מוראט הרביעי

מוראט הרביעי
مراد رابع
לידה	27 ביולי 1612; קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית
פטירה	8 בפברואר 1640 (יוליאני) (בגיל 27); קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית
מדינה	האימפריה העות'מאנית
מקום קבורה	איסטנבול
בן או בת זוג	Ayşe Sultan; Ayşe Mahziba Sultan; Fariha Islam; Şemsişah Sultan ; Sanavber Hatun; Şemsperi Sultan
	10 בספטמבר 1623 – 9 בפברואר 1640; (16 שנים)
	→ מוסטפא הראשון אבראהים הראשון ←
חתימה

מוראט הרביעי (בטורקית IV. Murat; בטורקית עות'מאנית مراد رابع, ‏ 27 ביולי 1612 – 8 בפברואר 1640) היה הסולטאן השבעה-עשר של האימפריה העות'מאנית, ושלט בה מ-8 בספטמבר 1623 ועד יום מותו. הוא נחשב לשליט חזק ואכזר, ששיקם את סמכותה של המדינה לאחר מספר סולטאנים חלשים. תקופת שלטונו זכורה בעיקר בשל המלחמה העות'מאנית-ספווית, שתוצאותיה הביאו לחלוקת הקווקז בין שתי האימפריות למשך כ-200 שנה, ובד בבד הניחו את היסודות לגבולות המודרניים של טורקיה, איראן ועיראק.

ביוגרפיה

מוראט הרביעי היה בנו של הסולטאן אהמט הראשון והוולידה סולטאן היווניה קסם סולטאן (Kösem Sultan). הוא הומלך בגיל 11 בלבד לאחר שדודו החולה מוסטפא הראשון הודח מהשלטון בפעם השנייה. בשנות שלטונו המוקדמות שלטה באימפריה אימו, קסם סולטאן כעוצרת. שנים אלה התאפיינו באנרכיה - הספווים פלשו לאימפריה במזרח, התקוממויות התרחשו בצפון אסיה הקטנה ובשנת 1631 תקפו היניצ'רים את הארמון והרגו מספר אנשים, בהם הווזיר הגדול. כדי להימנע מגורלו של אחיו עות'מאן השני, שהוצא להורג באכזריות בידי היניצ'רים, החליט מוראט הרביעי לבסס את שלטונו ורצח שלושה מאחיו.

מוראט נלחם בשחיתות, הנהיג בקרה על הוצאות השלטון, ובשנת 1632, אסר על עישון טבק ואופיום וסגר את בתי הקפה, שנחשבו למוקדים של חתרנות פוליטית. באותה שנה, כפי שציין ההיסטוריון דימיטריה קנטמיר, הוא אף התיר באופן חסר תקדים את מכירתו וצריכתו של אלכוהול, כולל למוסלמים. עם זאת, בשנת 1634, לאחר שהבין את הסכנות הכרוכות בצריכת יין – (מוראט עצמו היה חובב גדול של יין בעברו) – הוא הפך את המדיניות על פיה, אסר על מכירת אלכוהול ושתייתו, וציווה על סגירת כל הפאבים והטברנות. האיסור נאכף בחומרה קיצונית, והעונש על הפרתו היה הוצאה להורג. מוראד גם החזיר את תקנות המשפט למעמדן באמצעות ענישה מחמירה במיוחד, כולל עונש מוות. באחת הפעמים, הוא אף חנק את הווזיר הגדול משום שהלה הכה את חמותו.

מוראט נודע בממדיו הגופניים הגדולים, בכוחו הפיזי הרב ובכישרונו בהיאבקות ובלוחמת מגע. הוא היה משורר ומלחין, וגם נהג לחוד חידות לסובביו. מוראט הקדיש תשומת לב רבה לאדריכלות, ובתקופתו נבנו מספר מבנים חשובים ברחבי האימפריה.

מוראט הרביעי כבש חזרה את אזרבייג'ן ואת ירוואן מידי הספווים ב-1635 ואת תבריז ובגדאד ב-1638. שנה לאחר מכן נחתם הסכם קסר-אה שירין (אנ') עם הספווים, ובו הוסדר קו הגבול בין שתי האימפריות. מוראט הרביעי היה הסולטאן היחיד מאז סולימאן הראשון שהראה יכולת פוליטית וצבאית מרשימה, וגם היה אחרון הסולטאנים אשר לחמו בקרב עם חייליהם. לאחר מסעו למסופוטמיה, שבמהלכו גם דיכא את כל ההתקוממויות ברחבי אנטוליה, הוא שב לאיסטנבול ומת ב-1640 משחמת הכבד, בטרם מלאו לו 28 שנים.

על פי שמועות, כששכב על ערש דווי, הורה מוראט להוציא את אחיו אבראהים להורג, כנראה משום שסבר כי אבראהים לוקה בנפשו ואיננו כשיר לשלוט. עם זאת, מאחר שכל חמישה עשר בניו של מוראט מתו בילדותם לפני מות אביהם, משמעות הוצאתו להורג של אבראהים הייתה קץ השושלת העות'מאנית, ולכן ההוראה לא יצאה לפועל ועם מות מוראט, אחיו אבראהים עלה לשלטון.

קישורים חיצוניים

מוראט הרביעי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מוראט ה-4, (1612-1640), סולטן האימפריה העות'מאנית, דף שער בספרייה הלאומית..

הקודם: עות'מאן השני	שליטי האימפריה העות'מאנית 1623–1640	הבא: אבראהים הראשון