מורטון פלדמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מורטון פלדמן
Morton Feldman
Persconferentie componist Morton Feldman in concertgebouw Amsterdam in verband m, Bestanddeelnr 928-6142.jpg
לידה 12 בינואר 1926
קווינס, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה 3 בספטמבר 1987 (בגיל 61)
באפלו, ניו יורק, ארצות הברית
מקום לימודים אוניברסיטת מדינת ניו יורק בבאפלו, תיכון לגארדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המאה ה-20, מוזיקה אליאטורית
סוגה אופרה, מוזיקה קלאסית, מוזיקה אקספרימנטלית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, מרצה באוניברסיטה, מוזיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים עריכת הנתון בוויקינתונים
www.cnvill.net/mfhome.htm
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מורטון פלדמןאנגלית: Morton Feldman;‏ 12 בינואר 19263 בספטמבר 1987) היה מלחין אוונגרד יהודי אמריקאי.

פלדמן היה מחלוצי המוזיקה האליאטורית, סגנון ההלחנה המקושר לאסכולת ניו יורק ומאפשר למבצעים חופש נרחב בפרשנותם ליצירות. עבודתו של פלדמן מאופיינת במקצבים חופשיים ומרחפים; המוזיקה בדרך כלל שקטה ומתפתחת באיטיות תוך כדי חזרה על דפוסים א-סימטריים, אחרי 1977, פלדמן החל להתנסות ביצירות ארוכות במיוחד.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלדמן נולד בוודסייד, קווינס למשפחת מהגרים רוסית-יהודית, אביו אירווינג פלדמן (1893-1985) הגיע לניו יורק ב-1910 מפריאסלאב, ואמו פרנסס פלדמן לבית ברסקין (1897-1984), הגיעה לניו יורק מבוברויסק.[1] בילדותו למד פסנתר אצל ורה מורינה פרס, שלדבריו  הנחילה לו "מוזיקליות ולא טכניקה."[2] מוריו הראשונים של להלחנה היה וולינגפורד ריגר, אחד מחסידיו האמריקאים הראשונים של ארנולד שנברג, ושטפן וולפה, שלמד אצל פרנץ שרקר ואנטון וברן.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1950 הלך פלדמן לשמוע את הפילהרמונית של ניו יורק מבצעת סימפוניה של אנטון וברן. אחרי הסימפוניה, התזמורת עמדה לנגן יצירה מאת סרגיי רחמנינוב, פלדמן עזב מיד לפני כן, נסער מהתגובה חסרת הכבוד של הקהל ליצירתו של וברן.[3] בלובי פלדמן פגש את ג'ון קייג', שיצא גם הוא מהקונצרט.[4] שני המלחינים התיידדו במהרה ופלדמן עבר לדירה בבניין בו גר קייג'. דרך קייג', פלדמן הכיר את האמנים ריצ'רד ליפולד, סוניה סקולה ורוברט ראושנברג, וכן מלחינים כמו הנרי קאוול, וירג'יל תומסון וג'ורג' אנטהייל.[5]

בעידודו של קייג', פלדמן החל לכתוב יצירות בשיטה שלא התבססה על הרמוניה או סריאליזם. פלדמן התנסה עם מערכות תווים לא סטנדרטיות, לעיתים קרובות באמצעות שרטוטי רשתות המציינים כמה צלילים צריכים להתנגן בזמן מסוים, אך לא אילו צלילים. ניסוייו של פלדמן במקריות בלחניו היוו השראה לג'ון קייג' בכתיבת היצירה Music of Changes.

פלדמן פגש דרך חברותו עם קייג' חברים בולטים בסצנת האמנות הניו יורקית, ביניהם ג'קסון פולוק, פיליפ גאסטון ופרנק א'והרה. פלדמן מצא השראה בציורי אקספרסיוניזם מופשט,[6] ובמהלך שנות ה-70 כתב מספר יצירות באורך כ-20 דקות כל אחת, ביניהן קפלת רותקו (1971, נכתבה עבור בניין בשם זה, המציג יצירות של מארק רותקו) ולפרנק אוהרה (1973). ב-1977, הוא פלדמן כתב את האופרה Neither [7] עם לברית מאת סמואל בקט.

בשנות ה-70 המוזיקה של פלדמן "השתנתה באופן קיצוני":[8] הוא התרחק מתיווי גרפי לכיוון הלחנה מדויקת יותר מבחינה ריתמית.

ב-1973, בגיל 47, התמנה פלדמן לפרופסור באוניברסיטת באפלו. לפני כן עבד במשרה מלאה בעסק הטקסטיל המשפחתי. במהלך שנות ה-1980 לימד גם באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.

עם הזמן, פלדמן החל לכתוב יצירות ארוכות מאד, בדרך כלל תנועה אחת רציפה, לעיתים נדירות קצרות מחצי שעה ולעיתים קרובות ארוכות הרבה יותר. עבודות אלה כוללות כינור ורביעיית מיתרים (1985, כשעתיים), לפיליפ גאסטון (1984, כארבע שעות) והקיצונית ביותר, רביעיית המיתרים II‏ (1983, יותר משש שעות, ללא הפסקה). יצירות אלו מאופיינות בהתפחות איטית מאד ומורכבות בעיקר מצלילים שקטים. פלדמן עצמו הצהיר שצלילים שקטים הם היחידים שמעניינים אותו.

זמן קצר לפני מותו פלדמן נישא למלחינה הקנדית ברברה מונק. פלדמן מת מסרטן הלבלב ב-1987 בביתו בבאפלו, ניו יורק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מורטון פלדמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Morton Feldman «The Early Years»
  2. ^ Zimmermann 1985, 36.
  3. ^ Feldman, Morton. "Liner Notes." Give My Regards to Eighth Street: Collected Writings of Morton Feldman. Ed. B. H. Friedman. Cambridge: Exact Change, 2000. 4. Print.
  4. ^ Revill 1993, 101.
  5. ^ Feldman 1968.
  6. ^ Vigeland, Nils. "Morton Feldman: The Viola in my Life". Liner note essay. New World Records.
  7. ^ Ruch, A, Morton Feldman's Neither themodernword.com website, 17 May 2001. Retrieved October 30, 2012.
  8. ^ Feldman, Morton (2 בפברואר 1973). "Morton Feldman Slee Lecture, February 2, 1973". State University of New York at Buffalo. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2012.