Hinz (Hrsg.) Europas Mitte um 1000, Stuttgart.2000 ISBN 3-8062-1545-6 or ISBN 3-8062-1544-8